29 אוגוסט 2013

כמה יינות שיעשו לכם ראש השנה שמח

כל כך הרבה יין.... מה לשים על שולחן החג? צילום: אילן הרמתי

שוב פעם חג, כל המשפוחה, אורחים, מתארחים, ארוחות.... מה לעשות? צריך יין כדי לרכך את זה, אין שום דרך אחרת. בין אם מגישים אצלכם גפילטע או חריימה, צלי בקר או סלמון מפונפן, 7 המינים לברכות או סתם נשנושי פתיחה קלילים, אין שולחן חג בלי יין! אם הארוחה אצלכם, היין הנכון הוא ה"נגיעה האחרונה" שמשדרגת לכם את השולחן. אם אתם מתארחים, בקבוק טוב תמיד יתקבל בברכה ולא תצטרכו לשבור את הראש מה להביא איתכם.

יש ים של בקבוקים ותויות על המדפים, שלל מחירים וכן, גם מבצעים. אם אתם אנשים של 4 או 5 ב-100, נכון, תקבלו כמות בתמורה למחיר, אבל קחו בחשבון שהנוזל שיימזג לכוסות שלכם פשוט מכיל אלכוהול במידה הנכונה לרכך את משפחתיות היתר שחלקנו סובלים ממנה. לא בטוחה כמה טעים יהיה לכם...

הנה רשימת מומלצים לא ארוכה במיוחד (כי קצרה היריעה) של יינות שיעלו אצלנו על שולחן החג.


לבנים - משהו קליל לפתוח איתו...

יקב 18484, דור 5 זנים לבנים


בלנד נפלא של שרדונה, שנין בלאן וסמיון. גוון ירקרק בהיר שובה עין. מאד פירותי, פסיפלורה ופירות לבנים (אגס, אפרסק) עם נגיעה קלילה של עץ אלון. בדרך כלל אני לא אוהבת עץ בלבנים שלי, אבל יצא כאן יופי של יין.














יקב טוליפ, ווייט טוליפ 2012

מאז יצא הבלנד המופלא הזה לשוק לפני שנים אחדות, הוא אחד הלבנים האהובים עלי מדי שנה. בלנד מקסים של גוורצטרמינר וסוביניון בלאן שיש בו את האיזון הנכון בין פירותיות, עשבוניות וחומציות. צבעו זהוב ופירות כמו אשכולית וגויאבה קופצים לאף מיד עם מזיגתו לכוס. קליל ומענג.












יקב מדבר, לבן 44 2012


יקב מדבר מצטיין בלבנים. הלבן הזה, חצי יבש, יכול לפתוח נפלא עם רימונים, תאנים וכל 7 המינים שמברכים עליהם בערב השנה החדשה. חמישה זנים מרכיבים את הבלנד הזה: גוורצטרמינר, סמיון, וויונייה, שרדונה וסוביניון בלאן. יין מורכב ונעים. ארומות נפלאות של פריחת הדרים, פומלה ואפילו עלי ורדים. הטעם מתכתב נפלא עם הארומה. תענוג.











יקב אמפורה, בלאן דה נואר 2012

למי מכם שלא יודע, בלאן דה נואר הוא יין לבן שעושים מזני ענבים אדומים. באמפורה בחרו בבלנד של קברנה סוביניון, מרלו ומעט קברנה פרנק ליין שצבעו ורוד שקוף. ממש בין לבן לרוזה. יין רך, נעים, קליל ומיוחד. חייבת לציין כאן שעל פי רוב אני לא ממש מתחברת ליינות בלאן דה נואר, אבל את היין הזה אהבתי ממש מטעימה ראשונה. גם אם אתם לא מחובבי הז'אנר, כדאי לכם לנסות!











אדומים לא כבדים מדי


רמת הגולן, גמלא השמורה קברנה מרלו 2011

"השמורה" היא סדרת בת של גמלא, שמביאה עוד מימד למגוון יינות האיכות בטווח המחירים הבינוני של היקב. טעמנו אותו לראשונה בפסטיבל היין בירושלים בחודש האחרון. ארומות וטעמים של פירות יער שחורים (פטל, דובדבן), פריחת תפוז ותבלינים. זה יין נהדר לשתות עם חברים או משפחה גם בהזדמנויות פחות חגיגיות. פשוט יופי של יין שיתחבר למגוון רחב של מנות קלילות כעשירות.










הרי גליל, אלון 2011


בלנד מקסים של קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו וקברנה פרנק. יין סגול, כמו שאני אוהבת. סגול בטעם, בריח, ודאי שבצבע. שזיפים, תותי עץ, אוכמניות וריבת פטל - זה מה שתקבלו בכוס שלכם אם תמזגו אחת. ניחוחות קקאו, עץ קלוי ומעט תבלינים משלימים את הטעמים העמוקים שלו. יופי של יין, לא כבד מדי. אני לגמרי בעדו.












1848, דור 5 סירה 2010

יקב 1848 - דור 5 סירה 2010

נו טוב, כל מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאני אוהבת סירה. את היין הזה שתיתי עם חברים. כולם אהבו אותו, אניני טעם יותר ופחות. סירה אופייני, סגול, מלא, פירותי (פירות אדומים, שזיפים) ונגיעות פלפל בארומה. נשמע מורכב? זהו שלא. יין שכל מי שישב סביב השולחן שלכם יוכל להתחבר אליו. 










החגיגיים - אדומים שכל שולחן מלכותי יתהדר בהם

יקב כרמל, מדיטרניאן 2009


6 זנים ים תיכוניים חברו להם לבלנד חגיגי ומרתק: קריניאן, מלבק, פטיט סירה, פטי ורדו, שיראז וויונייה. יין מורכב, בעל גוף מלא, מאד מתובל ואלגנטי. גוון ארגמני עמוק, טעמי דובדבנים שחורים ותבלינים ברקע מייצרים שלם שעולה על סך חלקיו. התוצאה - יין מרשים וחגיגי, שגם המבקר האגדי רוברט פרקר לא עמד בפניו ונתן לו ציון 90. גם אני לא עומדת בפניו.











יקב יתיר, שיראז 2008


יקב יתיר - שיראז 2008

השיראז של יתיר אינו שיראז אופייני. מי שרגיל לפירותיות מתפרצת באף של השיראז שלו, יקבל כאן דווקא ארומות של תבלינים ובשר מעושן. טעמו עשיר מאד, גופו עגול ומלא. יין חגיגי ומרשים ביותר, שישדרג כל שולחן חג לחוגגים חובבי יין, ילווה נפלא את המנות העיקריות ויהיה "מסמר הערב" על השולחן. לאלו מביניכם שמתארחים, היין הזה הוא יופי של מתנה להביא איתכם.










ויתקין, קריניאן 2010


זו השנה התשיעית שויתקין מוציאים קריניאן. הזן המופלא הזה, מהמתאימים ביותר לאקלים הישראלי, שהמומחים של הברון רוטשילד קבעו שיש לטעת ממנו כרמים על גבי כרמים, נעלם לתקופה ארוכה. לאחר שזכה למוניטין לא מזהיר משום שבשנים שלא ידעו לעשות כאן יין, אפשר היה למצוא כמויות של קריניאן גרוע על המדפים. אסף פז, מחייה הקריניאן העברי, הוא היינן הראשון ששם בחזרה את הקריניאן על המפה. הקריניאן של ויתקין מוכיח מדי שנה כי מהזן האציל הזה אפשר וצריך לייצר יין מלכותי, מורכב, עשיר בארומות וטעמים, שאין טעם להתחיל לפרט כאן, כי זה דורש פוסט שלם בפני עצמו. יין מופלא שיהיה היהלום בכתר של הארוחה שלכם.









מה שלא תשתו, שתהיה לכם שנה מופלאה וחג נעים וטעים. לחיים!

18 אוגוסט 2013

BE FOOD- BE GOOD

ביקור לא טבעוני ב-BE FOOD
מעדניה / בית מאכל טבעוני חדש

לא על הממולא לבדו - הויטרינה הצבעונית משהו


 לפני כחצי שנה עברתי דירה לאזור הצפון הישן של תל אביב. השכונה הבורגנית שהתהדרה בעיקר בסניף ארומה ליד בית וואלה, שהפך עם הזמן למעוז ה"לחם ללא גלוטן" שאני עוד יכולה לסבול, התחילה לשעמם אותי. חיפשתי אטרקציות קולינריות, ובעיקר חיפשתי דרך להפסיק ולהזמין אוכל ממקומות מרוחקים בעיר, ולמצוא לי משהו לשעת צהריים שיהיה זול, נגיש ובעיקר אפשר להגיע אליו בכפכפים ולא להמתין 90 דקות לשליח. ואז א' חברתי המופלאה שאוכלת הכל לקחה אותי למקום שנקרא befood, או יותר נכון מעדניה שמתהדרת באוכל טבעוני ואורגני. נשמע מדליק, למרות שהמילה טבעוני ואורגני בצירוף עם "מעדנייה", עושה לי אסוציאציות של בית מרקחת. 

שתינו אוכלות בשר סטנדרטיות ועל כן היה מעניין לבדוק אם המקום יכול לספק גם את חשקיהם של אנשים פשוטי עם כמונו.
אני חובבת מעדניות, ומסוגלת לבלות שעות שלמות בטעימות של מיני גבינות וזיתים ורטבים הום מייד...ובעיקר של כל דבר שומני, עתיד כולסטרול ולא בריא בעליל.
הגירסה להמבורגר - מפתיעה משהו

מנת טייק אווי ממוצעת.. 
מסתבר שגם לבעלי המקום צמד המילים "אורגני טבעוני" כהגדרה למעדנייה, הזכיר קצת את תום סוייר בבית היתומים בתור לחלוקת אוכל, לכן הם החליטו להפוך את התצוגה למגרה במיוחד. לא עוד ריח של בתי טבע ותמציות צמחים אתריות! אלא ריח בישולים של אוכל ביתי, ומאפי לחמים שלא יביישו גם את רולדין...טוב הגזמתי קצת...
 אין מה לומר שהאוכל נראה מגרה, הצבעוניות, הריחות הבשרניות של הקציצות או השמנמנות של הממולאים. עשו לי חשק לא פחות מאיזה פולקע על אורז שמנוני במסעדת פועלים. - הייתכן?!!!

אם כן, בנוסף לאוכל הטבעוני עליו תקראו במדור נפרד, ישנן כמה מנות נטולות גלוטן לקהל המתאים דהיינו: לא לחולי צליאק רגישים מאוד, מכיוון שמשטחי ההפרדה אינם סטריליים, אך בהחלט מתאימים לכאלה בעלי רגישות נמוכה , או לנמנעים מגלוטן מכל מיני סיבות אחרות.

המבורגר בקונפיגורציה טבעונית
חובבי הממולאים (כמוני) יהנו מעגבניות ממולאות ובצלים במילוי אורז להם קוראים במקום "עטופים", מדובר במנה מכובדת ביותר (4 ממולאים בצלחת) ומחירה 48 ₪, או 4 קציצות דשנות., ובואו נאמר, שהיה לי טעים, חמים, הזכיר לי את הממולאים של סבתא, ואפילו נשאר לי קצת בצלחת לארוחת הערב. את העטופים / הקציצות מקבלים על מצע של אורז מלא / אטריות וירקות / קינואה וכד' או ירקות מאודים ובתוספת של אנטי פסטי - בהחלט מנה משביעה.  א' לעומתי לא התלהבה כל כך מהמנה אבל מצאה נחמה מפתיעה בכריך מלחם כוסמין דחוס שהיה עמוס לעייפה בשתיים מאותן קציצות ירק שבעצם הפכו להיות המבורגר בקונפיגורציה טבעונית והצליח להשביע גם את א' הרעבה תמידית! מחר הכריך - 28 שקל. שווה כל שקל!

את הכל שטפנו במיץ ירוק רווי תרד, חסה ומיני עשבים שגם הוא הצליח להפתיע  (אל תקמטו את הפרצוף - באמת שהיה טעים).
ומה עם מתוק?
לרגישים לגלוטן אשר מסוגלים לעכל קמח כוסמין (ויש מעט כאלה, אך הם קיימים) אני ממליצה על מאפין הכוסמין (העטוף בנפרד) אשר נאפה יחד עם ממרח שקדים שמאוד מורגש בטעם. מדובר במאפין בריאות, טעים להפליא...אני מודה שרצתי לקנות עוד. מחירו 12 ₪, שזה לא מאד זול יחסית לגודלו הקטן, אבל בואו נאמר: כשאין אופציות אחרות בנמצא, ובמיוחד לנו, שלא יכולים לרדת על כל קרואסון יבשושי בבית קפה, מדובר באופציה מוצלחת במיוחד..גם אם מעט יותר יקרה. אגב בתפריט שלהם ישנו סימון ברור לגבי המנות ללא הגלוטן, וכמו כן לערך הקלורי.

יש שירות משלוחים- לעצלנים ולמתגוררים רחוק
אבן גבירול 151 תל אביב

0779344770

13 אוגוסט 2013

אויר הרים צלול כיין - עשור לפסטיבל היין בירושלים

מאת חגית מנדס

כולם היו שם. פסטיבל היין בירושלים. צילום: אילן הרמתי
כבר עשר שנים שמתכנס לו פסטיבל היין של ירושלים בגן הפסלים של מוזיאון ישראל. אחד המקומות הקסומים שהאוויר בו צלול, היופי מציץ מכל עבר וכשהשמש שוקעת ושולחת אליו קרניים אדומות, המחזה פשוט מרהיב. פסטיבל היין של ירושלים הפך, ובצדק, לסמן הימני של אירועי היין בישראל. מדי קיץ, מזה עשור, מתכנסת תעשיית היין כולה לרצף של ערבים נפלאים של מוזיקה, אוירה ותפארת התוצרת המקומית.

השנה בציינו עשור, רשם הפסטיבל מספר שיא של כ-70 יקבים מציגים. היו שם גדולים, בינוניים וקטנים. היו אדומים, לבנים, סמוקים וגם שיכר דובדבנים!!! 

לרגל עשור לפסטיבל, החליט מוזיאון ישראל המארח לשלב בכרטיס הכניסה לפסטיבל גם כניסה לתערוכת הדגל "הורדוס" במוזיאון. כמחווה לפסטיבל והמשתתפים בו, השאיר המוזיאון את שעריו פתוחים עד לשעה 23:00 מדי ערב ואפשר כניסה חופשית למבקרים בפסטיבל גם לבקר בתערוכה המרתקת. דוברת המוזיאון, שקיבלה את פנינו ולקחה אותנו לסיור בתערוכה ציינה כי זו אחת התערוכות המושקעות ביותר בתולדות מוזיאון ישראל. אני חייבת להודות שהדבר בהחלט ניכר בתערוכה שמצליחה לשחזר לחלוטין את תקופת הורדוס ולקחת את המבקרים אחורה בזמן. 

עוד סיפרה לנו הדוברת, כי לאורך הקיץ ימשיכו להתקיים ערבי מוזיקה יין ובירה בגן הפסלים של המוזיאון. המלצה שלי - לכו על זה!

הורדוס - שחזור חלקת הקבר וארון הקבורה שנמצא מנותץ בהרודיון




קסס של אור כבר בכניסה לפסטיבל
אז למה כל כך הרבה אנשים נוהרים לפסטיבל היין בירושלים? הרי את היין ששותים שם אפשר לשתות ביקבים, במסעדות, בברי היין האופנתיים וגם בבית... אז זהו, שליין יש טעם אחר כשהאווירה קסומה. יש משהו בשילוב של אוויר ירושלמי, אמנות ושעת בן ערביים שפשוט משדרגים את חווית היין בכמה רמות. כבר בכניסה לתערוכה מקבל את פני המבקרים פסל שלוכד את קרני השמש האחרונות של היום באופן קסום ומכניס את כולם לאווירה.

ממש ליד הפסל הזה, מקבלים את הכוס לטעימות. מהנקודה הזו אפשר לתצפת על כל שטח הפסטיבל. גם אחרי שהשמש שוקעת זה פשוט מחזה מרהיב. בין הפסלים זרועים להם ביתנים, חלקם מעוצבים יותר וחלקם פחות, אבל כולם יחד מייצגים את תפארת תעשיית היין הישראלית, שאני באופן אישי מאד גאה בה. בין היקבים שהציגו היו: רמת הגולן, אמפורה, טפרברג, יתיר, תשבי, רקנאטי, כרמל, טוליפ, צ'ילאג, דלתון, שילה, עמק האלה, הרי גליל, קדש ברנע, יפו, הר אודם, גוש עציון, בן חיים, לוריא, מוני, רות, הר ברכה, פלטר, קטלב, פסגות ועוד...




יקבי כרמל כבכל שנה מקדמים ראשונים את פני הנכנסים עם הביתן המרשים שלהם. לא כל היקבים מוזגים יינות דגל, אבל כרמל לא ביישו את הפירמה ומזגו את המדיטרניאן המצוין לצד שיראז ופטי ורדו נפלאים של יתיר. מדיטרניאן 2009, בלנד מרשים של שישה זנים ים תיכוניים: קריניאן, מלבק, פטיט סירה, פטי ורדו, שיראז וויונייה. יין מורכב, בעל גוון עמוק וגוף מלא, מאד מתובל ואלגנטי. השיראז המופלא של יתיר הוא לא שיראז אופייני בארומה שלו. מי שרגיל לפירותיות המתפרצת בשיראז באף של השיראז שלו, יריח כאן דווקא תבלינים ובשר מעושן. טעמו עשיר מאד והוא עגול ומלא. אחד היינות המרשימים בתערוכה ללא ספק.




הביתן של כרמל, כמו בכל שנה, ממש בכניסה לתערוכה

כרמל עם תצוגה של יינות זוכי פרסים
יתיר, שיראז 2008, אחד הפייבורטים שלי בתערוכה






























בלתי אפשרי לכתוב פה על כל יין שטעמנו ולכן אציין כאן את אלה שממש בלטו לטעמי בפסיפס היקבים שלכל אחד מהם סגנון שונה. סירה רזרב 2011 של יקב טוליפ, כבכל שנה הוא יין משובח, בעל גוף מלא, פירותי להפליא עם נגיעות קפה ושוקולד, עם ארומות של פירות יער בשלילם והגוון שלו פשוט כובש.

הבלאן דה נואר של אמפורה הצליח לחלוטין לעורר בי עניין, על אף שאינני חובבת הז'אנר הזה, אהבתי את היין הזה. בלנד מעניין של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, שמייצר יין ייחודי שנע בין לבן לרוזה. קליל וקייצי.

ה-T2 של רמת הגולן הוא יין מפתיע. סגנון פורטוגזי, זנים ייחודיים שכמותם עוד לא טעמנו ביין ישראלי - טוריגה נסיונאל וטינטה קאו. יין לא מחייב, כייפי ומוכן לשתייה. בערב עם חברים או לאיזה ברביקיו הייתי לוקחת אותו בלי לחשוב בכלל.

יקב רמת הגולן השיק בפסטיבל "בבכורה עולמית" כפי שאמר לי המטעים, את גמלא השמורה קברנה-מרלו 2011. יין מאוזן, לא כבד ונהדר לשתייה כבר עכשיו. לא ידעו עדיין להגיד לנו מה יהיה מחירו ולכן קשה להעריך עד הסוף באילו הזדמנויות הייתי מוזגת אותו ולמי.

רמת הגולן - גמלא סירה וגמלא השמורה קברנה-מרלו



שיכר דובדבנים של הר אודם, לא נשארה אף טיפה!

אחרון, אבל בהחלט חביב מכל הוא יקב הר אודם, שהסירה הנפלא שלו פשוט כבש אותי. נכון, בטח כבר ניחשתם שאני באמת אוהבת סירה (גם שיראז), אבל היין הזה פשוט היה חוויה. עמוק, מלא, עשיר וטעמיו הסגולים פשוט מתפרצים. לקינוח, מזגו לי את הטיפות האחרונות של שיכר הדובדבנים שלהם, שהפתיע אותי באמת. נאמר כך, לא סתם נגמר!

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מחכה כבר לפסטיבל הבא. מזל שעוד מעט אירועי הבציר וראש השנה, הכוס שלי וודאי לא תישאר יבשה.





12 אוגוסט 2013

צ'יקן קאנג פאו!

ביקור טבעוני ב"התרנגול" ביפו

התרנגול. צלם אני לא

יש מקומות שתופסים אותך מיד כשאתה נכנס אליהם. כצפוי ממשפט פתיחה שכזה, התרנגול הוא מקום שכזה. מקום קטן וחמוד עם השלט המבטיח בכניסה "מסעדת שף פועלים", מדפים מלאים בבובות של סוכריות פז, ציורים עצמאיים ויפים על הקירות,כיסאות מסוגים שונים סביב השולחנות וריח של לחם שעכשיו נאפה באוויר. ועוד לא התחלנו לאכול.
תרנגול היא מסעדתם של רועי אברהם, שהספיק לבשל לפני שפתח אותה בעשרות מסעדות ירושלמיות, ונעמה פניכל, צלמת וקונדיטורית שאחראית על עיצוב המקום. אנחנו כאן לכבוד ערב טבעוני שנערך אחת לחודש. בחודש הבא המנות, ברובן, לא יהיו דומות, כך שהביקורת הזו מעט חסרת ערך, פרט לעובדה שהיא בכלל לא . כי מה שהמקום עושה באוכל, הוא יעשה בכל מנה. ומה שהוא עושה זה תענוג מפתיע, בהיעדר מילים טובות יותר.

pez. אני אוהב

וואו ועוד פאו וואו 
התחלנו עם מרק שקדים וסלט ירקות עם גרניטה אבטיח. אני לא ממעריצי האבטיח עם שום דבר ובולגרית נראית לי תמיד כמשהו שמוסיפים בשביל שהשיכורים ירגישו שהם אוכלים ארוחה מלאה, אבל הסלט הזה ניפץ לי כל מה שידעתי על הפרי הקיצי. אני מנסה לחשוב על מילים אבל כל שיוצא לי זה וואו. פאו, וואו ועוד פאו וואו. הסלט הורכב מעגבניה, מלפפון, גרעיני חמניה, חסה וזיתים. בלי בצל, כי רועי כנראה יודע מה ילך עם הברד אבטיח קפוא שהקיף את הסלט והשתלב איתו כל כך טוב. המתיקות הייחודית של האבטיח עם המליחות והמרירות של הדברים מסביב בשילוב הקריספיות של הגרעינים יצרו בדיוק את מה שאני מתאווה לו במסעדה- חגיגה לא מוכרת של טעמים.




סלט ירקות עם גרניטה אבטיח.
כרגיל, קודם אני אוכל ואז נזכר לצלם 
ואז מצלם תמונה הכי לא מגרה שיש. 
והיה מעולה דווקא
מרק השקדים הקר היה לנו מעט שומי מדי, אבל חתיכות הקרוסטיני שצפו בו עם ממרח האפונה עליהם היו המשך מעולה לסלט- טעים ועם נגיעה של משהו לא מוכר. נישנשנו איתו מן הלחם שנאפה קודם וגם ממנו עפנו. רכות מרהיבה, מעט סומק ותו לא. בצד טחינה מצויינת, דווקא בלי תיבולים מפתיעים וסחוג חריף כאש הגיהנום שהורדנו עם בירה קוזל המצויינת.
יאללה, עיקריות בהתלהבות. ריזוטו דלעת, זעפרן ותרד עם חלב קוקוס ופיצוחים היה מעט מר מדי, למרות הדלעת, ויחסית מוכר, אבל הסלק צלוי ממולא קינואה, פטריות ואגוזים לצד מנגולד מוקפץ עם זיתים וקרם סלק היה אותו תענוג מהפתיחה
הסלק היה מתוק ומדויק המילוי היה חגיגי, מתפצפץ ומלא טעמים מעניינים והפאו וואו חזר לבקר.

סלק ממולא. יש! זכרתי לצלם

לקינוח הלכנו על צלחת ממתקים טבעוניים. גם כאן חזר העניין של משהו קטן נוסף שמפתיע. למשל, עוגיות בוטנים עם צ'ילי שעולה ככל שהעוגייה נותרת בפה, פאדג' שוקולד מרהיב עם פקאן וצנובר ועוגיית תמרים קשה שהמילוי שלה-גלידת קסיס רכה, מאזן את הקושי ליצירת עוגייה מופלאה. בסיכומו של, ארוחה חגיגה שדיברנו עליה עוד ימים אחר כך. כן, לא רק אני, גם זו שאוכלת בשר לפחות פעם ביום.

בימים רגילים יש פה אוכל עם בשר, אבל כמעט כל הזמן יש משהו מיוחד- הקרנות סרטים עם אוכל שקשור לסרטים, ארוחה פסיכדלית המורכבת מאוכל בצבעים , ובכן, פסיכדליים,ועוד כל מיני ששווה להיות חברים שלהם בפייסבוק כדי לדעת.(חפשו:התרנגול מטבח עם ביצים)
אה, והקטע של פועלים- אף מנה לא עולה יותר מ64 שקלים (הסלק) ורובם נעות סביב ה38 שקלים.הכי לא קורע כיס.
לפני שיצאנו רועי נתן לנו לטעום תפוח ורדית. מין פרי שגדל בחצר של אימו עם מרקם של תפוח וטעם של מי ורדים. טעים לאללה, ובדיק כמו רוב המנות פה- בחיים לא טעמנו דבר כזה.

התרנגול, שארית ישראל 4 יפו 03-7444332
א-ה 08:00 ועד אחרון הלקוחות יום ו' 08:00-17:00   שבת 10:00 ועד אחרון הלקוחות


10 אוגוסט 2013

להתאהב בסמוראי


ביקור במינאטו - פנינה יפנית קטנטונת בהרצליה

סושי הפך  בשנים האחרונות לפיתה עם שניצל.  כולנו אוכלים סושי אחד לשבועיים לפחות, זה כבר זול, מהיר ולפעמים זה סתם. פה ושם חובבי הסושי האמיתי משקיעים בעצמם ומתפנקים בסושי איכותי ויקר אבל רוב הסביבה שלי מפרקת 2 רולים בג'פניקה או בסושייה וסוגרת את הפינה.

בהרצליה פיתוח בין כל המקומות עמוסי ההייטק וזוללי העיסקיות לבין מתחם מקס ברנר רווי הזועטוטים והאמהות העייפות, ישנה מסעדה בשם "מינאטו", כשרה אמנם, אבל מקדשון לאוכל יפני, סושי ודגים. והיא מדהימה.
הבעלים – השף אקי סאן – יפני אמיתי - וכן, אני מודה שבצורה הכי בנאלית שיש, זה חשוב לי. פתח לעצמו מקום מדוייק, שקט או יותר נכון של שלווה, משהו במקום הזה השרה עלי שלווה. אולי זה המבט החודר של השף שהביט בנתח הדג ובמיומנות בצע ממנו פיסות מושלמות של סשימי, מה שגרם לי לבהות בו בערגה קלה
יש משהו בגבר יפני עם דג ביד וסכים ביד שניה ששולח אותי לכל הסרטים היפנים עם הגברים הסמוראיים הקשוחים האלו.. 
מעניין אם אמא שלי הייתה מסכימה...


טאפאס בר יפנימתברר שכן



איזאקאיה הוא בר בסגנון יפני, המגיש משקאות אלכוהוליים לצד מגוון מנות יפניות קטנות המלוות את השתייה. השם "איזאקאיה" מורכב מהמילה "אי" שמשמעותה "לשבת ומהמילה "סאקאיה" שמשמעותה "חנות לממכר משקאות חריפים".
ככה נפתח התפריט של מינאטו. וזאת כדי שתבינו שפה לא תקבלו מנות ענק אלא מנות לחלוקה. כמו בר ספרדי רק יותר מוקפד.
התפריט די גדול ועשיר ועלול לבלבל ולמרות היות המקום כשר, מצליח השף אקי סאן למצוא כמה דגים שיהפכו את התפריט לצבעוני ומעניין כמו אלבאקור – טונה לבנה, פרידה וכד'.
בחייאת בואו נאכל, נהייתי רעבה שוב.

כל אחד והרעל שלו
נס כד הסאקה
לארוחה הזו הגעתי בטו באב עם אמא טריה. בתחילת הארוחה קירין - בירה יפנית וקנקן סאקה חם והזעטוט הטרי ביקש סימילאק. כל אחד והרעל שלו.
 ותקשיבו.. הכד הזה ליווה אותי לאורך כל הארוחהאין לי מושג איך אבל הוא פשוט לא נגמראולי זה נס רווקות של ט"ו באב או..משהו כזה

פתחנו בצלוחית חמוצים מדהימה של מקלות תפו"א וגזרים במירין ושומשום. והתחלנו לאכול
טונה טטאקי ספיישל, טונה צרובה במחבת מוגשת עם אבוקדו, אספרגוס, בצל סגול ברוטב הדרים, מעוטר ברוטב מיונז וואסבי (65 שקל) הייתה מנה כיפית, עוקצנית בטעמים בעיקר בגלל הרוטב.
פירי קארה יאקי"- קוביות של דג דניס צלויות בתנור עם רוטב מיונז מינאטו (68 שקל), הלוק נראה מוזר בהתחלה אבל באיזשהו שלב תמצאו את עצמכם תרים נואשות אחר דרך לספוג את הרוטב המטורף הזה ומתלבטים האם יש מנת לחם במסעדה יפנית (יש?). מנה מצויינת. נתחי הדג שומרים על עסיסיות בתוך אותו רוטב סמיך ומשובח .
קינוקו איטאמה - תערובת פטריות מוקפצות במחבת ברוטב יפני מיוחד על בסיס סויה, מירין ובצל (38 שקל) מנה חביבה ולא יותר.
ספיישל של נתחי פארידה במעטפת קורנפלור מטוגנים בשמן עמוק שהיו מעט מלוחים בעיני אבל חוסלו ע"י הפרטנר.
קערית גדושה בטרטר המאצ'י (יילו טייל) עם ספייסי מנגו, פתיתי טמפורה ובצל ירוק – מנה מעט לא סטנדרטית לאור הטרטר שאנחנו מכירים. כאן הדג נקצץ דק דק והופך למין עיסה של דג טרי ומשובח שמקבל את הטעמים שלו מהמנגו הספייסי ואת המשחק המרקמי שלו מפתיתי הטמפורה הפריכים.
ורול סושי "מידורי" שכלל טמפורה של תרד, אספרגוס ומיונז (38 שקל).
כמובן, כמו כל מקום אסייאתי, הבעייתיות מגיעה בקינוחים (די כבר עם הטפיוקה!) או במוסיקה. אז לא לקחנו יותר מידי סיכונים וניסינו מנה של פטיפורים חמודה שסגרה פינה.


נס או לא, המקום פשוט נכון. טעים. מדוייק. בלי גרנדיוזיות ובלי רעש. שווה כל ביס. לחובבי איכות בלבד כי זו לא ארוחה של 200 שקל .
מינאטו, המנופים 8, הרצליה פיתוח, 09-7731703.

http://minato.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=16&Itemid=22&lang=he