ג'ירפה ואריה במסעדת חרסינה

אליס במסעדת הפלאות -  צילום איתי סיקולסקי

והפעם - קפיצה למסעדת היוקרה החדשה של רושפלד - עלמה לאונג'.

לא קל להגיע לקבל הזמנה ממשרד יחסי הציבור של רושפלד. בטח לא לעלמה לאונג' החדשה שנפתחה. השמועות על הפתיחה כבר רוחשות תקופה מה והיא מתוארת על ידי המאסטר כפנינה קולינרית שממותגת ברמה גבוהה ביותר.

עכשיו, אין מה לומר שמסעדות ברמה גבוהה ומלאות פאסון לא מזיק שיהיו פה, הם מיועדות לקהל שמחפש ויכול להרשות לעצמו את זה ועל זה אין לנו כל ביקורת. ומי שיכול להרשות לעצמו ארוחה ב- 500 שקל לאדם שיהנה מכל ביס של ה"פואה גרא" שלו. אנחנו הלכנו על עיסקית.

מה שיש לנו זה ביקורת על תימחור מעט הזוי של אוכל טעים אבל לא ברמה שציפינו לה. מצד שני. היה ממש כיף. 

למקום הגענו שתי חברות , אנוכי -  בחורה לא קטנה, שעושה המון רעש, רעמת תלתלים מפוזרת ותמיד עם תיק גדול והיא - מטר שמונים של בלונד, רגליים ובטן הריון מתפתחת שמביאה איתה חוסר נוחות תמידי.

בתרגום לעברית - לקח לנו כ- 10 דקות להתיישב. התרווחנו עד כדי שקיעה בכסאות רכים ונמוכים, החלפנו 3 מקומות ישיבה יחד עם מלמולי "סליחה" "אופס סליחה שוב" בעודי מחזיקה את התיק אלעל שלא ישבור שום דבר. אל מול מבטי תהיה מכולם. 

ולמה? מכיוון שעלמה לאונג' בנויה מעט כמו משהו שלקוח מאליס בארץ הפלאות בגירסה המוזרה אך המפנקת. בדים משובחים, כסאות רכים ורחבים, צבעוניות מרוקאיות עשירה משולבת עם מרצפות שחור לבן, שולחנות מעוצבים, כלי חרסינה שבירים, בקבוקי ברנדי ואי נוחות קלה.

אז - עיסקית של 158 שקל לאדם כולל ראשונה ועיקרית לאורך הארוחה ישנה אספקה של לחמניות מצוינות עם ממרחים משתנים.

שתיה לא נכללת כמובן (למרות שלא חוייבנו אף פעם על המים המינרלים שקיבלנו).
המטרה הייתה להתפנק ושתינו התפנקנו על קוקטייל תותים טריים וכוס שאבלי (38 שקל).

המלצרית המתחלפת, המדקלמת והבוחן שבסוף

התפריט מעט הזוי ובנוי מקטעי מילים שמסמלים תחושות ורעיונות ופחות את המנה לדוגמא: “דלעת.. 28 תבלינים.. סוכריה הודית...” הנקודות הן חלק מהרעיון. כך שלהבין מה יש בדיוק קצת קשה ומה שקורה בשטח זו מלצרית שבמשך 5 דקות מאד ארוכות פותחת בהרצאה  מדוקלמת של כל התפריט כולל מרכיבים וכולל דעתה האישית על המנה. מתיש משהו ובעיקר, לכו ותזכרו מה היא אמרה, ומה עם ישאלו אותי שאלות בסוף?!! איך אני אזכור????

ואין מצב שאני קוראת לה שוב לדקלם את כל זה, רק על העבודה הקשה של לזכור אני מתכננת לתת לה טיפ גדול.

שלקנו שלוק מרגיע וגדול מהדרינק, הזמנו לנו ראשונות ממה שזכרנו ונישנשנו ברעב את הלחמניות המצוינות עם ערימות של חמאה רכה. ושוב הגיעה מלצרית (הפעם אחרת) לקחה לנו את הצלחות ואת הסכום, הביאה חדשים ואת המנות ראשונות.  

נתח גדול של דלעת עסיסית, צרובה ומתובלת בכ-28 תבלינים על עדשים כתומות. הכל בניחוחות וטעמים אוריינטליים הודיים, כמון, קינמון וכד'.. הדלעת עצמה מעט אנמית בטעם אבל המיכלול עובד מעולה.
המשכנו לנשנש לחמניות עם חמאה - הן באמת היו טעימות...

טרטר טונה על קרם חצילים שחור לבן. מנה יפייפיה וטעימה במיוחד מלאת איזון של בשר חצילים לבנבן עם מעט דבש וחציל שרוף שחור על קליפתו עם פלפל חריף דבש ויוגורט. אמנם החציל מעט השתלט אבל המנה מצויינת והחציל הזה היה אחד הטעימים שאכלתי.

ואז הגיעה הבחורה שבכלל הייתה מאחורי הבר, לקחה לנו את הצלחות ואת הסכום שוב, הביאה חדשים וקיבלנו עיקריות (ממשיכות לנשנש לחמניות).
מוסר פרא בקארי ירוק התגלה כמנה קטנה יחסית. לא מאתגרת במיוחד ולא ברמה של מה שהוגש לנו עד כה. רובה נשארה בצלחת, לעומתה, מנת הבקר המבושל ארוכות ביין וירקות שורש (שימו לב לשם "..ביקור בבורגון 1987.. למלואז..”)  הייתה הרבה יותר טעימה ונדיבה אבל גם פה הורגש ההבדל הלא נעים בפה בין רוטב היין המצומצם המעולה של הבשר לרוטב היין הדליל והחמצמץ של ירקות השורש. מסוג הדברים שבארוחה כזו מפריעים. אבל המנה טובה, הבשר עשיר בטעמים וברכות נימוחה וירקות השורש נשארו פריכים.

אחרי שלוש שעות...הקינוח!!!

כן.. היינו שם 3 שעות...ואולי זו הביקורת האמיתית.

משהו במקום הזה עושה לך חשק לא לזוז, להמשיך לשקוע בנוחות המפנקת עד דביקות...

סורבה פטל ונפוליאון שבור עם תותים (38 שקל למנה). חתיכות בצק עלים קראנצ'יות ותותים טריים בבלגן טעים על קרם פטיסייר שמנמנן. מנה מעט כבדה, פטיסייר משובח עם משחק של מרקמים.

אבל המנה המנצחת הייתה "באונטי”- בעיקר בגלל שהיא הייתה פשוטה כביכול ומלאת שעשוע וכיף ילדות. תלולית לבנבנה של גלידת קוקוס משובחת ורכה על צלחת עם קרח יבש ומעליה שופכים רוטב שוקולד עשיר ושחום שמתקשה תוך שניות ומתקבל קינוח מפתיע בקלילותו עם המון הנאה. 

אז מה היה לנו?

לא קל לומר. כלומר, אם באתם לאוכל נטו אז לא בטוח שזה שווה את המחיר ואפשר להנות מעיסקיות טובות יותר  ב- 250 שקל לעיסקית כולל יין וקינוח. ואם לחוויה אז הוא כן מספק חוויה כוללת שאופפת אותך לכמה שעות בעולם של אנשי קוניאק ונשות עסקים על כורסות רכות ומלצריות מדקלמות שמכרכרות סביבך. הייתי הולכת פעם אחת לפחות.

יבנה 23, פינת אחד העם,תל אביב

פיקניק באמצע תל אביב - "karin's deli"

לפעמים אני זקוקה לצאת מהעיר הזו. לנשום קצת אוויר של טבע. לשבת מתחת לאיזה עץ, להנות מקפה של שטח מלא בחול, מחצי פיתה עם פסטרמה וסנדוויצים מעוכים של בית. לשכב על הגב אל מול שמיים מלאי אור ולא לשמוע סירנות מיללות וצפירות של נהגים.
ולפעמים, אני מגלה שבעיר הזו אפשר לעשות גם את זה.
אחת הפינות היותר מגניבות של העיר היא כיכר רבין המחודשת. פיסת הדשא שם היא ממש בועת פארק כיפית רק עם קפה ממש קרוב והרבה פחות רעש ילדים צורחים ובלוני של יומולדת מאשר בפארק הירקון.
בימי שבת אני יורדת לי עם האופניים , מתנחלת על הדשא עם קפה מהבייקרי ולאט לאט מגיעים החבר'ה כל אחד עם נישנוש אחר. וככה אנחנו יושבים לנו שלוש שעות, מנשנשים מיני מטעמים מבתי הקפה מסביב, מידי פעם שולחים מישהו להביא סיבוב קפה נוסף או גלידה  לכולם. פיקניק באמצע תל אביב.

בשבת שעברה הגיעה חברה מחוייכת כולה עם סלסלה מגניבה בטירוף, כזו בצבע תכלת ובתוכה מלא קופסאות טעימות, חבילת צנימים הולנדיים ובקבוקון של קאווה. שיואוו.. כמה כיף!
מייד הבאנו קצת נקניקים וגבינות מטיב טעם הסמוך ופתחנו בפיקניק רווי פירורים ומריחות טעימות.

קארין פותחת מעדניה - "karins deli"
נראה לכם שככה זה נגמר? נו באמת...
מייד תיחקרתי את הבחורונת מאיפה ולמה. מתברר שזוג תל אביבים צעיר פתח לו מעדניה מלאה ב"גודיס" מכל העולם וקצת ממעשה ידיהם בטשרניחובסקי 5 ליד אלנבי והשוק.
בשישי בוקר כבר התייצבתי שם אל מול ג'ינגית חמודה וחייכנית בשם קארי, שהתישבה לה על שולחנון בר ולגמה קצת שמפניה ונישנשה משהו עם חברים שבאו לבקר.  רבע שעה אחרכך ואני הייתי באותה פוזיצייה. בוהה אל מול עוברי הדרך, מכרסמת קרקרים עם ממרח ארטישוק מצויין לצד כבד קצוץ ביתי עם כמה חתיכות של ברי צרפתית ושינקן.
כל המקום הזה של קארין שנקרא "karins deli" נראה כמו הבית של עמי ותמי לחובבי אוכל. מדפים עמוסים במוצרים מכל העולם, בכל הטעמים ומכל הסוגים.
מוכנים? אז הנה זה בא...
פסטות שחורות, צהובות וירוקות, עגולות ושטוחות, נקניקים מיובשים, שימורים של אנשובי ספרדיים, עגבניות מקולפות מאיטליה, עוגיות מהולנד, מיונז, חרדלים עם ובלי גרגירים, רטבים לבשר, רטבים לירקות, סויה תאילנדי, צדפות יפניות, חומץ בלסמי, בירות מצכיה, בירות ישראליות, יינות מכל העולם, שום קונפי, פלפלים קלויים, כיכרות ענקיים של לחם שאור, ממרח ארטישוק, עגבניות ופלפלים, שעועית רומנית עם מלא בצל קצוץ, סלמון מעושן ביתי, ריבות בייתיות, שוקולד של אמיליה, עלי גפן, שמן אורז, שמן כמהין, שמן זית, שמן שומשום, גאודה עיזים הולנדית, קשקבל ישראלית, קברה ספרדית ביין אדום, תערובת גרנולה, ג'עלה לסלט,  ועוד ועוד ועוד ועוד...

אז מה יש לנו?
המעדניה המגניבה הזו פתוחה כל יום  מעשר בבוקר ועד שמונה ובחמישי עד תשע. בשישי הם פתוחים ארבע ויש הפנינג של טעימות אלכוהול כל פעם של משהו אחר.
יש כל מיני סלסלאות מלאות בכל טוב לפיקניק או למשהו רומנטי.
המקום עושה גם כריכים מלאים בנקניקים וגבינות, כובשים את הסלמון במקום ומייצרים את רוב הממרחים.
המקום נותן מענה לחבר'ה שירדו לקנות משהו לארוחה טובה ונותן פתרון קולינרי למי שמחפש קצת יותר מ-AM=PM.
המחירים ממוצעים ומעלה, המגוון עצום ומתאים לכל אחד. ונראה לי תענוג להתנחל שם על פלטת גבינות וכוס יין.
טשרניחובסקי  03-528-2393

מסיבת מארדי גרא צבעונית ושוקקת תיחגג בתאריך 12.2.13. בקונדיטוריית NOLA - בדיזינגוף ארלוזורוב!

הקשיבו הקשיבו, מתברר שמביאים את ניו אורלינס אלינו עם כמה מנות שוות.מסיבת מארדי גרא צבעונית ושוקקת תיחגג בתאריך 12.2.13. בקונדיטוריית NOLA - בדיזינגוף ארלוזורוב!

המסיבה תיערך כמיטב המסורת בניו אורלינס ותכלול מנות דרומיות קלאסיות ומאפים אופייניים לחג, קישוטים צבעוניים מסורתיים ואף הופעה חיה עם מוזיקה שכולה לואיזיאנה סטייל.
ואוכל כמובן!
Gumbo soup – מרק סמיך ועשיר שמקורו במטבח הקריאולי, ובגירסה של NOLA הוא מכיל את "השילוש הקדוש" של המטבח הניו אורלינסי– פלפל ירוק, בצל וסלרי, עם עוף ונקניקיות חזיר מעושנות. (25 ש"ח)
Po boy - כריך שמקורו בניו אורלינס המכיל צלי בקר ברוטב קריאולי, מיונז, חסה ועגבניה ומוגש על באגט חם (25 ש"ח לחצי כריך)

King cake – "עוגת המלך" המסורתית העשויה בצק שמרים עשיר בחמאה, ממולאת במלית עדינה וממכרת של קינמון וסוכר ומעוטרת בצבעי המארדי גרא (10 ש"ח לפרוסת עוגה).

בתוך העוגה מכניסים בובת תינוק קטנה מפלסטיק כמיטב המסורת (המסמלת במקור את ישו). מי שיגלה בפרוסת העוגה שלו את התינוק יזכה בארוחת בוקר זוגית בנולה מתנה.
מסיבת המארדי גרא תחל בשעה 20:00. הכניסה תעלה כ-20 ש"ח למשתתף ותכלול הופעה חיה של ההרכב המוזיקלי red beans and rice שינגן מוזיקת סווינג, בלוז וג'אז בסגנון ניו אורלינס.
נשמע שווה לא??? אנחנו נהייה שם!

חלון לים התיכון - קלאמטה

אני מתה על שישי אחהצ בתל אביב. יש משהו רגוע, סקסי ושלו פתאום שעוטף את העיר, הכל רגוע, כולם מחייכים, כולם בחוץ שותים קפה מתכוננים לארוחה עם ההורים ואני? אני מתכננת איך אני הולכת להתפנק עם הגברבר הנוכחי אל מול הים בבריזה של יפו העתיקה...

יש כמה מקומות בעיר הזו שכל כך מושלמים לשישי צהריים שפשוט חובה עליכם מידי פעם לקחת הפסקה מהשישי הקבוע שלכם, מהסידורים ומהורים ופשוט לפנק את עצמכם בקצת שלווה.

יפו ונמל תל אביב הם בהחלט חלק מהרשימה. אמנם מידי פעם הם עלולים להיות עמוסים אבל ישנם מקומות שעוד תמצאו בהם את השקט. - כיכר קדומים היא אחת מהם.

הכיכר הקסומה הזו עם ההיסטוריה המטורפת של ארץ ישראל, האבנים החלקלקלות האלו והלוק האירופאי - ערבי הזה בשילוב עם הבתים משולבי חלונות הכחולים פשוט מהווה נקודה קסומה שכל פעם שאני שם אני לא רוצה הללכת

יש במקום מלא תיירים וכל מיני פינות לאכול, חלקן נורמליות והרוב לא. אחת הטובות היא קלמאטה - פינת חמד תכולה - לבנה עם הנוף הכי יפה במדינה הזו שמבוססת על אוכל ים תיכוני עם דגש על יוון וקפריסין.

בואו נגיד שהעברתי שם  כמה לילות רווי אוזו וערק שאני לא זוכרת בכלל איך חזרתי הבייתה או מי החזיר אותי....

תמיד שמח שם, תמיד טעים. האלכוהול משובח צבעוני, האוכל חד, טרי, רענן וקולע והאנרגיה..האנרגיה פשוט נכונה.

סגול של כרוב, ירוק של פטרוזליה ודלורית צלויה והרבה אוזו

אז התיישבנו לנו אל מול החלון המטורף הזה, לקחנו 2 קוקטיילים האחד של ברנדי יווני מעורבב עם ליקר הדרים והשני של ג'ין עם ליקר היביסקוס ואשכולית אדומה - 39 שקל כ"א

ליד זה פתחנו לנו שולחן עמוס כל טוב והתחלנו לאכול, קרענו פיסות מלחם הזיתים החם והעמסנו עליו נתחים מענגים של מוסר עם קרם דלורית ,לבנה ושומשום (46) - אחת המנות הטובות שאכלתי. העמסנו במזלג ערימה גדושה של סביצ'ה מוסר ים בסגנון ערבי שהגיע בצבעים הזויים של סגול כרוב, ירוק פטרוזיליה ולבן של לבנה, מלא ברעננות של לימון ושמן זית כמו הסלטים הקצוצים טריים האלו שאנחנו מחסלים בשניה שיש להם טעם של ...בוקר חדש (40 שקל).

ניסינו גם "חוריאטיקי" שזה בעצם סלט יווני עם זוקיני, אגוזים וגבינת המאירי (37)  שדווקא פה התאכזבנו , אולי משהו במתיקות של האגוזים אולי התיאור של המנה מול התוצאה. זה לא הפריע לנו לעשות סיבוב נוסף של אוזו עם המלצר להעלאת רמת השכרות ולהמשיך לאכול!

השעה השלישית וממשיכים לאכול...

שלא תהיה אי הבנה, כל הסיפור של הראשונות לקח איזה שעתיים, הכל באיזי, קצת חירמונים, קצת להביט בנוף, ללגום בסבבה את הדרינק לנשנש איזה ביס.. באיזי של שישי צהריים..

פסטה קרועה ירוקה עם פירות ים (66 שקל) הייתה מנה שלא החלטנו לגביה. מצד אחד היא הייתה מאד טעימה, רוטב קליל, כמות נדיבה והפסטה טרייה ונגיסתית אבל היא הגיעה כמין גוש אחד דבוק ובעצם כל פעם היה צורך להפריד בין החתיכות של הפסטה. אסתטית זה היה מבאס
אבל הצלע ברוטב חמאה ומרווה עם פירה הסלק הסגול בוהק (70 שקל) היה מנצח, עסיסי ומלא בטעמים עם ארומה של מרווה. באיזשהו שלב פשוט החזקנו את הצלע ביד ומצצנו עד תום.
סגרנו בטארט חבושים פריך מלא בשקדים קלויים, עוד סיבוב אוזו עם המלצר ודידינו לנו לעבר המיטה
קלמטה - כיכר קדומים - מומלץ!!!!

לעשות עיסקית ולנוח

אני רוצה להתוודות פה, שחור על גבי לבן של בלוג, שפעם בשבועיים אני מבריזה מהעבודה (מצטערת מיטל), סוגרת את הטלפון לשעתיים, בוחרת לי מסעדה והולכת לאכול עיסקית. אוף.. זה ככ כיף. אל תשאלו אותי למה, יש משהו בקומבינציה הזו, בתימחור הזה שהופך את הארוחה הזו ליותר כיפית. לאכול באור שמש, לנגוס בסטייק טוב ולשתות כוס יין אל מול אנשים  בדרך לעבודה שבוהים בך ברעבתנות. תענוג.אפילו בחול ובטח בארץ , הדרך שלי להנות ממסעדות יקרות זה לנסות את העיסקיות שלהם וככה להכיר את המטבח שלהם במחיר הגיוני.כתית, מול ים, רפאל לכולן עיסקיות מצויינות ששוה לנסות.

אז הפעם הלכנו על משהו מעט יותר יקר   - המזללה - שהיא בעצם הוורסיה ה"לייט" יותר של כתית.

יש הרבה ויכוחים האם המזללה שווה את הביקור שבה ואני אומרת שלכל אחד שווה לנסות פעם אחת לפחות כדי להחליט. לפעמים היא יקרה מידי ולפעמים היא חווית זלילה ואלכוהול אולטימטיבית. עניין של אנרגיות.

זוללים ענני איקרא וקרואסון תוניסאי 

בנוהל הקבוע, התיישבנו לנו  אל מול החלון (כן כן, כדי לאכול מול פרצופם של האנשים), בשולחן מתוקתק מבחינת המראה, הזמנתי לי כוס יין לבן (לא כלול בעיסקית) והתחלנו לאכול. 

אז מה זה כולל: העיסקית של המזללה כוללת לחם מחמצת, חמאה ואיולי פלפלים ובחירה של אחת מהראשונות: סלט קיסר, סלט פטוש או איקרה מוקצפת ובחירה של עיקרית. 

שבעצם משלמים רק על העיקרית שתנוע בין 70 ל- 100 שקל. 

כמו כן ישנה עיסקית טעימה בטירוף שניסיתי בעבר ושווה כל שקל, שתעלה לכם רק 57 שקלים , תכלול מנת לחם ומנות מעט יותר קלילות כגון, פפרדלה, שווארמת פרגיות, מרק דגים ואת אחת המנות היותר מצויינות שאכלתי בחיי אבל גם החריפות - כריך בשר צלוי עם איולי דבש, פלפלים מעושנים, בצל בגריל, ביצה כבושה וצ'יפס מעושן..עינוג . באמת עינוג.

הפעם הלכנו על העיסקיות היקרות יותר, לראשונות בחרנו סלט פטוש עם עגבניות, בצל אדום, שום, פטה וחתיכות לחם בגריל שספג מלא מיצי עגבניה ושמן זית  ואת האיקרה המוקצפת,שהייתה כמו ענן לבנבן שאישית יכולתי לשקוע בו.
אחרי שחיסלנו את הלחם המצויין ושלקנו את רוב היין כבר היינו מוכנות לעיקריות. קרואסון חמאתי גדוש עד לעייפה במוח עגל, טבחה של עגבניות, פלפלים וחצילים מעושנים, תפו”א, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה (73 שקל). העלה בי נשכחות מהסנדוויץ התוניסאי של ילדותי. לצערי הרכות המצויינת של הקרואסון דווקא לא ידעה לתת את הקריספיות הנדרשת למנה שעצמה הייתה מלאה בטעמים. פשוט לפעמים מנה שבנויה כולה מאותו המרקם או הרכות מאבדת קצת מכוחה.

המנה השניה הייתה נתח לבן קונפי, פירה, תירס, כרוב צלוי בחמאה, אגוזים, סלרי ברוטב ברביקיו קלאסי (87 שקל) והגיע אחרת לגמרי ממה שפינטזנו. לא לרעה כמו שפשוט אחרת. 3 נתחי בשר רכים וטעימים שכל המיצים עוד נשמרו בהם  עם מעט מידי  מהתוספות שהיו ככ טעימות שזה דרש עוד קצת. הכרוב הצלוי, התירס והאגוזים היו ככ טעימים שקצת התבאסנו שלא היו מהם יותר במנה.

התיאור של המנה יצר אצלנו ציפייה להרבה יותר עושר , בעיקר במראה ובתוספות.

קינוח גם כן לא כלול אבל ברור שלקחנו.

לסיכום - במזללה אפשר לחוות את היד  המוכשרת של אדוני המחירים סבירים פה ושם יש נפילות אבל בכללי העיסקית מעניינת, משחקת עם טעמים ומספקת עניין והצצה לעולם של מאיר אדוני