אני רוצה להתוודות פה, שחור על גבי לבן של בלוג, שפעם בשבועיים אני מבריזה מהעבודה (מצטערת מיטל), סוגרת את הטלפון לשעתיים, בוחרת לי מסעדה והולכת לאכול עיסקית. אוף.. זה ככ כיף. אל תשאלו אותי למה, יש משהו בקומבינציה הזו, בתימחור הזה שהופך את הארוחה הזו ליותר כיפית. לאכול באור שמש, לנגוס בסטייק טוב ולשתות כוס יין אל מול אנשים בדרך לעבודה שבוהים בך ברעבתנות. תענוג.אפילו בחול ובטח בארץ , הדרך שלי להנות ממסעדות יקרות זה לנסות את העיסקיות שלהם וככה להכיר את המטבח שלהם במחיר הגיוני.כתית, מול ים, רפאל לכולן עיסקיות מצויינות ששוה לנסות.
אז הפעם הלכנו על משהו מעט יותר יקר - המזללה - שהיא בעצם הוורסיה ה"לייט" יותר של כתית.
יש הרבה ויכוחים האם המזללה שווה את הביקור שבה ואני אומרת שלכל אחד שווה לנסות פעם אחת לפחות כדי להחליט. לפעמים היא יקרה מידי ולפעמים היא חווית זלילה ואלכוהול אולטימטיבית. עניין של אנרגיות.
זוללים ענני איקרא וקרואסון תוניסאי
בנוהל הקבוע, התיישבנו לנו אל מול החלון (כן כן, כדי לאכול מול פרצופם של האנשים), בשולחן מתוקתק מבחינת המראה, הזמנתי לי כוס יין לבן (לא כלול בעיסקית) והתחלנו לאכול.
אז מה זה כולל: העיסקית של המזללה כוללת לחם מחמצת, חמאה ואיולי פלפלים ובחירה של אחת מהראשונות: סלט קיסר, סלט פטוש או איקרה מוקצפת ובחירה של עיקרית.
שבעצם משלמים רק על העיקרית שתנוע בין 70 ל- 100 שקל.
כמו כן ישנה עיסקית טעימה בטירוף שניסיתי בעבר ושווה כל שקל, שתעלה לכם רק 57 שקלים , תכלול מנת לחם ומנות מעט יותר קלילות כגון, פפרדלה, שווארמת פרגיות, מרק דגים ואת אחת המנות היותר מצויינות שאכלתי בחיי אבל גם החריפות - כריך בשר צלוי עם איולי דבש, פלפלים מעושנים, בצל בגריל, ביצה כבושה וצ'יפס מעושן..עינוג . באמת עינוג.
הפעם הלכנו על העיסקיות היקרות יותר, לראשונות בחרנו סלט פטוש עם עגבניות, בצל אדום, שום, פטה וחתיכות לחם בגריל שספג מלא מיצי עגבניה ושמן זית ואת האיקרה המוקצפת,שהייתה כמו ענן לבנבן שאישית יכולתי לשקוע בו.
אחרי שחיסלנו את הלחם המצויין ושלקנו את רוב היין כבר היינו מוכנות לעיקריות. קרואסון חמאתי גדוש עד לעייפה במוח עגל, טבחה של עגבניות, פלפלים וחצילים מעושנים, תפו”א, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה (73 שקל). העלה בי נשכחות מהסנדוויץ התוניסאי של ילדותי. לצערי הרכות המצויינת של הקרואסון דווקא לא ידעה לתת את הקריספיות הנדרשת למנה שעצמה הייתה מלאה בטעמים. פשוט לפעמים מנה שבנויה כולה מאותו המרקם או הרכות מאבדת קצת מכוחה.
אחרי שחיסלנו את הלחם המצויין ושלקנו את רוב היין כבר היינו מוכנות לעיקריות. קרואסון חמאתי גדוש עד לעייפה במוח עגל, טבחה של עגבניות, פלפלים וחצילים מעושנים, תפו”א, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה (73 שקל). העלה בי נשכחות מהסנדוויץ התוניסאי של ילדותי. לצערי הרכות המצויינת של הקרואסון דווקא לא ידעה לתת את הקריספיות הנדרשת למנה שעצמה הייתה מלאה בטעמים. פשוט לפעמים מנה שבנויה כולה מאותו המרקם או הרכות מאבדת קצת מכוחה.
המנה השניה הייתה נתח לבן קונפי, פירה, תירס, כרוב צלוי בחמאה, אגוזים, סלרי ברוטב ברביקיו קלאסי (87 שקל) והגיע אחרת לגמרי ממה שפינטזנו. לא לרעה כמו שפשוט אחרת. 3 נתחי בשר רכים וטעימים שכל המיצים עוד נשמרו בהם עם מעט מידי מהתוספות שהיו ככ טעימות שזה דרש עוד קצת. הכרוב הצלוי, התירס והאגוזים היו ככ טעימים שקצת התבאסנו שלא היו מהם יותר במנה.
התיאור של המנה יצר אצלנו ציפייה להרבה יותר עושר , בעיקר במראה ובתוספות.
קינוח גם כן לא כלול אבל ברור שלקחנו.
לסיכום - במזללה אפשר לחוות את היד המוכשרת של אדוני המחירים סבירים פה ושם יש נפילות אבל בכללי העיסקית מעניינת, משחקת עם טעמים ומספקת עניין והצצה לעולם של מאיר אדוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה