הקולינרית, המפונקת והצליאקית יוצאות לטייל בגלבוע - רשמים

בוקר טוב! בוקר אור. 

אז נכון זה קצת ארוך אבל יש פה טיול כיפי של יומיים מנוקד בירוק, פריחה, טיול אופניים, קטיף עצמי והרבה אוכל ויין. יאללה לארוז תרמיל ולצאת!

עצירה 1 טבעון קפה לואיז ומישי השוקלטייר

אנחנו כבר שעה על הכביש, שלוש בנות, פטפוטים ללא הרף ואנחנו מבינות שאם לא נעצור לקפה ומזון ועכשיו העניין יסתיים ברע. טבעון הייתה בחירה טבעית כי ניחשנו שנמצא משהו נורמלי שם אבל די הופתענו. בעיקרון טבעון נראית קצת נטושה ולא הכי מעוררת חשקים אבל אם מחפשים מוצאים בה פינות חמד. אנחנו מצאנו את "קפה לואיז".

עכשיו,  אני מודה שלא פעם אני מתאכזבת מרמת הביצוע מבחינת אוכל מחוץ לתא כי משהו רפוף יותר ופחות מוקפד מבחינת איכות חומרי הגלם או הביצוע . אולי זה האוכלוסיה הרגועה יותר או האוויר הנקי אבל זה קורה והרבה.

כשהתיישבנו בקפה לואיז הופתענו מהתפריט העשיר, מהשפע במנות, מהתיחכום ומהצבעוניות. יש בתפריט  דגש עז על צמחוני וטבעוני. בהחלט לא נופל משום בית קפה תל אביבי. טעמנו בוקר עם  ביצי ביצים עלומות בקן קדאיף במילוי תרד.  קיבלנו גם מגש גדוש במיני מטעמים,  סלט קינואה וגזר מתובל בחמוציות ,  ממרח שום מ-ד-ה-י-ם, גבינת פטה עיזים, לבנה, טחינה ירוקה, ממרח עגבניות , ממרח טופו, כדורי מוצרלה עם שרי ופסטו , ריקוטה פרסקה , . וואו! המון! הצליאקית אפילו קיבלה לחמניה מיוחדת בעוד אני נישנשתי מהן והתפנקתי על מאפה הבית ה-בריאקס. מין מאפה מלוח פריך ומתובל במילוי גבינות צאן ובקר. בבוקר הטבעונית מקבלים 2 קציצות מלאות כל טוב ולצד כל זה ישנם משקאות של ירקות ופירות שנסחטים במקום ולשבת באמצע טבעון על מיץ סלרי ותפוח טריים זה לא סתם משהו. בכלל המקום משדר בריאות וטבע. מושלם לטיול שמנקה את הנשמה. מתאים לילדים וטעים מאד.

לאתר של קפה לואיז

ממלכה של שוקולד

 ממש צמוד לקפה לואיז אתם חייבים אבל חייבים לעבור אצל מישי השוקולייטר. אושיה וותיקה בתחום השוקולדי הרבה לפני מקס ברנר. המקום שלו זה ממש עמי ותמי ואיך שנכנסים מקבלים מכת ריח מטורפת. הוא מקסים וחייכן ויענה על כל שאלה שרק תרצו. הכל נעשה במקום והשפע הוא עצום. מישי גם עורך סדנאות במקום. לאתר של מישי

אלכסנדר זיד 1 טבעון

עצירה 2  - "קטופותי"

כדי להוריד את האוכל המשכנו לכיוון בית לחם הגלילית לפינת חמד ששמענו רבות עליה - “קטופותי" חלקת אדמה מלאת ירקות ופירות המיועדת לקטיפה עצמית. את המקום מנהל רמי, מושבניק גינגי חייכן שכל רצונו הוא להזכיר לאנשים מאיפה מגיע האוכל שלהם וכמה ירקות טעימים כשהם באים היישר מהאדמה ולא מהמקרר. לוקחים סלסלה ומתחילים להסתובב.  כשבדרך גם רמי וגם אבא שלו עוזרים לקטוף, מסבירים מה זה כל דבר, מרביצים קצת היסטוריה וחלקאות ובעיקר מספקים חוויה מדהימה של טבע ושורשים. אתם לא מבינים איזו אנרגיה המקום הזה נותן. האדמה הלחה, הריח, היכולת לקטוף אפונה  ולכרסם במקום הטעם.. אחח הטעם המושלם של פרי או ירק כשמוציאים אותו מהאדמה. חובה על כל הורה וילד לנסות ויש גם עיזים שאפשר להאכיל. העלות: 25 כניסה ו-20 שקל על סלסלה של 8 קילו. שווה כל שקל! 

כנסו לאתר:  www.ktofoti.co.il/ או חייגו 0545507480. לא תתחרטו

עצירה 3 – חוות הדרך תבלינים

מלאות אוצרות המשכנו לסיבוב תבלינים וטעמי ב"חוות הדרך תבלינים" שצמודה לקטופותי. שאפנו מלוא הריאות ריחות משכרים של חליטות פרי, תבלינים מכל העולם שנכתשו זה עתה, תערובות לאורז בשלל סגנונות, צמחי מרפא,תערובות לגבינה, גילינו שיש בהרט לבנוני, טוניסאי ולא רק עיראקי, לעסנו מקל ליקריש, נישנשנו פירות יבשים ותערובות גרנולה ופשוט נהננו. המקום  עורך סדנאות לילדים ולמבוגרים. בפסח יש שם פסטיבל חושים מדהים שכל מטרתו היא לעורר את כל החושים. מלא פעילויות לכולם, מכינים מרציפן,מגלים מאות תבלינים, איך עושים סבון ועוד ועוד . הכל נמצא באתר. 

עצירה מושלמת לטיול משפחתי וחוויה מובטחת עם ככ הרבה ערך מוסף בצידה בעיקר אחרי קטופותי. 

עצירה 4 צימר אשכוליות ומסעדת בלה

ישנו בצימר אשכוליות המנוהל ע"י אסתר ויורם ותיקי המקום וותיקי גיל שמנהלים לבדם 5 צימרים עטופים בעצי אשכוליות. הצימר עצמו מאובזר יש בו ג'קוזי ומטבח בסיסי. עם מיטה נוחה וטלוויזיה. אל תצפו לצימר 5 כוכבים אבל הוא נותן מענה במחיר סביר של 700 לסופש.  ארוחת הבוקר היא פשוטה ביותר שכוללת בייסיק כמו קוטג, צהובה וירקות לחיתוך עצמי. חביתה, לחם ומשהו מתוק יגיעו אליכם בבוקר. יש אשכוליות מתוקות שתוכלו לסחוט לכם בבוקר, מקום לפיקניק או "על האש" ומלא שקט. יורם בדרך כלל מטפס על איזה עץ או מטפל במשק למרות גילו המתקדם ותמיד יש בו חיוך ומענה.

יורם: 054-4833171

איטלקי לארוחת ערב - מסעדת בלה

במרחק 5 דקות הליכה ממש בתחילת היישוב ממוקמת מסעדת בלה. פנינה איטלקית ממש מרשימה שמתמחית בפסטות טריות ופינוקים איטלקיים ברמה מאד גבוהה שעושה הכל במקום ומנוהלת ע”י השף עידן ליפשיץ.  פתחנו יין מצויין שהומלץ לנו, טעמנו ארטישוק מעולה על הפלנצה, סרדינים כבושים בייתים, ניוקי ערמונים אמיתי עם כמהין ומרווה, ספריבס בוויסקי מעושן ופילה דניס על צזיקי וזיתים שחורים וקינחנו בצלחת טראפלים מענגים.

האוכל משובח! האיכות גבוהה,מבחר היינות מצויין, השירות מתוקתק והמנות סבירות בתימחור ואכות. האווירה גם רומנטית וגם מתאימה לארוחה משפחתית. ושוב. תענוג לראות איכות מוקפדת גם מחוץ לעיר זה לא דבר שמובן מאליו. 

בכניסה לישוב: 057-941492

עצירה 5 - משתכרים בבית מרזח

זה הגאוני בטיול הזה - הכל ככ קרוב! כי שוב, ממש מרחק 4 דקות מ"בלה", באיזור התעשיה ברמת ישי  ישנו פאב "המרזח"  - מוסד וותיק שכולם מגיעים אליו ומהווה את ה-מקום לדרינקים ונישנושים לשעות הקטנות של הלילה. המקום מפוצץ במלא אנשים מכל הגילאים, מותר לעשן שם אז קחו בחשבון שבעות המאוחרות כבר די מעושן. יש שם שלל של נישנושי בר טעימים שעוד הצלחנו לדחוף אחרי ארוחת הערב אבך מה שבאמת מצויין שם זה מגוון הבירות הישראליות מהחבית ומגוון עצום של ויסקי וקוניאקים מכל העולם. די הופתעתי  כי זה יותר מתאים לבר תל אביבי אבל בהחלט תוכלו להנות שם ממותגים נדירים במחירים שפויים.

עצירה 6 – בוקר טוב על האופניים

מלאות אנרגיה אחרי הקפה של הבוקר והחביתה עם הקוטג, הבטחנו לעצמינו טיול אופניים. הלכנו ל"אופק בשטח בצומת אלונים”, שכרנו אופניים עם כל הציוד הנדרש במחיר מדהים של 60 שקל לכל היום והתחלנו לטייל בנוף המטורף של שמורת אלוני אבא. וואו! איזה תענוג. האוויר הנקי, הירוק והפריחה יכולים להמם גם את הציני מביננו. זה אמנם לא הכי קל אבל נוסעים בקצב כיפי ומגלים עולם אחר מחוץ לשמשת המכונית. סיימון הבעלים  זמין לכל שטות ונתן לנו מפות מסומנות עם כל ההדרכה בעולם. כמובן שבתשלום מעט יותר גדול אפשר לקבל הדרכה צמודה וסיפורי  היסטוריה. גם אם נתקעים  סיימון מגיע לכל מקום לקחת את האופניים ולעזור. היכולת הזו לראות עולם בצורה הזו תהפוך לכם את הטיול חוויה אחרת לגמרי והרבה יותר מגבשת. 

כנסו לאתר או צרו קשר 04-9833987 

עצירה 8  - פיקניק!!

ביקנעם ישנה אישה מוכשרת בשם ענבל דר שמכינה סלי פיקניק (בהזמנה מראש) מלאים בכל טוב שאותם לוקחים לאן שרוצים ומתפנקים. כששמענו על זה התקשרנו אליה והזמנו לנו אחד לשלושתינו וגילינו פינוק אחר לגמרי. לא רק לזוגות.   גם חברות או משפחה. קיבלנו סלסלה ענקית שנשארת אצלנו! עם קישים טריים, סלט חתוך טרי, אנטיפסטי עשיר, לימונדה טריה, עוגיות בייתיות, ממרחים, 2 לחמים רכים והכל ב- 270 שקל ואפשר גם יין. לקחנו לנו את מרכולתינו ונסענו לנו מאושרות עד הגג לגן הלאומי של בית שערים, התיישבנו לנו על הדשא בין פריחת הכלניות לרקפות ועשינו לנו ארוחת שחיתות משובחת.

 עצירה 9  - הגן הלאומי של בית שערים - חובה!

אחד המקומות המעניינים יותר בטיול. לא רק לילדים . המקום עשיר בסיפורים וגדוש בירקו ופריחה. אפשר לעשות שם הכל!!חשיפת בית הקברות של בית שערים היא אחת התגליות המרתקות בארכיאולוגיה של ארץ ישראל. בחפירות התגלו יותר מ-30 מערכות קבורה תת-קרקעיות, מהמפוארות בישראל.כנסו לגן הלאומי של בית שערים,  קחו הדרכה יש גם מתנדבים וגם מדריכים וצאו לכם לשיטוט בין מערות קבורה , סרקופגים עצומים, עיטורים וסיפורים. המקום מלא בחוויות ובארועים לכל המשפחה ולחבר'ה. בפסח מתקיים כמו כל שנה מופע מדהים של כלייזמרים בתוך המערות יחד עם סיורי לילה מיוחדים לפסח. אתם לא תתחרטו. כמו כן יש שם גן לאומי ירוק ומקסים שניתן לנוח בו ולעשות פיקניק.

04-9831643

עצירה 10 – פיאנו פיאנו

בדרך לתל אביב עוצרים בקניון  G. ולמה? כי הוא נוח וכי גילינו מסעדה חביבה שמספקת במחירים זולים מזון ובשפע. מעולה לעצירה משפחתית או לרעבים במיוחד. התפריט עצום ומלא בהכל מפיצות דקות מלאות בכל טוב, פסטות טריות עם בקר, דרך סלטים עשירים, קינוחים מושחתים ומלא אנטיפסטי . אי אפשר שלא לשבוע. יש חניה, יש קפה, יש שופינג. בקיצור, מתחילים להתרגל לעיר שוב. מתחם G סנטר, יקנעם

ויתקין שלי

כשהיינו קטנים ויתקין היה שם נרדף לפנקייק. אנחנו גרנו בירושלים, סבתא בחיפה, כביש 6 לא היה, אז בדרך - איך לא, עוצרים לאכול פנקייק. השנים חלפו, הרבה מכוניות עברו בכביש החוף, הפזנון המיתולוגי שבינתיים הפך לבית הפנקייק עדיין עומד על תילו והפנקייק כבודו במקומו. אבל בשנים האחרונות ויתקין הפך בשבילי שם נרדף ליין. וכשאני נוסעת לשם במיוחד (כן, במיוחד ולא על הדרך) אני נוסעת ליקב ויתקין, לטעום יינות משובחים ולפגוש אנשים נהדרים.

כך גם החודש, מצאתי את עצמי נוסעת לאירוע האביב השנתי של יקב ויתקין, לטעום יינות שתמיד כיף לי לטעום וגם לקנות לפסח - איך לא? דבר אחד ברור לי כשאני נוסעת לבקר ביקב הזה. כמו מסעדה טובה שהמנה שתזמין בה תמיד תהיה אותה המנה, באותה האיכות וברור לך שלא תתאכזב, כך גם יקב ויתקין. אין הפתעות. אין נפילות והיינות תמיד נפלאים בעיני. אני פשוט נהנית לראות איך שנה אחר שנה יינות שהתבססו כבר כסימן היכר של היקב הזה ממשיכים לתת את התמורה לכסף ואת ההנאה בכל לגימה.

אז הנה לכם טעימה ממה שטעמתי ואהבתי:

מסע ישראלי לבן  2012 - הבלנד הלבן בסדרה הבסיסית של היקב. לראשונה נכנס לבלנד הזה רוסאן. זן חדש יחסית בארץ, שעשה עליה מעמק הרון בצרפת. הוא הצטרף לו לוויונייה, גוורצטמינר ופרנץ' קולומבר. בלנד מאוזן. כל זן תורם את חלקו אבל לא משתלט. עדין מאד באף, מורכב ורענן, עשיר בטעמים וארומות של פרי לבן בשל ונגיעה פרחונית. יופי של יין לכוס ראשונה בסדר או לפתוח איתו כל ארוחה עם המנות הראשונות. כשמו כן הוא, ישראלי.

ריזלינג 2011 - 100% ענבי ריזלינג ממורדות הרי יהודה שנבצרו מאוחר, מניבים יין שהוא על התפר בין היבש לחצי יבש. אף מתקתק של פרי לבן. טעמו ייחודי ועדין. יהיה נפלא ככוס יין בפני עצמה. פשוט לשבת, ללגום, להירגע ולהתמסר לטעמים הנפלאים. אוכל ליד הוא ממש לא חובה.

פינו נואר 2010 - ויתקין הוא אחד היקבים היחידים שבאמת הצליח להם פינו בארץ. 100% ענבי פינו נואר יש ביין הזה, גם הם ממורדות הרי יהודה. אני אוהבת פינו דווקא בגלל הקלילות שלו. מאד מאוזן, צבעו עמוק אבל קצת שקוף. טעמיו נעים בין הפירותי למינראלי. 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי עשו לו טוב. יופי של יין לשתייה כשרוצים פשוט כוס יין נטו. לא צריך ליווי אבל מנות קלילות יתחברו אליו נפלא. פינו כמו שפינו צריך להיות.

קריניאן 2009 - אחד מהיהלומים בכתר של ויתקין ללא ספק. אסף פז המוכשר, מחייה הקריניאן בארצנו הקטנטונת, מפליא לעשות את היין הזה שנה אחרי שנה. ענבי קריניאן נפלאים שגדלו בכרמים בוגרות באזור הכרמל הולידו יין עשיר בטעמים וארומות עם שכבות של מורכבות. יין עם עומק, צבע סגול-שחור עז ועשיר בטעמים של פרי בשל ותבלינים. היין התיישן 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. מהיינות האהובים עלי, נקודה.

קברנה פרנק 2009 - ענבי קברנה פרנק מאזור הר מירון שקיבלו חיזוק קל מענבי פטי ורדו. היין הזה התיישן לו 16 חודשים בחבית והתוצאה היא קברנה פרנק שונה. זה הדבר הראשון שאמרתי כשטעמתי אותו והבחורה החביבה שמזגה לי אותו הסכימה איתי לגמרי. אין בו את הפלפליות המתפרצת שכל כך מאפיינת את הזן הזה, כי אם פלפליות עדינה. היין עשיר מאד בטעמים של פרי וצבעו ארגמני-שחור. גופו בינוני והוא אלגנטי להפליא. הסגנון העדין של היין הזה מנגישה אותו לקהל רחב יותר לדעתי, כי מניסיוני לרוב קברנה פרנק הוא יין למתקדמים. לא כולם אוהבים אותו או יודעים להתמודד איתו. במקרה הזה, אני מהמרת שיהיה קונצנזוס.

יין הדגל - שורשים ג'. למה ג'? כי כבר יש לו שני אחים גדולים א' ו-ב'. את יין הדגל הזה הקדישו בויתקין לדור המייסדים של המשפחה ולסיפורם האישי המרתק, אולם את שורשים ג' החליטו להקדיש לזכרו של יורם גלאי זכרונו לברכה, שהיה מאושיות עולם היין בארץ והלך לעולמו לפני כשנה. קריניאן, פטי ורדו, פטיט סירה, פרנץ' קולומבר וקריניאן. בלנד מורכב לכל הדעות ולכן נסתפק ברשימה בלי להיכנס כאן להרכב המדויק. תסיסה משותפת של קריניאן ופרנץ' קולומבר מכניסה פה עניין. היין התיישן שנתיים בחביות וצבעו סגול עמוק מאד עד שחור. זהו יין עשיר מאד ומורכב ועם זאת מאוזן לגמרי. "אם הייתי צריך לבחור צורה שתתאר אותו הייתי בוחר בעיגול" כך אמר לי אסף פז. באף שוקולד מתפרץ ובטעם עושר של פרי שחור ואדום. זהו יין הרמוני לגמרי. אף זן לא משתלט על הבלנד.  גופו מלא מאד והעץ אינו אגרסיבי למרות תקופת ההתיישנות הארוכה בחבית. אני כבר קניתי מתנה להורים לליל הסדר. זה בקבוק חגיגי שיעשה כבוד לארוחות חגיגיות ואירועים מיוחדים.

ואי אפשר בלי אנקדוטה נחמדה לסיום. אברם, אבי המשפחה, מוכשר לא פחות מהילדים. בשעות הפנאי שלו עוסק בנגרות ומצא שימוש לא רע לחביות שסיימו את תפקידן. אברם עושה מהן שולחנות נהדרים שאותם ניתן לרכוש לפי הזמנה בלבד ביקב. תוכלו להתרשם בתמונה שמעל וגם בתמונה כאן למטה בה אברם מציג בגאווה את יצירתו. אני לגמרי מתכננת אחד כזה הביתה...

יקב קונספט. יש דבר כזה?

חנות קונספט, מתחם קונספט, מטבח קונספט.... על כל אלה כבר שמענו. אבל יקב קונספט? יש דבר כזה? מסתבר שיש. במדבר. כבר חצי שנה בערך מפמפמים לי על יקב חדש וצעיר שעושה דברים קצת אחרת. המיתוג הרשים, הסיפורים עניינו. זו היתה רק שאלה של זמן עד שאטעם את מגוון היינות שלהם ואתרשם בעצמי. לא אכחיש, עזר לי שתותח המכירות שלהם חבר ותיק. וכך נקלעתי לערב יינן, בדירה נעימה אי שם בתל אביב.

ערב היינן הועבר לנו בנועם על ידי יינן היקב, יעקב אוריה. איש מיוחד הוא יעקב אוריה. מאבקו של אוריה בממסד הכשרות והרבנות מוכר לכל חובב יין והעובדה כי היותו אדם דתי, חובש כיפה רק מעוררת הערצה לאיש עוד יותר על תעוזתו. ניכר בו ביעקב שהוא יינן עם הרבה ידע. יש לו ראייה מאד מיוחדת והבחירות הלא שגרתיות שלו בזנים וממסכים הותירה בי רושם שמדובר באדם לא שגרתי שלא רוצה להוציא תחת ידיו more of the same. יש כמה זנים שהם שכיחים בתעשיית היין המקומית. רוב היקבים מייצרים אותם ברמות שונות של איכות. לכולם שמור מקום של כבוד, אולם אלה שבוחרים לעשות קצת אחרת הם המרתקים באמת.

יקב מדבר אינו לגמרי חדש. היקב קם על חורבותיו של יקב אסיף, אשר נודע ביינות הלבנים המצוינים שלו (גם אותם כבר יצא לי לטעום בעבר בהדרכת יעקב). אז מה השתנה, אתם שואלים... הקונספט! ביקב מדבר מייצרים יינות מענבים שרובם גדלו במדבר. יינות מדבריים. אזור המדבר, כך מבטיח לנו יעקב בראשית דבריו, מיטיב מאד עם גידול זני ענבים לבנים. אזור רמת הנגב  הגבוה, 800 מ’ מעל לפני הים, הוא הטוב מכולם. השילוב בין האקלים המדברי, הפרשי הטמפרטורות בין היום והלילה, הקיץ והחורף, קרינה מעל והחזר קרינה מהקרקע, מיטיבים עם הענבים, ויוצרים טרואר ייחודי.

יין לבן הוא המומחיות המיוחדת ליקב מדבר, אבל אל תטעו, גם האדומים נהדרים. אחת המשימות של יקב מדבר היא להחזיר ליין הלבן את כבודו שאבד כאן. או כפי שהם אומרים "להוציא את שתייני היין הלבן מהארון". היין הלבן קיבל בישראל מן תדמית של יין לא רציני וכל מי שרוצה להעמיד פני מבין שותה יין אדום. התפיסה הזו כמובן שאין לה כל אחיזה במציאות שכן יינות לבנים כבודם במקומם ובמדינה חמה כמו שלנו אסור שמקומם ייפקד.

ונחזור לטעימה... יינות לבנים מעניינים טעמנו לנו באותו ערב. נציין שיעקב אינו אוהב עץ ביינות הלבנים שלו. איזה מזל. גם אני לא. וכך השרדונה המקסים ונטול החבית, עשיר בטעמים של תפוח ואגס, עם גוף בינוני וסיומת נפלאה. הויונייה עשיר בארומות טרופיות של נקטרינה, מנגו וגם אגס. הטעם הרמוני עם הארומה והסיומת שלו ארוכה, ארוכה...  ואיך אפשר שלא להזכיר את השנין בלאן. זהו זן שאהוב עלי במיוחד. אחד מהזנים האציליים של עמק הלואר שמסתבר כי הנגב עושה לו רק טוב. יעקב עושה ממנו יין נפלא. ארומות של הדרים, תפוח ואפרסק לבן. גם לו סיומת ארוכה. מבטיחים לנו ביקב מדבר כי בתנאי אחסון נאותים היין יתיישן וישתבח עוד 5 שנים.

יין לבן ישראלי מתיישן. מישהו שמע על דבר כזה? אני חייבת לומר שזו לי פעם ראשונה שאני נתקלת בתפיסה כזו לגבי יינות לבנים ישראליים. הרוב המכריע של היינות הלבנים הישראליים הם צעירים, יוצאים לשוק חודשים בודדים לאחר שסיימו תהליך ואוזלים מהמדפים תוך שנה מקסימום (בהנחה שהיין מוצלח, כמובן). כאן מיישנים יין לבן. אתם חייבים להודות שזה קטע. וזה המקום להזכיר את הלבן שאהבתי מכולם בטעימה הזו. סמיון-סוביניון בלאן 2010. זהו בלנד בורדולזי קלאסי. 70% סמיון יש בבלנד הזה, זן בורדולזי אצילי שכמעט ואינו מוכר בארץ. זן אציל שיש לו כושר התיישנות והשתבחות נהדרים. הוא מביא לבלנד הזה את הרכות שלו. הסוביניון בלאן תורם חדות וארומה.  שלא כמו ברוב הבלנדים, שנוצרים לאחר שכל זן תסס לו בנפרד, ביין זה תססו שני הזנים יחד. זהו תהליך שבו יש ליינן הכי פחות שליטה, כך הוסבר לנו, אולם כשזה מצליח, מרוויחים נטו מורכבות של היין בתוצאה הסופית. אני יכולה להעיד שאכן כך. 20% מהבלנד תסס לו בתוך חביות במשך 6 חודשים. חשוב לי לציין שהחבית כמעט ואינה מורגשת אלא כתבלין עדין ברקע... כבר אמרתי לכם שאני לא אוהבת חבית בלבן שלי? במקרה של היין הזה, אהבתי מאד. מבטיחים לנו שיש לו פוטנציאל יישון נפלא, דבר אחד בטוח, אני ודאי לא אזכה לבחון טענה זו, משום שאין סיכוי שאני מחזיקה אצלי במקרר בקבוק כזה במשך 5 שנים ולא נשברת קודם ושותה אותו.

האדומים של מדבר מיוחדים אף הם וראויים לפוסט משלהם. הם עוד יקבלו במה.כאן.

וכך לפני סיום, אספר כאן על היהלום שבטעימה. היין הכתום של מדבר - Orange 44 - הוא ללא ספק יין בסגנון חדש לחלוטין ושונה מכל מה שטעמתי עד היום. מהו יין כתום, אתם שואלים? ובכן, לא, זה לא רוזה (שאותו מפיקים מזנים אדומים), כי אם יין המופק מזנים לבנים שנותרו לתסוס בקליפתם ממש כמו זנים אדומים ובטמפרטורה חמה יחסית. שנין בלאן, שרדונה וויונייה שהתערבבו להם יחד לבלנד מרתק. זהו ללא ספק אחד היינות המורכבים והמעניינים שיצא לי לטעום בזמן האחרון. יעקב מבטיח כי אם נניח לו להתיישן עוד, מורכבותו תתפתח אף יותר. היין התיישן 8 חודשים בחבית וצופים לו יכולת התיישנות של 4 שנים. ליין ארומות של תבלינים, ליים ותפוח. אני הרחתי בו גם קצת חמאה. הטעמים ממש מתחלפים בפה כשהיין מתגלגל בו. פשוט אמנות.

לבן גוריון היה חזון - הפרחת הנגב. סביר להניח שראה בעיני רוחו שדות, מטעים, חממות. יקב קונספט - לא בטוח... אבל אם הזקן צופה ביקב מדבר מלמעלה, אין לי ספק שהוא מחייך.

קרואסון ברי בבוקר ושווארמה בערב – כשהעולם אומר לך לא לצאת מהבית - חלק ראשון

מתה על הימים האלו שכלום לא מסתדר...מסוג הימים שהעולם בעצם אומר לך "שחררי.. פשוט תשארי בבית, קחי את הגלידה מהמקפיא שתחובה שם ממש עמוק, שבי מול הטלוויזיה ואל תצאי. מחר הכל יהיה בסדר.” כמובן שאת הימים האלו אני מגלה אחרי שכבר יצאתי והכל מתחיל להתהפך.אולי הייתי צריכה לנחש כבר בבוקר כשפתחתי את הארון וקופסה מלאה בסוכריות m&m ששמרתי לחשקים קטנים נפלה עלי ונשפכה היישר לכיור גוררת אחריה בקבוק שמן וקופסת טחינה לכדי עיסה חומה מנוקדת בצבעוניות של שוקולד. אולי זה שגיליתי שאין לי אוויר באופניים בעודי מדוושת בלחץ כדי לא לאחר לפגישה, אולי זה שהתיק נפתח לי באמצע הדיווש והתפזר לכל עבר ומצאתי את עצמי אוספת בקללות לא חרישיות, טמפונים , פתקים, חטיפי אנרגיה, סיכות ביטחון אולר (למה יש לי אולר לכל הרוחות) מבטיחה לעצמי בפעם המליון לסדר את התיק. אולי כל אלו היו צריכים להזהיר אותי פשוט להישאר בבית. אבל לא.  ואני המשכתי לכיוון פגישת העבודה, מדוושת במרץ על גלגלים נטולי אוויר, תלתלים דבוקים לי לפרצוף, עם תיק חצי פתוח ומחשבות על החתולים שלי שבטח בשניות האלו מסתובבים להם בהנאה בעיסה הדביקה החומה שהשארתי במטבח.

מי הזיז את הגבינה שלי? אה.. הנה היא

די ברור שהפגישה לא הייתה מהטובות ונגמרה די מהר ואני מצאתי את עצמי באמצע דיזינגוף ארלוזורוב, עייפה, מותשת ורעבה, כשבקיבתי רק אספרסו. לימיני ה"נולה" שהמתיקות שלה באה לי פחות טוב עכשיו לשמאלי עוד כל מיני בתי קפה רועשיםואני באמצע תקועה שם אובדת עצות.

אז דידיתי לכיוון ה"נולה" וגיליתי ממש לידה, קצת נחבאת , ממלכת גבינות ומעדנים מבית “באשר”, אבל יותר אירופאית ואינטימית שפשוט קראה לי לבוא. נשבעת. אז הלכתי.

גושי חמאה צהובים..וקרואסון עם ברי

אוייש תקשיבו.. המקום הזה כ"כ שונה מהגירסה הירושלמית שאני מכירה. פה לא תמצאו את אווירת השוק אלא יותר פינה אירופאית צבעונית עמוסה בשלל מטעמים וקצת שאנסונים ברקע.. בדיוק מה שאני צריכה ולא רק אני.

הסתובבתי לי קצת בין גושי חמאה צהובים, גבינות עובש עטופות אחת אחת, כיכרות לחם ומיני מעדנים מכל העולם, טעמתי לי קצת עיזים הולנדית, צרפתיות ריחניות, ומיני גבינות שאת שמן מעולם לא שמעתי, התלבטתי לי בין קרואסון ברי ולכריך מהבסטה ופשוט לקחתי את שניהם.

התיישבתי לי בשולחן חמוד וגבוה אל מול הרחוב השוקק מנותקת לי בשלווה שלי, אל מולי קפוצ'ינו בכוס וינטג' מעוטרת, לקחתי עיתון ופשוט שקעתי לתוך השלווה של המקום המקסים הזה.

בין לבין נגסתי לי ביסים גדולים מתוך קרואסון פריך, חמאתי גדוש בגבינת ברי רכה וריבת בצל שנתנה את המתיקות שנדרשה ומילאה אותי בפירורים טעימים שסירבתי לוותר עליהם. הזמנתי לי עוד קפוצ'ינו ושקעתי בכריך ה"בסטה" שגילה לי מחוזות טעם חדשים. הכריך היה בנוי מ- 4 סוגי גבינות שונות אחת ליד השניה ולא מעל עם מיני תוספות שמפתיעות את הפה בכל ביס.

הביס הראשון מוצא את הקראסט המעט קשה של הלחם שמתפצפץ בפה כמו שלחם טרי צריך, חודר בעדינות אל שכבת הגבינה ומגלה שם בלו דה באסק כבשים ריחני, הביס השני ממשיך לטעמה העדין של העיזים ההולנדית שמקבלת חיזוק מפתיע מריבת תות טריה וככה כל ביס מגלה לי שכבה שונה של טעמים. כריך גאוני.

המעדניה המתוקה הזו פשוט מנתקת מכל ההמולה. לפתוח שם את הבוקר כ"כ שונה מלשבת בעוד בית קפה ולאכול ארוחת בוקר. המקום אינטימי וגדוש במיני מטעמים. חוץ מכריכים מלחם טרי ואנטי פסטי מצויין הכל עם גבינות כמובן ניתן להתפנק על סלמון מעושן וקרם פרש פוקצ'ה עם שמן זית, מוצרלה באפלו, עגבניות, בזיליקום טרי,לחם שיפון 100% עם ציזיקי, מטיאס כבוש ובצל לבן מאפי עלים עם גבינת מסקרפונה כחולה ודובדבני אמרנה וקרם פרש וסלמון לחמניית חלב עם מיונז צרפתי מביצים טריות, ביצה קשה ואנשובי מושרה בכמהין ועוד מיני דברים שלא מוצאים בבית קפה רגיל. יש שם תשומת לב מתוקה ומקסימה של אנשים שמחפשים רק איכות. מכוסות הקפה ועד ההגשה המיוחדת. תענוג לראות מקום שלא מתפשר ועושה הכל כדי לא להיות מסחרי ושהכל שם אישי ועם המון אדיבות אירופאית.

אני בהחלט יכולה לראות את עצמי מתפנקת שם בערב או יושבת שם לקפה של בוקר.

אם אתם באיזור אל תפספסו.

דיזינגוף201 – מעדנייתבאשר

יין זו לא מילה גסה...

אני אוהבת יין. מאז שאני זוכרת את עצמי יין היה חלק מהתרבות ומהחיים שלי. לא פעם שואלים אותי מתי ואיך נשאבתי לעולם הזה, ובאמת שאני לא יכולה לומר. אני רק יודעת שיש תמונות שמוכיחות שטעימת היין הראשונה שלי (קברנה סוביניון אמיתי ולא יין תירוש) הייתה בערך בגיל שנתיים. לכן שימח אותי מאד כשהוזמנתי לכתוב כאן על יין. סביר להניח שבהמשך אכתוב כאן על עוד מיני נוזלים איכותיים אחרים. דבר אחד משותף לכולם - אלכוהול באחוז זה או אחר.

לא סתם השתמשתי במונח "עולם". מבחינתי יין מייצג עולם ומלואו. יין הוא יצירת אמנות שאמנים רבים שותפים לה. לא רק היינן. אפשר במידה מסויימת לומר שהיינן הוא המנצח על כל התזמורת. מנצח טוב יביא את התזמורת שלו לשיאים. אבל מספיק נגן אחד סורר כדי לקלקל הכל גם למוכשר שבייננים. אני מניחה שזו אחת הסיבות שאני כל כך מרותקת מיצירות המופת שנמזגות מדי פעם לכוסי ומזדמן לי לטעום.

ככל שטועמים יותר יין, כך מתרגלים האף והחיך לזהות בו תכונות, טעמים וניחוחות שונים. לומדים לזהות מאפיינים של זנים שונים ומפתחים חיבה יתרה ליינות מסויימים ופחות לאחרים. כמי שתרבות היין חשובה לה, אני מאמינה בהפצת הבשורה. אני גם מאמינה שצריך לדבר בגובה העיניים כדי לחבר חובבים חדשים לתחום הזה. בסופו של דבר, אם טעים שותים ואם לא, אז לא חשוב מה אומרים המומחים. אני מבטיחה שלא לחזור יותר מדי על מילים כמו עפיצות וטאנינים. אבל יין אי אפשר לתאר כמו גזוז וכן יעשה כאן שימוש בכל מיני מונחים של טעימת יין. רוצים לקרוא לי פלצנית? בבקשה...

יקב אמפורה
לאחרונה הוזמנתי להשתתף בכמה טעימות מעניינות. כולן בפורומים סגורים של אנשים שאוהבים ומוקירים יין טוב. נתחיל עם יקב אמפורה. יקב מקסים השוכן לו בחוות מקורה, במבנה טוסקני מרהיב ומוקף בנוף עוצר נשימה של רכס הכרמל על פריחתו ותפארתו. את היקב הזה אני עוד מכירה מגלגולו הקודם, מבציריו הראשונים. אין ספק שחילופי הבעלים והייננים חוללו שינוי משמעותי ביקב, אבל דבר אחד אומר בוודאות, תמיד כיף לבקר שם. ביקרתי ביקב לפני כשלושה חודשים במסגרת מסיבת רווקות. טעמנו את מגוון היינות וכבר אז היתה לי הרגשה שהקברנה סוביניון מסדרת מקורה 2007 הוא ממש יוצא דופן מבחינתי. אבל השארתי את זה בצריך עיון...

חודשיים אחר כך הוזמנתי לטעימה בביתו של איש יקר, חובב יין אמיתי שגם פועל ככל יכולתו לקידום היין הישראלי והיקבים הקטנים. מפאת כבודו לא אזכיר את שמו, שכן לא ביקשתי רשותו. אמרו לי שאת הטעימה יעביר ד"ר ארקדי פפקיאן בכבודו ובעצמו וכי צפויות הפתעות מעניינות במהלך הטעימה. ואכן הופתעתי. ארקדי הוא ללא ספק איש יוצא דופן. מעבר למומחיותו ופועלו בתחום הוא אדם חם, משעשע עד מאד ואעיז ואומר שהעביר לנו ערב יין באופן יוצא דופן. בין טעימה לטעימה לא חסך מאיתנו סיפורים, קורטוב יידע והרבה בדיחות מצחיקות בהחלט. אמרתי כבר - משעשע.

אבל לא לשם שעשועים התכנסנו שם באותה דירה יפיפיה. היתה לנו מיני טעימת אורך. טעמנו לנו בזה אחר זה את יינות סדרת הדגל מבצירים 2006 ו-2007. קינחנו בקברנה פרנק שרק חברי מועדון יזכו לרכוש לכשייצא וגם טעימה מחלקת אלוהים קטנה אחת - הבלנד המדהים שרקח מישל רולאן האגדי ורק שתי חביות יש ממנו. ניחשתם נכון, היין הזה לא למכירה.

התחלנו את הערב עם ריטון סוביניון בלאן שהוא בדיוק כמו ש-SB צריך להיות. יין צעיר, רענן, חצוף, לימוני ופריך. אין לי ספק שבקיץ החם שלנו כוס צוננת של היין הזה תתקבל בברכה על כל מרפסת בארוחת צהריים קלילה. גם אם אין לכם מרפסת ההנאה מובטחת. רק פרט אחד מעיב קצת והוא המחיר. אני מכירה עוד שניים שלושה יינות כאלה שיעלו לכם הרבה פחות. לא תמיד צריך לכאוב בכיס כשהחיך נהנה.

האדומים באו בזה אחר זה, כאמור, כל אחד מהם משתי שנות בציר. כולם יושנו 3 שנים בחביות ועוד הרבה זמן בבקבוק. זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי יין ישראלי בן 5 שכולם היו תמימי דעים לגביו שהוא עדיין "צעיר" וצריך זמן. מעניין.
לא אעבור כאן יין אחר יין, רק אציין את הבלנד המרתק של מרלו וברברה, החוויה החד פעמית של טעימת הבלנד של מישל רולאן (שנטעם מהחבית כי טרם בוקבק) ואת הקברנה פרנק המצוין שגם הוא עדיין בחבית אבל כולנו היינו מוכנים לשתות אותו כאן ועכשיו.

היין שללא ספק כבש אותי (פעם שניה תוך חודשיים, להזכירכם, טעמתי אותו ביקב חודשיים קודם) היה הקברנה סוביניון 2007 מסדרת מקורה. יין שלמרות עוצמתו, הגוף המלא שלו ועזות הטעמים ששופעים ממנו של פרי מחד וקפה ושוקולד מאידך, אני יכולה לשתות ממנו כוס אחר כוס בלי שום ליווי. הוא יהיה מצוין ליד סטייק טוב, שלא תטעו. אבל מבחינתי
שותה אותו ככה, סולו. חווית שתיה מושלמת.

שבוע אחר כך ביקרתי שוב ביקב. עם חבר טוב. הוא שמע והיה חייב לטעום. אפשר לומר הרבה דברים על יקב אמפורה של אז ושל עכשיו. דבר אחד לא משתנה. תמיד כיף לבוא לשם. תמיד מסבירים פנים. האווירה נהדרת והאופציה לשבת שם על הבר, על סדרת טעימות יין עם מבחר גבינות משובח, מנצחת כל בית קפה תל אביבי בשבת מבחינתי. סעו לשלום. המפתחות בפנים...

אתר יקב אמפורה