30 יוני 2013

so ya want an ice cream?

הכול הוא מין אללה, הגלידה מין ג'לה 

ביקור בגלידריית ג'לה

                                          

אין גלידות לא טעימות, אומר לי גיא, השף של גלידת ג'לה שפתחה ממש עכשיו סניף ברמת גן, אחרי הצלחת הסניף שלה ברחובות
כשהוא אומר לי את זה אני באמת לא מצליח לחשוב על אחת. אבל יומיים מאוחר יותר אני טועם גלידת טחינה וגלידת חמאת בוטנים באחת מרשתות הגלידה המובילות בארץ והן היו כל כך לא טעימות שבא לי לו לסמס לו מיד "מצאתי!”. זה לא רק הטעם התפל של הגביע שנזרק לפח שמפריע לי,  הגלידה כבדה- שני לקים פנימה ואתה מזיע מעודף שומנים וסוכרים. מה נהיה? איפה כל הכיף?!!

גלידה למיעוטים קולינריים?
אז הנה היתרון הראשון של ג'לה- הגלידה קלילההחלבית שבה עשויה מחלב, 3% שומן, כולה 120 קלוריות לכדור. כבר טוב. אבל אני באתי לפה כדי לבדוק את ההיצע הטבעוני ותאמינו לי שאנחנו זקוקים לזה.
גלילת תמר. זה פחות או יותר הקינוח שטבעונים נאלצים לחיות איתו.זה לא חייב להיות תמר, אבל משהו עם פירות, לפעמים אפשר גם איזה בוטן. ובעוד אנחנו יכולים יותר ויותר לחוש שלמים עם עצמנו אל מול השיפודים והטוסטים של חברינו אוכלי הבשר, כשזה מגיע לקינוחים מתישהו מתחיל להימאס מטפיוקה או תמרים. באמת.
אפילו בגלידה- סורבה זה הרבה פחות מספק את הצורך במתוק. אנחנו טבעונים, אבל זה לא אומר שאנחנו לא שמנמנים.
זה מה שאמרו טבעונים ברחובות לגלי וגיא, הבעלים של ג'לה. אז הם הקשיבו והכינו גלידה מחלב סויה. אבל לא זו הבשורה, לפחות מבחינתי. הבשורה היא שגם הסורבה שלהם תענוג. הסיבה? גיא, הוא השף של הגלידות, שם קילו פרי בכל גלידה שהוא מכין. ואז , למרות שהבסיס הוא מים, הסורבה דומה יותר לקרם פרי עשיר, מאשר למים הממותקים שהורגלנו אליהם. קחו לק מהבננה תמר ונראה אם תדעו שאין בו טיפת מוצר חלבי.

מתי לאחרונה המצאתם טעם חדש?

אחד הדברים הכי מגניבים בעיני  זה שאפשר לבקש מגיא להכין גלידה בכל טעם שעולה לי בראש!! ובאותו מחיר כמו קילו גלידה רגילה.
אוהבים מלוח - רוצו על קרמל מלוח ובננות. אוהבים תאילנדי: איך אתם עם ליים, קוקוס ובזיליקום? בדיאטה - סבבה נוריד קלוריות.
  זה גאוני! פתאום אפשר להזמין דברים שרק דמיינת מה יהיה הטעם שלהם.
שימו לב שזה לוקח מינימום יומיים וזה בא במינימום קילו. אז תחשבו טוב ותזמינו א החברה או תביאו כף והרבה סבלנות.

סורבה מנדרינה נותן תחושה של חורף למרות ש-30 מעלות בחוץ. מה שכן, הסורבה בסופו של דבר גם מרגיש קצת כבד. מי שרגיל לסורבה המימי יותר, עלול להתגעגע לתחושת הקרטיב שמלווה לו. אבל מי שיצליח לצאת מגבולות המוכר, יגלה שקשה לחזור לגלידה ישנה ,כבדה או מימית, אחרי ג'לה.

לגבי גלידת הסויה- מצוינת. אין מה לומר, זו יוצאת ביקורת די שבלונית, אבל כשמשהו טוב, מה תעשה? תתעקש למצוא מה לא טוב, או תשבח? ואל מי אני מדבר בכלל עכשיו? הלו.. יש שם מישהו..

בקיצור, גלידת סויה בטעם וניל עם דובדבני אמרנה מצוינת, האגוזים היו קצת פחות לטעמי, בגלל הטעם לוואי האגוזי (יש, מצאתי משהו רע! אני מבקר אובייקטיבי!). יש גם גביעי גלידה ללא גלוטן לצליאקים. 

את כל הרכיבים גיא מביא מאיטליהמחית של שוקולד איטלקי יוצרת סורבה שוקולד מריר כמו מעדנים של פעם.פירות שיש בארץהוא מביא מפהאז המלון כן מפהאבל האשכולית אדומה לאלא שזה משנהבאמת שניהם מדויקיםמלאים ניחוחות.

אה, ועוד קטע משמעותי, לא משנה מה תיקחו סויה, סורבה, חלב, המחיר אותו מחיר- 14 שקלים לכדור. כמו כל מקום אחר. שקל פחות מהמקום הנורא עם הגלידה טחינה.והמקום גם כשר. גלי וגיא רוצים לנוח בשבת, אז יצא שהמקום כשר. עכשיו אפילו ג'ה מרוצה מג'לה.


הרואה 45 פינת בן גוריון 108 ר"ג, 0747042800


22 יוני 2013

ברלין ב- 50 יורו ליום.

אז החלטתי לנסוע לברלין.
רק לא ממש תיכננתי את זה נכון מבחינת מזג האוויר וככה מצאתי את עצמי נוחתת באמצע גל כפור בברלין מתהלכת בכבישים הלבנים בעודי מתחילה לאבד תחושה בגפיים התחתונות מפנימה לאיטי שאני הולכת לעבור את החופשה בפילוס בשלג במקום בין חנויות הבגדים.
המארחת שלי בוהה בי בדאגה משהו בעודה סוחבת לי את המזוודה ומבינה שיש מצב שהיא תצטרך לטפל בי יותר ממה שהיא תיכננה. (למזלי היא בת 21 וכוחה עדיין במותנה אז שתסבול בשקט!)
אחרי שנחתנו בבית המקסים שלה בקרוייצברג (400 יורו החצופה משלמת! - אני עוברת לברלין!) התיישבתי לי קפואה וחסרת אונים מנסה להבין איך בדיוק אני הולכת להסתדר בעיר הזו עם 3 גינסים, 5 חולצות דקיקות ומעיל של פוקס שעושה קולות של חימום ולא יותר.
ההארה הגיעה אלי כשישבנו בקפה השכונתי להתחמם. ואז הבנתי  (בעודי לועסת כריך האם), שזו הדרך המושלמת לעבור את ברלין הקפואה! ממקום אחד חם ורווי מזון למישנהו! מה יכול להיות יותר טוב מזה.

50 יורו ליום של אוכל וקפה

מכיוון שבאתי עם תקציב מוגבל שיועד בעיקר לקניה בחנויות יד שניה ובזבוזי אלכוהול יחד עם גברברים מקומיים, הקצבתי לי עד 50 יורו ביום כולל לפחות 2 עצירות קפה, כריך לבוקר, משהו מתוק בעצירה השניה, צהריים קליל, ארוחה טובה אחת ביום וכמובן נישנושים ואלכוהול. 
אני מקווה שזה ייתן לכם רעיונות, כמובן שחסרים פה עוד מלא מקומות ולא כולם מסתפקים  בצהריים קליל ואתם מוזמנים להוסיף מקומות.
שנצא לדרך?



השוק הטורקי

השוק הטורקי הוא משהו שאירופאים אוהבים להתלהב ממנו בעוד לנו זה די סטנדרטי - שוק של ירקות, פירות ותבלינים , אטרקציות מוסיקליות, שלל בדים ותיקים ומיני מאכלים. רק שבשוק הזה תמצאו מלא טעימות של פירות שקשה להשיג בארץ, פסטות טריות ב- 2 יורו למנה לקחת הבייתה, כל מיני כריכי בשר או נקניקיות ב- 3 יורו. אנחנו התחלנו בלאפה  טוסטית ומאד נדיבה מלאה בגבינה טורקית, תבלינים ועגבניות מיובשות ב- 2.5 יורו . טעים בטירוף. לא קטן.
 כל שלישי ושישי. אחלה של פתיחת בוקר - 2.5 יורו


----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


Katies Blue Cat
לא רחוק מהשוק הטורקי יש את הקפה של קייטי. בית קפה חמוד בסגנון בייקרי אנגלי שם תשתו קפה איכותי ואפילו המלצר הוא ישראלי!
לצד הקפה: עוגה טובה או סקונס וסוגרים פינה עד הצהרים. 
קפה +מאפה נדיב או עוגה = 6.5 יורו. כמובן שיש כריכים וסלטים למי שעדיין רעב גם כן במחירים סבירים

Friedelstr. 31, Reuterkiez, 12047 Berlin 
http://www.katiesbluecat.de/



----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Bully’s Bakery - והפיצה הגרמנית הלבנה

איזור Neukölln בדרום קרוייצברג הופך להיות יותר ויותר היפסטרי וכל מיני חנויות יד שניה ומיני בתי קפה נפתחים באיזור . גרים שם המון לא גרמנים וכל האוכלוסיה צבעונית ומעניינת בהתאם לכך החנויות ובתי הקפה.
לחלוטין מקום לשוטט בו.  אחד מהמקומות האלו זה ה- Bully’s Bakery. מקום חמוד וטעים שבו תוכלו לקבל כל מיני מאפים צרפתיים משובחים עד 3 יורו ולנסות את ה- Flammkuchen או בעצם ה"פיצה הגרמנית" - בצק דקיק ועליו סוג של רוטב לבן, בצל פרוס ובייקון. יש לזה כבר גרסאות שונות אבל זה דווקא די טעים ואם את כבר אנחנו בגרמניה אז למה לא לנסות את המקורי?!
המחיר - 7 יורו לפיצה +כוס בירה - 3 יורו = 10 יורו לצהריים.

Bully’s Bakery Friedelstraße 7 Berlin Neukölln
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האשי (hashi) 

מסעדה יפנית מעט הזויה, בעיקר בעיצוב התיקרה שלה, שמספקת יופי של מגוון מנות בכל הגדלים והמחירים ופתרון כיפי לערב. סושי כמובן יש, אבל אתם חייבים לנסות את הראמנים במקום, הם מצויינים!. ממוצע לארוחה - 8 -12 יורו.

Hashi Izakaya Rosenthaler Straße 63 Berlin Mitte
http://www.hashi-kitchen.de/

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ועוד יום עבר לו...
הכפור ממשיך להתעלל בי קלות ואני ממשיכה לשנורר חום מבתי קפה ומסעדות, מעמיסה על עצמי כמויות של בגדים שלא היו מביישים הומלס ממוצע.
אלוהים.. כ"כ קר לי שאני מעדיפה לבזבז את כל כספי על כוס תה חם ורול שמרים מאשר בגדים.
הנקמה האמיתית מתוכננת לקיץ...

בקיצור.. לענייננו - היום הולכים לאכול בראנץ! אז בבוקר תמצאו לכם מקום לעשות קפה ומשהו מתוק בקטנה בלי לבזבז יותר מידי.
 תופתעו או לאאבל ברלין ידועה בבראנצ'ים שלה. כמעט בכל מקום תוכלו לקבל בראנץ  שיכלול מאפים, לחמים, נקניקים, גבינות וקפה אבל רובם די מאכזבים ו/או יקרים.
הבחירה שלי היא אמנם מעט בנאלית אבל שווה כל יורו וטעימה להפליא!    


----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בראנץ קלאסי - קפה איינשטיין

איינשטיין הוא אחד מבתי הקפה היותר מוכרים בעיר. אבל חכו שניה, זה לא בקטע של של לשלוח אתכם למקום תיירותי וזהו. יש לאיינשטיין סניף הורס עם גינה מקסימה ב- Henny Porten Villa on the quieter end of Kurfürstenstraße in Tiergarten
 (בכוונה העתקתי לכם את ההוראות המדוייקות שלא תטעו). שם תקבלו ב- 14 יורו לאדם או 28 לזוג בראנץ משובח במיוחד! נקניקים, גבינות, פירות טריים, מוזלי, לחמים ולחמניות, ממרחים, מתוקים ומלוחים, קפה ושתיה סחוטה. עינוג טעים של שעה וחצי לפחות שייתן לכם כוחות לשופינג ארוך ויסדר את הרעב עד הערב.
 
Einstein Stammhaus Kurfürstenstraße 58

12 יוני 2013

התרנגול שלי הוא כחול וטבעוני

ערב טבעוני בתרנגול הכחול
אסי גל

המרפסת של התרנגול הכחול. בערב הטבעוני הייתה מלאה.

הביקורת הזאת הולכת להיות קצרה יחסית כי אין ממש סיבה שאעבור על המנות שאכלתי בתרנגול הכחול בערב הטבעוני שהתרחש ב20.5. זאת משום שבערב הקרוב שיהיה ב18.6 לא בטוח שיהיו אותן מנות.  

טוב נו, אולי כמה, אבל שאול בן אדרת, השף, לא סגור על זה. הרעיון של טבעוני די חדש לו והוא נהנה לשחק עם דברים. מה שאני יכול לומר זה שהוא משחק ממש טוב. לא תמיד, יש כמה נפילות, אבל בכללי אכלנו כמה יצירות מעניינות ביותר.
לפני שהגענו יש להודות שחששתי. קימל, מסעדתו הראשונה של בן אדרת, לא ממש ידידותית לצמחונים, והמנות שאכלתי שם כצימחוני היו לא מממש מרגשות. בת זוגי, לעומת זאת, לא חששה כלל היות שבעיניה אוכלות הבשר, קימל היא עלא-כיפק.

טבעוני לעם

התרנגול הכחול היא מסעדה ענקית השוכנת במרומי מגדל ג'י באיזור המעושרים. למרות זאת, בערב שהיינו היו אנשים מכל מגוון הרמות הכלכליות. ערב טבעוני של שף הוא משהו שבהחלט מושך אנשים. לפי בן אדרת בכלל לא כולם טבעונים, פשוט יש הרבה אנשים שמחפשים בריאות. אם כי, לא בטוח שכל מה שבן אדרת מגיש, על אף היותו טבעוני, הוא בריא. למשל הלזניה חצילים,בצלים, חצילים וכרישה שהייתה טעימה לאללה אבל מעט שמנונית מה שעשה אותה קצת כבדה. פטוצ'יני ברוטב ירקות היה שמנוני אף הוא ופה כבר השמנוניות כבר פגעה בטעם. לעומת זאת ריזוטו פטריות על בסיס חלב קוקוס התגלה כמנה קלילה ומצוינת למרות הויתור על החמאה והגבינות שמעשירות את המנה ואולי בגלל זה המנה הפכה להיות קלילה. מנה נפלאה אחרת הייתה ניוקי סולת ואגוזים במרק סלק חמוץ. המרק צומצם לכדי רוטב והשתלב מעולה עם הניוקי לאחת המנות המקוריות והטעימות שהחך הטבעוני שלי טעם. בצל ממולא באורז היה מתקתק וטעים וגם תוספת צד של אורז בר הייתה עשויה לעילא. קציצות כרישה ותרד לעומת זאת, היו בסדר, לא יותר.
מנה טבעונית בתרנגול הכחול. יש גם דברים שנראים הרבה פחות טבעוניים ובכל זאת טבעוניים לגמרי. צילום:דניאל לילה

לקינוח סיימנו עם טפיוקה טעימה ועשירה בפירות. הבשרנית, שכל הזמן, (כמו בנות רבות משום מה), טוענת שהיא חתול, בהחלט גירגרה מהנאה. ולא דבר קל הוא לבחורה שאוכלת בשר כפעמיים ביום, וגם זה רק כי בייקון לארוחת בוקר אינו מצוי במחוזותינו.

כל המנות עולות בין 30-75 שקלים והכי מומלץ לקחת כמה ולחלוקהערב הבא, כאמור, יתרחש ב18 לחודש ואני ממש ממליץ ללכת ולנסות אותו.חובה עליי, מבחינה מוסרית, לציין שבן אדרת אירח אותנו ולכן טעמנו כל כך הרבה דברים, יותר מכפי שכתבתי כאן. אבל תצטרכו להאמין לי שהמילים הטובות נכתבות כי מגיע, לא כי בן אדרת אחלה בנאדם. והוא באמת אחלה בנאדם שמכין אחלה אוכל טבעוני

נ.ב בכלל לא חובה עליי לדווח שהייתי אורח. סתם השתלב לי טוב בכתבה.





09 יוני 2013

קפה ועוגיה?

מאת : טליה לוין "הלוחשת לקמחים"
בימים האחרונים עקב תיקון מעליות מסיבי וקדיחות אין סוף בבניין בו אני גרה, אני נאלצת לקחת את המחשב הנייד ולשים את פעמיי לבית הקפה השכונתי כדי לעבוד. לפני כחודשיים עברתי דירה לאזור הצפון הישן של תל אביב, וכצליאקית שזקוקה למנת עוגיות ונשנוש קטן ליד כל קפה, לא מצאתי בשכונה החדשה קפה אשר עונה על הצורך הבלתי נשלט של גרגרנית שכמותי.
מסעדות המוכרות מנות ללא גלוטן אפשר למצוא בתל אביב ומחוצה לה די בשפע, הבעיה מתחילה כשבחורה כמוני מגיעה לבית קפה ולא מתחשק לה לנשנש סלט עצום, או סלט קטן עם טחינה כשכולן מתענגות על קרואסון שוקולד.
בתחינה ובדמעות אני רוצה לפנות דרך מדור זה לבעלי בתי הקפה ולדבר ללב שלכם. אנא עשו מאמץ לדאוג לנשנוש קל עבור חולי הצליאק (שהם רבים בימינו), בין אם בעוגיות נטולות גלוטן, לחמניות שמאפשרות הזמנת כריך לארוחת הבוקר, או קינוח אופציונאלי. בכך אגב תוכלו למנוע לא רק ממני, אלא מרבים כמותי את "הבושה" או אי הנעימות הכרוכה בהוצאת שקית ניילון עם עוגיות מיוחדות שהבאת מהבית...

קחו דוגמא מקפה גרג...

וכמובן לפרגן לאלו שכן
אבל אני לא נמצאת כאן רק כדי להתלונן ולהתחנן, אלא גם להמליץ...  אם כן, מסתבר שבמתחם בזל ישנם שני בתי קפה שדואגים במודע או שלא במודע גם לנו הצליאקים, וכן לכל מי שנמנע מגלוטן עם "עוגיות גרעינים", כך הם קוראים להם בקפה "לולו", ובקפה "אשתור" אפשר פשוט לבקש "עוגיות ללא גלוטן".

המחירים לצלחת עוגיות ללא גלוטן זהים למחירי צלוחית עוגיות החמאה והם נעים בסביבות ה 12-16 ₪ לצלחת עם 5-6 עוגיות טעימות מאד שמלוות את שתי כוסות הקפה שאני שותה ברצף על הבוקר. אגב, ברשתות כגון ארומה, וקפה גרג כבר ניתן למצוא מבחר עוגיות ללא גלוטן, אם כי קרה שנכנסתי מספר פעמים לסניפי ארומה ת"א ולא חודשה באופן קבוע אספקת הלחמניות\ עוגיות ללא גלוטן וחבל.

"לולו"- אלקלעי 5 מתחם בזל תל אביב
"אשתור"- בזל 37 תל אביב. 

07 יוני 2013

יין והעיר הגדולה

פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ
מאת חגית מנדס
צילום: אריאל אריאב

כבר ביססנו את העובדה שיש כאן תרבות יין. כשאני אומרת "כאן" אני מתכוונת לישראל בכלל ולתל אביב בפרט. בשבוע שעבר התקיימו בעיר שני ארועים שחגגו תרבות יין.  
פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ, שהפך כבר למסורת יפיפיה, וערב גאלה עם השפית עטורת המישלן סיליביה בראקי שנמזגו בו יינות של יקב רמת הגולן, היקב שהשידוך בינו לבין קולינריה גבוהה כבר מובן מאליו.

פסטיבלים של יין ופסטיבלים בכלל כבר הפכו חלק בלתי נפרד מנוף הפנאי שלנו. כל השנה, ברחבי הארץ, יש פסטיבלים שחוגגים או מציינים משהו. חלק מושקעים יותר וחלק פחות. פסטיבל היין של תל אביב מוכיח כל פעם איזו חוויה ישראלית נהדרת זו ללגום יין תחת כיפת השמים בעונה בה הערב עדיין נעים ולא לח להחניק, בליווי מוזיקה נעימה והתפאורה הנכונה. הבחירה במוזיאון ארץ ישראל לאתר הפסטיבל היא פשוט מדויקת להפליא. יש מרחב, כך שלא צפוף למרות מספר המבקרים הרב שפוקד את האירוע והאווירה המוזיאונית-אמנותית שהמקום מספק מעניקה לאירוע נופך בעל חשיבות אמנותית שמאד מחמיאה ליין. הרבה יינות נמזגו שם, ישראליים ומיובאים. אני בחרתי לציין כאן שני יקבים שאהובים עלי במיוחד שהציגו בפסטיבל וכדאי לשים אליהם לב.

יקב אבידן, מפעל חייה הנפלא של צינה אבידן זכרונה לברכה, מצטיין בבלנדים מיוחדים. היקב מזג בפסטיבל שני יינות "אבידן בלנד דה נואר תג כתום 2009" ו"אבידן פרינג' פריו 2008". התג כתום הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וגרנאש, מכרמים באזור שפלת יהודה ועמק האלה.  היין התיישן לו בחביות צרפתיות ואמריקאיות 18 חודשים. התוצאה - יין מורכב, מלטף את החיך, עגול ונעים עם ארומות וטעמים של וניל ופרי אדום בשל. הסיומת שלו לא תאכזב אתכם.
הפרינג' פריו הוא יין שמחבר בין עולם ישן לחדש. זו הייתה כוונת המשורר (או הייננית, במקרה הזה) כשיצרו אותו. בלנד מעניין של קריניאן, גרנאש, קברנה סוביניון ומרלו - כולם משפלת יהודה ועמק האלה. היין הנפלא הזה התיישן לו בחביות אלון צרפתי 25 חודשים. השימוש בזנים הים תיכוניים (גרנאש וקריניאן) מאד מאפיין את יקב אבידן. השילוב שלהם עם הקברנה והמרלו הקלאסיים מייצר יין מאוזן בעל גוף ועושר של טעמי פרי שחור, שוקולד, וניל, קפה ותבלינים.


צילום: דני דיליון
יקב נוסף שאהוב עלי ואני בטוחה שאינו אלמוני הוא יקב דלתון. דלתון מזמן לא ילד ובטח שלא קטן. מדי שנה יוצאים משערי היקב יינות נפלאים בטווח מחירים רחב שיתאימו לכל כיס ולכל אירוע. בכל זאת, מצאתי לנכון לציין את היקב הזה שבכל שנה מוסיף עוד חידוש לפורטפוליו היינות שלו, שאת רובם אני אוהבת מאד. "עלמה 2010" הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק אשר מעורר בי השתאות בכל פעם שהוא נלגם. יין שהשקיעו המון בתהליך העשייה שלו. 12 חודשים שהו היינות בחביות כל אחד בנפרד. לאחר שהורכב הבלנד נח היין חודשיים נוספים בחביות בטרם בוקבק.  התוצאה היא - קסם של יין! פטיט סירה 2011 הוא עוד יין מופלא, עשוי מענבים שגדלו באזור השפלה דווקא (היקב שוכן בגבול הצפון, כידוע), והוא "סגול" להפליא. ארומות של לוונדר ווניל לצד פרי עשיר. זהו יין מלא, כבד וצבעו עמוק מאד, כמעט שחור.

"האיטלקיה שהגיעה להילטון"
 כבר סיפרתי בפוסט קודם על ערב גאלה מיוחד עם שלל מנות מבית היוצר של שפית סילביה בראקי, המישלנית מטוסקנה, סיפק חוויה לא פחות מייחודית. את המאכלים הטוסקניים ליוו יינות יקב רמת הגולן אשר נבחרו בקפידה להתאים לכל שלב ושלב בארוחה הזו.


ירדן בלאן דה בלאן
זה התחיל עם ירדן בלאן דה בלאן, המבעבע הישראלי היחיד שאפשר באמת להגיד עליו שהוא שמפנייה אמיתית (למעט העובדה שיוצר כאן ולא בחבל שמפיין) - יופי של אפריטיף לכל ארוחה.
את המנה הראשונה, סביצ'ה פלמידה לבנה במשרה פסיפלורה ליווה קצרין שרדונה 2011, שהכל כבר נאמר עליו, ואני אומרת שהוא פשוט שלמות מוזהבת בתוך כוס.

ירדן פינו נואר 20
את מנות הביניים: טרטר בקר, גלילי פסטה ממולאים ברווז על מרק אפונה עשיר וטונה אדומה צרובה עטופה תבלינים ליווה ירדן פינו נואר 2007. לא קליל מדי ולא כבד מדי, בדיוק מתאים למנות כאלה, מנות אמצע. עגול, מאוזן. פגע בול!

אבל הכוכב האמיתי של הערב היה ירדן קברנה סוביניון 2007 מגנום. כמעט ולא נשארו כאלה כבר, לתשומת ליבכם. אז אם עוד ייצא לכם לטעום, הרווח כולו שלכם. חשוב לציין עבור אלה מבינינו שלא כל כך מכירים, מגנום הוא בקבוק בנפח 1.5 ליטר. כפול מגודלו של בקבוק יין סטנדרטי. בגלל הגודל, היין מתיישן בבקבוק אחרת, ובמקרה הזה התוצאה הסופית היתה הרמוניה מושלמת. עם כל הכבוד לפינו, כבר באמצע מנות הביניים התחילו הסועדים לפזול אל עברו של הקברנה וביקשו ממלצרי היין למזוג להם אותו אל הכוס.
בתחילה עוד חשבנו לדבוק בכללי הטקס ולהמתין למנה העיקרית, אבל מהר מאד נשברנו והחלפנו גם אנחנו את הפינו בקברנה. המהלך התברר כמוצלח ביותר, כי היין הזה התגלה ככוכב האמיתי של הערב, ולא חסרו שם כוכבים.
גם תורה של המנה העיקרית הגיע בסוף - עגל ממולא  זיתים שחורים, גרידת תפוז, כרישה ועלי דפנה. טעים! 

ואיך אפשר בלי קינוח? מגדל קרם קוקוס, אננס מקורמל וגלידת רום, היין שליווה את הקינוח הוא "הייטס וויין", יין שהוא קינוח בפני עצמו. היה משובח.

מה אומר? ברור לי שהשפית בראקי רגילה להאכיל פחות פיות בו זמנית. היא בישלה במטבח זר, עם אנשי צוות זרים ונאלצה להתאים לא מעט חומרי גלם לבישול כשר. בהתחשב בכל אלה, נסלח לה שלא באמת נפלנו מהכסאות שלנו עם כל ביס... יחד עם זאת, אין לי ספק שאצלה במסעדה בטוסקנה האוכל יהיה לי הרבה יותר טעים ומופלא.

דבר אחד ברור. בסוף הערב הזה היין הישראלי יצא כשידו על העליונה, כי גנב את ההצגה לחלוטין לאוכל האיטלקי. אני הייתי מחליפה את כל הארוחה בבקבוק מגנום אחד כזה עם קצת לחם טרי ושמן זית בצד.

1-0 לישראל על איטליה. הלוואי עלינו גם בכדורגל!!!