15 דצמבר 2013

בורוביץ תעשה לי שפונדרה!!!


בורוביץ תעשה לי שפונדרה

סדנת שף ב"פורשף" תל אביב
מאת: אסנת גואטה

בורוביץ מעלה אדים...

אחת לתקופה אני חוזרת לסדנאות שפים מוכרים ש"פור שף" אוהב כ"כ להציע. סוג של התחככות בכוכבים רק מהצד הטעים יותר ונטול הפפארצי.אלו סדנאות של שפים מוכרים שמוכנים אחת לכמה חודשים לתת  4 שעות מלאות בסודות מקצועיים, טיפים וכל מה ש"רצית לשאול את השף האהוב עליך ולא העזת.." וכאלו.אני הגעתי לסדנא של בורוביץ -יונתן בורוביץ.

השף והבלורית
יונותן בורוביץ פתח את המסעדה שלו – "קפה 48" לפני כ- 3 שנים ואחרי שנה של מרידה במוסכמות הקולינריים והתמדה בסגנון האוכל שלו, הוא הפך להיות להיט ולא רק בגלל הלוק החמוד-רשע משהו שהוא מתהדר בו. ידוע שאין לו הרבה סבלנות , ושהוא די קשוח במטבח אבל הדברים שהוא מוציא מתחת לידיים שלו יכולים לגרום לי פשוט לגנוח קלות ולשקוע לטעמים. כל מנה היא פשוטה ולא מוגזמת אבל מכילה ככ הרבה טעמים.

אז מה הפלא שקצת התרגשתי להיות מוזמנת לסדנא שבה מר בורוביץ מתארח ולגלות את סודו של הכריך שפונדרה המפורסם שלו.

מתחילים לזלול
בלי חוקים!
מה שהפתיע היה שהסדנא התנהלה ללא החוקים הרגילים שיש בסדנאות , וזה היופי בסדנאות שף, הם בתכלס מנהלים אותה איך שבא להם. במקרה של בורוביץ המתכונים היו רק המלצה, רובם היו לא מעודכנים והיינו צריכים לרשום הכל מחדש ואת המתכון לקראק פאי המענג הוא בכלל שלח אותנו לחפש באינטרנט. מה שזה כן נתן, זה פחות להתעמק בכתוב ויותר להבין.
בורוביץ מלכתכילה מבהיר שפה לא לומדים את המתכונים כמו שלומדים טכניקות בישול וכלים איך להכין דברים. חומרי הגלם הם בשליטתינו וניתנים להחלפה כל עוד נדע להתמודד איתם.

חצי שעה אחרי כבר נישנשנו סביצ'ה של דג שלמדנו לפלט (חלקנו פשוט גנבו מתוך הערימה נתחי דג נאים וזללו כמו חזירים) ואת סלט האטריות האסייתי המוכר  שלמדנו מה סוד התיבול שלו. אבל ביננו כולם חיכו לדבר אחד-לכריך השפונדרה. זה כריך מלחמניית חלב מענגת גדושה עד כלות בנתחי שפונדרה בבישול ארוך אבל עסיסיים ובשרניים.
אלוהי השפונדרה

התחלנו בבחירת הנתח, המשכנו בהסבר המלחיץ מעט על בישול בסיר לחץ והגענו לשלב הכיפי של פירוק הבשר וההבנה שהשד לא ככ נורא. בשלב הזה די הפסקנו להקשיב ליונתן ורק אחרי 2-3 כריכים קצת נרגענו והמשכנו את השיעור לשלב המתוק של עוגת הקראק פאי רווית הקלוריות שעשויה משחיתות שטנית נטו – סוכר וחמאה.



בתכלס – בורוביץ היה הגירוי לחזור מידי פעם לסדנאות השפים של פורשף, יש משהו שונה, פרוע קצת, לא סטנדרטי בסדנאות האלו ופה המקום לקבל את הידע האמיתי ושוב. להתחכך קצת...
יונתן בורוביץ אמור להעביר עוד סדנא ובכלל תיכנסו ללוח הסדנאות של פורשף ותתעדכנו
http://4chef.co.il/

13 נובמבר 2013

ערק צהרים - יופי של הרגל


ביקור במזקקת ערק מצדה במעלות

מאת: אסנת גואטה, שיכורה, אי שם בצפון ישראל


ערק מצדה - כל החבר'ה

אני לא אוהבת בירה, התוודות לא מעניינת. אבל כלא אוהבת בירה,במדינה חמה כמו שלנו ,מגוון האלכוהול שהוא גם מרווה בקרירותו וגם שפוי במחיריו הוא מועט. קוקטיילים עולים מעל 40, אלכוהול רגיל עולה מעל 35 והפתרון היחיד הוא ערק שלמרות עליית המחירים עדיין לא עובר את ה30 שקלים ברוב המקומות.

אני מכורה לליקריץ וערקזו ההתוודות השניה שלי , שוב לא ממש מעניין אבל שתדעו.

ההזמנה לערק מצדה במעלות הביאה אותי לדילמה לא קלה. מצד אחד עד מעלות, ועוד בתשע בבוקר! (בדכ אני מתהפכת לצד שני בשעה הזו)
מצד שניערק
אז מצאתי את עצמי בעשר בבוקר, בשמש נעימה של צפון ארצינו אחרי 5 צ'ייסרים של ערק משובח על בטן עם 4 קרקרים דלוחים של אוסם. מחייכת חיוך של פינוקיו לפני שהוא גילה שהוא לא ילד אמיתי
בעיקרון ניתן לסיים את הכתבה כבר פה אבל תנו לי לפרגן.

בין מוסכים למיני חנויות ממוקם לו המפעל של ערק מצדה. וכשאני אומרת מפעל אני מתכוונת למחסן עם  ריח עדין של אניס באוויר,כמה כסאות לאורחים ו-4 קומקומי נחושת ענקיים מלאים בנוזל שקוף שכמובן שהייתי חייבת לטעום וכמעט שרפתי לעצמי את המעי (כוהל טהור).

אבל מפה מתחיל הקסם. הפשטות הזו נטולת ההתרברבות היא התמצית,בעיני, של ערק מצדה.


הכל התחיל כשהכירו האחים ודיע וגריס חדיד את שוקרי חייק. האחרוןחייל לשעבר בצבא דרום לבנון, היה מומחה בזיקוק הערק במולדתו ומשפחתו עסקה בזה שנים. הוא חלם על ערק משלו ולבסוף הצליח לשכנע את האחים חדיד וביחד הם פתחו את ערק מצדה. השם אמנם מעט עברי אבל השמות של סוגי הערק לקוחים מהסביבה בהם גדלו
אז אחרי שהצליחו לייצר מוצר ראשוני הם לקחו כמה בקבוקים ויצאו  לנסיונות טעימה אצל כל מיני שתיינים מוסמכים לטעום ולהביע את דעתם וככה שוב ושוב עד שהגיעו למוצר המוגמר. האניס עצמו מגיע מלבנון וריחו עדין ומעט חלביוהערק? אויי הערק...
אחרי 5 צ'ייסרים לא הרגשתי ולו טיפה של שכרות או אובר במשהו. המרקם חלק ונטול אותה עקיצה צורבת שכבר התרגלנו אליה באלכוהול המקומי. הריח חלבי ועדין והטעם מושלם
מה מחכה לכם?
ה"אלואדי" הפרימיום, באמת תענוג , עובר 3 זיקוקים עד להגעתו להיות מושלם. חלק, עוטף כמו שמיכה קלילה ביום קריר או כמו ערס גדול שמבטיח לך שהכל יהיה בסדר אחרי כמה כוסיות... תענוג.
ה"כפרון" על שם כפר סורי שבו יצרו ערק, עובר 2 זיקוקים, גם כן חלק אבל מעט פחות מהקודם , טעמו עדין ואניסי מודגש.
ה"גבלנה" (ההר) הוא הפשו עצמו לטעם הישראלי שאליו התרגלנו.

המחיר או משתווה לבקבוק ערק סטנדרטי או יותר זול ומבחינת הטעם והאיכות עולה פי אלף מונים. באחריות!.
 הפשטות, האיכות, ריח האניס באוויר והחיוך שקיים שם כל הזמן שווים כל נסיעה למעלות. לצערי אין אותם עדיין הרבה במרכז אלא בחינאווי אבל אם לא תסעו לחינאווי לכו ועשו טיול בצפון.
לסיום.. אני מעמיסה לסופשבוע
ערק מצדה, 9977934-arakmasada.com ,04
דרך אגבהערק כשר! אבל זה לא באמת משנה


27 אוקטובר 2013

המכונה של הגרוב

יעל רון מבקרת במלגו מלבר

לו זנבות השרימפס שנותרו בצלחת השאריות בשיאה של הארוחה היו ז'טונים, הייתי יושבת ברגעים אלו על ספת העור-ברדלס שלי, מעשנת מקטרת אופיום ומלטפת את דב הגריזלי שלי  (חיית מחמד ממותגת גבוה לכל הדעות).
אבל זנבות השרימפס היו רק זנבות של שרימפס, ואנחנו היינו חובבות ערק ואוהדות דגים ששמו עיניהן בכוס קצת יותר מדי פעמים ולכן גם נתנו ביצועים מרשימים בהכחדת אוקיינוס שלם של דגים שאייל שני היה מכנה בפשטות "חיות ים שנידוגו בשעת לילה מאוחרת ממעמקי ים גועש". יאק
הפיסט הגדול הזה התרחש על הבר החיצוני של בר פירות הים, הדגים והאלכוהול "מלגו ומלבר", והשותפה החברתית היתה אם טרייה שביקשה לחזור ולחוש את מה ש"מרגישים הצעירים בימינו". לצורך כך היא לקחה ערב חופש מהעולל, לבשה את מיטב המחלצות שבגד פוסט הריוני יכול להוות והתמקמה בעיניים בורקות על הבר הרחב הנוח במרפסת הנעימה שפונה לרוטשילד ומשקיפה על על כל מה שעובר על השדרה ומתנקז לכיכר הבימה. "רגשי אותי", היא מלמלה וסקרה לאורך ולרוחב את העו"ש האנושי שחלף מולנו. הרעיון: אכלו ושתו כי מחר, מי יודע, אולי גם אתם תפוטרו או תגלו דרדק זב חוטם שמאיים לחרב את שגרת יומכם. אז באמת אכלנו ושתינו כאילו אין מחר בעולם המדומיין שלנו, רק ללילה אחד.

פצחנו בפוקצ'ה מוצלחת ומשומנת "ביי דה בוק" עם שני מטבלים טעימים: צ'ימיצ'ורי מדוייק וממרח פלפלים אדום ועוקץ חך. אחריה הגיעה מנה ציורית להפליא של סשימי מאינטיאס עם פילה תפוז, צנונית פריכה, פלפל חריף, טפנד זיתים וחיפוי עדין של ויניגרט מירין. הרוטב המתקתק הפיח חיים בדג עדין הטעם, ופלחי התפוז המפולט שהתפוצצו בפה לכדי מיץ הדר חמצמץ, החמיאו מאוד לאסופת הטעמים. עוד צ'ייסר ערק ועוברות למנה הבאה שהביאה כמות יפה של נחת ללועסות: שרימפס וקלמארי על קרם מעושן משעועית וחציל שרוף. פירות הים טוגנו על הפלנצ'ה עד דרגה אופטימלית והוגשו, פריכים מבחוץ ונגיסים מבפנים, לצד במיה מטוגנת, בצל סגול וקרם פרש אוורירי. השילוב בין הבמיה הפריכה לקרם פרש העדין, יחד עם טעם החציל החרוך והכיף הנגיס של הקלמארי הטרי, עשה פלאים גדולים בפה

                                           סשימי ציורי. תודו
צ'ייסר והסבר שנכתב על מפית כדי לתת לקוראים אינפורמציה ולא רק להעביר טעמים: זה המקום לציין שהחלוקה התפריטית במלגו ומלבר חורגת מקטלוג לראשונות ועיקריות, עבור חפצים לחלוק או לטעום מגוון רחב יותר של דגה, מחולקות רוב המנות ל"קטן/גדול".
אנחנו, בהשפעת אווירת החופש והעיר החיה, וגם בחיזוק אחוזי האלכוהול האניסיים, הלכנו על אופציות ה"גדול", וטעמנו עוד שתי מנות מצויינות. פילה לברק על לימון כבוש, תפוחי אדמה, כרישה, תרד ולבנה.עם דג טרי קשה מאוד ליפול. אם יודעים איך להתייחס אליו, הוא כמעט תמיד יהיה טעים, אך כדי להפוך אותו ליצירה של ממש, צריך לדעת למה ולמי לחבר אותו. במלגו ומלבר מצאו את השידך האידאלי: לבנה שמנמנה וחמצמצה ולימון כבוש שנתן זץ של פיקנטיות עוקצנית לחמוץ הקלאסי. לבד מתפוחי האדמה שלא טופלו כהלכה ונותרו מעט קשים מדי, הכל במנה הזאת עבד יופי וזכה למחמאות. שני צ'ייסרים נוספים, מנה מוצלחת של קלמארי סגול עם בצלצלי פנינה בסומק, נענע ופטרוזיליה על הררון של צזיקי סמיך ומתובל, ועברנו לאגף המתוק
.
דווקא הוא, שהיה מושא הפנטזיות שלנו אחרי מפגן המוצלחות שאפיין את הארוחה, לא הלם את מה שהיה לנו בציפיות. מוס שוקולד עם עוגיות שוקולד צ'יפס היה מתוק מדי וצורמני בפה וגם קרם גבינת מסקרפונה עם עוגיות לוטוס וקוביות מנגו, לא עשה את העבודה וסבל מטעמים לא מאוזנים: חמיצות יתר מול מתיקות מוגזמת ומרקם כבד ומשתלט.
המחירים מעט גבוהים ביחס לגודל המנה ולעובדה שאף אחת מהמנות המתפקדות על תקן עיקריות, לא מגיעה עם תוספת, אך החוויה הכללית המורכבת מאווירה נעימה, גרוב עירוני נעים, חומרי גלם משובחים שנידוגו בשעת לילה מאוחרת ממעמקי ים גועש ומנות יצירתיות וטעימות במיוחד, מקלה מעט על התחושה המגרדת בכיס. בתום לילה שכלל לא מעט אידרות, זנבותו ונקישות "לחיים" שלא היו מביישות פיראט שיכור נטול חן , קשה היה לנו להיפרד מהמרפסת הבריזתית ומהנוף שמזכיר לכל מי שחי בתל אביב מספיק זמן בשביל לשכוח להעריך, שרוטשילד היא באמת באמת אחלה שדרה.

22 ספטמבר 2013

תהנו - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים - אוקטוברפסט

Kann ich ein Bier und Wurst
או בתרגום חופשי "בחייאת תביא לי נקניקיה ובירה"
אסנת גואטה

שווראצה טיפוסית

ה"אוקטוברפסט" הפך להיות בעיני התל אביבים ולא רק, למעין חג לאומי שנותן תירוץ ללמה לשתות בלגימה אחת ליטר בירה ולהבין מאוחר מידי שאין לנו את הקיבה לזה ולמה לכל הרוחות הייתי חייבת לאכולאת הנקניקייה הרביעית


 את ארועי האוקטובר פסט אפשר לחגוג בהרבה מקומות והכי עדיף במינכן אבל אם אתם כבר פה, ההמלצה שלנו היא ב"ביירן", הבר הבאוורי בפרישמן (וכמו שכדאי לשתות לשוכרה בבר האירי ביום פטריק הקדוש) הביירן הוא ההכי גרמני שיש לנו רק בלי הבלונדיות הגרמניות תפוחות השדיים. וטוב שכך, ככה נוכל להתגאות בשדיים הישראלים שלנו! 


הבו לי שפצ'לה!

תכירו: מימין לשמאל שווינהקסה, שווייצרוורטס ובייגל. ייבוא מאירופה
אין מסיבה גרמנית בלי כמה מנות עם שמות מלחיצים כמו קרטופל, שוויינהקסה, צוויבל ועוד
אז מה בתפריט?  "קסלר"-צוואר לבן מעושן צלוי עם רוטב חום וקרטופל קנודל
"שוויינהקסה" שוק לבן צלוי, מוגש עם קרטופל (מין קניידלך מוזר)
"צוויבל רוסט בראטן" (זה נשמע הכי מלחיץ בחיי..)- סינטה צרובה במחבת עם בצל קריספי
"עוף צלוי בבירה" כי כולם חייבים להיות שיכורים! ועוד מלא מלא מנות

אבל בתכלס אין חגיגה בלי נקניקייה! ובמקרה הזה לאחר שטעמתי את כולן, כמה פעמים, שוב ושוב.. אני בהחלט יכולה לומר לכם שלהם יש את ההכי גדול...

"ברטוורסט" - נקניקיות לבנות מטוגנות, "וויסוורסט" - נקניקיות לבנות מבושלות כמיטב המסורת  ו"שווייצרוורטס" - הכי טעימות!!!  זוג נקניקיות עגל עם גבינה. כולן שמנמנות, עסיסיות ומושחתות
וכמובן שטרודל קלאסי לקינוח.. 


Kann ich ein Bier - מה עם הבירה?

שתינו ככ הרבה ששכחנו לצלם אז הבאנו לכם תמונות
בכל שנה, מבשלות הבירה הבוואריות מייצרות בירות מיוחדות עבור האוקטוברפסט. בירות אלה מבושלות בחודש מרץ ומותססות בתסיסה איטית במהלך חודשי הקיץ. הן מתאפיינות ב- 5.5-6% אלכוהול, בצבע זהוב יפהפה, ובטעם הקלאסי שנשמר כבר למעלה מ-500 שנה.

בביירן יגישו 3 סוגי בירות שיעלו 49 שח לליטר!!! - אז תביאו הרבה קשים...
שפאטן אוקטוברפסט / ארדינגר אוקטוברפסט / לוונבראו אוקטוברפסט 
ועוד 2 מהתפריט הרגיל.
במקום מתכנני 10 ימים של מסיבה אמיתית עם ספסלים שכונתיים, מגף של 2 ליטר בירה!, הרבה שירי יודל ובקיצור באלאגן!

זו ההמלצה של שמנמנים לאוקטוברפסט! 
תהנו  - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים
ביירן - פרישמן 22 תל אביב

17 ספטמבר 2013

נפלאותיה של גלגולי מסעדה


נפלאותיה של גלגולי מסעדה
אסנת גואטה

מדהימות אותי נפלאותיה של גלגולי מסעדה. יום אחד היא מסעדת פועלים חבושת מטפחת של קציצות ואורז, למחרת היא כבר חובשת כובע מגונדר ומבט יהיר כאומרת "אני יודעת מה אני שווה ותשלמו בהתאם כדי להנות ממני ולקציצות ואורז יקראו מעתה כדורי בשר שנטחנו זה עתה על מצע גרגירי אורז בסמטי ריחני ועשבי תיבול" ולפעמים היא נטולת כובע עם מבט בגובה העיניים ואולי מעט מושפל שמבין שתכלס כל מה שהיא רוצה זה שיאהבו אותה בלי פוזה.

הבנתם אותי בכלל. או שסתם התברברתי לי פה בפילוסופיית מעליות?

בעיר הזו אין חוקים. גם מסעדה שמנסה להיות גורמה יכולה למצוא את עצמה מגישה מנות ב- 30 שקלים עם סלט ירקות ליד. כששף מגיע למקום הוא מלא בעצמו ובחלומות ולא משנה כרגע מה ההוצאות של הבעלים או האם הסביבה בכלל מתאימה. הוא חייב לנסות  ואני יכולה להבין אותו. אבל לכן רואים לא פעם ופעמיים מסעדות שנפתחו עם הרבה רעש וצלצולים מורידות את הראש ופשוט נהיות עוד מסעדה שמנסה לשרוד ולפעמים יש תקווה.
וכזו היא עזיזה.

עזיזה יא עזיזה

את עזיזה, מסעדה בכרם התימנים פגשתי לראשונה כחודש לאחר שנפתחה בהרבה צלצולים והצהרות על אחד המטבחים הטובים בעיר . בצהריים היא תפקדה כמסעדת פועלים שכונתית ובערב מסעדת גורמה עם לוק של פועלים. זה היה מעט הזוי ובעיני זה לא עובד. למסעדה אין זהות אחידה ולא קהל שיודע למה הוא בא אלא 2 מטבחים שנאבקים אחד בשני אם על איכות חומרי הגלם ואם על השירות.
ואכן ככה הייתה חווית האוכל. יקרה כאילו זו מסעדת שף עם שירות מזעזע כאילו זו מסעדת שירות עצמי.
והנה עכשיו, אותה גברת שינתה אדרת, הורידה ראשה והחליטה לדבר אלינו בגובה העיניים. עדיין יש הצהרות על מטבח ביתי בצהרים ומטבח מהודק יותר בערב אבל ממותן. הכל במינון.

הגענו לעזיזה בגלגול השני וגילינו תענוג קליל , כיפי עם נפילות מעטות. 
מתברר שהחמשת העיגולים מימין הם צ'יפסים תמניים.. טוב לדעת שזה צ'יפס בכלל
פוקאצה פריכה ספוגת שמן זית טעימה ופשוטה, תבשיל עדשים שחורים על אורז בר, שמשחק קצת עם מרקמים ורעננות, ביצת עין על פירה חמאתי ומפולפל שמצורף אליה סלט ירקות מיותר שדי מוריד את המנה, המבורגר שהפתיע עם סלסת עגבניות ביתית חריפה לצד 4-5 צ'יפסים (תימניים? למה?) מאכזבים שמעיבים על המנה כולה בעיני, נתח קצבים על פולנטה חביבה ואת הכל מחליקים קלות עם קנקן סנגריה  ב- 59 שקל ומנות בממוצע של 50 שקל. כמו שאמרנו  - לדבר בגובה העיניים. אם בעזיזה הקודמת כוס יין עלתה לנו 50 שקלים פה זה שונה קצת.

 לסיכום: עזיזה המחודשת היא מותק של מקום, מאד נעים, בעיקר כשהוא מלא אבל בכללי הרבה פחות מנוכר ממה שהיה. האוכל סביר במחיריו וטעים. אני לא באה בציפיות גבוהות אבל בהחלט יש שם נסיונות לספק כמה מנות מאתגרות ומעניינות.
מל"ן 4 פינת הכובשים. כרם התימנים 

15 ספטמבר 2013

הכל טוב ויפה, אבל ... לא



ביקור בשני מקומות עם רצון טוב
השווארמה הצמחונית ורשת קפה קפה

השווארמה הצמחונית - אפשר יותר


שווארמה טבעונית. כמו בסניף השווארמה ההוא שלא תחזרו אליו.


מגיע לנוהצמחונים/טבעונים רשת פאסט פוד מגניבה. 
לא רק דוכן פלאפל. אלא משהו מהירטעים בלי תיחכוםובמחיר נורמטיבי. כרגע יש דבר אחד כזה, וזו השווארמה הצמחוניתאכלתי בה כשהיא רק נפתחה והייתי מרוצה למדיהשבועכטוב ליבי במינצ'וזהחלטתי לחזור ולנגוס באיזו פיתה עסיסית עמוסה נתחי סייטןהזמנתי מנת שווארמה והמתנתי
הבעיה התחילה כשהתחלתי לשוטט קלות בעודי ממתין וקלטתי את המראה של המקום. מעט מוזנח, מקרר שקוף ריק ליד הקופהכמה כיסאותוזהו אין ממש השקעה כמו למקום אוכלשאלתי את המוכרת מה פשר המקרר והיא ענתה שהוא נועד לקינוחים שאין כרגעשאלתי למה אין סלטים במקרר שנוכל לשים לבדולא ממש נעניתיהכל נעשה מאחורהכי הסייטן צריך פלנצ'האבל למה לא למלא סלטים ליד הלקוחכדי שנחוש כמו שווארמיה אמיתית? ניסיתי בכל זאת להבהיר את הנקודה וביננו זה אולי זה גם  יוסיף קצת אוירהקצת דיבוריםכך שנחוש עצמנו שווים בין בולסי הפיתות. “המקומות ההם מלוכלכיםפה נקי" אמרה לי אותה מוכרת - טבעונית שגרמה לי להצטער שאני חלק מעמה
וכשהגיעה המנהמפוצצת בהחלט בסלטים כפי שמצופה משווארמההתאכזבתי גם מהטעם שלא דמה כלל לעדינות שזכרתיהסייטן תובל בשבע קילו כמוןהסלטים היו סבירים והפיתה נקרעה די בביס הראשוןלפחות תחושת השובע והזיעה המלווים למנת שווארמה בשרית נכחו גם באכילה של המנה הזובקיצורבאסהמגיע לנו יותר טובואין שום סיבה שבגלל שזה מקום ללא אוכלי בשר - לא ישקיעו קצת בניראות, בחווית האכילה. אוכל זה אוכל והסועד זקוק לאותם גירויים פשוט רק בקונפיגורציה אחרת. 

קפה קפה


אין ספק שחזון היום שני ללא בשר שמיקי חיימוביץ' מריצה במרץ הוא רעיון עלא כיפק. פעם בשבוע, יותר אופציות טבעוניות במסעדות
המבאס הוא שמסתבר שמקומות רבים ניסו את הקטע ולא הלך להם. טבעונים לא ממש אימצו את רעיון יום שני ומילאו את אותם מקומות ואוכלי הבשר לא ויתרו על מנת הבשר שלהם, שכמעט בכל המקומות הוגשה כרגיל. חבל.
בכל מקרה, רשת קפה קפה בינתיים ממשיכה להריץ את התפריט הטבעוני לצד הרגיל בימי שני ולהתגאות בהיותה הרשת הראשונה שלוקחת חלק בקמפיין היום שני ללא בשר. אבל כמו שהולך המשחק שגברים משחקים כשהם משועממים "הכל טוב ויפה, אבל..” אז פה המשחק הולך ככה "רשת קפה קפה מגישים מנות טבעונית. הכל טוב ויפה רק ש...הן לא טעימות".

ניוקי חצי חצי. רציתי לומר שלפחות התמונה נראית טוב, אבל נמלכתי.

ניוקי חצי מטוגן חצי מבושל, חצי אכיל (49 שקלים). הרוטב בא בשילוב שום קונפי, עגבניות שרי, זיתי קלמטה, פולי סויה, פלפל קלוי, ממרח ארטישוק, טימין ובזיליקום. הרבה מרכיבים לרוטב סתמי. קציצות העדשים הכתומות (49 שקלים) הרגישו כמוצר של סופר ורק השניצל דלעת (46 שקלים), שהוא למעשה פרוסת דלעת מצופה פירורי לחם ומטוגנת, זכה להתלהבות מסויימת, משום מה מאוכלת הבשר. לי זה עשה בלגאן בקיבה. בקיצור, רעיון מבורך, עשייה שמרגישה כאילו קיוו למשוך קהל של טרנד. אבל ביצוע די כושל



              




29 אוגוסט 2013

כמה יינות שיעשו לכם ראש השנה שמח

כל כך הרבה יין.... מה לשים על שולחן החג? צילום: אילן הרמתי

שוב פעם חג, כל המשפוחה, אורחים, מתארחים, ארוחות.... מה לעשות? צריך יין כדי לרכך את זה, אין שום דרך אחרת. בין אם מגישים אצלכם גפילטע או חריימה, צלי בקר או סלמון מפונפן, 7 המינים לברכות או סתם נשנושי פתיחה קלילים, אין שולחן חג בלי יין! אם הארוחה אצלכם, היין הנכון הוא ה"נגיעה האחרונה" שמשדרגת לכם את השולחן. אם אתם מתארחים, בקבוק טוב תמיד יתקבל בברכה ולא תצטרכו לשבור את הראש מה להביא איתכם.

יש ים של בקבוקים ותויות על המדפים, שלל מחירים וכן, גם מבצעים. אם אתם אנשים של 4 או 5 ב-100, נכון, תקבלו כמות בתמורה למחיר, אבל קחו בחשבון שהנוזל שיימזג לכוסות שלכם פשוט מכיל אלכוהול במידה הנכונה לרכך את משפחתיות היתר שחלקנו סובלים ממנה. לא בטוחה כמה טעים יהיה לכם...

הנה רשימת מומלצים לא ארוכה במיוחד (כי קצרה היריעה) של יינות שיעלו אצלנו על שולחן החג.


לבנים - משהו קליל לפתוח איתו...

יקב 18484, דור 5 זנים לבנים


בלנד נפלא של שרדונה, שנין בלאן וסמיון. גוון ירקרק בהיר שובה עין. מאד פירותי, פסיפלורה ופירות לבנים (אגס, אפרסק) עם נגיעה קלילה של עץ אלון. בדרך כלל אני לא אוהבת עץ בלבנים שלי, אבל יצא כאן יופי של יין.














יקב טוליפ, ווייט טוליפ 2012

מאז יצא הבלנד המופלא הזה לשוק לפני שנים אחדות, הוא אחד הלבנים האהובים עלי מדי שנה. בלנד מקסים של גוורצטרמינר וסוביניון בלאן שיש בו את האיזון הנכון בין פירותיות, עשבוניות וחומציות. צבעו זהוב ופירות כמו אשכולית וגויאבה קופצים לאף מיד עם מזיגתו לכוס. קליל ומענג.












יקב מדבר, לבן 44 2012


יקב מדבר מצטיין בלבנים. הלבן הזה, חצי יבש, יכול לפתוח נפלא עם רימונים, תאנים וכל 7 המינים שמברכים עליהם בערב השנה החדשה. חמישה זנים מרכיבים את הבלנד הזה: גוורצטרמינר, סמיון, וויונייה, שרדונה וסוביניון בלאן. יין מורכב ונעים. ארומות נפלאות של פריחת הדרים, פומלה ואפילו עלי ורדים. הטעם מתכתב נפלא עם הארומה. תענוג.











יקב אמפורה, בלאן דה נואר 2012

למי מכם שלא יודע, בלאן דה נואר הוא יין לבן שעושים מזני ענבים אדומים. באמפורה בחרו בבלנד של קברנה סוביניון, מרלו ומעט קברנה פרנק ליין שצבעו ורוד שקוף. ממש בין לבן לרוזה. יין רך, נעים, קליל ומיוחד. חייבת לציין כאן שעל פי רוב אני לא ממש מתחברת ליינות בלאן דה נואר, אבל את היין הזה אהבתי ממש מטעימה ראשונה. גם אם אתם לא מחובבי הז'אנר, כדאי לכם לנסות!











אדומים לא כבדים מדי


רמת הגולן, גמלא השמורה קברנה מרלו 2011

"השמורה" היא סדרת בת של גמלא, שמביאה עוד מימד למגוון יינות האיכות בטווח המחירים הבינוני של היקב. טעמנו אותו לראשונה בפסטיבל היין בירושלים בחודש האחרון. ארומות וטעמים של פירות יער שחורים (פטל, דובדבן), פריחת תפוז ותבלינים. זה יין נהדר לשתות עם חברים או משפחה גם בהזדמנויות פחות חגיגיות. פשוט יופי של יין שיתחבר למגוון רחב של מנות קלילות כעשירות.










הרי גליל, אלון 2011


בלנד מקסים של קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו וקברנה פרנק. יין סגול, כמו שאני אוהבת. סגול בטעם, בריח, ודאי שבצבע. שזיפים, תותי עץ, אוכמניות וריבת פטל - זה מה שתקבלו בכוס שלכם אם תמזגו אחת. ניחוחות קקאו, עץ קלוי ומעט תבלינים משלימים את הטעמים העמוקים שלו. יופי של יין, לא כבד מדי. אני לגמרי בעדו.












1848, דור 5 סירה 2010

יקב 1848 - דור 5 סירה 2010

נו טוב, כל מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאני אוהבת סירה. את היין הזה שתיתי עם חברים. כולם אהבו אותו, אניני טעם יותר ופחות. סירה אופייני, סגול, מלא, פירותי (פירות אדומים, שזיפים) ונגיעות פלפל בארומה. נשמע מורכב? זהו שלא. יין שכל מי שישב סביב השולחן שלכם יוכל להתחבר אליו. 










החגיגיים - אדומים שכל שולחן מלכותי יתהדר בהם

יקב כרמל, מדיטרניאן 2009


6 זנים ים תיכוניים חברו להם לבלנד חגיגי ומרתק: קריניאן, מלבק, פטיט סירה, פטי ורדו, שיראז וויונייה. יין מורכב, בעל גוף מלא, מאד מתובל ואלגנטי. גוון ארגמני עמוק, טעמי דובדבנים שחורים ותבלינים ברקע מייצרים שלם שעולה על סך חלקיו. התוצאה - יין מרשים וחגיגי, שגם המבקר האגדי רוברט פרקר לא עמד בפניו ונתן לו ציון 90. גם אני לא עומדת בפניו.











יקב יתיר, שיראז 2008


יקב יתיר - שיראז 2008

השיראז של יתיר אינו שיראז אופייני. מי שרגיל לפירותיות מתפרצת באף של השיראז שלו, יקבל כאן דווקא ארומות של תבלינים ובשר מעושן. טעמו עשיר מאד, גופו עגול ומלא. יין חגיגי ומרשים ביותר, שישדרג כל שולחן חג לחוגגים חובבי יין, ילווה נפלא את המנות העיקריות ויהיה "מסמר הערב" על השולחן. לאלו מביניכם שמתארחים, היין הזה הוא יופי של מתנה להביא איתכם.










ויתקין, קריניאן 2010


זו השנה התשיעית שויתקין מוציאים קריניאן. הזן המופלא הזה, מהמתאימים ביותר לאקלים הישראלי, שהמומחים של הברון רוטשילד קבעו שיש לטעת ממנו כרמים על גבי כרמים, נעלם לתקופה ארוכה. לאחר שזכה למוניטין לא מזהיר משום שבשנים שלא ידעו לעשות כאן יין, אפשר היה למצוא כמויות של קריניאן גרוע על המדפים. אסף פז, מחייה הקריניאן העברי, הוא היינן הראשון ששם בחזרה את הקריניאן על המפה. הקריניאן של ויתקין מוכיח מדי שנה כי מהזן האציל הזה אפשר וצריך לייצר יין מלכותי, מורכב, עשיר בארומות וטעמים, שאין טעם להתחיל לפרט כאן, כי זה דורש פוסט שלם בפני עצמו. יין מופלא שיהיה היהלום בכתר של הארוחה שלכם.









מה שלא תשתו, שתהיה לכם שנה מופלאה וחג נעים וטעים. לחיים!