 |
| אליס במסעדת הפלאות - צילום איתי סיקולסקי |
והפעם - קפיצה למסעדת היוקרה החדשה של רושפלד - עלמה לאונג'.
לא קל להגיע לקבל הזמנה ממשרד יחסי הציבור של רושפלד. בטח לא לעלמה לאונג' החדשה שנפתחה. השמועות על הפתיחה כבר רוחשות תקופה מה והיא מתוארת על ידי המאסטר כפנינה קולינרית שממותגת ברמה גבוהה ביותר.
עכשיו, אין מה לומר שמסעדות ברמה גבוהה ומלאות פאסון לא מזיק שיהיו פה, הם מיועדות לקהל שמחפש ויכול להרשות לעצמו את זה ועל זה אין לנו כל ביקורת. ומי שיכול להרשות לעצמו ארוחה ב- 500 שקל לאדם שיהנה מכל ביס של ה"פואה גרא" שלו. אנחנו הלכנו על עיסקית.
מה שיש לנו זה ביקורת על תימחור מעט הזוי של אוכל טעים אבל לא ברמה שציפינו לה. מצד שני. היה ממש כיף.
למקום הגענו שתי חברות , אנוכי - בחורה לא קטנה, שעושה המון רעש, רעמת תלתלים מפוזרת ותמיד עם תיק גדול והיא - מטר שמונים של בלונד, רגליים ובטן הריון מתפתחת שמביאה איתה חוסר נוחות תמידי.
בתרגום לעברית - לקח לנו כ- 10 דקות להתיישב. התרווחנו עד כדי שקיעה בכסאות רכים ונמוכים, החלפנו 3 מקומות ישיבה יחד עם מלמולי "סליחה" "אופס סליחה שוב" בעודי מחזיקה את התיק אלעל שלא ישבור שום דבר. אל מול מבטי תהיה מכולם.
ולמה? מכיוון שעלמה לאונג' בנויה מעט כמו משהו שלקוח מאליס בארץ הפלאות בגירסה המוזרה אך המפנקת. בדים משובחים, כסאות רכים ורחבים, צבעוניות מרוקאיות עשירה משולבת עם מרצפות שחור לבן, שולחנות מעוצבים, כלי חרסינה שבירים, בקבוקי ברנדי ואי נוחות קלה.
שתיה לא נכללת כמובן (למרות שלא חוייבנו אף פעם על המים המינרלים שקיבלנו).
המטרה הייתה להתפנק ושתינו התפנקנו על קוקטייל תותים טריים וכוס שאבלי (38 שקל).
המטרה הייתה להתפנק ושתינו התפנקנו על קוקטייל תותים טריים וכוס שאבלי (38 שקל).
המלצרית המתחלפת, המדקלמת והבוחן שבסוף
התפריט מעט הזוי ובנוי מקטעי מילים שמסמלים תחושות ורעיונות ופחות את המנה לדוגמא: “דלעת.. 28 תבלינים.. סוכריה הודית...” הנקודות הן חלק מהרעיון. כך שלהבין מה יש בדיוק קצת קשה ומה שקורה בשטח זו מלצרית שבמשך 5 דקות מאד ארוכות פותחת בהרצאה מדוקלמת של כל התפריט כולל מרכיבים וכולל דעתה האישית על המנה. מתיש משהו ובעיקר, לכו ותזכרו מה היא אמרה, ומה עם ישאלו אותי שאלות בסוף?!! איך אני אזכור????
ואין מצב שאני קוראת לה שוב לדקלם את כל זה, רק על העבודה הקשה של לזכור אני מתכננת לתת לה טיפ גדול.
שלקנו שלוק מרגיע וגדול מהדרינק, הזמנו לנו ראשונות ממה שזכרנו ונישנשנו ברעב את הלחמניות המצוינות עם ערימות של חמאה רכה. ושוב הגיעה מלצרית (הפעם אחרת) לקחה לנו את הצלחות ואת הסכום, הביאה חדשים ואת המנות ראשונות.
נתח גדול של דלעת עסיסית, צרובה ומתובלת בכ-28 תבלינים על עדשים כתומות. הכל בניחוחות וטעמים אוריינטליים הודיים, כמון, קינמון וכד'.. הדלעת עצמה מעט אנמית בטעם אבל המיכלול עובד מעולה.
המשכנו לנשנש לחמניות עם חמאה - הן באמת היו טעימות...
המשכנו לנשנש לחמניות עם חמאה - הן באמת היו טעימות...
טרטר טונה על קרם חצילים שחור לבן. מנה יפייפיה וטעימה במיוחד מלאת איזון של בשר חצילים לבנבן עם מעט דבש וחציל שרוף שחור על קליפתו עם פלפל חריף דבש ויוגורט. אמנם החציל מעט השתלט אבל המנה מצויינת והחציל הזה היה אחד הטעימים שאכלתי.
ואז הגיעה הבחורה שבכלל הייתה מאחורי הבר, לקחה לנו את הצלחות ואת הסכום שוב, הביאה חדשים וקיבלנו עיקריות (ממשיכות לנשנש לחמניות).
מוסר פרא בקארי ירוק התגלה כמנה קטנה יחסית. לא מאתגרת במיוחד ולא ברמה של מה שהוגש לנו עד כה. רובה נשארה בצלחת, לעומתה, מנת הבקר המבושל ארוכות ביין וירקות שורש (שימו לב לשם "..ביקור בבורגון 1987.. למלואז..”) הייתה הרבה יותר טעימה ונדיבה אבל גם פה הורגש ההבדל הלא נעים בפה בין רוטב היין המצומצם המעולה של הבשר לרוטב היין הדליל והחמצמץ של ירקות השורש. מסוג הדברים שבארוחה כזו מפריעים. אבל המנה טובה, הבשר עשיר בטעמים וברכות נימוחה וירקות השורש נשארו פריכים.
מוסר פרא בקארי ירוק התגלה כמנה קטנה יחסית. לא מאתגרת במיוחד ולא ברמה של מה שהוגש לנו עד כה. רובה נשארה בצלחת, לעומתה, מנת הבקר המבושל ארוכות ביין וירקות שורש (שימו לב לשם "..ביקור בבורגון 1987.. למלואז..”) הייתה הרבה יותר טעימה ונדיבה אבל גם פה הורגש ההבדל הלא נעים בפה בין רוטב היין המצומצם המעולה של הבשר לרוטב היין הדליל והחמצמץ של ירקות השורש. מסוג הדברים שבארוחה כזו מפריעים. אבל המנה טובה, הבשר עשיר בטעמים וברכות נימוחה וירקות השורש נשארו פריכים.
אחרי שלוש שעות...הקינוח!!!
כן.. היינו שם 3 שעות...ואולי זו הביקורת האמיתית.
משהו במקום הזה עושה לך חשק לא לזוז, להמשיך לשקוע בנוחות המפנקת עד דביקות...
סורבה פטל ונפוליאון שבור עם תותים (38 שקל למנה). חתיכות בצק עלים קראנצ'יות ותותים טריים בבלגן טעים על קרם פטיסייר שמנמנן. מנה מעט כבדה, פטיסייר משובח עם משחק של מרקמים.
אבל המנה המנצחת הייתה "באונטי”- בעיקר בגלל שהיא הייתה פשוטה כביכול ומלאת שעשוע וכיף ילדות. תלולית לבנבנה של גלידת קוקוס משובחת ורכה על צלחת עם קרח יבש ומעליה שופכים רוטב שוקולד עשיר ושחום שמתקשה תוך שניות ומתקבל קינוח מפתיע בקלילותו עם המון הנאה.
אז מה היה לנו?
לא קל לומר. כלומר, אם באתם לאוכל נטו אז לא בטוח שזה שווה את המחיר ואפשר להנות מעיסקיות טובות יותר ב- 250 שקל לעיסקית כולל יין וקינוח. ואם לחוויה אז הוא כן מספק חוויה כוללת שאופפת אותך לכמה שעות בעולם של אנשי קוניאק ונשות עסקים על כורסות רכות ומלצריות מדקלמות שמכרכרות סביבך. הייתי הולכת פעם אחת לפחות.
יבנה 23, פינת אחד העם,תל אביב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה