קפה ועוגיה?

מאת : טליה לוין "הלוחשת לקמחים"
בימים האחרונים עקב תיקון מעליות מסיבי וקדיחות אין סוף בבניין בו אני גרה, אני נאלצת לקחת את המחשב הנייד ולשים את פעמיי לבית הקפה השכונתי כדי לעבוד. לפני כחודשיים עברתי דירה לאזור הצפון הישן של תל אביב, וכצליאקית שזקוקה למנת עוגיות ונשנוש קטן ליד כל קפה, לא מצאתי בשכונה החדשה קפה אשר עונה על הצורך הבלתי נשלט של גרגרנית שכמותי.

מסעדות המוכרות מנות ללא גלוטן אפשר למצוא בתל אביב ומחוצה לה די בשפע, הבעיה מתחילה כשבחורה כמוני מגיעה לבית קפה ולא מתחשק לה לנשנש סלט עצום, או סלט קטן עם טחינה כשכולן מתענגות על קרואסון שוקולד.

בתחינה ובדמעות אני רוצה לפנות דרך מדור זה לבעלי בתי הקפה ולדבר ללב שלכם. אנא עשו מאמץ לדאוג לנשנוש קל עבור חולי הצליאק (שהם רבים בימינו), בין אם בעוגיות נטולות גלוטן, לחמניות שמאפשרות הזמנת כריך לארוחת הבוקר, או קינוח אופציונאלי. בכך אגב תוכלו למנוע לא רק ממני, אלא מרבים כמותי את "הבושה" או אי הנעימות הכרוכה בהוצאת שקית ניילון עם עוגיות מיוחדות שהבאת מהבית...

קחו דוגמא מקפה גרג...

וכמובן לפרגן לאלו שכן
אבל אני לא נמצאת כאן רק כדי להתלונן ולהתחנן, אלא גם להמליץ...  אם כן, מסתבר שבמתחם בזל ישנם שני בתי קפה שדואגים במודע או שלא במודע גם לנו הצליאקים, וכן לכל מי שנמנע מגלוטן עם "עוגיות גרעינים", כך הם קוראים להם בקפה "לולו", ובקפה "אשתור" אפשר פשוט לבקש "עוגיות ללא גלוטן".

המחירים לצלחת עוגיות ללא גלוטן זהים למחירי צלוחית עוגיות החמאה והם נעים בסביבות ה 12-16 ₪ לצלחת עם 5-6 עוגיות טעימות מאד שמלוות את שתי כוסות הקפה שאני שותה ברצף על הבוקר. אגב, ברשתות כגון ארומה, וקפה גרג כבר ניתן למצוא מבחר עוגיות ללא גלוטן, אם כי קרה שנכנסתי מספר פעמים לסניפי ארומה ת"א ולא חודשה באופן קבוע אספקת הלחמניות\ עוגיות ללא גלוטן וחבל.

"לולו"- אלקלעי 5 מתחם בזל תל אביב

"אשתור"- בזל 37 תל אביב. 

יין והעיר הגדולה

פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ
מאת חגית מנדס

צילום: אריאל אריאב

. 

כבר ביססנו את העובדה שיש כאן תרבות יין. כשאני אומרת "כאן" אני מתכוונת לישראל בכלל ולתל אביב בפרט. בשבוע שעבר התקיימו בעיר שני ארועים שחגגו תרבות יין.  
פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ, שהפך כבר למסורת יפיפיה, וערב גאלה עם השפית עטורת המישלן סיליביה בראקי שנמזגו בו יינות של יקב רמת הגולן, היקב שהשידוך בינו לבין קולינריה גבוהה כבר מובן מאליו.

פסטיבלים של יין ופסטיבלים בכלל כבר הפכו חלק בלתי נפרד מנוף הפנאי שלנו. כל השנה, ברחבי הארץ, יש פסטיבלים שחוגגים או מציינים משהו. חלק מושקעים יותר וחלק פחות. פסטיבל היין של תל אביב מוכיח כל פעם איזו חוויה ישראלית נהדרת זו ללגום יין תחת כיפת השמים בעונה בה הערב עדיין נעים ולא לח להחניק, בליווי מוזיקה נעימה והתפאורה הנכונה. הבחירה במוזיאון ארץ ישראל לאתר הפסטיבל היא פשוט מדויקת להפליא. יש מרחב, כך שלא צפוף למרות מספר המבקרים הרב שפוקד את האירוע והאווירה המוזיאונית-אמנותית שהמקום מספק מעניקה לאירוע נופך בעל חשיבות אמנותית שמאד מחמיאה ליין. הרבה יינות נמזגו שם, ישראליים ומיובאים. אני בחרתי לציין כאן שני יקבים שאהובים עלי במיוחד שהציגו בפסטיבל וכדאי לשים אליהם לב.

יקב אבידן, מפעל חייה הנפלא של צינה אבידן זכרונה לברכה, מצטיין בבלנדים מיוחדים. היקב מזג בפסטיבל שני יינות "אבידן בלנד דה נואר תג כתום 2009" ו"אבידן פרינג' פריו 2008". התג כתום הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וגרנאש, מכרמים באזור שפלת יהודה ועמק האלה.  היין התיישן לו בחביות צרפתיות ואמריקאיות 18 חודשים. התוצאה - יין מורכב, מלטף את החיך, עגול ונעים עם ארומות וטעמים של וניל ופרי אדום בשל. הסיומת שלו לא תאכזב אתכם.
הפרינג' פריו הוא יין שמחבר בין עולם ישן לחדש. זו הייתה כוונת המשורר (או הייננית, במקרה הזה) כשיצרו אותו. בלנד מעניין של קריניאן, גרנאש, קברנה סוביניון ומרלו - כולם משפלת יהודה ועמק האלה. היין הנפלא הזה התיישן לו בחביות אלון צרפתי 25 חודשים. השימוש בזנים הים תיכוניים (גרנאש וקריניאן) מאד מאפיין את יקב אבידן. השילוב שלהם עם הקברנה והמרלו הקלאסיים מייצר יין מאוזן בעל גוף ועושר של טעמי פרי שחור, שוקולד, וניל, קפה ותבלינים.

צילום: דני דיליון

יקב נוסף שאהוב עלי ואני בטוחה שאינו אלמוני הוא יקב דלתון. דלתון מזמן לא ילד ובטח שלא קטן. מדי שנה יוצאים משערי היקב יינות נפלאים בטווח מחירים רחב שיתאימו לכל כיס ולכל אירוע. בכל זאת, מצאתי לנכון לציין את היקב הזה שבכל שנה מוסיף עוד חידוש לפורטפוליו היינות שלו, שאת רובם אני אוהבת מאד. "עלמה 2010" הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק אשר מעורר בי השתאות בכל פעם שהוא נלגם. יין שהשקיעו המון בתהליך העשייה שלו. 12 חודשים שהו היינות בחביות כל אחד בנפרד. לאחר שהורכב הבלנד נח היין חודשיים נוספים בחביות בטרם בוקבק.  התוצאה היא - קסם של יין! פטיט סירה 2011 הוא עוד יין מופלא, עשוי מענבים שגדלו באזור השפלה דווקא (היקב שוכן בגבול הצפון, כידוע), והוא "סגול" להפליא. ארומות של לוונדר ווניל לצד פרי עשיר. זהו יין מלא, כבד וצבעו עמוק מאד, כמעט שחור.

"האיטלקיה שהגיעה להילטון"

 כבר סיפרתי בפוסט קודם על ערב גאלה מיוחד עם שלל מנות מבית היוצר של שפית סילביה בראקי, המישלנית מטוסקנה, סיפק חוויה לא פחות מייחודית. את המאכלים הטוסקניים ליוו יינות יקב רמת הגולן אשר נבחרו בקפידה להתאים לכל שלב ושלב בארוחה הזו.

ירדן בלאן דה בלאן

זה התחיל עם ירדן בלאן דה בלאן, המבעבע הישראלי היחיד שאפשר באמת להגיד עליו שהוא שמפנייה אמיתית (למעט העובדה שיוצר כאן ולא בחבל שמפיין) - יופי של אפריטיף לכל ארוחה.
את המנה הראשונה, סביצ'ה פלמידה לבנה במשרה פסיפלורה ליווה קצרין שרדונה 2011, שהכל כבר נאמר עליו, ואני אומרת שהוא פשוט שלמות מוזהבת בתוך כוס.

ירדן פינו נואר 20

את מנות הביניים: טרטר בקר, גלילי פסטה ממולאים ברווז על מרק אפונה עשיר וטונה אדומה צרובה עטופה תבלינים ליווה ירדן פינו נואר 2007. לא קליל מדי ולא כבד מדי, בדיוק מתאים למנות כאלה, מנות אמצע. עגול, מאוזן. פגע בול!

אבל הכוכב האמיתי של הערב היה ירדן קברנה סוביניון 2007 מגנום. כמעט ולא נשארו כאלה כבר, לתשומת ליבכם. אז אם עוד ייצא לכם לטעום, הרווח כולו שלכם. חשוב לציין עבור אלה מבינינו שלא כל כך מכירים, מגנום הוא בקבוק בנפח 1.5 ליטר. כפול מגודלו של בקבוק יין סטנדרטי. בגלל הגודל, היין מתיישן בבקבוק אחרת, ובמקרה הזה התוצאה הסופית היתה הרמוניה מושלמת. עם כל הכבוד לפינו, כבר באמצע מנות הביניים התחילו הסועדים לפזול אל עברו של הקברנה וביקשו ממלצרי היין למזוג להם אותו אל הכוס.
בתחילה עוד חשבנו לדבוק בכללי הטקס ולהמתין למנה העיקרית, אבל מהר מאד נשברנו והחלפנו גם אנחנו את הפינו בקברנה. המהלך התברר כמוצלח ביותר, כי היין הזה התגלה ככוכב האמיתי של הערב, ולא חסרו שם כוכבים.

גם תורה של המנה העיקרית הגיע בסוף - עגל ממולא  זיתים שחורים, גרידת תפוז, כרישה ועלי דפנה. טעים! 

ואיך אפשר בלי קינוח? מגדל קרם קוקוס, אננס מקורמל וגלידת רום, היין שליווה את הקינוח הוא "הייטס וויין", יין שהוא קינוח בפני עצמו. היה משובח.

מה אומר? ברור לי שהשפית בראקי רגילה להאכיל פחות פיות בו זמנית. היא בישלה במטבח זר, עם אנשי צוות זרים ונאלצה להתאים לא מעט חומרי גלם לבישול כשר. בהתחשב בכל אלה, נסלח לה שלא באמת נפלנו מהכסאות שלנו עם כל ביס... יחד עם זאת, אין לי ספק שאצלה במסעדה בטוסקנה האוכל יהיה לי הרבה יותר טעים ומופלא.

דבר אחד ברור. בסוף הערב הזה היין הישראלי יצא כשידו על העליונה, כי גנב את ההצגה לחלוטין לאוכל האיטלקי. אני הייתי מחליפה את כל הארוחה בבקבוק מגנום אחד כזה עם קצת לחם טרי ושמן זית בצד.

1-0 לישראל על איטליה. הלוואי עלינו גם בכדורגל!!!

בר טקילה מסקל. mexi-can!

ביקורת צמחונית הפעם עם הרבה אלכוהול ופלפל חריף

מאת אסי גל

מקסיקנים בסאות'פארק. הסבר בהמשך

תמיד פותחים כתבות עם סיפור , משהו בסיגנון :”חגגנו בבית, היינו אפופים, החלטנו לצאת לרחוב ולהחליט שם מה בא לנו. אחרי הליכה קצרה ברוטשילד הצעתי את מסקל בפלורנטין. תמיד רציתי ללכת לשם ואף פעם לא יצא, ועכשיו, חוגגים וזה, זמן מצויין. הליכה של רבע שעה ברגל ששוב מבהירה שהמרחקים בעיר קטנים מכפי שנדמה ואנחנו בויטל עמוס הברים ובמרכזו המסקל". משהו כזה.

אבל הסיפור האמתי פה הוא המקום הזה. אחרי פתיחה מדשדשת בה המסקל היה המקום היחיד שמגיש אוכל מקסיקני טוב (יש עוד מקום מקסיקני בעיר, אבל האל שישמור את התיירים המסכנים שעוצרים בו מפאת מיקומו ולא יודעים דבר על טיבו) אבל לא רבים ידעו עליו, פתאום קיבל המקום כמה ביקורות מהללות ועכשיו כשהגענו הוא הפך מבר קטן למקום גדול פי שניים המזכיר פחות בר ויותר את המקום המגניב הזה בברלין שעצרתם בו למרגריטה וארוחה עלא כיפק.

בעצם הוייב של המקום הוא אולי הדבר היחיד הרע שאפשר לומר על המקום. מתחת לשם המקום כתוב טקילה בר אבל בערב שאנחנו היינו לא היה וייב של בר בכלל. היה וייב של מקום שבאים לאכול בו עם דרינק בצד. התאורה הייתה בהירה, המוזיקה רגועה ושום אוירת "בואו תשתו". גם לא כשעזבנו והיה כבר חצות וחצי. ובאמת בשעות היותר קטנות המקום די מתרוקן. אנשים אכלו ועכשיו הם הלכו לישון. קצת מוזיקה שמחה יותר (ומקסיקו חזקה במוזיקה שמחה) וברמניות שמריצות צ'ייסרים עם חיוך היו הופכות את המקום לבר שמח. מצד שני, אולי המקום פושט בונה על אנשי פלורנטין שרעבים גם באחת עשרה בלילה ובא להם לאכול בלי שום אבוז'ראס ובתחום הזה המקום מצליח ללא ספק- האוכל פשוט - בן של נפקנית!!.

טודטאדס, טאקו, צ'ימיצ'נגה, אנצ'ילדס רוחס  וכל מיני מילים שרק המקומיים מבינים

התחלנו עם טוסטאדאס, כי למרות שרציתי טאקו, אין אף אחד כזה צמחוני. וזה המקום ל­התנצלות לטבעונים- זו ביקורת שעיקרה צמחונות, לא טבעונות. אני בבסיסי צמחוני משתדל, לא טבעוני והפעם אכלתי גבינה. אני משער שיש אופציה טבעונית ואפשר לבקש בלי גבינה, אבל המותכות כל כך מוסיפה לאוכל ואין תחליף טבעוני, אז זהו.

טוסטאדאס הן שתי טורטיות קריספיות, לא ממש גדולות,ועל זו שנקראת קלאסי שאכלנו יש פריחולס שזה ממרח שעועית מקסיקני עם בצל,גבינה מותכת,חסה קצוצה ,עגבניה, בצל, כוסברה,גבינה מגורדת ושמנת חמוצה (28 שקלים). ציפיתי שהטורטיה תהיה בצורת כיס כך שיהיה קל לאכול אותה אבל היא באה שטוחה כפי שנכתב בתפריט שעיניי האפופות לא קראו היטב, מה שהקשה על הכנסה לפה של כל הכבודה. גם ציפיתי ליותר שעועית וסלסה ופחות חסה וחברותיה כך שאחוש מקסיקני אבל בשורה התחתונה זה לא משנה. הטוסטאדאס היו טעימות בטירוף והאצבעות תפסו כל עלה חסה שנותר על הצלחת וטבלו אותו בפירורים. א בל כן - לא ממש צילחות נוח לסיפור כולו.

שכחתי לצלם הטוסטאדאס, אז הנה תמונה של התפריט. מימין כתוב טוסטאדאס

 סאותפארק והצ'ימיצנגה המדממת

הזמנתי צ'ימיצ'אנגה שהיא טורטיה מגוגלת במילוי שעועית,אורז וגבינה מותכת על מצע גואקומולה ושמנת חמוצה. משום מה הצמחונית עולה 48 שקלים כמו הבשריות, עניין שעלה בראשנו רק לאחר שיצאנו מהמקום ולכן לא חפרנו בו. 
המנה מגיעה כשתי טורטיות ענק חצויות באמצע, מאוד משביע אבל מעלה עוד תהייה כלכלית- מה בדיוק עולה 28 שקלים כפי שרשום בתפריט? (ליד מחיר הטורטיה רשום 28/46) ולמה לא נשאלנו כמה נרצה? אך שוב, כל זה לא העיב על המנה הכל כך מצויינת. הפעם הטעמים המקסיקניים הורגשו לחלוטין וכל ביס היה תענוג. למזלי, הצ'ימיצ'נגה גם לא עמדה בהבטחות שיצר פרק בסאות'פארק המייצב צ'ימיצ'אנגה כמאכל שגורם לדימום בתחתונים. זאת של מסקל הייתה עדינה ולא העלתה חשש ליום שלמחרת. עם זאת היא עמדה בחלק השני של הייצוג הסאות'פארקי בכך שבפרק אף אחד לא חושב להפסיק לאכול צ'ימיצ'אנגה אלא רק מחפשים פיתרון לבעיית הדם. והם צודקים. הייתי חנוק בסוף הצ'ימיצ'אנגה , ועכשיו, יום אחרי, כל מה שבא לי זה עוד צ'ימיצ'אנגה.

צ'ימיצ'אנגה. נו, עכשיו כששמתי תמונה בכלל בא לי עוד.

ויוה לה אנצ'ילדס! ויוה לה אינפרנו!

החברה אוכלת הבשר הזמינה אנצ'ילדס רוחס- 4 טורטיות מקמח תירס במילוי בקר (יש גם עוף וירקות) שמעליהן סלסה אדומה ,שמנת חמוצה,גבינה מגורדת בצל וכוסברה (46 שקלים). הסלסה האדומה עשויה מצי'פוטלה בעוד שהירוקה שמגיעה עם מנה דומה רק פחות חריפה,האנצ'ילדס ורדה, עשויה מפלפל עדין יותר. אבל החברה אמיצה ונהנתה מאוד רק שכל הזמן לקחה הפסקות, ביקשה עוד שנת חמוצה ולגמה מהחצי סן מיגל שלי (27 שקלים) כדי להרגיע את כל הגוף שבער לה. היא מצידה הזמינה לשתות מיצ'לדה (29 שקלים) בירה עם מיץ עגבניות,לימון,מלח וחריף שהייתה מעניינת ואף מרעננת, אבל בהחלט לא סייעה להרגעת האש.

למרות השובע, הרצון למתוק דחף אותנו להזמנת צ'ורוס(24 שקלים), שהתגלה כמנה המאכזבת של הערב. שלושה צ'ורוס קטנים, מתוקים, עם אבקת סוכר ומוגשים עם פנכת שוקולד. טעם מעט שרוף ושום דבר מרגש או מספק השווה את המחיר. 

סיימנו את הצ'ורוס. תאמינו לנו שהמנה קטנה., אבל כשרוצים מתוק אוכלים מהר.

וכמה מילים לסוף יחד עם צ'ייסר טקילה

צ'ייסר טקילה גולד שהוגש עם מלח ולימון דווקא ישב מעולה, אך חבל שעלה 17 שקלים. בר טקילה צריך לעודד שתיית טקילה. ונכון שהיו כמה ששתו, בעיקר חבורות של בנים,אבל גם הם הורידו רק שוט אחד. ייתכן שבגלל זה הקהל הוא ברובו זוגות של שנה, כאלה שרוצים לצאת ולשתות קצת אבל גם לשלב ארוחה כי כבר אין צורך להשתכר. מספיק, מכירים אחד את השני. בוא נאכל, נשתה קצת ונלך לישון. רק שמחר לא ייצא דם כי מחרתיים חוזרים. אוכל כל כך טוב,חייבים לחזור.ונותר רק לתהות איך לא עלו על האהבה הגדולה לאוכל מקסיקני עוד יזמים ולא נפתחים עוד מקומות ברחבי העיר, ואז ייסגרו ויישארו רק הטובים. מסקל,למשל.

נ.ב מתברר שסאות'פארק דיברו דווקא רק על הצ'יפוטלה, אבל אני מעדיף את איך שאני כתבתי.

 לאתר של מסקל

ימים יפים

רשת האספרסו בר מרימה תפריט טבעוני!

מאת: אסי גל

תכירו - זה קארל לואיס. גבר אחר שהיה טבעוני לפני שזה היה מגניב.

זוהי תקופת הזוהר של הטבעונים! כן כן, אלו ימים טובים לטבעונים ולטבעונים ברוחם. עוד ועוד אנשים הופכים לטבעונים גם בלי לראות את גארי יורופסקי בסנדלי טבע ,ובמקביל עוד ועוד מקומות מכניסים מנות טבעוניות לתפריט שלהם. אולי בשלב מסויים זה ייעצר, ויתברר שזה אכן היה טרנד, אבל לאלו מאיתנו שהיו תמיד בכיוון ותמיד נאלצו לשבת על פסטה ברוטב עגבניות גם במסעדות שף הכי נחשבות, זו תקופת זוהר. לא עוד נשב מאחורה במקום של האוטובוס. מהיום אנו יושבים באמצע, איפה שאין ריח לא נעים. הנה, אפילו יש גבר שכותב על טבעונות, והוא אפילו לא לובש סנדלים מכוערים.

רשת האספרסו בר מרימה תפריט טבעוני!

לפני כחודש גם רשת האספרסו בר החליטה לשלב אותנו בחבריה ויצאה בתפריט טבעוני. בניגוד למקומות רבים שמוציאים תפריט טבעוני שפשוט דוגם את המנות שלא כללו בשר עוד מלפני כן וכך אנו מקבלים תפריט שהמנה הטבעונית המרגשת ביותר בו היא סלט, באספרסו בר הכניסו מנות שמהוות מנה עיקרית ללא עוררין- מנות עם סייטן, גבינות סויה, וארוחות בוקר מפריטטת חומוס ושקשוקה טופו. והכל בתפריט שכולו טבעוני, לא אחד מאלו שצריך לחפש את הסימון V ליד מנה כדי לדעת אם היא טבעונית. והכי חשוב- טעים, משביע, כל מה שנדרש מארוחה בבית קפה.את התפריט הרכיב שף הרשת יחד עם הנטורופטית דפנה ריכטר מה שאומר שהוא אשכרה מלא במה שצריך בארוחה.

תבשיל חיטה וחמוציות- צילום כפיר חרבי. תזונה: דפנה ריכטר. 
מהשב"כ: אבי דיכטר

אני יושב עם ידידה אוכלת כל לארוחת צהריים בסניף דיזנגוף פינת בו גוריון. בסיכומם של חיים, אני חושב שכמעט כולנו נגלה שאכלנו יותר ארוחות בבתי קפה מאשר במסעדה. האוירה הלא מחייבת ומגוון המנות הופכים את בית הקפה למקום מפגש יעיל גם כשרוצים לאכול. אנחנו יושבים בחוץ א-לה פריז ומולנו אוטובוסים רבים א-לה תחנה מרכזית רמלה. פינה חמודה, באסה עם כמות האוטובוסים מול הפנים. הציליה עושה צל נדרש יש רוח נעימה,ברקע ג'אז גרובי ופתאום רעיון הקיץ לא נראה כמו הדבר הכי גיהנומי בעולם.מזמינים.למנה ראשונה הולכים על קרפצ'יו סלק המוגש עם פרוסות אגס ותפוח,אגוזי מלך וחמוציות (24 שקלים). סוף סוף משהו חדש למנה המוכרת של סלק שבדרך כלל מקסימום מתחבר עם איזו גבינה ובכך הורס לטבעונים את התענוג. פה התפוח והאגס נותנים חמוציות וקראנצ'ינס שמשתלבים יופי עם המתיקות של הסלק,הפרוס ומוחמץ במידה מצויינת, רק מעט מומלח מדי. אני עושה לאפות של סלק ותפוחים. לא מאוד גברי בסך הכל, אבל מרענן בהחלט.

לעיקריות הבשרנית לוקחת פסטה ברוטב אלי אוליו עם זיתים שחורים ועגבניות שרי (42 שקלים) כל הסייטן מפחיד אותה ולכן היא מוותרת על פסטה ברוטב ראגו עם סייטן וירקות שורש (48 שקלים). הפסטה שלקחה טעימה ויעילה. העגבניות מתוקות ואפלו הזיתים מתוקים מדי. הכל לא מוצף מדי בשמן ובסך הכל מנה טעימה ונעימה. המנה שלי- מוסקה מחציל, תפוחי אדמה סייטן ומצרלה סויה(52 שקלים) כבר ממש מרגשת. זה תמיד תענוג להגיע למקום ולאכול מנה מעניינת וזאת לגמרי נכנסת לקטגוריה. הכל עשוי בדיוק רב, הטעמים משתלבים מצויין , הסויה נותנת מותכות גבינתית ואפילו הבשרנית לוקחת ביסים ומהללת. אחלה, אחלה מנה.

מוסקה טבעונית.(צילום:כפיר חרבי) סוף סוף לא פסטה

לקינוח אנחנו הולכים על בצק פילו עם תפוחי עץ ושקדים. שום חמאה, שום שמנת. רק פילו,תפוחים ושקדים וזה מצויין. אולי, ויסלחו לי שמני הפטיסרי, יותר טוב כקינוח מעוגת תפוחים. הרבה פחות כבד ועדיין טעים טעים. ובערך בעשרה שקלים זול יותר מכל עוגה. רק 25 שקלים.

מעבירים שעתיים, מדברים על כל מיני דברים כפי שגברים עושים רק כשהם פוגשים נשים, נשיקה על הלחי וביי. הבטן מלאה ולא כבדה,אפשר להמשיך את היום. אני מסתכל על מה שכתבתי ורואה שימוש ניכר במילים מרגשת ונעימה. לעזאזל. אני צריך לחטוב עצים או משהו. לא שאיכפת לי. עוד עשר שנים יהיה גם נשיא טבעוני, ואז כבר אף אחד לא יוכל להגיד לנו כלום.

איטלקיה בחוף הילטון

איל פלקוניירה. לא כל הלימונים חמוצים.

נו טוב, לא בחוף הילטון, במלון. קרוב מספיק?
התמונה המרהיבה הזו שאתם רואים כאן למעלה צולמה בטוסקנה. למבנה המטריף הזה שאתם רואים כאן קוראים "בית הלימון" והוא חלק מה"פלקוניירה", אחוזה טוסקנית מרהיבה. אתם בטח שואלים את עצמכם למה החלטתי לבלבל לכם את המוח על אחוזות בטוסקנה... אז זהו שיש סיבה טובה לכך, וללימונים אין שום קשר לעניין!

בית הלימון המדובר, הוא מקום משכנה של איל פלקוניירה, מסעדה טוסקנית מופלאה בעלת כוכב מישלן והאכסנייה של השפית המופלאה סילביה בראקי. כוכבי מישלן אינם מחולקים כך סתם כידוע, ולכן, ברור לכל שלא הייתי מעזה להחמיץ סעודה מהסרטים בה יככבו מיטב המנות של בראקי לצד מיטב היינות של יקב רמת הגולן.

השפית בראקי הגיעה לתל אביב לחודש ימים, לבשל לנו את מיטב המנות מהמטבח הטוסקני כחלק מחודש ארוחות גורמה במלון הילטון ת"א. יקב רמת הגולן ניכס לעצמו כבר לפני שנים את החיבור האולטימטיבי בין יין משובח לאוכל ובישול עילי בהפקת אירוע ה"וינטג'" המסורתי. לכן לא הופתעתי כלל שהיקב הישראלי שמיהר להתחבר להזדמנות האיטלקית הנדירה הזו הוא יקב רמת הגולן.

התפריט הוגש לנו מראש, כמו גם רשימת היינות המופלאה שתלווה אותו. לא נשאר לנו אלא להמתין בסבלנות ולטעום מחלקת האלוהים הקטנה הזו לכשתוגש לנו. מבטיחה לכם שעד סוף השבוע תשמעו ממני רשמים ובעיקר, איך יין ישראלי מצוין מתחבר נפלא עם אוכל איטלקי נהדר. שידוך מעניין ללא צל של ספק!

מה אכלנו ומה שתינו? אל תחמיצו את הפוסט הבא - רמת הגולן בטוסקנה!!!

רושפלד מפנק? מפנק מפנק!

בראנץ בטאפאס אחד העם

מאת הזללנית

אם תכנסו היום לחוות הדעת על טאפאס אחד העם רוב הסיכויים שתקבלו מטר של גידופים על המחיר מול המנות.  ואני לא פה כדי להתווכח עם זה. אין מה לומר שהמקום מיועד לקהל מסויים, קהל שלא בא מורעב ובמטרה לשבוע אלא קהל שבא להנות מדרינק עם נישנוש איכותי בצד. 

אבל מתברר שרושפלד יודע גם לפנק ובצעד מאד מפתיע הוא מיישם כרגע בטאפאס בר אחד העם את אחד הבראנצ'ים היותר טובים בעיר.

אז מה, לא נפרגן?

שלוש שעות עם פיסת נקניק ביד.

משאין סטרייטים הולמים בסביבה, הגעתי לטאפאס אחד העם, רעבה ומצויידת בעומר - החבר הגיי החתיך שלי (שקיבל כמובן יותר מבטים ממני) במטרה לבדוק את השמועות על הבראנץ החדש, וזה אחרי שכבר טעמתי את הבראנץ רווי הכולסטרול הנפלא של יבנה מונטיפיורי (ראו למטה הערות).

איך שהנחלנו את ישבננו החטובים (של עומר יותר) מייד,  כמו אלכוהוליסטים לא אנונימיים ושניה אחרי שהונח לפנינו התפריט של הבראנץ הצבענו על הדרינק שנכתב כאופציה מול הסאן פלגרנו.

ובכלל לא מובן לי איפה ההחלטה . סודה מול אלכוהול?!! באמת?!!

ורק אחרי ששתי סנגריות לבנות הונחו לפנינו, אותן שלקנו בקולות רמים, יכולנו להתפנות למה שקורה סביבנו בעוד האלכוהול מתחיל לחלחל לו באיטיות.

נתחיל בשירות – מושלם. ברצינות. אולי זו השעה, אולי זו השבת אבל כולם היו ככ נינוחים. אבל קיבלנו שירות רגוע של שבת ולא שירות מוקפד של ערב. הברמנית ענתה לנו על כל שאלה מעצבנת ותאמינו לי ששאלנו, מילאה את כל משאלות ליבנו במסגרת הבראנץ ואפילו פינקה בקטנות כטוב ליבה.

חמש דקות מרגע קבלת הדרינק קיבלנו פלטת עץ מלאה בכל טוב: מגוון נקניקים מבקר נמוך, כ- 4 ממרחים שונים (במקרה שלנו גבינות, סלט ביתים משובח וסלט חצילי מעושן) , קערת סלט שוק טרי, חתוך גס, הרבה לימון, חתיכות גסות של גבינת טולום, זיתים מתובלים וחשוב מכל, ערימה של לחם טרי  כזה שברור היה עוד לפני הביס הראשון , שצריך לבקש מנה שניה. 

תנו לי עוד! קחי עוד!!

וכאן היופי של הבראנץ! הכל אפשר למלא שוב ושוב. בחיי, שאלתי אותה פעמיים לפחות אם זה אמיתי, בכל זאת אנחנו מדברים על טאפאס אחד העם...החל מאותו רגע ובמשך כל 3 השעות ששהינו שם, בין סנגרייה לסנגרייה, תמיד הייתה לי חתיכת לחם ופרוסת נקניק ביד או בפה. עינוג אמיתי. 

אבל חכו האוכל לא נגמר! חוץ מזה מקבלים תבשיל לבחירה כגון שקשוקה ספרדית; ביצת עין על פולנטה עם פטריות; תבשיל ביצים, פלפלים ובייקון, תרד וביצים, פאטאטס עם בייקון וביצת עין , וגם שתיה חמה והכל במחיר של 78 שקלים לאדם.. אולי לשניה זה נשמע יקר אבל תחשבו לרגע שארוחת בוקר תל אביבית עולה כ- 50 שקלים ולפעמים יותר וכמעט תמיד היא משעממת כל כך שבכלל אין מה להשוות. פה קיבלנו ארוחה צבעונית מלאת כל טוב, כולל אלכוהול וקפה, כולל טריות מיידית. שווה כל שקל מבחינתי.

הבראנץ' הספרדי הוא   בשישי ובשבת בשעות ב-11:00-16:00.

טאפאס אחד העם. רחוב אחד העם 27, תל אביב. 03-5666966.

וכמה מילים על יבנה מונטיפיורי

אני מחבבת מאד את המרפסת של יבנה מונטיפיורי. בעיקר בשבת. האווירה רטרואית,,רגועה מעוצבת משהו של צומת הרחובות האלו מרגיעה אותי מאד.

מה בתפריט? יבנה מונטיפיורי לא באים להמציא כלום מחדש אלא לספק סחורה טובה. ישנה ארוחת בוקר קלאסית שתכלול את הסטנדרט ועל כן אני הייתי מוותרת כי המחיר פה הוא 57 שקל.אמנ ם הלחמים והממרחים מצויינים אבל עדיין זו ארוחת בוקר רגילה.

אבל גזרת הכריכים מספקת ארוחה רווית כולסטרול נוזלי וצינתור צמוד.

אחח.. כריכים  בחלה של שבת פריכה כזו עם נקניק, סלמון או סטייק סינטה פרוס (55-66 שקלים). או ספיישלים עם  ביצי בנדיקט,קרוק נקניק,  שקשוקה טורקית  (45-65 שקלים) . חלק מהמנות מוגשות עם סלט, מיץ טבעי ומשקה חם אבל שימו לב לבדוק אחרת ארוחת הבוקר גדלה תקציבית.

הפינוק צהריים שלנו כלל קרור מאדאם שבנוי מ3 פרוסות חלה גדודות בגאודה ברמת העבירה על החוק ועל הכל ביצת עין נוזלית. פשוט אכזרי.

המנה שהפתיעה אותי יותר היתה הכריך סינטה (66 שקלים). שתי פרוסות דשנות האחת עם סלט ביצים טרי וגס שטעמן של הביצים מורגש בו ולא המיונז. והפרוסה השניה גדושה בנתחי סטייק קצוץ ליד ירקות טרים וחמוצים. החיבור הזה של שניהם ביחד יצר כריך אולטימטבי של "סטייק אנד אגס"  כזה שגורם לך לעצור לכמה שניות בזמן הלעיסה כדי לספוג את כל הטעמים ולא לפספס כלום. כריך מצויין!!!!, ככ חבל שזה לא כלל גם שתיה כי הכריך עצמו הוא לא זול בגלל הבשר ותוספת השתיה שלנו הקפיצה את הארוחה הזו למעל 75 שקלים. לא זול לסנדוויץ בשר ומיץ תפוזים.

 השירות מעולה, החוויה מרגיעה וטעימה אבל בהחלט סולידית. ופשוט כיף שם.

שישי: 9:00-14:00 / שבת 10:00-13:00

מונטיפיורי 31 תל אביב

כשלנגב חומוס זה לא מובן מאליו

מאת הלוחשת לקמחים

הקדמה קטנה ברשותכם...

אם  יש משהו קשה יותר מלגלות שיש לך צליאק ולא תוכל לעולם לדחוף את היד  לתוך חלה ולאכול אותה מהאמצע, לשבת על צלחת עוגיות בקפה השכונתי, או שלוש סופגניות של רולדין בחנוכה, הוא לגלות שיש  לך צליאק בגיל יחסית מאוחר, אחרי שכבר נחשפת לכל הטוב שעולם הג'אנק הקולינרי מציע. ולא שלא סבלתי קודם לכן, סבלתי. אני מושכת את האלרגיה (מחלה זה נשמע רע) הזו מגיל 16 בערך. אבחונים לא נכונים, התעלפויות, קריסת מערכות, כבד, לבלב, שחרור מהצבא בטענה מוטעית של אנורקסיה, אינפוזיות והשד יודע מה, הביאו לכך שרק בגיל המופלג 30 אוציא לחלוטין את הרעל (עבורי זה רעל) הנקרא גלוטן מהתפריט באופן סופי.

נכון, אולי לא ראו עליי.. אבל הייתי מכורה לבורקסים, לבצקי עלים, לפיצות נוטפות גבינה (הצליאק שלי גם פתח לי קצת רגישות למוצרי חלב), ללחמים בפאריז, לריח הזה של הקרואסון הטרי בבית קפה.

מאז שהחלה  תקופת הצנע נטולת הגלוטן אני מקדישה את חיי כדי למצוא תחליפים הולמים. יש המון תחליפים, אני מניחה שמושקעת בהם מחשבה עמוקה...אבל כמי שטעמה את הפרי האסור האמיתי, אני מזהה בקלות טעמי לוואי. 

והנה טיפ קטן לכל בעלי המסעדות: כשאתם משקיעים בלחם נטול גלוטן, תעשו טובה ותטעמו אותו בעצמכם. ישנם תחליפים רבים בעלי מרקם סופגנייתי, מתוק ותירסי, שמוציא את כל ההנאה מלחם. מנגד, אם אתם באמת רוצים לשמח צליאקים,  אולי תאפו לחם לבד?.

חלום  חיי הקולינרי כרגע הוא לקום בבוקר ולאכול טוסט בטעם של טוסט אמיתי בבית קפה, לקנות פיצה דקה דקה במחיר סביר ככה סתם ברחוב, לנגב חומוס אצל אבו משהו עם פיתה לא צמיגית, ולאכול את הבייגלה עם הזעתר בים. 

דברים שנראים ככ מובן מאליהם אה?...

אז אני פה כדי לספר לכם על המקומות שאפשר להנות בהם גם ללא גלוטן, עם פיתה נורמלית, פסטה אמיתית ופיצה קריספית כמעט כמו לכולם.

חומוס מאדאמס 

סוף סוף מנגבת חומוס כמו כולם (כמעט..)

צולם ביום חול ולפני ניגוב בפיתה ללא גלוטן

כן  חברים שלי, אתם לא מצליחים לתאר לעצמכם כמה כייף לנגב חומוס. אני יודעת, אתם בטח יושבים בבית ולא מבינים על מה המהומה...חלקכם (כמו אמא שלי למשל) יכולים אפילו לומר: אז תאכלי חומוס עם מזלג, עם צ'יפס או עם ביצה! מדוע דווקא לחם את חייבת?.

אז זהו, שאני לא הייתי חסידה כל כך גדולה של חומוס, עד שנלקחה ממני היכולת לנגב עם פיתה לוהטת צלחת של גרגרים עם פול וטחינה מלמעלה. 

אז חיפשתי וחיפשתי וככל שעברו השנים לאט לאט נכנסה התודעה של לחמים נטולי גלוטן  והנה אני מוצאת לי מקומות שממ שמכניסים את זה כחלק מהתפריט הקבוע!

מאדאמס, החומוסיה החדשה בשכונה שנמצאת בשינקין על פינת רחוב יצחק נפחא ושינקין היתה לרגע סוג של הבטחה עבורי. קודם כל, אני חייבת להוריד בפניהם את הכובע ולו רק על המחשבה להכניס פיתות ללא גלוטן לחומוסיה. רק בזכות העובדה שחשבתם על ציבור שלם שנמנע מטעמים אלו ואחרים מגלוטן, רק על כך מגיע לכם שאפו גדול!.

לגבי  החומוס עצמו, הוא מאד משיחתי ועמוס מידי בטחינה. אני חובבת חומוס גרגירי יותר. החמשוקה - חומוס שקשוקה לא ממש חזקה ואני מודה שהעדפתי את מנת החומוס והפול שהיתה עמוסה ובהחלט סתמה אותי לחלוטין, ללא צורך בפיתה. גם הפלאפלים שמותאמים גם עבורינו המוגבלים היו טעימים מאד.  

בואו נאמר שבשורה התחתונה לא נפלתי מהכסא והזלתי ריר. מדובר כפי שהגדיר חברי הטוב "חומוס לאשכנזים סבבה לגמרי". טעים, עם כל התוספות, אחלה שירות ובאמת לוקיישן מושלם לשבת עם חבר'ה. מצד שני, אם אתם מכנים את עצמכם כדוקטורים לחומוס- אולי זה לא המקום בשבילכם. וגם המחיר מעט יקר - 26 למנת חומוס.. קצת מוגזם.

אבל כגלוטניסטית,, תודה שחשבתם עלינו, תודה על הפיתה (שחוממה פעמיים, כדי שלא תהיה צמיגית), רק על כך ובכלל על השירות הנפלא שלכם מגיע לכם שאפו. כן, אני אחזור לנגב שם.

מדאמס

שנקין:  רחוב יצחק נפחא 3, ליד גינת שנקין

שעות פתיחה: א'-ה'- 9:00-21:00, שישי- 9:00-16:00

טלפון: 03-5055344