יין והעיר הגדולה

פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ
מאת חגית מנדס

צילום: אריאל אריאב

. 

כבר ביססנו את העובדה שיש כאן תרבות יין. כשאני אומרת "כאן" אני מתכוונת לישראל בכלל ולתל אביב בפרט. בשבוע שעבר התקיימו בעיר שני ארועים שחגגו תרבות יין.  
פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ, שהפך כבר למסורת יפיפיה, וערב גאלה עם השפית עטורת המישלן סיליביה בראקי שנמזגו בו יינות של יקב רמת הגולן, היקב שהשידוך בינו לבין קולינריה גבוהה כבר מובן מאליו.

פסטיבלים של יין ופסטיבלים בכלל כבר הפכו חלק בלתי נפרד מנוף הפנאי שלנו. כל השנה, ברחבי הארץ, יש פסטיבלים שחוגגים או מציינים משהו. חלק מושקעים יותר וחלק פחות. פסטיבל היין של תל אביב מוכיח כל פעם איזו חוויה ישראלית נהדרת זו ללגום יין תחת כיפת השמים בעונה בה הערב עדיין נעים ולא לח להחניק, בליווי מוזיקה נעימה והתפאורה הנכונה. הבחירה במוזיאון ארץ ישראל לאתר הפסטיבל היא פשוט מדויקת להפליא. יש מרחב, כך שלא צפוף למרות מספר המבקרים הרב שפוקד את האירוע והאווירה המוזיאונית-אמנותית שהמקום מספק מעניקה לאירוע נופך בעל חשיבות אמנותית שמאד מחמיאה ליין. הרבה יינות נמזגו שם, ישראליים ומיובאים. אני בחרתי לציין כאן שני יקבים שאהובים עלי במיוחד שהציגו בפסטיבל וכדאי לשים אליהם לב.

יקב אבידן, מפעל חייה הנפלא של צינה אבידן זכרונה לברכה, מצטיין בבלנדים מיוחדים. היקב מזג בפסטיבל שני יינות "אבידן בלנד דה נואר תג כתום 2009" ו"אבידן פרינג' פריו 2008". התג כתום הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וגרנאש, מכרמים באזור שפלת יהודה ועמק האלה.  היין התיישן לו בחביות צרפתיות ואמריקאיות 18 חודשים. התוצאה - יין מורכב, מלטף את החיך, עגול ונעים עם ארומות וטעמים של וניל ופרי אדום בשל. הסיומת שלו לא תאכזב אתכם.
הפרינג' פריו הוא יין שמחבר בין עולם ישן לחדש. זו הייתה כוונת המשורר (או הייננית, במקרה הזה) כשיצרו אותו. בלנד מעניין של קריניאן, גרנאש, קברנה סוביניון ומרלו - כולם משפלת יהודה ועמק האלה. היין הנפלא הזה התיישן לו בחביות אלון צרפתי 25 חודשים. השימוש בזנים הים תיכוניים (גרנאש וקריניאן) מאד מאפיין את יקב אבידן. השילוב שלהם עם הקברנה והמרלו הקלאסיים מייצר יין מאוזן בעל גוף ועושר של טעמי פרי שחור, שוקולד, וניל, קפה ותבלינים.

צילום: דני דיליון

יקב נוסף שאהוב עלי ואני בטוחה שאינו אלמוני הוא יקב דלתון. דלתון מזמן לא ילד ובטח שלא קטן. מדי שנה יוצאים משערי היקב יינות נפלאים בטווח מחירים רחב שיתאימו לכל כיס ולכל אירוע. בכל זאת, מצאתי לנכון לציין את היקב הזה שבכל שנה מוסיף עוד חידוש לפורטפוליו היינות שלו, שאת רובם אני אוהבת מאד. "עלמה 2010" הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק אשר מעורר בי השתאות בכל פעם שהוא נלגם. יין שהשקיעו המון בתהליך העשייה שלו. 12 חודשים שהו היינות בחביות כל אחד בנפרד. לאחר שהורכב הבלנד נח היין חודשיים נוספים בחביות בטרם בוקבק.  התוצאה היא - קסם של יין! פטיט סירה 2011 הוא עוד יין מופלא, עשוי מענבים שגדלו באזור השפלה דווקא (היקב שוכן בגבול הצפון, כידוע), והוא "סגול" להפליא. ארומות של לוונדר ווניל לצד פרי עשיר. זהו יין מלא, כבד וצבעו עמוק מאד, כמעט שחור.

"האיטלקיה שהגיעה להילטון"

 כבר סיפרתי בפוסט קודם על ערב גאלה מיוחד עם שלל מנות מבית היוצר של שפית סילביה בראקי, המישלנית מטוסקנה, סיפק חוויה לא פחות מייחודית. את המאכלים הטוסקניים ליוו יינות יקב רמת הגולן אשר נבחרו בקפידה להתאים לכל שלב ושלב בארוחה הזו.

ירדן בלאן דה בלאן

זה התחיל עם ירדן בלאן דה בלאן, המבעבע הישראלי היחיד שאפשר באמת להגיד עליו שהוא שמפנייה אמיתית (למעט העובדה שיוצר כאן ולא בחבל שמפיין) - יופי של אפריטיף לכל ארוחה.
את המנה הראשונה, סביצ'ה פלמידה לבנה במשרה פסיפלורה ליווה קצרין שרדונה 2011, שהכל כבר נאמר עליו, ואני אומרת שהוא פשוט שלמות מוזהבת בתוך כוס.

ירדן פינו נואר 20

את מנות הביניים: טרטר בקר, גלילי פסטה ממולאים ברווז על מרק אפונה עשיר וטונה אדומה צרובה עטופה תבלינים ליווה ירדן פינו נואר 2007. לא קליל מדי ולא כבד מדי, בדיוק מתאים למנות כאלה, מנות אמצע. עגול, מאוזן. פגע בול!

אבל הכוכב האמיתי של הערב היה ירדן קברנה סוביניון 2007 מגנום. כמעט ולא נשארו כאלה כבר, לתשומת ליבכם. אז אם עוד ייצא לכם לטעום, הרווח כולו שלכם. חשוב לציין עבור אלה מבינינו שלא כל כך מכירים, מגנום הוא בקבוק בנפח 1.5 ליטר. כפול מגודלו של בקבוק יין סטנדרטי. בגלל הגודל, היין מתיישן בבקבוק אחרת, ובמקרה הזה התוצאה הסופית היתה הרמוניה מושלמת. עם כל הכבוד לפינו, כבר באמצע מנות הביניים התחילו הסועדים לפזול אל עברו של הקברנה וביקשו ממלצרי היין למזוג להם אותו אל הכוס.
בתחילה עוד חשבנו לדבוק בכללי הטקס ולהמתין למנה העיקרית, אבל מהר מאד נשברנו והחלפנו גם אנחנו את הפינו בקברנה. המהלך התברר כמוצלח ביותר, כי היין הזה התגלה ככוכב האמיתי של הערב, ולא חסרו שם כוכבים.

גם תורה של המנה העיקרית הגיע בסוף - עגל ממולא  זיתים שחורים, גרידת תפוז, כרישה ועלי דפנה. טעים! 

ואיך אפשר בלי קינוח? מגדל קרם קוקוס, אננס מקורמל וגלידת רום, היין שליווה את הקינוח הוא "הייטס וויין", יין שהוא קינוח בפני עצמו. היה משובח.

מה אומר? ברור לי שהשפית בראקי רגילה להאכיל פחות פיות בו זמנית. היא בישלה במטבח זר, עם אנשי צוות זרים ונאלצה להתאים לא מעט חומרי גלם לבישול כשר. בהתחשב בכל אלה, נסלח לה שלא באמת נפלנו מהכסאות שלנו עם כל ביס... יחד עם זאת, אין לי ספק שאצלה במסעדה בטוסקנה האוכל יהיה לי הרבה יותר טעים ומופלא.

דבר אחד ברור. בסוף הערב הזה היין הישראלי יצא כשידו על העליונה, כי גנב את ההצגה לחלוטין לאוכל האיטלקי. אני הייתי מחליפה את כל הארוחה בבקבוק מגנום אחד כזה עם קצת לחם טרי ושמן זית בצד.

1-0 לישראל על איטליה. הלוואי עלינו גם בכדורגל!!!