בר טקילה מסקל. mexi-can!

ביקורת צמחונית הפעם עם הרבה אלכוהול ופלפל חריף

מאת אסי גל

מקסיקנים בסאות'פארק. הסבר בהמשך

תמיד פותחים כתבות עם סיפור , משהו בסיגנון :”חגגנו בבית, היינו אפופים, החלטנו לצאת לרחוב ולהחליט שם מה בא לנו. אחרי הליכה קצרה ברוטשילד הצעתי את מסקל בפלורנטין. תמיד רציתי ללכת לשם ואף פעם לא יצא, ועכשיו, חוגגים וזה, זמן מצויין. הליכה של רבע שעה ברגל ששוב מבהירה שהמרחקים בעיר קטנים מכפי שנדמה ואנחנו בויטל עמוס הברים ובמרכזו המסקל". משהו כזה.

אבל הסיפור האמתי פה הוא המקום הזה. אחרי פתיחה מדשדשת בה המסקל היה המקום היחיד שמגיש אוכל מקסיקני טוב (יש עוד מקום מקסיקני בעיר, אבל האל שישמור את התיירים המסכנים שעוצרים בו מפאת מיקומו ולא יודעים דבר על טיבו) אבל לא רבים ידעו עליו, פתאום קיבל המקום כמה ביקורות מהללות ועכשיו כשהגענו הוא הפך מבר קטן למקום גדול פי שניים המזכיר פחות בר ויותר את המקום המגניב הזה בברלין שעצרתם בו למרגריטה וארוחה עלא כיפק.

בעצם הוייב של המקום הוא אולי הדבר היחיד הרע שאפשר לומר על המקום. מתחת לשם המקום כתוב טקילה בר אבל בערב שאנחנו היינו לא היה וייב של בר בכלל. היה וייב של מקום שבאים לאכול בו עם דרינק בצד. התאורה הייתה בהירה, המוזיקה רגועה ושום אוירת "בואו תשתו". גם לא כשעזבנו והיה כבר חצות וחצי. ובאמת בשעות היותר קטנות המקום די מתרוקן. אנשים אכלו ועכשיו הם הלכו לישון. קצת מוזיקה שמחה יותר (ומקסיקו חזקה במוזיקה שמחה) וברמניות שמריצות צ'ייסרים עם חיוך היו הופכות את המקום לבר שמח. מצד שני, אולי המקום פושט בונה על אנשי פלורנטין שרעבים גם באחת עשרה בלילה ובא להם לאכול בלי שום אבוז'ראס ובתחום הזה המקום מצליח ללא ספק- האוכל פשוט - בן של נפקנית!!.

טודטאדס, טאקו, צ'ימיצ'נגה, אנצ'ילדס רוחס  וכל מיני מילים שרק המקומיים מבינים

התחלנו עם טוסטאדאס, כי למרות שרציתי טאקו, אין אף אחד כזה צמחוני. וזה המקום ל­התנצלות לטבעונים- זו ביקורת שעיקרה צמחונות, לא טבעונות. אני בבסיסי צמחוני משתדל, לא טבעוני והפעם אכלתי גבינה. אני משער שיש אופציה טבעונית ואפשר לבקש בלי גבינה, אבל המותכות כל כך מוסיפה לאוכל ואין תחליף טבעוני, אז זהו.

טוסטאדאס הן שתי טורטיות קריספיות, לא ממש גדולות,ועל זו שנקראת קלאסי שאכלנו יש פריחולס שזה ממרח שעועית מקסיקני עם בצל,גבינה מותכת,חסה קצוצה ,עגבניה, בצל, כוסברה,גבינה מגורדת ושמנת חמוצה (28 שקלים). ציפיתי שהטורטיה תהיה בצורת כיס כך שיהיה קל לאכול אותה אבל היא באה שטוחה כפי שנכתב בתפריט שעיניי האפופות לא קראו היטב, מה שהקשה על הכנסה לפה של כל הכבודה. גם ציפיתי ליותר שעועית וסלסה ופחות חסה וחברותיה כך שאחוש מקסיקני אבל בשורה התחתונה זה לא משנה. הטוסטאדאס היו טעימות בטירוף והאצבעות תפסו כל עלה חסה שנותר על הצלחת וטבלו אותו בפירורים. א בל כן - לא ממש צילחות נוח לסיפור כולו.

שכחתי לצלם הטוסטאדאס, אז הנה תמונה של התפריט. מימין כתוב טוסטאדאס

 סאותפארק והצ'ימיצנגה המדממת

הזמנתי צ'ימיצ'אנגה שהיא טורטיה מגוגלת במילוי שעועית,אורז וגבינה מותכת על מצע גואקומולה ושמנת חמוצה. משום מה הצמחונית עולה 48 שקלים כמו הבשריות, עניין שעלה בראשנו רק לאחר שיצאנו מהמקום ולכן לא חפרנו בו. 
המנה מגיעה כשתי טורטיות ענק חצויות באמצע, מאוד משביע אבל מעלה עוד תהייה כלכלית- מה בדיוק עולה 28 שקלים כפי שרשום בתפריט? (ליד מחיר הטורטיה רשום 28/46) ולמה לא נשאלנו כמה נרצה? אך שוב, כל זה לא העיב על המנה הכל כך מצויינת. הפעם הטעמים המקסיקניים הורגשו לחלוטין וכל ביס היה תענוג. למזלי, הצ'ימיצ'נגה גם לא עמדה בהבטחות שיצר פרק בסאות'פארק המייצב צ'ימיצ'אנגה כמאכל שגורם לדימום בתחתונים. זאת של מסקל הייתה עדינה ולא העלתה חשש ליום שלמחרת. עם זאת היא עמדה בחלק השני של הייצוג הסאות'פארקי בכך שבפרק אף אחד לא חושב להפסיק לאכול צ'ימיצ'אנגה אלא רק מחפשים פיתרון לבעיית הדם. והם צודקים. הייתי חנוק בסוף הצ'ימיצ'אנגה , ועכשיו, יום אחרי, כל מה שבא לי זה עוד צ'ימיצ'אנגה.

צ'ימיצ'אנגה. נו, עכשיו כששמתי תמונה בכלל בא לי עוד.

ויוה לה אנצ'ילדס! ויוה לה אינפרנו!

החברה אוכלת הבשר הזמינה אנצ'ילדס רוחס- 4 טורטיות מקמח תירס במילוי בקר (יש גם עוף וירקות) שמעליהן סלסה אדומה ,שמנת חמוצה,גבינה מגורדת בצל וכוסברה (46 שקלים). הסלסה האדומה עשויה מצי'פוטלה בעוד שהירוקה שמגיעה עם מנה דומה רק פחות חריפה,האנצ'ילדס ורדה, עשויה מפלפל עדין יותר. אבל החברה אמיצה ונהנתה מאוד רק שכל הזמן לקחה הפסקות, ביקשה עוד שנת חמוצה ולגמה מהחצי סן מיגל שלי (27 שקלים) כדי להרגיע את כל הגוף שבער לה. היא מצידה הזמינה לשתות מיצ'לדה (29 שקלים) בירה עם מיץ עגבניות,לימון,מלח וחריף שהייתה מעניינת ואף מרעננת, אבל בהחלט לא סייעה להרגעת האש.

למרות השובע, הרצון למתוק דחף אותנו להזמנת צ'ורוס(24 שקלים), שהתגלה כמנה המאכזבת של הערב. שלושה צ'ורוס קטנים, מתוקים, עם אבקת סוכר ומוגשים עם פנכת שוקולד. טעם מעט שרוף ושום דבר מרגש או מספק השווה את המחיר. 

סיימנו את הצ'ורוס. תאמינו לנו שהמנה קטנה., אבל כשרוצים מתוק אוכלים מהר.

וכמה מילים לסוף יחד עם צ'ייסר טקילה

צ'ייסר טקילה גולד שהוגש עם מלח ולימון דווקא ישב מעולה, אך חבל שעלה 17 שקלים. בר טקילה צריך לעודד שתיית טקילה. ונכון שהיו כמה ששתו, בעיקר חבורות של בנים,אבל גם הם הורידו רק שוט אחד. ייתכן שבגלל זה הקהל הוא ברובו זוגות של שנה, כאלה שרוצים לצאת ולשתות קצת אבל גם לשלב ארוחה כי כבר אין צורך להשתכר. מספיק, מכירים אחד את השני. בוא נאכל, נשתה קצת ונלך לישון. רק שמחר לא ייצא דם כי מחרתיים חוזרים. אוכל כל כך טוב,חייבים לחזור.ונותר רק לתהות איך לא עלו על האהבה הגדולה לאוכל מקסיקני עוד יזמים ולא נפתחים עוד מקומות ברחבי העיר, ואז ייסגרו ויישארו רק הטובים. מסקל,למשל.

נ.ב מתברר שסאות'פארק דיברו דווקא רק על הצ'יפוטלה, אבל אני מעדיף את איך שאני כתבתי.

 לאתר של מסקל