תזכירו לי מי אתם???

הכתבה הבאה היא די תמציתית ואני חושבת שזה מסביר לבד את דעתי. המקוםעל הנייר, בסדר גמור אבל בתכלס - לא זכיר. לא משהו שמשאיר בי טעם לעוד ובהתאם לכך גם אין הרבה מה לכתוב. עוד מקום. 

כאן גם הבעיה של הרבה מקומות בימינו - להשאר בתודעה. להיות טובים מבחינת היחס,השירות, האוכל והאווירה בתורה כזו שאני אזכור וארצה לחזור או להמליץ.

אנאבלס

על חורבות הברוהאוס הוותיק והטוב שהיה מעוז לחובבי בירה ונקניקיות איכותיות הרבה לפני שבכל פינה היו בירות ישראליות ונקניקיות הום מייד, קמה מסעדה חדשה בשם אנאבלס.

עכשיו, אולי זה בגלל המיקום, אולי בגלל הרחוב הסואן בכל מקרה כשמסעדה פותחת ברוטשילד יש אוטומטית ציפייה מעט יותר גבוהה מכיוון שחיי המדף שם עלולים להיות קצרים מאד. זה רחוב לא קל שרק נראה כאילו הוא עובד סטירוף אבל עסקים שם עוברים חיים מאד קשים. יש מצב שלאנאבלס צפויים חיים שכאלה.

המקום בנוי מכמה מפלסים, כולל חדר פרטי, מקום לעישון ובר רחב. הבעיה היא שהמקום שחשוף לכניסה הוא של המארחת ובקושי רואים שולחנות וזה נראה כאילו המקום די נטוש. לא ממש עושה חשק להיכנס וחבל. אין מה לומר שאנאבלס הוא אחד מהמקומות שאם אין שם אנשים אתה לא רוצה להיכנס. שכל הוויב של המקום משתנה בקיצוניות כשהוא מלא.

אחרי החשש הראשוני מצאתי את מיטל - הפרטנרית הקבועה שלי לאלכוהול מזדמן מצטופפת בפינת הבר ממתינה לישועתי.

הכל בסדר וזה מה שלא

הבר נעים, נוח והשירות במקום מתוקתק המחירים לא זולים והכל מבוסס, ע"פ ההגדרה של הברמן, על מנות שרינג (שוב אותו קונספט נדוש) אבל מצד שני התפריט מחולק לראשונות ועיקריות מה שנוגד את רעיון השרינג.

2 כוסות קמפארי (36 שקל – לא זול) ואנחנו מתחילות לאכול. כמה מילים נוספות על התפריט, יש בו מעט באלאגן, המון מרכיבים בכל מנה, ואין קו אחיד. תמצאו פה רביולי ים עם ריקוטה , דרך סלט עוף אסייאתי ועד שניצל בסגנון איטלקי. בעיקרון זה אמור להיות תפריט עם נגיעות מהמזרח הרחוק אבל זה בהחלט לא. יש פה הכל מהכל. לטעמי זה מראה קצת על חוסר החלטה מה בדיוק הם רוצים להיות ובדרך כלל זה גורר לשינויים מהירים בתפריט.

מה אכלנו?

בכל מקרה, התחלנו עם 2 מנות: סלט עוף אסייאתי שכלל  מלפפון, בצל ירוק, ג'ינג'ר, שום, צ'ילי, כוסברה, סויה ושמן שומשום (38 שקל) שהיה מצויין, פרשי , רענן וקליל וסביצ'ה דג ים צבעוני במיוחד  עם עגבניות שרי, אננס טרי, צנונית, בצל סגול ,שמן זית ומיץ לימון (47 שקל) שהיה חסר בו תיבול ולא הרגיש מנה אחידה אלא כל מיני מרכיבים בצלחת (שלעצמם היו מאד טעימים). חשבנו גם על כרובית בטמפורה אבל הזוג לידינו הזמין אותה ואני חייבת לומר שהיא נראה לא משהו בכלל פרחי הכרובית ממש נבלעו בתוך עיגולי בצק עבים. שוב, כצופה מהצד.

לעיקרית לקחנו את הספריבס  שתובל ברוטב ברביקיו יפני (82 שקל) והיה אמנם משעמם בצילחות שלו ונראה כמו משהו שעשיתי עכשיו בבית (ראו תמונה) אבל עשוי נכון, לא התייבש כפי שקורה הרבה, הרוטב עטף את הכל והבשר ממש נפל מרצונו למזלג ולפה שלי..  אבל גולת הכותרת היו תפוחי האדמה שהיו מדהימים! פריכים עם ציפוי קראנצי עדין . ממש ממש מעולים. הייתי יכולה לאכול ערימה .

לקינוח לקחנו קראמבל תפוחי עץ שהיה יותר עוגה מקראמבל והיה די סביר.

אבל.. ויש אבל. חווית הבילוי שם הייתה די קצרה,שום דבר, מהמוסיקה ועד האנרגיות במקום, לא עשה לנו חשק להישאר עוד. הברמן לא ממש התנהל כמצופה מברמן שיש לו 2-3 זוגות על הבר, לא הוצאו פינוקים, לא היה שיווק או פלירטוט נכון. למקום חדש כזה הייתי ממליצה לברמן לדעת איך לגרום ל2 בחורות על הבר שלו להישאר ולשבת ולא ללכת אחרי האוכל.
אני לא מחפשת שיתנו לי חינמים או בכלל שיתנו לי דברים כדי שיישאר אבל בכל זאת.. אתם מקום חדש עם 3 שולחנות כולל הבר.. קצת אנרגיה, קצת אינראקציה עם הלקוחות שלכם, משהו שיגרום להם לזכור את המקום. כי האוכל חביב וסטנדרטי ולא בגללו נחזור, האווירה  - ממש עייפה והמחירים ממוצעים עד גבוהים. 

רוטשילד 11 תל אביב

דרינק להילול הבייביסיטר

אמהות צעירות. (יותר נכון החברות שלהן) זקוקות לחופש!. ההורמונים שעוד נותרו, חוסר השינה והבעל משפיעים עליהן ועל כל הסביבה, ובמקום אותה חברה חייכנית את מקבלת חבילה מפורקת שזקוקה לקצת עידוד בתצורה של אלכוהול , מזון ואווירה נכונה ואולי קצת שופינג.
שלא תהיה אי הבנה (ושניה לפני ששלל האמהות הטריות העצבניות ישתלחו בי פה), אני מאד בעד זוועטוטים למינהם ואתן ממש נראות זוהרות לאחרונה כבר אמרו לכן?

בכל מקרה... איפוא היינו? אה, נשים ואוכל. 

לאחר חיפושים מתישים, ראיונות סטייל שב"כ והבטחה חתומה כולל ביטוח חיים מהבחורה המסכנה, השגנו סוף סוף בייביסיטר לעולל הצעיר ושחררנו את האבא והאמא הצעירים לקצת חופש אחד מהשני.האחרית שלי הייתה האמא.  החלפנו את חזיית ההנקה במשהו קצת יותר פושאפי ויצאנו אל מתחם הפשפשים ביפו שמצליח להחזיק כמתחם תוסס כבר זמן רב ובכל עונות השנה.

אבל הפעם רצינו משהו קצת שונה מהאווירה השכונתית משהו, הפעם היה לנו חשק לקצת סטייל, לקצת פלירטוט של ברמן שרמנטי, להרבה אלכוהול טוב ואוכל משובח ובעיקר אווירה נכונה של תל אביביות.

הפלימרקט

כשהפלימרקט קמו הם חטפו שלל של ביקורות מעורבות , מקטילות  מרגע הקמתם ועד  הערצה טוטאלית . נתחיל מהסוף: היה מעולה.

באתי במטרה להנות, לנשנש אוכל איכותי, לשתות הרבה אלכוהול ושיפנקו אותי ברמת היחס, המהירות והחיוך. וכן, שיפלרטטו איתי קצת ושיגרמו לי להרגיש סקסית. זה חלק מהעבודה של מקום – לגרום ללקוח / לקוחה לצאת עם תחושה של מלך העולם לא משנה איך עבר עליו היום. 

נתחיל במקום עצמו – הוא יפייפה, העיצוב אורבני ולא שוק כפי שמצופה באיזור הזה , חשבו שם על כל הפרטים, משולחנות אינטימיים לחובבי השקט ועד בר מרכזי לחובבי ההמולה.  זה שאתה ממוקם בשוק הפשפשים לא אומר שלא צריך להיות מענה גם למי שמחפש פחות שכונה וקצת יותר סטייל.

דרך אגב - האמא הטריה בכלל לא שמה מבט נוסף על המקום ותפסה את הברמן החמוד הראשון צמוד צמוד אליה עם הוראות אלכוהול ואוכל מדוייקות. היא כנראה קצת הפחידה אותו כי מעולם לא קיבלתי דרינק ואוכל ככ מהר.

2 כוסות יין לבן ופוקאצה אחת (31 שקל)  ארוכה וקריספית התייצבו בשלשות תוך כמה דקות. הפוקאצה הייתה מחזה עסיסי לעיניים רעבות. דקיקה אך לא יותר מידי, כזו שיש בה עוד בשרניות של לחם, עמוסה בנתחי פרושטו וירקות קלויים ומזולפת בשמן זית ומלח גס. לפעמים כל מה שאנחנו צריכות זו פשטות או במילים אחרות- פחמימות. אותה פוקאצ'ה הסתדרה מצויין עם קרפצ'ו עגל  (47 שקל) שבא עם קרם אנשובי ורוקט והועמס מיידית על הפוקאצה.

תענוג היה לראות את האמא משחררת קצת איברים, הכתפיים נהיות שמוטות, הראש מעט מוטה הצידה בהבעה מזוגגת קלות וחיוך של חוסר אחריות טוטאלי מרוח לה על הפרצוף. ממש תענוג

קיבלנו את מה שבאנו!

השלב הבא כבר תפס תאוצה, סיבוב נוסף של אלכוהול ואנחנו כבר היינו במשחק כאילו מעולם הוא היה שם. פלירטטנו, נהננו מהמוסיקה המצויינת, השתכרנו קלות, קיבלנו מיני פינוקים מהברמנים שהבינו עם מי יש להם עסק והמשכנו לאכול. שווארמה אוסבוקו (71) - בשר טלה מופרד מהעצם ולצדו עדשים שחורות, בצלים מוחמצים, קרם פרש, חזרת, עמבה וכוסברה.הבשר היה ככ רך, ככ מלא מיצים שהיה בהתחלה מבאס בכלל  לערבב אותו עם שאר המרכיבים. אבל השילוב של הקצת מלוח, קצת חמוץ וקצת עמבה עבד מעולה!

קיבלנו את מה שרצינו. העברנו שם שלוש שעות של אכילה באיזי , יחס כיפי והרבה פינוקים. 

סגרנו עם שני קינוחים מעולים שסגרו את הערב בצורה מושלמת  פאי לימון (45 שקל) שמגיע מפורק לגורמים ונותן משחק מטופש וכיפי של חמוץ ומתוק. אל תתיחסו לזה בקטע פלצני. זה דווקא היה מושלם כי זה איזן למי שלא אוהב חמוץ מידי. ואם אתם עדיין לא חובבי חמוץ אז תתכוננו להתמכרות - ה" פנדורה" (41 שקל) מבנה ריבועי ארכיטכטוני ממש של קרמל קראנצ'י המכיל בתוכו  פינוקי שוקולד של פלאן  וגלידת שוקולד מריר,  מתוק בטירוף אבל לדעתי האמא היקרה שלצידי הייתה לשניה, רק לשניה מוכנה למכור את ילדה הבכור תמורת עוד אחד כזה. לשניה.

הפלימרקט יכול להיות שנוי במחלוקת מבחינת מחירים או טעמים. לי הוא נותן פתרון מושלם כשבא לך התנתקות קלילה אבל איכותית ולאו דווקא שכונתית. האווירה של השוק ותנת המון והניגודיות שבפנים המקום מאזנת. השירות מצויין, האוכל טעים והחבילה הכוללת עובדת אצלי.

שווה לנסות

רבי יוחנן 8. טל. 057-9441971

הבחור מחו"ל, הבייקרי והרומן שאבד

זוכרות איך תמיד כשהיינו מטיילים בחול היינו קצת מפנטזות  על איזה רומן עם איזה מקומי , אולי אפילו שירצה שנישאר ושנהיה מהזוגות המגניבים האלו  שעוברים למדינה אחרת בשביל האהבה. כן כן, גם לכם הבחורים זה קורה אז אל תעקמו לי את האף עכשיו.

בזכות עונת החגים הזרה הגעתי למסקנה שלא צריך לנסוע ככ רחוק ושיש פה כמה מקומות עם מחפשי שידוך זרים ואוכל קצת אחר. כמות הזרים שנמצאת בישראל, מגוון התרבויות שקיימות פה והתיירות העולה גרמו לכך שיצוצו פה כל מיני מקומות קולינריים בטעמים אחרים. ואני כבר מזמן לא מדברת על אוכל רוסי, אתיופי או תאילנדי אלא על ממש  פינות חמד נחבאות שמנוהלות ע"י צעירים מכל מיני מקומות בעולם שפשוט התאהבו בתל אביב ושעוד רואים בה דברים שאנחנו קצת איבדנו. 

בעבר כתבתי פה על "קפה זוהו" במאפו בן יהודה שהוא ממש ברלינאי עם בייקרי מצויין ומלא צעירים מכל העולם. -מקום שחובה לקפוץ .

Nola

אני לא מכירה ככ בייקרי אמריקאי, אני מודה שאצלי זה מתחבר יותר לצרפתי, גרמני. יותר אירופאי, למעט עוגיות השוקולד ציפס הענקיות, קאפקייס ובייגלס. יש משהו באמריקאים שתמיד מגיע בגדול מידי, מתוק מידי וחמאתי מידי לעומת העדינות המוקפדת של הטעמים האירופאיים.

אבל למה לבוא בשלילי??

תפסתי ניורקרית בלונדה ושתינו התמקמנו  אל מול הויטרינה מעוררת הכאב של המקום. מגוון צבעוני של מאפינס מתוקים ומאפינס מלוחים, אותן עוגיות שוקולד ציפס ענקיות, למון בארס צהבהבים לחמניות סטייל סקונס מלוחות, מיני פאי גדושים בשוקולד וקצפות. המון מתוק. המון!

אבל כמו כל מקום בארץ, גם פה יש תפריט שנותן אופציה לקצת מלוח בנשמה כדי לאזן את כל המתיקות וב"נולה" מצאנו, ארוחות בוקר אמריקאיות עם האש בראון (לביבת תפוא), כריכי בשר ניו אורלינס,  בייגלס, grilled cheese toast, ועוד.

כמובן שמייד התמקמנו לנו במרפסת המדהימה שיש למקום מאחור ממש ליד 2 אמריקאיות קשקשניות בטירוף וגברבר בחליפה ועיתון והתחלנו לאכול, כי לשם זה הגענו הרי.. 

תקפנו לכל הכיוונים! הניורקרית  בחרה ללא היסוס  בוקר עם האש בראון עמוס בפטריות ובצל לצד ביצים מקושקשות וסלט ירקות וישר עיקמה מעט את האף בטענה שהאש בראון אמיתי הוא הרבה יותר קריספי וגדוש בתפוחי אדמה, אני לעומת זאת ככ התלבטתי שלקחתי גם "ביסקיט" - מין גירסה אמריקאית לסקונס הבריטי וגם  בייגל סלומון שמנת צלפים , מנה פשוטה, טעימה. הבייגל היה מעט קשה מבחינת הדחיסות ולא שמנמנן כמו הבייגלים האמריקאים אבל טעים. הביסקיט לעומת זאת היה עינוג! לחמניית חמאה פריכה שיכולה להיות מלוחה ומתוקה שהייתה פשוט מענגת, מרחתי עליה שכבה נדיבה של חמאה צהובה ופשוט שכחתי מהכל. כן, היה הרבה בצק.
המתוקים:

בין ביס גדוש חמאה לשלוק מקפה שמוגש בצנצנות קטנות קצת מעצבנות הבנו שישועה גברית לא תצא מהמקום אז עברנו לתוכנית ב' – המתוקים. והתחלנו להעמיס: עוגיית ענק של שוקולד צ'יפס עם בייגלה מלוחים ממש כמו בסרטים שהעלתה על פני חיוך ענק של אושר, ניסינו ריבוע של טארט לימון שהיה מתוק מידי, נגסנו במין קוקילידה מתוקה בטירוף של 2 עוגיות שחורות משוקולד, נימוחות ועסיסיות ממולאות לעייפה במין קרם וורוד מיותר לחלוטין בעינינו, הייתי משאירה את העוגיות כמו שהן,  והיינו חייבות לנסות את המיסיסיפי מאד פאי – פאי פריך ממולא בשוקולד עשיר, פקאנים וקצפת. 
זה רק אני או שהכל נהיה פתאום צבעוני בעיניים מיותר מידי סוכר.?

עזבנו את "נולה" בתחושה מפוצצת שמשלבת סוג של ריחוף מככ הרבה בצק ומתוק ושל קצת יותר מידי. המחירים סטנדרטיים , עוגיית ענק תעלה לכם 10 שקל, מאפינס כ- 12 שקל, עוגה כ- 28 וארוחות בוקר בסביבות ה- 48. אין שונה.

הויזאוליות מאד מושקעת והכל נראה טעים ומגרה אבל הביצוע הוא לפעמים חלקי והמתוקים מתגלים לפעמים כמתוקים מידי. אמריקאי עד הסוף.

אבל החוויה הכללית במקום היא מאד נעימה, השירות היה מצויין, הריחות נפלאים והמרפסת היא לוקיישן מנצח.

Nola  - ארלוזורוב דיזינגוף

מקום של שפיות מתמשכת -קפה 48

מאז שחזרתי מחול אני לא מפסיקה לקבל הודעות בהולות של מסעדנים לחוצים על מקומות חדשים שנפתחו, באמת, כמות מטורפת, יש לנו גל של דימסאמים, פיצרייה חדשה, מקום בתחנה, מלא תפריטים מחודשים של מקומות ישנים ובאמצע כל ההמולה הזו של עוד ועוד מקומות לשרוד, לחדש, להמציא איזה גלגל. אני נהנית מזה שיש לי פה ושם אי של שפיות שיודעת להשאר משובחת וטובה, סבירה מבחינת מחיר ומענגת מבחינת טעמים גם ללא גרנדיוזיות ופלצנות.אז שניה לפני שהמדורים הבאים יוקדשו לשלל המקומות החדשים, ואם עוד לא הייתם שם -שאו רגליכם לקפה 48. - אי של שפיות ברחוב הסואן והפסיכי הזה של קולינריה תל אביבית.

קפה 48

תודו שהוא חתיך (-: יונתן בורוביץ

את יונתן החמוד להפליא הבעלים והשף של קפה 48 ואת עומרי, הבעלים החמוד השני והאלכוהוליסט בחבורה, (ואת אלה הבעלים השלישית והסקסית מבין שלושתם) פגשתי כשהם רק פתחו - הייתי צריכה לרשום כמה מילים על יונתן ועל המקום. המקום כבר עבד איזה חודש והיה די ריק והדבר לא הפריע לאף אחד מהם.

אני זוכרת שישבתי על הבר, מחכה לחברה שתשב איתי לדרינק ונפעמתי מזה שאני מרגישה הכי נוח בעולם לשבת לבד על הבר, לנהל שיחות  מלאות הומור ואלכוהול עם עומרי, לבהות מרותקת במטבח הפתוח שהתרוצצו בו יונתן ועוד 2 טבחים והוציאו מיני מטעמים לחבורה הקטנה שהייתה על הבר והבנתי שיש במקום הזה קצת מעבר לעוד בר שנפתח. לא היה בו כל לחץ או אי נעימות וזה מה שהמקום הזה עושה. הוא קליל, סקסי ונעים

האוכל

THE SHPONDRA

התענוג האמיתי במקום זה האוכל. התפריט תמיד קולע, יש בו מנות שנשארו עוד מיום הפתיחה ותמיד יהיו כמה ספיישלים שיעלו ריר. ההבנה של יונתן בבניית תפריט ובאיזון של מרכיבים וטעמים ותודה לאל לא עוד מנות של חציל בטחינה ומיני מנות "מסעדות שוק " למינהן אלא ממש אוכל. גרמה לכך שכמעט כל מנה עובדת. אנשים מגיעים במיוחד בשביל מנות מסויימות שאליהם הם מתמכרים, 

אני לדוגמא מכורה מזמן לכרובית האפויה (28 שקל) , לסלקים עם גורגונזולה (28 שקל), למנה פשוטה עד כדי תמיהה של טוסטוני כבד (30 שקל) – שזה בעצם לחם חלתי כזה מרוח בנדיבות בממרח כבד ביתי ועליו כבד צרוב ולכריך האולטימטיבי (נשבעת!!)  של לחמניית חלב גדושה עד כדי כאב בנתחי שפונדרה (52 שקלֿ) שבושלה ארוכות ואז קיבלה מכת חום לקריספיות עסיסית בשרנית כיפית כזו. ביס ממלפפון חמוץ וקצת חרדל ורק דמיינו את הביס שממלא לכם את הפה.. אויי גוועלד.. 

והמחירים ככ סבירים ועוד למסעדת שף שממש כיף לשבת שם ולא לדאוג כמה נזק נצא בסוף, תוסיפו לזה את פינוקי הצ'ייסרים שעומרי ככ אוהב לפזר מידי פעם, ובכלל לא צריך יותר כלום.

מי משוגע?? עוגת הבננות

מה כלום?? הקינוחים!! לרגע כמעט ושכחתי את הקינוחים ההזויים של יונתן. אם אתם יוצאים משם בלי לטעום את עוגת הבננות המשוגעת בטעם של גלידת שוקו בננה צהובה צהובה עטופה בבצק שחום של שוקולד מלוח! או את ה"קראק פאי" המענג עם ענן של קצפת נטולת מתיקות או אפילו הקורנפלקס פנקוטה אז כאילו לא ביקרתם בקפה 48 מעולם. מובן??

האהבה של שלושת הבעלים, האיזון שהם משדרים, הקלילות הסקסית של המקום הופכים את קפה 48 לפינה מושלמת  לדייט ראשון, דרינק עם חברים או אפילו להביא אורחים מחול (או פריפריה)ולהראות להם את תל אביב האמיתית והכיפית

אז לכו לכו לכו.שבו על הבר, תמסרו נשיקות  לעומרי. מבטיחה שלא תתאכזבו!

נחלת בנימין 48, 03-5101001