כשהיינו קטנים ויתקין היה שם נרדף לפנקייק. אנחנו גרנו בירושלים, סבתא בחיפה, כביש 6 לא היה, אז בדרך - איך לא, עוצרים לאכול פנקייק. השנים חלפו, הרבה מכוניות עברו בכביש החוף, הפזנון המיתולוגי שבינתיים הפך לבית הפנקייק עדיין עומד על תילו והפנקייק כבודו במקומו. אבל בשנים האחרונות ויתקין הפך בשבילי שם נרדף ליין. וכשאני נוסעת לשם במיוחד (כן, במיוחד ולא על הדרך) אני נוסעת ליקב ויתקין, לטעום יינות משובחים ולפגוש אנשים נהדרים.
כך גם החודש, מצאתי את עצמי נוסעת לאירוע האביב השנתי של יקב ויתקין, לטעום יינות שתמיד כיף לי לטעום וגם לקנות לפסח - איך לא? דבר אחד ברור לי כשאני נוסעת לבקר ביקב הזה. כמו מסעדה טובה שהמנה שתזמין בה תמיד תהיה אותה המנה, באותה האיכות וברור לך שלא תתאכזב, כך גם יקב ויתקין. אין הפתעות. אין נפילות והיינות תמיד נפלאים בעיני. אני פשוט נהנית לראות איך שנה אחר שנה יינות שהתבססו כבר כסימן היכר של היקב הזה ממשיכים לתת את התמורה לכסף ואת ההנאה בכל לגימה.
אז הנה לכם טעימה ממה שטעמתי ואהבתי:
מסע ישראלי לבן 2012 - הבלנד הלבן בסדרה הבסיסית של היקב. לראשונה נכנס לבלנד הזה רוסאן. זן חדש יחסית בארץ, שעשה עליה מעמק הרון בצרפת. הוא הצטרף לו לוויונייה, גוורצטמינר ופרנץ' קולומבר. בלנד מאוזן. כל זן תורם את חלקו אבל לא משתלט. עדין מאד באף, מורכב ורענן, עשיר בטעמים וארומות של פרי לבן בשל ונגיעה פרחונית. יופי של יין לכוס ראשונה בסדר או לפתוח איתו כל ארוחה עם המנות הראשונות. כשמו כן הוא, ישראלי.
ריזלינג 2011 - 100% ענבי ריזלינג ממורדות הרי יהודה שנבצרו מאוחר, מניבים יין שהוא על התפר בין היבש לחצי יבש. אף מתקתק של פרי לבן. טעמו ייחודי ועדין. יהיה נפלא ככוס יין בפני עצמה. פשוט לשבת, ללגום, להירגע ולהתמסר לטעמים הנפלאים. אוכל ליד הוא ממש לא חובה.
פינו נואר 2010 - ויתקין הוא אחד היקבים היחידים שבאמת הצליח להם פינו בארץ. 100% ענבי פינו נואר יש ביין הזה, גם הם ממורדות הרי יהודה. אני אוהבת פינו דווקא בגלל הקלילות שלו. מאד מאוזן, צבעו עמוק אבל קצת שקוף. טעמיו נעים בין הפירותי למינראלי. 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי עשו לו טוב. יופי של יין לשתייה כשרוצים פשוט כוס יין נטו. לא צריך ליווי אבל מנות קלילות יתחברו אליו נפלא. פינו כמו שפינו צריך להיות.
קריניאן 2009 - אחד מהיהלומים בכתר של ויתקין ללא ספק. אסף פז המוכשר, מחייה הקריניאן בארצנו הקטנטונת, מפליא לעשות את היין הזה שנה אחרי שנה. ענבי קריניאן נפלאים שגדלו בכרמים בוגרות באזור הכרמל הולידו יין עשיר בטעמים וארומות עם שכבות של מורכבות. יין עם עומק, צבע סגול-שחור עז ועשיר בטעמים של פרי בשל ותבלינים. היין התיישן 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. מהיינות האהובים עלי, נקודה.
קברנה פרנק 2009 - ענבי קברנה פרנק מאזור הר מירון שקיבלו חיזוק קל מענבי פטי ורדו. היין הזה התיישן לו 16 חודשים בחבית והתוצאה היא קברנה פרנק שונה. זה הדבר הראשון שאמרתי כשטעמתי אותו והבחורה החביבה שמזגה לי אותו הסכימה איתי לגמרי. אין בו את הפלפליות המתפרצת שכל כך מאפיינת את הזן הזה, כי אם פלפליות עדינה. היין עשיר מאד בטעמים של פרי וצבעו ארגמני-שחור. גופו בינוני והוא אלגנטי להפליא. הסגנון העדין של היין הזה מנגישה אותו לקהל רחב יותר לדעתי, כי מניסיוני לרוב קברנה פרנק הוא יין למתקדמים. לא כולם אוהבים אותו או יודעים להתמודד איתו. במקרה הזה, אני מהמרת שיהיה קונצנזוס.
יין הדגל - שורשים ג'. למה ג'? כי כבר יש לו שני אחים גדולים א' ו-ב'. את יין הדגל הזה הקדישו בויתקין לדור המייסדים של המשפחה ולסיפורם האישי המרתק, אולם את שורשים ג' החליטו להקדיש לזכרו של יורם גלאי זכרונו לברכה, שהיה מאושיות עולם היין בארץ והלך לעולמו לפני כשנה. קריניאן, פטי ורדו, פטיט סירה, פרנץ' קולומבר וקריניאן. בלנד מורכב לכל הדעות ולכן נסתפק ברשימה בלי להיכנס כאן להרכב המדויק. תסיסה משותפת של קריניאן ופרנץ' קולומבר מכניסה פה עניין. היין התיישן שנתיים בחביות וצבעו סגול עמוק מאד עד שחור. זהו יין עשיר מאד ומורכב ועם זאת מאוזן לגמרי. "אם הייתי צריך לבחור צורה שתתאר אותו הייתי בוחר בעיגול" כך אמר לי אסף פז. באף שוקולד מתפרץ ובטעם עושר של פרי שחור ואדום. זהו יין הרמוני לגמרי. אף זן לא משתלט על הבלנד. גופו מלא מאד והעץ אינו אגרסיבי למרות תקופת ההתיישנות הארוכה בחבית. אני כבר קניתי מתנה להורים לליל הסדר. זה בקבוק חגיגי שיעשה כבוד לארוחות חגיגיות ואירועים מיוחדים.
ואי אפשר בלי אנקדוטה נחמדה לסיום. אברם, אבי המשפחה, מוכשר לא פחות מהילדים. בשעות הפנאי שלו עוסק בנגרות ומצא שימוש לא רע לחביות שסיימו את תפקידן. אברם עושה מהן שולחנות נהדרים שאותם ניתן לרכוש לפי הזמנה בלבד ביקב. תוכלו להתרשם בתמונה שמעל וגם בתמונה כאן למטה בה אברם מציג בגאווה את יצירתו. אני לגמרי מתכננת אחד כזה הביתה...
כך גם החודש, מצאתי את עצמי נוסעת לאירוע האביב השנתי של יקב ויתקין, לטעום יינות שתמיד כיף לי לטעום וגם לקנות לפסח - איך לא? דבר אחד ברור לי כשאני נוסעת לבקר ביקב הזה. כמו מסעדה טובה שהמנה שתזמין בה תמיד תהיה אותה המנה, באותה האיכות וברור לך שלא תתאכזב, כך גם יקב ויתקין. אין הפתעות. אין נפילות והיינות תמיד נפלאים בעיני. אני פשוט נהנית לראות איך שנה אחר שנה יינות שהתבססו כבר כסימן היכר של היקב הזה ממשיכים לתת את התמורה לכסף ואת ההנאה בכל לגימה.
אז הנה לכם טעימה ממה שטעמתי ואהבתי:
מסע ישראלי לבן 2012 - הבלנד הלבן בסדרה הבסיסית של היקב. לראשונה נכנס לבלנד הזה רוסאן. זן חדש יחסית בארץ, שעשה עליה מעמק הרון בצרפת. הוא הצטרף לו לוויונייה, גוורצטמינר ופרנץ' קולומבר. בלנד מאוזן. כל זן תורם את חלקו אבל לא משתלט. עדין מאד באף, מורכב ורענן, עשיר בטעמים וארומות של פרי לבן בשל ונגיעה פרחונית. יופי של יין לכוס ראשונה בסדר או לפתוח איתו כל ארוחה עם המנות הראשונות. כשמו כן הוא, ישראלי.
ריזלינג 2011 - 100% ענבי ריזלינג ממורדות הרי יהודה שנבצרו מאוחר, מניבים יין שהוא על התפר בין היבש לחצי יבש. אף מתקתק של פרי לבן. טעמו ייחודי ועדין. יהיה נפלא ככוס יין בפני עצמה. פשוט לשבת, ללגום, להירגע ולהתמסר לטעמים הנפלאים. אוכל ליד הוא ממש לא חובה.
פינו נואר 2010 - ויתקין הוא אחד היקבים היחידים שבאמת הצליח להם פינו בארץ. 100% ענבי פינו נואר יש ביין הזה, גם הם ממורדות הרי יהודה. אני אוהבת פינו דווקא בגלל הקלילות שלו. מאד מאוזן, צבעו עמוק אבל קצת שקוף. טעמיו נעים בין הפירותי למינראלי. 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי עשו לו טוב. יופי של יין לשתייה כשרוצים פשוט כוס יין נטו. לא צריך ליווי אבל מנות קלילות יתחברו אליו נפלא. פינו כמו שפינו צריך להיות.
קריניאן 2009 - אחד מהיהלומים בכתר של ויתקין ללא ספק. אסף פז המוכשר, מחייה הקריניאן בארצנו הקטנטונת, מפליא לעשות את היין הזה שנה אחרי שנה. ענבי קריניאן נפלאים שגדלו בכרמים בוגרות באזור הכרמל הולידו יין עשיר בטעמים וארומות עם שכבות של מורכבות. יין עם עומק, צבע סגול-שחור עז ועשיר בטעמים של פרי בשל ותבלינים. היין התיישן 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. מהיינות האהובים עלי, נקודה.
קברנה פרנק 2009 - ענבי קברנה פרנק מאזור הר מירון שקיבלו חיזוק קל מענבי פטי ורדו. היין הזה התיישן לו 16 חודשים בחבית והתוצאה היא קברנה פרנק שונה. זה הדבר הראשון שאמרתי כשטעמתי אותו והבחורה החביבה שמזגה לי אותו הסכימה איתי לגמרי. אין בו את הפלפליות המתפרצת שכל כך מאפיינת את הזן הזה, כי אם פלפליות עדינה. היין עשיר מאד בטעמים של פרי וצבעו ארגמני-שחור. גופו בינוני והוא אלגנטי להפליא. הסגנון העדין של היין הזה מנגישה אותו לקהל רחב יותר לדעתי, כי מניסיוני לרוב קברנה פרנק הוא יין למתקדמים. לא כולם אוהבים אותו או יודעים להתמודד איתו. במקרה הזה, אני מהמרת שיהיה קונצנזוס.
יין הדגל - שורשים ג'. למה ג'? כי כבר יש לו שני אחים גדולים א' ו-ב'. את יין הדגל הזה הקדישו בויתקין לדור המייסדים של המשפחה ולסיפורם האישי המרתק, אולם את שורשים ג' החליטו להקדיש לזכרו של יורם גלאי זכרונו לברכה, שהיה מאושיות עולם היין בארץ והלך לעולמו לפני כשנה. קריניאן, פטי ורדו, פטיט סירה, פרנץ' קולומבר וקריניאן. בלנד מורכב לכל הדעות ולכן נסתפק ברשימה בלי להיכנס כאן להרכב המדויק. תסיסה משותפת של קריניאן ופרנץ' קולומבר מכניסה פה עניין. היין התיישן שנתיים בחביות וצבעו סגול עמוק מאד עד שחור. זהו יין עשיר מאד ומורכב ועם זאת מאוזן לגמרי. "אם הייתי צריך לבחור צורה שתתאר אותו הייתי בוחר בעיגול" כך אמר לי אסף פז. באף שוקולד מתפרץ ובטעם עושר של פרי שחור ואדום. זהו יין הרמוני לגמרי. אף זן לא משתלט על הבלנד. גופו מלא מאד והעץ אינו אגרסיבי למרות תקופת ההתיישנות הארוכה בחבית. אני כבר קניתי מתנה להורים לליל הסדר. זה בקבוק חגיגי שיעשה כבוד לארוחות חגיגיות ואירועים מיוחדים.
ואי אפשר בלי אנקדוטה נחמדה לסיום. אברם, אבי המשפחה, מוכשר לא פחות מהילדים. בשעות הפנאי שלו עוסק בנגרות ומצא שימוש לא רע לחביות שסיימו את תפקידן. אברם עושה מהן שולחנות נהדרים שאותם ניתן לרכוש לפי הזמנה בלבד ביקב. תוכלו להתרשם בתמונה שמעל וגם בתמונה כאן למטה בה אברם מציג בגאווה את יצירתו. אני לגמרי מתכננת אחד כזה הביתה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה