29 אפריל 2013

והחידה השבועית: גלו ילדים איפה ההמבורגר?




מתברר שתל אביב הפכה להיות מקום של " פתח ככל יכולתך" אחרת אין לי הבנה לגבי מקומות שחושבים שהקהל התל אביבי פתי ושהוא לא מעריך את שווי הכסף שלו.

אז נכון שאנחנו מקבלים מידי פעם בהכנעה פיתה עם כרובית ב- 50 שקלים - אבל לפחות היא טעימה. 


"בואי נלך לאכול המבורגר" צעק לי במבטא איטלקי כבד, גוספה, הבעלים של הפיצרייה "דה פפה" באבן גבירול. "ברור" עניתי לו בפה מלא בעודי מכרסמת חתיכת פיצה שנותרה בצלחת של אחד המלצרים. הייתי רעבה והמבורגר סגר לי את הפינה בצורה המושלמת
אבל במקום ללכת לגוצ'ה להתפנק על ההמבורגר הולנדייז השמנמנן ונוטף הביצה שלהם מצאתי את עצמי עוברת את הכביש לכיוון סניף של עד העצם שנקרא "עד העצם אקספרס".
ריח עז של טיגון באוויר סטייל פלאפליה ותור קל של אנשים קיבל את ביטני הרעבה ואני כמובן כמו כל רחרחנית התחלתי לשוטט ולגעת בכל מיני דברים שאסור לי.
המקום מעוצב מקסים. מאד צבעוני ושכונתי , סטייל שווארמה מודרנית. הכל כתוב בברור על הקיר וכל מה שצריך לעשות הוא לבחור מה בא לכם
המבורגר יעלה לכם 25 שקלים- אכן מחיר חביב וארוחה תעלה 42 ותכלול צ'יפס ושתיה קלה ללא הגבלה. עד כאן נשמע חביב למדי לא? אז זהו שלא.

משרד הבריאות לא מרשה?!...

ההמבורגר המדובר הוא קציצונת ספוגת שמן במשקל 120 גרם שנראית כמו 60 גרם ואם תנסו לבקש אותה עשויה מדיום תקבלו תשובה מטופשת של "משרד הבריאות לא מרשה בשר לא עשוי אז כל הקציצות שלנו עשויות מאד." או במילים אחרות: " אין מצב שהבחור שלנו יכול לשלוט במידת העשיה של ההמבורגרים בגודל כזה ובכמות הזו"
הפנמתי את התשובה האכזרית בעודי בוהה בערימת הקציצות המצמקות להן לאט לאט בשלולית של שמן על הפלנצ'ה בעוד הבחור של ההמבוגרים בכלל עסק במשהו אחר
קיבלתי את כוס השתיה שלי והלכתי לי לכיוון מכונות השתיה שם אני אמורה למזוג לעצמי כמה שתיה קלה שאני רוצה. רק חבל שמכונת התה קר לא עבדה מה שהשאיר אותי רק עם מיני מוגזים שמשום מה לכולם היה טעם מהול. חינם חינם אבל הכי שווארמה בשוק.
מזל שהקטשופ חינם. כן, פה לא תשלמו על הרטבים אבל ביננו - איפה כן משלמים?

והתוצאה לא איחרה לבוא. ערימת צ'יפס עשויים עד מוות סטייל בורגרראנץ התווספה להמבורגר שממש נעלם לי בתוך הלחמניה השמנונית. סליחה - הלחמניה עצמה הייתה האור בקצה הארוחה. טעימה, פריכה ומושלמת להמבורגר קצת יותר גדול וקצת פחות עשוי. כזה שאני לא צריכה לחפור כדי למצוא אותו.
הגבינה שהזמנו כתוספת לא זוהתה מבחינת הסוג ואנחנו לעסנו בשיעמום את הארוחה שלא עלתה לנו זול בכלל! 

חשבון בבקשה!

 90 שקלים ל-2 המבורגרונים לא משביעים או טעימים, ערימת צ'יפס ויותר מידי פפסי מהול. מאד מאכזב ואין שום סיבה לזה.
אם ב"בורגרים" עושים את זה באותו המחיר ובצורה טובה יותר או ממש מול בהמבורגר הספרדי. אז גם עד העצם יכולים. אנחנו לא באיזו המבורגריה בפינת רחוב נטוש באיזור תעשייה אלא במרכז תל אביב והקהל הוא קהל שיודע מה יש לו בלחמניה.
השירות דרך אגב מקסים, האווירה נהדרת וחוץ מהריח  הקשה של הטיגון , ממש נחמד לשבת שם. אבל המוצר עצמו לא עובד - גם לא עבור 25 שקלים.

עד העצם אקספרס, אבן גבירול 21, ת"א


25 אפריל 2013

בר היין השווה בעיר. הגולן זה כאן?


ושוב עברו שנתיים. ושוב זה קורה. בר היין השווה בעיר נפתח לו למשך שבוע ימים. כי באיזה עוד בר יש כזאת בריזה? כאלה שקיעות? כזאת מוזיקה? יקב רמת הגולן, הסמן הימני של תעשיית היין הישראלית המשובחת, וחלוץ יינות האיכות הישראליים, מציין 30 שנה להקמתו, וזו בהחלט סיבה למסיבה. פעם נוספת מוכיחים החברים מהגולן כי לא רק יין טוב הם יודעים לעשות אלא גם להפיק את המסיבה הכי טובה בעיר.

הגענו לשם בין ערביים, השמש עדיין לא באמת שקעה, בריזה נעימה כזו מלטפת, בדיוק הזמן הנכון בשנה. החום והלחות הנוראים של הקיץ עדיין לא כאן. פשוט נעים (אבל אל תטעו, צריך סוודר). תתכוננו. הרבה יין יש שם. על הרציף, למרגלות המנוף העברי הראשון, בנמל העברי הראשון, הוקם לו מתחם מופלא של שולחנות וכסאות, בר של גבינות נהדרות ו-6 ברים שמציעים טעימות מהסדרות השונות של היקב - יינות מתיישנים, יינות נדירים, יינות ליום יום ויינות לאירועים מיוחדים.
אדום, לבן או מבעבע. יבש, חצי יבש או קינוח. לא חשוב מה הסגנון המועדף עליכם, תמצאו שם משהו לשתות. מאחר והיצע היינות כל כך רחב, אני מציעה כדי לא להתבלבל לחשוב רגע ולתכנן. לכל בר יין יש קונספט אחר, סדרות יין שונות והפתעות בשבילכם. תתעמקו, תחליטו ואז לכו על זה. אפשר לקנות פלייט של טעימות. אפשר גם לקנות כוס יין. הכניסה לאירוע היא חופשית, אבל הטעימות בתשלום. שלא תגידו שלא אמרנו.



לאורך השבוע, מתקיימות סדנאות במחיר שווה לכל כיס לכל מי שרוצה להעמיק ידע וללמוד עוד על טעימת יין ועל העשייה ביקב לאורך 30 שנותיו. אם זה מדבר אליכם, הקדימו להירשם. מספר המקומות בכל סדנא מוגבל!

הבר הראשון מוקדש, איך לא, לסדרת הר חרמון. שם הכל התחיל.   הר חרמון הוא האייקון, אולי היין המוכר ביותר לציבור הרחב והמזוהה מכולם עם היקב. היסטורית, התווית של הר חרמון לבן
ואדום היתה התווית של סדרת YARDEN. סוף סוף, היינות
האלה שהם לחלוטין אלופי ה"תמורה לכסף" מקבלים סדרה
משלהם, תווית משלהם ומצטרף אליהם אח חדש - הר חרמון
אינדיגו, יין מקסים בצבע סגול-ארגמן עמוק המזכיר לנו שבבלנד
המקסים הזה יש סירה.

מזה מספר שנים נושאות תוויות הר חרמון כתב ברייל. זו מסורת
של אחריות חברתית שהיקב החל בה וממשיך לשמר אותה גם
בתוויות החדשות. ברוח העשייה החברתית הזו, כל ההכנסות
מבר הטעימות "הר חרמון - קפיצה קטנה לפסגה" יועברו למרכז
"נא לגעת", המקדם ותומך באוכלוסיית החירשים והעוורים בישראל.

הר חרמון הוא מקום טוב להתחיל בו, אבל חלילה לכם מלעצור שם. מחכים לכם עוד חמישה
ברים מרתקים שכל אחד מהם מציע טעימה קצת שונה: זנים ייחודיים בראי מקומי, טעימות אורך, יינות כרם יחידני, מבעבעים ויינות קינוח.

אז תנו קפיצה, אולי אפילו יותר מאחת. תלגמו, תלמדו, תהנו ותתענגו על שילוב מנצח של אושר בכוס אל מול שקיעה נפלאה ובריזת ערב נעימה.

"בר מארץ היין" יחכה לכם כל ערב בנמל תל אביב עד ה-30 באפריל (למעט ביום שישי בערב, אז הבר סגור). לחיים!





21 אפריל 2013

סי סי סרדיניה


היישר מהשטח (או יותר נכון מהבר של רוסטיקו) אני מדווחת לכם על שבוע של מאכלי סרדיניה ברוסטיקו.

כן..כן.. ברגעים אלו, אחרי שני קמפרי וממתינה לשלישי...אני מכרסמת לי ברוסקטת אנשובי פריכה מרוחה בקרם שום עדין עם ביצה צהבהבה שמתפצפת בפה בטעמים של מלוח ולחם.
האוויר ברוסטיקו מלא בבירבורי איטלקית שידר הופכים אותי למלאת חשקים.... אם לאוכל או לגברבר.
אז על מה ולמה?  רוסטיקו החליטו להביא את סרדיניה לתל אביב ובעזרת השגרירות האיטלקית ( אפילו המזכירה הזקנה נראית מצויין גודדאם!!) ושף פלרטטן בשם רוברטו, הם משיקים תפריט שמכיל מנות שמבוססות על חומרי גלם מסרדיניה עם מנות קלאסיות שמאפיינות את סרדיני -  מגיעה המנה השניה -  פיצה מרינרה . רוטב גס של עגבניות טריות ואנשובי. מתה על פיצה בלי גבינה. קל יותר, העגבניות תמיד טריות ודומיננטיות יותר. ממש נשנושי. בלי הרבה מצפון והמון טעמים של איטליה וים.

ועוד לא הספקנו לומר "צ'או בלה" והופה מגיעה המנה השלישית וריפיל לכוס יין.
רגע.. טועמת.. פסטה שחורה עם פירות ים. פחות חזקה בטעמי הים. מעודנת ויפייפיה
רק שתדעו שממש לידי זוללים להם בהנאה יותר מרובה מלא איטלקים  כאילו הם לא ראו אוכל איטלקי מעולם!

בקיצור - ברוסטיקו בזל ורוטשילד החל מה-22 עד ל-28 יש מאכלים מסרדיניה ושף חמוד מסרדיניה שיעשה לכם נעים. לכבוד בואו של השף הסרדי רוברטו מולו לישראליתקיים בשני סניפי רוסטיקו שבוע חגיגי שמוקדש לטעמים של סרדיניה (22-27.4) ארוחת טעימות חגיגית של מאכלים מסורתיים מחומרי הגלם המקומיים והייחודים של אחד האזורים היפים באיטליה.

 

09 אפריל 2013

דמעות של יין מהארץ המובטחת

אם היו אומרים לכם שהארץ המובטחת היא רק 10 דקות מצומת קסטינה הייתם מאמינים? לה טרה פרומסה (באיטלקית - הארץ המובטחת, ח.מ) יקב בוטיק ומסעדה, שוכן לו בקיבוץ גת הפסטורלי. רק 10 דקות מצומת קסטינה. בחיי. הסיפור של המקום מעניין והאנשים מעניינים לא פחות מהיינות הנפלאים שעושים שם. ואסור לשכוח גם את האוכל...



אחרי שעוברים את שער הקיבוץ, מגיעים למבנה שברור לחלוטין כי ייעודו המקורי לא היה יקב. אבל בטרם העבירו את משכנם לקיבוץ, דאגו החברים בלה טרה פרומסה לעיצוב נכון של החלל תוך שמירה על האותנטיות שלו. אחרי הכל, אנחנו בקיבוץ... לא פלצני. זו ההגדרה. אוכל משובח ויינות נפלאים - כן. אווירה פלצנית - ממש לא. שולחנות פזורים במרחב עבור מי שהגיע לסעוד וגם בר מגניב למי שבא רק בשביל היין.


אירית וסנדרו פלגריני, הם האנשים מאחורי לה טרה פרומסה. סנדרו, בן למשפחת האצולה האיטלקית פלגריני, שעושה יין איטלקי משובח עוד מהמאה ה-14, ממשיך את המסורת המשפחתית. הוא נולד בפארמה והיה לשף במסעדה מקומית. ב-1991 הגיע לירושלים במסגרת "חילופי שפים". סנדרו בא לבשל במסעדה של חבר בזמן שהחבר נסע לפרמה לבשל במקומו. אירית, אז סטודנטית לאמנות, עבדה במסעדה וכך נולד לו מיזוג בין שתי תרבויות קולינריות מפוארות האיטלקית והקוצ'ינית. ב-1998 הקימו סנדרו ואירית את לה טרה פרומסה במושב שחר ולצד יינות בסגנון איטלקי התחילו להגיש מנות מהמטבחים המסורתיים של איטליה וקוצ'ין.


היינות בארץ המובטחת שבקיבוץ גת הם באמת מופלאים. אני יכולה לומר בלי היסוס שלראשונה טעמתי יין המופק מ-100% ענבי אמרלד ריזלינג שעושה כבוד לזן הזה. על פי רוב, בשוק המקומי, ענבי האמרלד ריזלינג משמשים לייצור יינות לבנים זולים ודי נחותים עם מתיקות מוגזמת גם ביחס ליינות חצי יבשים. סנדרו מפיק יין יבש מופלא, מכרם בוגר של אמרלד ריזלינג ברמת ערד. אם לא היו אומרים לי איזה יין זה, הייתי טועה לחשוב שמדובר בסוביניון בלאן. ניחוחות של אשכולית והדרים. מלא טעמים וחמצמצות רעננה. זהו היין הלבן היחיד של היקב. רק כ-600 בקבוקים בשנה יש מהלבן המופלא הזה אז מהרו לפני שלא יישאר. אמרלד ריזלינג עם כבוד!

ורד המדבר 2011, בלנד של סנג'ובזה (60%), סירה 20% וקברנה סוביניון (20%). יין שמאופיין לגמרי בסגנון איטלקי אבל יש בו נגיעות ישראליות. 16 חודשים התיישן לו היין בחביות ועוד שנה בבקבוקים. הסירה מיד קופצת באף עם ניחוח סיגליות עמוק ואופייני והצבע, אוי הצבע... עושר של טעמי פרי שחור ואדום, חמיצות עדינה שמביאים ענבי הסנג'ובזה יוצרים יין אוכל נהדר ומאוזן. לא איטלקי מדי. גם אלו מבינינו שמתקשים לפתח חיבה לאדומים מאיטליה יאהבו אותו.

סירה 2009 (95% סירה ו-5% קברנה סוביניון) - זהו יין סירה אופייני, ריחו סגול. היין הזה מעניק חוויה של סיגליות, תבלינים ופירות אדומים, עם עומק של טעמי דובדבן. מנעד הטעמים העשיר מתנפץ בפה ומשאיר סיומת ארוכה ומלטפת. בסוף, אחרי שהיה לו את הזמן שלו בכוס, גם השוקולד יוצא החוצה. תענוג! יין שיהיה נהדר ליד בשר.

 דמעות (Lacrime) רזרבה 2009 - יין הדגל של היקב. שמו האיטלקי פירושו דמעות. היין נקרא כך משום שבבציר הראשון שלו בשנת 2002 כמות הענבים היתה כה קטנה שכל טיפה של תירוש שנסחט מהם דמתה לדמעה. זהו יין מופלא (45% סנג'ובזה, 45% סירה, 10% קברנה פרנק). היין התיישן 30 חודשים בחביות ועוד שנה בבקבוק. צבעו ארגמני עם נגיעות סגולות, פשוט מהמם. אף של פריחה סגולה עם פרי שחור עמוק. טעמיו מורכבים מאד ומתחלפים בזמן שהוא מתגלגל לו בפה, ככל שנשאר בפה יותר כך מתגלים להם עוד ועוד טעמים כמו פירות אדומים ושחורים, נגיעות של שוקולד והרבה הרבה סגול של סיגליות, מהסירה כמובן. הקברנה פרנק, שלא כהרגלו לא קופץ מיד ורק מוסיף עוד עומק של טעם וצבע. שלא כמו ב"ורד המדבר" הסנג'ובזה תורם פחות חומציות ומקבל אליו את החברים האחרים), היה להם הרבה זמן להתרגל אחד לשני כי הם גרו יחד כבר החל משלב התסיסה, בתסיסה משותפת. זהו יין מורכב מאין כמוהו שילווה נהדר מנות קדירה ובשר. יין חגיגי שהייתי מעדיפה לשתות בחורף דווקא. רק 600 בקבוקים יש מהנוזל המופלא הזה, אז אל תחכו לחורף, קנו כבר עכשיו.

טיפה של דמעות....



חשוב מאד לדעת - את יינות לה טרה פרומסה אפשר לקנות רק ביקב. אז קחו את הזמן, תעשו טיול, תאכלו טוב אוכל קוצ'יני-איטלקי וקחו בקבוקים הביתה.