בר טקילה מסקל. mexi-can!

ביקורת צמחונית הפעם עם הרבה אלכוהול ופלפל חריף

מאת אסי גל

מקסיקנים בסאות'פארק. הסבר בהמשך

תמיד פותחים כתבות עם סיפור , משהו בסיגנון :”חגגנו בבית, היינו אפופים, החלטנו לצאת לרחוב ולהחליט שם מה בא לנו. אחרי הליכה קצרה ברוטשילד הצעתי את מסקל בפלורנטין. תמיד רציתי ללכת לשם ואף פעם לא יצא, ועכשיו, חוגגים וזה, זמן מצויין. הליכה של רבע שעה ברגל ששוב מבהירה שהמרחקים בעיר קטנים מכפי שנדמה ואנחנו בויטל עמוס הברים ובמרכזו המסקל". משהו כזה.

אבל הסיפור האמתי פה הוא המקום הזה. אחרי פתיחה מדשדשת בה המסקל היה המקום היחיד שמגיש אוכל מקסיקני טוב (יש עוד מקום מקסיקני בעיר, אבל האל שישמור את התיירים המסכנים שעוצרים בו מפאת מיקומו ולא יודעים דבר על טיבו) אבל לא רבים ידעו עליו, פתאום קיבל המקום כמה ביקורות מהללות ועכשיו כשהגענו הוא הפך מבר קטן למקום גדול פי שניים המזכיר פחות בר ויותר את המקום המגניב הזה בברלין שעצרתם בו למרגריטה וארוחה עלא כיפק.

בעצם הוייב של המקום הוא אולי הדבר היחיד הרע שאפשר לומר על המקום. מתחת לשם המקום כתוב טקילה בר אבל בערב שאנחנו היינו לא היה וייב של בר בכלל. היה וייב של מקום שבאים לאכול בו עם דרינק בצד. התאורה הייתה בהירה, המוזיקה רגועה ושום אוירת "בואו תשתו". גם לא כשעזבנו והיה כבר חצות וחצי. ובאמת בשעות היותר קטנות המקום די מתרוקן. אנשים אכלו ועכשיו הם הלכו לישון. קצת מוזיקה שמחה יותר (ומקסיקו חזקה במוזיקה שמחה) וברמניות שמריצות צ'ייסרים עם חיוך היו הופכות את המקום לבר שמח. מצד שני, אולי המקום פושט בונה על אנשי פלורנטין שרעבים גם באחת עשרה בלילה ובא להם לאכול בלי שום אבוז'ראס ובתחום הזה המקום מצליח ללא ספק- האוכל פשוט - בן של נפקנית!!.

טודטאדס, טאקו, צ'ימיצ'נגה, אנצ'ילדס רוחס  וכל מיני מילים שרק המקומיים מבינים

התחלנו עם טוסטאדאס, כי למרות שרציתי טאקו, אין אף אחד כזה צמחוני. וזה המקום ל­התנצלות לטבעונים- זו ביקורת שעיקרה צמחונות, לא טבעונות. אני בבסיסי צמחוני משתדל, לא טבעוני והפעם אכלתי גבינה. אני משער שיש אופציה טבעונית ואפשר לבקש בלי גבינה, אבל המותכות כל כך מוסיפה לאוכל ואין תחליף טבעוני, אז זהו.

טוסטאדאס הן שתי טורטיות קריספיות, לא ממש גדולות,ועל זו שנקראת קלאסי שאכלנו יש פריחולס שזה ממרח שעועית מקסיקני עם בצל,גבינה מותכת,חסה קצוצה ,עגבניה, בצל, כוסברה,גבינה מגורדת ושמנת חמוצה (28 שקלים). ציפיתי שהטורטיה תהיה בצורת כיס כך שיהיה קל לאכול אותה אבל היא באה שטוחה כפי שנכתב בתפריט שעיניי האפופות לא קראו היטב, מה שהקשה על הכנסה לפה של כל הכבודה. גם ציפיתי ליותר שעועית וסלסה ופחות חסה וחברותיה כך שאחוש מקסיקני אבל בשורה התחתונה זה לא משנה. הטוסטאדאס היו טעימות בטירוף והאצבעות תפסו כל עלה חסה שנותר על הצלחת וטבלו אותו בפירורים. א בל כן - לא ממש צילחות נוח לסיפור כולו.

שכחתי לצלם הטוסטאדאס, אז הנה תמונה של התפריט. מימין כתוב טוסטאדאס

 סאותפארק והצ'ימיצנגה המדממת

הזמנתי צ'ימיצ'אנגה שהיא טורטיה מגוגלת במילוי שעועית,אורז וגבינה מותכת על מצע גואקומולה ושמנת חמוצה. משום מה הצמחונית עולה 48 שקלים כמו הבשריות, עניין שעלה בראשנו רק לאחר שיצאנו מהמקום ולכן לא חפרנו בו. 
המנה מגיעה כשתי טורטיות ענק חצויות באמצע, מאוד משביע אבל מעלה עוד תהייה כלכלית- מה בדיוק עולה 28 שקלים כפי שרשום בתפריט? (ליד מחיר הטורטיה רשום 28/46) ולמה לא נשאלנו כמה נרצה? אך שוב, כל זה לא העיב על המנה הכל כך מצויינת. הפעם הטעמים המקסיקניים הורגשו לחלוטין וכל ביס היה תענוג. למזלי, הצ'ימיצ'נגה גם לא עמדה בהבטחות שיצר פרק בסאות'פארק המייצב צ'ימיצ'אנגה כמאכל שגורם לדימום בתחתונים. זאת של מסקל הייתה עדינה ולא העלתה חשש ליום שלמחרת. עם זאת היא עמדה בחלק השני של הייצוג הסאות'פארקי בכך שבפרק אף אחד לא חושב להפסיק לאכול צ'ימיצ'אנגה אלא רק מחפשים פיתרון לבעיית הדם. והם צודקים. הייתי חנוק בסוף הצ'ימיצ'אנגה , ועכשיו, יום אחרי, כל מה שבא לי זה עוד צ'ימיצ'אנגה.

צ'ימיצ'אנגה. נו, עכשיו כששמתי תמונה בכלל בא לי עוד.

ויוה לה אנצ'ילדס! ויוה לה אינפרנו!

החברה אוכלת הבשר הזמינה אנצ'ילדס רוחס- 4 טורטיות מקמח תירס במילוי בקר (יש גם עוף וירקות) שמעליהן סלסה אדומה ,שמנת חמוצה,גבינה מגורדת בצל וכוסברה (46 שקלים). הסלסה האדומה עשויה מצי'פוטלה בעוד שהירוקה שמגיעה עם מנה דומה רק פחות חריפה,האנצ'ילדס ורדה, עשויה מפלפל עדין יותר. אבל החברה אמיצה ונהנתה מאוד רק שכל הזמן לקחה הפסקות, ביקשה עוד שנת חמוצה ולגמה מהחצי סן מיגל שלי (27 שקלים) כדי להרגיע את כל הגוף שבער לה. היא מצידה הזמינה לשתות מיצ'לדה (29 שקלים) בירה עם מיץ עגבניות,לימון,מלח וחריף שהייתה מעניינת ואף מרעננת, אבל בהחלט לא סייעה להרגעת האש.

למרות השובע, הרצון למתוק דחף אותנו להזמנת צ'ורוס(24 שקלים), שהתגלה כמנה המאכזבת של הערב. שלושה צ'ורוס קטנים, מתוקים, עם אבקת סוכר ומוגשים עם פנכת שוקולד. טעם מעט שרוף ושום דבר מרגש או מספק השווה את המחיר. 

סיימנו את הצ'ורוס. תאמינו לנו שהמנה קטנה., אבל כשרוצים מתוק אוכלים מהר.

וכמה מילים לסוף יחד עם צ'ייסר טקילה

צ'ייסר טקילה גולד שהוגש עם מלח ולימון דווקא ישב מעולה, אך חבל שעלה 17 שקלים. בר טקילה צריך לעודד שתיית טקילה. ונכון שהיו כמה ששתו, בעיקר חבורות של בנים,אבל גם הם הורידו רק שוט אחד. ייתכן שבגלל זה הקהל הוא ברובו זוגות של שנה, כאלה שרוצים לצאת ולשתות קצת אבל גם לשלב ארוחה כי כבר אין צורך להשתכר. מספיק, מכירים אחד את השני. בוא נאכל, נשתה קצת ונלך לישון. רק שמחר לא ייצא דם כי מחרתיים חוזרים. אוכל כל כך טוב,חייבים לחזור.ונותר רק לתהות איך לא עלו על האהבה הגדולה לאוכל מקסיקני עוד יזמים ולא נפתחים עוד מקומות ברחבי העיר, ואז ייסגרו ויישארו רק הטובים. מסקל,למשל.

נ.ב מתברר שסאות'פארק דיברו דווקא רק על הצ'יפוטלה, אבל אני מעדיף את איך שאני כתבתי.

 לאתר של מסקל

יין זו לא מילה גסה...

אני אוהבת יין. מאז שאני זוכרת את עצמי יין היה חלק מהתרבות ומהחיים שלי. לא פעם שואלים אותי מתי ואיך נשאבתי לעולם הזה, ובאמת שאני לא יכולה לומר. אני רק יודעת שיש תמונות שמוכיחות שטעימת היין הראשונה שלי (קברנה סוביניון אמיתי ולא יין תירוש) הייתה בערך בגיל שנתיים. לכן שימח אותי מאד כשהוזמנתי לכתוב כאן על יין. סביר להניח שבהמשך אכתוב כאן על עוד מיני נוזלים איכותיים אחרים. דבר אחד משותף לכולם - אלכוהול באחוז זה או אחר.

לא סתם השתמשתי במונח "עולם". מבחינתי יין מייצג עולם ומלואו. יין הוא יצירת אמנות שאמנים רבים שותפים לה. לא רק היינן. אפשר במידה מסויימת לומר שהיינן הוא המנצח על כל התזמורת. מנצח טוב יביא את התזמורת שלו לשיאים. אבל מספיק נגן אחד סורר כדי לקלקל הכל גם למוכשר שבייננים. אני מניחה שזו אחת הסיבות שאני כל כך מרותקת מיצירות המופת שנמזגות מדי פעם לכוסי ומזדמן לי לטעום.

ככל שטועמים יותר יין, כך מתרגלים האף והחיך לזהות בו תכונות, טעמים וניחוחות שונים. לומדים לזהות מאפיינים של זנים שונים ומפתחים חיבה יתרה ליינות מסויימים ופחות לאחרים. כמי שתרבות היין חשובה לה, אני מאמינה בהפצת הבשורה. אני גם מאמינה שצריך לדבר בגובה העיניים כדי לחבר חובבים חדשים לתחום הזה. בסופו של דבר, אם טעים שותים ואם לא, אז לא חשוב מה אומרים המומחים. אני מבטיחה שלא לחזור יותר מדי על מילים כמו עפיצות וטאנינים. אבל יין אי אפשר לתאר כמו גזוז וכן יעשה כאן שימוש בכל מיני מונחים של טעימת יין. רוצים לקרוא לי פלצנית? בבקשה...

יקב אמפורה
לאחרונה הוזמנתי להשתתף בכמה טעימות מעניינות. כולן בפורומים סגורים של אנשים שאוהבים ומוקירים יין טוב. נתחיל עם יקב אמפורה. יקב מקסים השוכן לו בחוות מקורה, במבנה טוסקני מרהיב ומוקף בנוף עוצר נשימה של רכס הכרמל על פריחתו ותפארתו. את היקב הזה אני עוד מכירה מגלגולו הקודם, מבציריו הראשונים. אין ספק שחילופי הבעלים והייננים חוללו שינוי משמעותי ביקב, אבל דבר אחד אומר בוודאות, תמיד כיף לבקר שם. ביקרתי ביקב לפני כשלושה חודשים במסגרת מסיבת רווקות. טעמנו את מגוון היינות וכבר אז היתה לי הרגשה שהקברנה סוביניון מסדרת מקורה 2007 הוא ממש יוצא דופן מבחינתי. אבל השארתי את זה בצריך עיון...

חודשיים אחר כך הוזמנתי לטעימה בביתו של איש יקר, חובב יין אמיתי שגם פועל ככל יכולתו לקידום היין הישראלי והיקבים הקטנים. מפאת כבודו לא אזכיר את שמו, שכן לא ביקשתי רשותו. אמרו לי שאת הטעימה יעביר ד"ר ארקדי פפקיאן בכבודו ובעצמו וכי צפויות הפתעות מעניינות במהלך הטעימה. ואכן הופתעתי. ארקדי הוא ללא ספק איש יוצא דופן. מעבר למומחיותו ופועלו בתחום הוא אדם חם, משעשע עד מאד ואעיז ואומר שהעביר לנו ערב יין באופן יוצא דופן. בין טעימה לטעימה לא חסך מאיתנו סיפורים, קורטוב יידע והרבה בדיחות מצחיקות בהחלט. אמרתי כבר - משעשע.

אבל לא לשם שעשועים התכנסנו שם באותה דירה יפיפיה. היתה לנו מיני טעימת אורך. טעמנו לנו בזה אחר זה את יינות סדרת הדגל מבצירים 2006 ו-2007. קינחנו בקברנה פרנק שרק חברי מועדון יזכו לרכוש לכשייצא וגם טעימה מחלקת אלוהים קטנה אחת - הבלנד המדהים שרקח מישל רולאן האגדי ורק שתי חביות יש ממנו. ניחשתם נכון, היין הזה לא למכירה.

התחלנו את הערב עם ריטון סוביניון בלאן שהוא בדיוק כמו ש-SB צריך להיות. יין צעיר, רענן, חצוף, לימוני ופריך. אין לי ספק שבקיץ החם שלנו כוס צוננת של היין הזה תתקבל בברכה על כל מרפסת בארוחת צהריים קלילה. גם אם אין לכם מרפסת ההנאה מובטחת. רק פרט אחד מעיב קצת והוא המחיר. אני מכירה עוד שניים שלושה יינות כאלה שיעלו לכם הרבה פחות. לא תמיד צריך לכאוב בכיס כשהחיך נהנה.

האדומים באו בזה אחר זה, כאמור, כל אחד מהם משתי שנות בציר. כולם יושנו 3 שנים בחביות ועוד הרבה זמן בבקבוק. זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי יין ישראלי בן 5 שכולם היו תמימי דעים לגביו שהוא עדיין "צעיר" וצריך זמן. מעניין.
לא אעבור כאן יין אחר יין, רק אציין את הבלנד המרתק של מרלו וברברה, החוויה החד פעמית של טעימת הבלנד של מישל רולאן (שנטעם מהחבית כי טרם בוקבק) ואת הקברנה פרנק המצוין שגם הוא עדיין בחבית אבל כולנו היינו מוכנים לשתות אותו כאן ועכשיו.

היין שללא ספק כבש אותי (פעם שניה תוך חודשיים, להזכירכם, טעמתי אותו ביקב חודשיים קודם) היה הקברנה סוביניון 2007 מסדרת מקורה. יין שלמרות עוצמתו, הגוף המלא שלו ועזות הטעמים ששופעים ממנו של פרי מחד וקפה ושוקולד מאידך, אני יכולה לשתות ממנו כוס אחר כוס בלי שום ליווי. הוא יהיה מצוין ליד סטייק טוב, שלא תטעו. אבל מבחינתי
שותה אותו ככה, סולו. חווית שתיה מושלמת.

שבוע אחר כך ביקרתי שוב ביקב. עם חבר טוב. הוא שמע והיה חייב לטעום. אפשר לומר הרבה דברים על יקב אמפורה של אז ושל עכשיו. דבר אחד לא משתנה. תמיד כיף לבוא לשם. תמיד מסבירים פנים. האווירה נהדרת והאופציה לשבת שם על הבר, על סדרת טעימות יין עם מבחר גבינות משובח, מנצחת כל בית קפה תל אביבי בשבת מבחינתי. סעו לשלום. המפתחות בפנים...

אתר יקב אמפורה

אמא רוצה קצת מהשוקולד הזה!!!

הברמנים נותנים בקצב..

הפעם אני לא מתכוונת למאכל אלא יותר לתרבות הלטינית הסקסית, השחומה והטעימה. אחחח... גברברים לאטיניים, הם יודעים לנענע, לזוז, לגרום לבחורה להרגיש כמו פצצת מין טהורה טוב נו, גם בחורות לאטיניות שוות משהו.. אם ספרד, ברזיל, מקסיקו או קובה. אני מתה על התרבות הזו, על המקצבים, ניענועי הישבן המוצק, העור המתוח והשוקולדי, הטעמים החריפים מתוקים, הבננות, הקוקוס והאננס והמוסיקה שתמיד עושה שמח. והבחורים.. אני כבר הזכרתי את הבחורים?

אלמה דה-קובה

ונתחיל מהסוף: יצאנו 2 רווקות נטולות אנרגיה, עם חשקים לאוכל, לבחורים ולאלכוהול, אל מתחם רחוב הארבעה במטרה להעביר ערב שישי כיפי נטול תיכנונים וסיימנו אותו על הבר בוהות בניעונועי הישבן של הברמן הסקסי ושרות בקולי קולות  איזה שיר לאטיני קיטשי כשמוחיטו צמוד אלינו בקשית.

מוחיטו אמיתי וצ'יפס עם בננות!!!

שיטוט ברחוב הארבעה בשישי ערב היה די ידוע מראש. כמעט בכל מקום  הייתה סלקטורית עם פרצוף תשעה באב שמשחקת אותה קשה להשגה. כבר תיכננו לעצמינו ביקור נוסף בפורטר לבירה .

באיזשהו שלב נעצרנו ליד מקום שבמבט ראשון נראה כמו בר לתיירים, מוסיקה קיצבית קלילה, מקום מלא קישוטים על הקירות ודי ריק. 

מה בתפריט? קובה זה לא!

10 דקות אחרי שהתיישבנו על הבר שנראה רגוע לעת עתה,  כבר הזמנו לעצמנו מוחיטו קלאסי ומוחיטו מקסיקני עם טקילה (46 שקל) מתוך תפריט של משקאות בסגנון לאטיני מקובה ליברה ועד פינה קולדה קיטשי ומתוק. והכל מרום הוואנה.. - שווה.

התפריט לא בדיוק קובני אלא יותר דרום אמריקאי. י שבו המבורגסות, אמפנדס, מיני בצקים ממולאים סטייל סיגרים, פירות ים וכד' וזה בעיקר כי המטבח הקובני לא עשיר בטירוף ומבוסס הרבה על אורז, שעועית ועוף.

2 ליטר מוחיטו! היא פירקה את זה בקלילות...

לקחנו מיקס של צ'יפס קובני (21 שקל) מעניין  וקריספישכלל בננות מטוגנות, תפו"א  ועוד כל מיני ירקות שלא זיהיתי ופסטייה עם שפונדרה בדבש וצ'ילי (52 שקל) שהיה בעצם אמפנדס ממולא בשר ותבלינים. הציפס היה מצויין מבחינת הירקות שבפנים והתיבול והאמפנדס היה חם עד כדי כוויה אבל מצויין וגדוש בבשר. אל תצפו ליותר מידי. 

עד כאן הכל טוב ובנאלי, ואז...

 ואז זה התחיל. חבורה צהלנית וקשקשנית של צעירות לאטיניות חשופות משהו התיישבה על ידנו  ותוך פחות מחמש דקות כל האווירה השתנתה מרגועה לצוהלת ושמחה, קישקושי ספרדית / פורטוגזית או מה שזה יהיה  - לצערי לא זיהיתי, ריחפו באוויר עם פרצי צחוק מטורפים, המוסיקה עלתה בכמה דרגות המקום התמלא ובעוד אנחנו מתנענעות לצלילים ושותות כמו זוג בנות טובות את הכוס מוחיטו שלנו, הבנות שיודעות עם מה יש להן עסק, קיבלו קנקן עצום של 2 ליטר מוחיטו שנשלק היישר מהקנקן תוך פחות מעשר דקות של מציצה אינטינסיבית... וכבר הזמינו עוד אחד.במקביל אחת מהן כבר פיזזה בין רגליו של גברבר שחום שאמנם בא עם בלונדה כוסית על אבל זה לא הזיז לו להתעלם ממנה חופשי ולפזז עם אחת הקובניות. בקיצור - נהייה ש-מ-ח!!!!

הרגשנו תל אביביות רכרוכיות, שלקנו את המוחיטו עד תום ומייד הזמנו עוד קובה ליברה ו..מיטל הזמינה פינה קולדה. טוב. האחרון היה בגלל רגע של משבר נשי טהור . קלטנו לפתע, שבעוד אנחנו עסוקות בלאכול שיפודי סינטה על מצע פריחולס- שעועית שחורה (50 שקל) והמבורגסות בשרניים ופיקנטיים (49 שקל לזוג) ולשבת על הבר כמו זוג חנוניות, המקום התמלא במלא אנשים כשהרוב המכריע היה ממוצא לטיני כלשהו שיודע איך להזיז את הישבן ומישראלים חובבי מוסיקה לטינית שהזיזו איתם את הישבן.  כולם רקדו עם כולם, כולם פלירטטו עם כולם, האנרגיה במקום הייתה מטורפת, הברמנים רקדו על הבר יחד עם לקוחות, אלכוהול זרם כמו מיים ואנחנו ישבנו פעורות פה ומהופנטות כשרק החלק התחתון שלנו זז לו בקצב הנכון.

סגרנו בבננה צלוייה בחמאה ורום עם ריבת חלב וללא בחור לאטיני שחוםאבל עם ההבנה ש בחורות לבנות לא יודעות להזיז את התחת...

תקשיבו - אחלה מקום! קצת הזוי, קצת פריפרייה והקהל מגוון לחלוטין.  כולם עם כולם!!

אלמה דה קובה מקבל את מירב נקודות הזכות שלו על האנרגיות שהוא מספק ועל האלכוהול המשובח עם רום ההאוונה המצויין. תפריט האוכל חביב, כיפי ולא מתיימר להיות גורמה ואולי קצת מוזר לאכול שעועית ואורז על הבר אבל בהחלט תענוג לכרסם המבורגרים או צ'יפסים. הקהל מאד מגוון מצעירים ועד 40+ וישנה קומה שלמה לחובבי הסיגרים. בהחלט שווה ביקור. 

הארבעה 16, תל אביב