נפלאותיה של גלגולי מסעדה

נפלאותיה של גלגולי מסעדה

אסנת גואטה

מדהימות אותי נפלאותיה של גלגולי מסעדה. יום אחד היא מסעדת פועלים חבושת מטפחת של קציצות ואורז, למחרת היא כבר חובשת כובע מגונדר ומבט יהיר כאומרת "אני יודעת מה אני שווה ותשלמו בהתאם כדי להנות ממני ולקציצות ואורז יקראו מעתה כדורי בשר שנטחנו זה עתה על מצע גרגירי אורז בסמטי ריחני ועשבי תיבול" ולפעמים היא נטולת כובע עם מבט בגובה העיניים ואולי מעט מושפל שמבין שתכלס כל מה שהיא רוצה זה שיאהבו אותה בלי פוזה.

הבנתם אותי בכלל. או שסתם התברברתי לי פה בפילוסופיית מעליות?

בעיר הזו אין חוקים. גם מסעדה שמנסה להיות גורמה יכולה למצוא את עצמה מגישה מנות ב- 30 שקלים עם סלט ירקות ליד. כששף מגיע למקום הוא מלא בעצמו ובחלומות ולא משנה כרגע מה ההוצאות של הבעלים או האם הסביבה בכלל מתאימה. הוא חייב לנסות  ואני יכולה להבין אותו. אבל לכן רואים לא פעם ופעמיים מסעדות שנפתחו עם הרבה רעש וצלצולים מורידות את הראש ופשוט נהיות עוד מסעדה שמנסה לשרוד ולפעמים יש תקווה.

וכזו היא עזיזה.

עזיזה יא עזיזה

את עזיזה, מסעדה בכרם התימנים פגשתי לראשונה כחודש לאחר שנפתחה בהרבה צלצולים והצהרות על אחד המטבחים הטובים בעיר . בצהריים היא תפקדה כמסעדת פועלים שכונתית ובערב מסעדת גורמה עם לוק של פועלים. זה היה מעט הזוי ובעיני זה לא עובד. למסעדה אין זהות אחידה ולא קהל שיודע למה הוא בא אלא 2 מטבחים שנאבקים אחד בשני אם על איכות חומרי הגלם ואם על השירות.

ואכן ככה הייתה חווית האוכל. יקרה כאילו זו מסעדת שף עם שירות מזעזע כאילו זו מסעדת שירות עצמי.

והנה עכשיו, אותה גברת שינתה אדרת, הורידה ראשה והחליטה לדבר אלינו בגובה העיניים. עדיין יש הצהרות על מטבח ביתי בצהרים ומטבח מהודק יותר בערב אבל ממותן. הכל במינון.

הגענו לעזיזה בגלגול השני וגילינו תענוג קליל , כיפי עם נפילות מעטות. 

מתברר שהחמשת העיגולים מימין הם צ'יפסים תמניים.. טוב לדעת שזה צ'יפס בכלל

פוקאצה פריכה ספוגת שמן זית טעימה ופשוטה, תבשיל עדשים שחורים על אורז בר, שמשחק קצת עם מרקמים ורעננות, ביצת עין על פירה חמאתי ומפולפל שמצורף אליה סלט ירקות מיותר שדי מוריד את המנה, המבורגר שהפתיע עם סלסת עגבניות ביתית חריפה לצד 4-5 צ'יפסים (תימניים? למה?) מאכזבים שמעיבים על המנה כולה בעיני, נתח קצבים על פולנטה חביבה ואת הכל מחליקים קלות עם קנקן סנגריה  ב- 59 שקל ומנות בממוצע של 50 שקל. כמו שאמרנו  - לדבר בגובה העיניים. אם בעזיזה הקודמת כוס יין עלתה לנו 50 שקלים פה זה שונה קצת.

 לסיכום: עזיזה המחודשת היא מותק של מקום, מאד נעים, בעיקר כשהוא מלא אבל בכללי הרבה פחות מנוכר ממה שהיה. האוכל סביר במחיריו וטעים. אני לא באה בציפיות גבוהות אבל בהחלט יש שם נסיונות לספק כמה מנות מאתגרות ומעניינות.

מל"ן 4 פינת הכובשים. כרם התימנים 

http://www.rol.co.il/sites/aziza/menu.html

BE FOOD- BE GOOD

ביקור לא טבעוני ב-BE FOOD

מעדניה / בית מאכל טבעוני חדש

לא על הממולא לבדו - הויטרינה הצבעונית משהו

 לפני כחצי שנה עברתי דירה לאזור הצפון הישן של תל אביב. השכונה הבורגנית שהתהדרה בעיקר בסניף ארומה ליד בית וואלה, שהפך עם הזמן למעוז ה"לחם ללא גלוטן" שאני עוד יכולה לסבול, התחילה לשעמם אותי. חיפשתי אטרקציות קולינריות, ובעיקר חיפשתי דרך להפסיק ולהזמין אוכל ממקומות מרוחקים בעיר, ולמצוא לי משהו לשעת צהריים שיהיה זול, נגיש ובעיקר אפשר להגיע אליו בכפכפים ולא להמתין 90 דקות לשליח. ואז א' חברתי המופלאה שאוכלת הכל לקחה אותי למקום שנקרא befood, או יותר נכון מעדניה שמתהדרת באוכל טבעוני ואורגני. נשמע מדליק, למרות שהמילה טבעוני ואורגני בצירוף עם "מעדנייה", עושה לי אסוציאציות של בית מרקחת. 

שתינו אוכלות בשר סטנדרטיות ועל כן היה מעניין לבדוק אם המקום יכול לספק גם את חשקיהם של אנשים פשוטי עם כמונו.
אני חובבת מעדניות, ומסוגלת לבלות שעות שלמות בטעימות של מיני גבינות וזיתים ורטבים הום מייד...ובעיקר של כל דבר שומני, עתיד כולסטרול ולא בריא בעליל.

הגירסה להמבורגר - מפתיעה משהו

מנת טייק אווי ממוצעת.. 

מסתבר שגם לבעלי המקום צמד המילים "אורגני טבעוני" כהגדרה למעדנייה, הזכיר קצת את תום סוייר בבית היתומים בתור לחלוקת אוכל, לכן הם החליטו להפוך את התצוגה למגרה במיוחד. לא עוד ריח של בתי טבע ותמציות צמחים אתריות! אלא ריח בישולים של אוכל ביתי, ומאפי לחמים שלא יביישו גם את רולדין...טוב הגזמתי קצת...

 אין מה לומר שהאוכל נראה מגרה, הצבעוניות, הריחות הבשרניות של הקציצות או השמנמנות של הממולאים. עשו לי חשק לא פחות מאיזה פולקע על אורז שמנוני במסעדת פועלים. - הייתכן?!!!

אם כן, בנוסף לאוכל הטבעוני עליו תקראו במדור נפרד, ישנן כמה מנות נטולות גלוטן לקהל המתאים דהיינו: לא לחולי צליאק רגישים מאוד, מכיוון שמשטחי ההפרדה אינם סטריליים, אך בהחלט מתאימים לכאלה בעלי רגישות נמוכה , או לנמנעים מגלוטן מכל מיני סיבות אחרות.

המבורגר בקונפיגורציה טבעונית

חובבי הממולאים (כמוני) יהנו מעגבניות ממולאות ובצלים במילוי אורז להם קוראים במקום "עטופים", מדובר במנה מכובדת ביותר (4 ממולאים בצלחת) ומחירה 48 ₪, או 4 קציצות דשנות., ובואו נאמר, שהיה לי טעים, חמים, הזכיר לי את הממולאים של סבתא, ואפילו נשאר לי קצת בצלחת לארוחת הערב. את העטופים / הקציצות מקבלים על מצע של אורז מלא / אטריות וירקות / קינואה וכד' או ירקות מאודים ובתוספת של אנטי פסטי - בהחלט מנה משביעה.  א' לעומתי לא התלהבה כל כך מהמנה אבל מצאה נחמה מפתיעה בכריך מלחם כוסמין דחוס שהיה עמוס לעייפה בשתיים מאותן קציצות ירק שבעצם הפכו להיות המבורגר בקונפיגורציה טבעונית והצליח להשביע גם את א' הרעבה תמידית! מחר הכריך - 28 שקל. שווה כל שקל!

את הכל שטפנו במיץ ירוק רווי תרד, חסה ומיני עשבים שגם הוא הצליח להפתיע  (אל תקמטו את הפרצוף - באמת שהיה טעים).
ומה עם מתוק?

לרגישים לגלוטן אשר מסוגלים לעכל קמח כוסמין (ויש מעט כאלה, אך הם קיימים) אני ממליצה על מאפין הכוסמין (העטוף בנפרד) אשר נאפה יחד עם ממרח שקדים שמאוד מורגש בטעם. מדובר במאפין בריאות, טעים להפליא...אני מודה שרצתי לקנות עוד. מחירו 12 ₪, שזה לא מאד זול יחסית לגודלו הקטן, אבל בואו נאמר: כשאין אופציות אחרות בנמצא, ובמיוחד לנו, שלא יכולים לרדת על כל קרואסון יבשושי בבית קפה, מדובר באופציה מוצלחת במיוחד..גם אם מעט יותר יקרה. אגב בתפריט שלהם ישנו סימון ברור לגבי המנות ללא הגלוטן, וכמו כן לערך הקלורי.

יש שירות משלוחים- לעצלנים ולמתגוררים רחוק

אבן גבירול 151 תל אביב

0779344770

להתאהב בסמוראי

ביקור במינאטו - פנינה יפנית קטנטונת בהרצליה

סושי הפך  בשנים האחרונות לפיתה עם שניצל.  כולנו אוכלים סושי אחד לשבועיים לפחות, זה כבר זול, מהיר ולפעמים זה סתם. פה ושם חובבי הסושי האמיתי משקיעים בעצמם ומתפנקים בסושי איכותי ויקר אבל רוב הסביבה שלי מפרקת 2 רולים בג'פניקה או בסושייה וסוגרת את הפינה.

בהרצליה פיתוח בין כל המקומות עמוסי ההייטק וזוללי העיסקיות לבין מתחם מקס ברנר רווי הזועטוטים והאמהות העייפות, ישנה מסעדה בשם "מינאטו", כשרה אמנם, אבל מקדשון לאוכל יפני, סושי ודגים. והיא מדהימה.

הבעלים – השף אקי סאן – יפני אמיתי - וכן, אני מודה שבצורה הכי בנאלית שיש, זה חשוב לי. פתח לעצמו מקום מדוייק, שקט או יותר נכון של שלווה, משהו במקום הזה השרה עלי שלווה. אולי זה המבט החודר של השף שהביט בנתח הדג ובמיומנות בצע ממנו פיסות מושלמות של סשימי, מה שגרם לי לבהות בו בערגה קלה. 
יש משהו בגבר יפני עם דג ביד וסכים ביד שניה ששולח אותי לכל הסרטים היפנים עם הגברים הסמוראיים הקשוחים האלו.. 
מעניין אם אמא שלי הייתה מסכימה...

טאפאס בר יפני? מתברר שכן

איזאקאיה הוא בר בסגנון יפני, המגיש משקאות אלכוהוליים לצד מגוון מנות יפניות קטנות המלוות את השתייה. השם "איזאקאיה" מורכב מהמילה "אי" שמשמעותה "לשבת ומהמילה "סאקאיה" שמשמעותה "חנות לממכר משקאות חריפים".
ככה נפתח התפריט של מינאטו. וזאת כדי שתבינו שפה לא תקבלו מנות ענק אלא מנות לחלוקה. כמו בר ספרדי רק יותר מוקפד.
התפריט די גדול ועשיר ועלול לבלבל ולמרות היות המקום כשר, מצליח השף אקי סאן למצוא כמה דגים שיהפכו את התפריט לצבעוני ומעניין כמו אלבאקור – טונה לבנה, פרידה וכד'.

בחייאת בואו נאכל, נהייתי רעבה שוב.

כל אחד והרעל שלו

נס כד הסאקה

לארוחה הזו הגעתי בטו באב עם אמא טריה. בתחילת הארוחה קירין - בירה יפנית וקנקן סאקה חם והזעטוט הטרי ביקש סימילאק. כל אחד והרעל שלו.
 ותקשיבו.. הכד הזה ליווה אותי לאורך כל הארוחה. אין לי מושג איך אבל הוא פשוט לא נגמר! אולי זה נס רווקות של ט"ו באב או..משהו כזה

פתחנו בצלוחית חמוצים מדהימה של מקלות תפו"א וגזרים במירין ושומשום. והתחלנו לאכול

טונה טטאקי ספיישל, טונה צרובה במחבת מוגשת עם אבוקדו, אספרגוס, בצל סגול ברוטב הדרים, מעוטר ברוטב מיונז וואסבי (65 שקל) הייתה מנה כיפית, עוקצנית בטעמים בעיקר בגלל הרוטב.

פירי קארה יאקי"- קוביות של דג דניס צלויות בתנור עם רוטב מיונז מינאטו (68 שקל), הלוק נראה מוזר בהתחלה אבל באיזשהו שלב תמצאו את עצמכם תרים נואשות אחר דרך לספוג את הרוטב המטורף הזה ומתלבטים האם יש מנת לחם במסעדה יפנית (יש?). מנה מצויינת. נתחי הדג שומרים על עסיסיות בתוך אותו רוטב סמיך ומשובח .

קינוקו איטאמה - תערובת פטריות מוקפצות במחבת ברוטב יפני מיוחד על בסיס סויה, מירין ובצל (38 שקל) מנה חביבה ולא יותר.

ספיישל של נתחי פארידה במעטפת קורנפלור מטוגנים בשמן עמוק שהיו מעט מלוחים בעיני אבל חוסלו ע"י הפרטנר.

קערית גדושה בטרטר המאצ'י (יילו טייל) עם ספייסי מנגו, פתיתי טמפורה ובצל ירוק – מנה מעט לא סטנדרטית לאור הטרטר שאנחנו מכירים. כאן הדג נקצץ דק דק והופך למין עיסה של דג טרי ומשובח שמקבל את הטעמים שלו מהמנגו הספייסי ואת המשחק המרקמי שלו מפתיתי הטמפורה הפריכים.

ורול סושי "מידורי" שכלל טמפורה של תרד, אספרגוס ומיונז (38 שקל).

כמובן, כמו כל מקום אסייאתי, הבעייתיות מגיעה בקינוחים (די כבר עם הטפיוקה!) או במוסיקה. אז לא לקחנו יותר מידי סיכונים וניסינו מנה של פטיפורים חמודה שסגרה פינה.

נס או לא, המקום פשוט נכון. טעים. מדוייק. בלי גרנדיוזיות ובלי רעש. שווה כל ביס. לחובבי איכות בלבד כי זו לא ארוחה של 200 שקל .

מינאטו, המנופים 8, הרצליה פיתוח, 09-7731703.

http://minato.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=16&Itemid=22&lang=he

לפנק לפנק לפנק

לפנק לפנק לפנק

סלביו - ביסטרו חדש בירמיהו

זוכרים את יוטבתה? טוב נו.. אני יכולה להתעלם ממנה אבל היא עדיין שם. בכל מקרה, מי מאיתנו לא חווה את המקום הזה לפחות פעם אחת ? את אותן מנות ענק רוויות קישוטים ורטבים (שנים היו לי סיוטים שהררי אלף האיים רודפים אחרי), את הטוסט העצום או הסלט יווני והשייקים שאז היו אטרקציה. ישראליות בשיאה. מנות ענקיות ועמוסות.
למזלנו (ובאמת למזלנו) קצת השתנו הדברים והיום אנחנו מבינים קצת יותר שלא צריכים להעמיס לנו הרים בצלחת כדי להנות. פשוט צריך את זה בכמות הנכונה ובעיקר באיכות הנכונה ואז ההנאה מושלמת.
מצד שני לא פעם נתקלתי בקמצנות כזו  שממש הייתי צריכה לחטט במנה כדי למצוא את הבשר / הדג.

השף הפלרטטן עם הגדולה
בירמיהו באמצע כל הבאלאגן הקבוע, ליד כל החומוסיות והמקומות שמתחלפים להם בקצב, לא רחוק מ"fu" שגדלה לה בטירוף. פתחו מקום בשם "סלביו". מין ביסטרו גדוש מנות שמקבל השראה מהמטבח הצרפתי אבל גם נותן מנות למטבחים אחרים כמו הדרום אמריקאי. אני רק יכולה לשער שזה  כי הבעלים הוא ארגנטינאי, בכל מקרה, מי שמנהל את המטבח זה הבן רודי.
המקום פתוח חודשיים. חצי מלא ורואים שעדיין לא הכל סגור שם מבחינת הקונספט וזה בסדר לגמרי כי לוקח זמן לסגור פינות אבל דבר אחד יקפוץ לכם לעיניים איך שתתחילו לאכול – הכמות.
קודם כל התפריט ענק. מלא בראשונות ועוד יותר מלא במנות עיקריות בכמת כזו שאתה די הולך לאיבוד כי בא לך לנסות מהכל אבל אתה לא ממש סגור על זה. תפריטי ענק תמיד גרמו לי להיות מאויימת וחשדנית . איך המטבח מתמודד עם ככ הרבה מנות.
לזכותם יאמר שהמלצרית כבר סיננה חצי מהמנות והודיעה שיש תפריט חדש שהוא קטן בהרבה.

מימין: סלט עשבי תיבול, באמצע: צלחת ענק של אספרגוסים ומשמאל הסביצ'ה שהציל את הכל

 הכל מוגש בצלחות ענק. 2 מנות ראשונות ואין לכם מקום בשולחן וחבל כי יש שם כמה ראשונות מצויינות ששווה להזמין. מתברר שהגישה במקום זה "כמה שיותר גדול  יותר טוב" ושאין מצב שיוצאים ממנו רעבים. כל מנה, פשוט כל מנה, מוגשת בצלחות באורך של 35-40 ס"מ!  בעיני זה היה מוגזם, זה גרם לכל מנה להרגיש עמוסה וקיטשית  מכיוון שהיה מלא שטח ריק וכל צלחת קושטה במלא רטבים וכדומה שרק העמיסו.
האוכל התגלה כלא רע בכלל אז בואו נמשיך

 במראה הראשון, לחם הבית,  נראה סתם עוד לחם אבל בביס השני מתגלה כתענוג פחממתי אמיתי של לחם טרי במרקם המושלם שנעשה במקום. הרטבים לצד זה מעט מבוזבזים – שוב טחינה וצלוחית עם רוטב עגבניות חם שלא ממש הבנו למה זה. לצד זה הגיעה מנה מהטובות שאכלתי - סלט עשבי תיבול קצוץ קצוץ מלא בלימון וטעמים עוקצניים עם קצת פיצוחים. מנה מעולה עם תיבול נכון.
ואז הגיעו צלחות הענק...

4 אספרגוסים טעימים שנחו להם ממש בסבבה עם המון מרחב על צלחת ענק מלאה במיני רטבים, פרמז'ן, בלסמי מצומצם. בקיצור מלא מלא דברים שקצת הרסו לנו. כי בתכלס אין מה לגעת באספרגוסים, חליטה נכונה ומעט מלח וזה מושלם. בא לכם רטבים - שימו אותם במינון הנכון או בצד. צלחת הסביצ'ה הענקית לעומת זאת הייתה כמעט וחפה ממיני רטבים והייתה מדהימה! שכבת נתחוני סלמון קצוצים גס, אננס טרי וירקות שורש ירוקים עם תיבול מינמליסטי. מבחינתי שימו את זה בכוס ואני אשתה את זה . יופי של מנה.

פשטות – זו הנוסחא

מימין: עיזרו לנו ילדים למצוא את ההמבורגר ומשמאל ערימה ירקרקה של פיסטוק על סלמון צרוב ושפריצים של יין מצומצם

בין הנסיונות לפלס דרך בין הבירה, לצלחות שלא ישברו, לסלולרי ולארנק, פתחנו כפתור בחזיה וחיכינו לעיקריות. לאט לאט המקום התמלא במיני נשים לבושות הידור וגברים שנראה כאילו הם מכירים את הבעלים ולקח לנו זמן להבין שהשף החמוד משהו עם הלוק הדרום אמריקאי הסקסי משהו הוא הוא הבן של הבעלים. אולי היינו צריכות לחשוד כשהוא חילק שמפניה לכולם והתעניין במה כולם אוכלים. נו שויין
בעיקריות היינו פחות בעננים. פה הצלחת הגדולה והעומס על המנה היה מורגש יותר ושוב חבל. אני חייבת לפרגן שמרגישים שיש שימוש בחומרי גלם טובים אז מבחינתי אין צורך להעמיס עליהם רטבים וקישוטים.
המבורגר פטריות ללא לחמניה היה בעצם קציצת בשר עסיסית ומשובחת  עם ערימה של פירה שמנמנן בצד ועליו פטריות ברוטב. אבל לצערי גם ההמבורגר הגיע עמוס לעייפה בהמון רוטב פטריות בקר חום שהשתלט על טעם הבשר המצויין.
מנת סלמון בחמאת פיסטוק הייתה מעניינת גם כן, לא כולם יאהבו את טעמה של חמאת הפיסטוק כי היא מעט שומנית אבל היא הייתה מאד מעניינת. בהחלט הייתי מוותרת על רוטב היין האדום המתקתק שזולף שם לארוך המנה כאילו זה מילקשייק תות. הסלמון מצויין איך שהוא וגם ככה יש את טעם הפיסטוק ושומניות החמאה. זה לא הולך עם יין שצומצם עם ככ הרבה סוכר בעיקר שבמקרה הזה היה לו טעם ממש תותי.

הקינוח גם הוא היה ענקי אבל מדהים – לחם פודינג ומסקרפונה.  גם פה הרבה קישוטים ודרמה אבל בקינוח זה עובר.

וואו..ככ הרבה פינוקים, בהחלט יוצאים מהמקום בתחושת שובע מטורפת ואולי אפילו מלאות. אני הייתי חולקת מנות כדי לחוות יותר וכדי לא להתפוצץ. לא להעז לוותר על הלחם, סלט עשבי התיבול, הסביצ'ה ו.. בכלל את כל הראשונות.
יש המון פוטנציאל למקום בעיקר בגלל הרצון לתת והחיוך הפלרטטני משהו של השף הצעיר שסולחים לו על הכל. אבל בחייאת.. קצת מינון.
נראה לי שירמיהו יקבל את המקום בברכה
רח' ירמיהו 52, תל אביב
טלפון: 03-6093522

ימים יפים

רשת האספרסו בר מרימה תפריט טבעוני!

מאת: אסי גל

תכירו - זה קארל לואיס. גבר אחר שהיה טבעוני לפני שזה היה מגניב.

זוהי תקופת הזוהר של הטבעונים! כן כן, אלו ימים טובים לטבעונים ולטבעונים ברוחם. עוד ועוד אנשים הופכים לטבעונים גם בלי לראות את גארי יורופסקי בסנדלי טבע ,ובמקביל עוד ועוד מקומות מכניסים מנות טבעוניות לתפריט שלהם. אולי בשלב מסויים זה ייעצר, ויתברר שזה אכן היה טרנד, אבל לאלו מאיתנו שהיו תמיד בכיוון ותמיד נאלצו לשבת על פסטה ברוטב עגבניות גם במסעדות שף הכי נחשבות, זו תקופת זוהר. לא עוד נשב מאחורה במקום של האוטובוס. מהיום אנו יושבים באמצע, איפה שאין ריח לא נעים. הנה, אפילו יש גבר שכותב על טבעונות, והוא אפילו לא לובש סנדלים מכוערים.

רשת האספרסו בר מרימה תפריט טבעוני!

לפני כחודש גם רשת האספרסו בר החליטה לשלב אותנו בחבריה ויצאה בתפריט טבעוני. בניגוד למקומות רבים שמוציאים תפריט טבעוני שפשוט דוגם את המנות שלא כללו בשר עוד מלפני כן וכך אנו מקבלים תפריט שהמנה הטבעונית המרגשת ביותר בו היא סלט, באספרסו בר הכניסו מנות שמהוות מנה עיקרית ללא עוררין- מנות עם סייטן, גבינות סויה, וארוחות בוקר מפריטטת חומוס ושקשוקה טופו. והכל בתפריט שכולו טבעוני, לא אחד מאלו שצריך לחפש את הסימון V ליד מנה כדי לדעת אם היא טבעונית. והכי חשוב- טעים, משביע, כל מה שנדרש מארוחה בבית קפה.את התפריט הרכיב שף הרשת יחד עם הנטורופטית דפנה ריכטר מה שאומר שהוא אשכרה מלא במה שצריך בארוחה.

תבשיל חיטה וחמוציות- צילום כפיר חרבי. תזונה: דפנה ריכטר. 
מהשב"כ: אבי דיכטר

אני יושב עם ידידה אוכלת כל לארוחת צהריים בסניף דיזנגוף פינת בו גוריון. בסיכומם של חיים, אני חושב שכמעט כולנו נגלה שאכלנו יותר ארוחות בבתי קפה מאשר במסעדה. האוירה הלא מחייבת ומגוון המנות הופכים את בית הקפה למקום מפגש יעיל גם כשרוצים לאכול. אנחנו יושבים בחוץ א-לה פריז ומולנו אוטובוסים רבים א-לה תחנה מרכזית רמלה. פינה חמודה, באסה עם כמות האוטובוסים מול הפנים. הציליה עושה צל נדרש יש רוח נעימה,ברקע ג'אז גרובי ופתאום רעיון הקיץ לא נראה כמו הדבר הכי גיהנומי בעולם.מזמינים.למנה ראשונה הולכים על קרפצ'יו סלק המוגש עם פרוסות אגס ותפוח,אגוזי מלך וחמוציות (24 שקלים). סוף סוף משהו חדש למנה המוכרת של סלק שבדרך כלל מקסימום מתחבר עם איזו גבינה ובכך הורס לטבעונים את התענוג. פה התפוח והאגס נותנים חמוציות וקראנצ'ינס שמשתלבים יופי עם המתיקות של הסלק,הפרוס ומוחמץ במידה מצויינת, רק מעט מומלח מדי. אני עושה לאפות של סלק ותפוחים. לא מאוד גברי בסך הכל, אבל מרענן בהחלט.

לעיקריות הבשרנית לוקחת פסטה ברוטב אלי אוליו עם זיתים שחורים ועגבניות שרי (42 שקלים) כל הסייטן מפחיד אותה ולכן היא מוותרת על פסטה ברוטב ראגו עם סייטן וירקות שורש (48 שקלים). הפסטה שלקחה טעימה ויעילה. העגבניות מתוקות ואפלו הזיתים מתוקים מדי. הכל לא מוצף מדי בשמן ובסך הכל מנה טעימה ונעימה. המנה שלי- מוסקה מחציל, תפוחי אדמה סייטן ומצרלה סויה(52 שקלים) כבר ממש מרגשת. זה תמיד תענוג להגיע למקום ולאכול מנה מעניינת וזאת לגמרי נכנסת לקטגוריה. הכל עשוי בדיוק רב, הטעמים משתלבים מצויין , הסויה נותנת מותכות גבינתית ואפילו הבשרנית לוקחת ביסים ומהללת. אחלה, אחלה מנה.

מוסקה טבעונית.(צילום:כפיר חרבי) סוף סוף לא פסטה

לקינוח אנחנו הולכים על בצק פילו עם תפוחי עץ ושקדים. שום חמאה, שום שמנת. רק פילו,תפוחים ושקדים וזה מצויין. אולי, ויסלחו לי שמני הפטיסרי, יותר טוב כקינוח מעוגת תפוחים. הרבה פחות כבד ועדיין טעים טעים. ובערך בעשרה שקלים זול יותר מכל עוגה. רק 25 שקלים.

מעבירים שעתיים, מדברים על כל מיני דברים כפי שגברים עושים רק כשהם פוגשים נשים, נשיקה על הלחי וביי. הבטן מלאה ולא כבדה,אפשר להמשיך את היום. אני מסתכל על מה שכתבתי ורואה שימוש ניכר במילים מרגשת ונעימה. לעזאזל. אני צריך לחטוב עצים או משהו. לא שאיכפת לי. עוד עשר שנים יהיה גם נשיא טבעוני, ואז כבר אף אחד לא יוכל להגיד לנו כלום.

רושפלד מפנק? מפנק מפנק!

בראנץ בטאפאס אחד העם

מאת הזללנית

אם תכנסו היום לחוות הדעת על טאפאס אחד העם רוב הסיכויים שתקבלו מטר של גידופים על המחיר מול המנות.  ואני לא פה כדי להתווכח עם זה. אין מה לומר שהמקום מיועד לקהל מסויים, קהל שלא בא מורעב ובמטרה לשבוע אלא קהל שבא להנות מדרינק עם נישנוש איכותי בצד. 

אבל מתברר שרושפלד יודע גם לפנק ובצעד מאד מפתיע הוא מיישם כרגע בטאפאס בר אחד העם את אחד הבראנצ'ים היותר טובים בעיר.

אז מה, לא נפרגן?

שלוש שעות עם פיסת נקניק ביד.

משאין סטרייטים הולמים בסביבה, הגעתי לטאפאס אחד העם, רעבה ומצויידת בעומר - החבר הגיי החתיך שלי (שקיבל כמובן יותר מבטים ממני) במטרה לבדוק את השמועות על הבראנץ החדש, וזה אחרי שכבר טעמתי את הבראנץ רווי הכולסטרול הנפלא של יבנה מונטיפיורי (ראו למטה הערות).

איך שהנחלנו את ישבננו החטובים (של עומר יותר) מייד,  כמו אלכוהוליסטים לא אנונימיים ושניה אחרי שהונח לפנינו התפריט של הבראנץ הצבענו על הדרינק שנכתב כאופציה מול הסאן פלגרנו.

ובכלל לא מובן לי איפה ההחלטה . סודה מול אלכוהול?!! באמת?!!

ורק אחרי ששתי סנגריות לבנות הונחו לפנינו, אותן שלקנו בקולות רמים, יכולנו להתפנות למה שקורה סביבנו בעוד האלכוהול מתחיל לחלחל לו באיטיות.

נתחיל בשירות – מושלם. ברצינות. אולי זו השעה, אולי זו השבת אבל כולם היו ככ נינוחים. אבל קיבלנו שירות רגוע של שבת ולא שירות מוקפד של ערב. הברמנית ענתה לנו על כל שאלה מעצבנת ותאמינו לי ששאלנו, מילאה את כל משאלות ליבנו במסגרת הבראנץ ואפילו פינקה בקטנות כטוב ליבה.

חמש דקות מרגע קבלת הדרינק קיבלנו פלטת עץ מלאה בכל טוב: מגוון נקניקים מבקר נמוך, כ- 4 ממרחים שונים (במקרה שלנו גבינות, סלט ביתים משובח וסלט חצילי מעושן) , קערת סלט שוק טרי, חתוך גס, הרבה לימון, חתיכות גסות של גבינת טולום, זיתים מתובלים וחשוב מכל, ערימה של לחם טרי  כזה שברור היה עוד לפני הביס הראשון , שצריך לבקש מנה שניה. 

תנו לי עוד! קחי עוד!!

וכאן היופי של הבראנץ! הכל אפשר למלא שוב ושוב. בחיי, שאלתי אותה פעמיים לפחות אם זה אמיתי, בכל זאת אנחנו מדברים על טאפאס אחד העם...החל מאותו רגע ובמשך כל 3 השעות ששהינו שם, בין סנגרייה לסנגרייה, תמיד הייתה לי חתיכת לחם ופרוסת נקניק ביד או בפה. עינוג אמיתי. 

אבל חכו האוכל לא נגמר! חוץ מזה מקבלים תבשיל לבחירה כגון שקשוקה ספרדית; ביצת עין על פולנטה עם פטריות; תבשיל ביצים, פלפלים ובייקון, תרד וביצים, פאטאטס עם בייקון וביצת עין , וגם שתיה חמה והכל במחיר של 78 שקלים לאדם.. אולי לשניה זה נשמע יקר אבל תחשבו לרגע שארוחת בוקר תל אביבית עולה כ- 50 שקלים ולפעמים יותר וכמעט תמיד היא משעממת כל כך שבכלל אין מה להשוות. פה קיבלנו ארוחה צבעונית מלאת כל טוב, כולל אלכוהול וקפה, כולל טריות מיידית. שווה כל שקל מבחינתי.

הבראנץ' הספרדי הוא   בשישי ובשבת בשעות ב-11:00-16:00.

טאפאס אחד העם. רחוב אחד העם 27, תל אביב. 03-5666966.

וכמה מילים על יבנה מונטיפיורי

אני מחבבת מאד את המרפסת של יבנה מונטיפיורי. בעיקר בשבת. האווירה רטרואית,,רגועה מעוצבת משהו של צומת הרחובות האלו מרגיעה אותי מאד.

מה בתפריט? יבנה מונטיפיורי לא באים להמציא כלום מחדש אלא לספק סחורה טובה. ישנה ארוחת בוקר קלאסית שתכלול את הסטנדרט ועל כן אני הייתי מוותרת כי המחיר פה הוא 57 שקל.אמנ ם הלחמים והממרחים מצויינים אבל עדיין זו ארוחת בוקר רגילה.

אבל גזרת הכריכים מספקת ארוחה רווית כולסטרול נוזלי וצינתור צמוד.

אחח.. כריכים  בחלה של שבת פריכה כזו עם נקניק, סלמון או סטייק סינטה פרוס (55-66 שקלים). או ספיישלים עם  ביצי בנדיקט,קרוק נקניק,  שקשוקה טורקית  (45-65 שקלים) . חלק מהמנות מוגשות עם סלט, מיץ טבעי ומשקה חם אבל שימו לב לבדוק אחרת ארוחת הבוקר גדלה תקציבית.

הפינוק צהריים שלנו כלל קרור מאדאם שבנוי מ3 פרוסות חלה גדודות בגאודה ברמת העבירה על החוק ועל הכל ביצת עין נוזלית. פשוט אכזרי.

המנה שהפתיעה אותי יותר היתה הכריך סינטה (66 שקלים). שתי פרוסות דשנות האחת עם סלט ביצים טרי וגס שטעמן של הביצים מורגש בו ולא המיונז. והפרוסה השניה גדושה בנתחי סטייק קצוץ ליד ירקות טרים וחמוצים. החיבור הזה של שניהם ביחד יצר כריך אולטימטבי של "סטייק אנד אגס"  כזה שגורם לך לעצור לכמה שניות בזמן הלעיסה כדי לספוג את כל הטעמים ולא לפספס כלום. כריך מצויין!!!!, ככ חבל שזה לא כלל גם שתיה כי הכריך עצמו הוא לא זול בגלל הבשר ותוספת השתיה שלנו הקפיצה את הארוחה הזו למעל 75 שקלים. לא זול לסנדוויץ בשר ומיץ תפוזים.

 השירות מעולה, החוויה מרגיעה וטעימה אבל בהחלט סולידית. ופשוט כיף שם.

שישי: 9:00-14:00 / שבת 10:00-13:00

מונטיפיורי 31 תל אביב

כשלנגב חומוס זה לא מובן מאליו

מאת הלוחשת לקמחים

הקדמה קטנה ברשותכם...

אם  יש משהו קשה יותר מלגלות שיש לך צליאק ולא תוכל לעולם לדחוף את היד  לתוך חלה ולאכול אותה מהאמצע, לשבת על צלחת עוגיות בקפה השכונתי, או שלוש סופגניות של רולדין בחנוכה, הוא לגלות שיש  לך צליאק בגיל יחסית מאוחר, אחרי שכבר נחשפת לכל הטוב שעולם הג'אנק הקולינרי מציע. ולא שלא סבלתי קודם לכן, סבלתי. אני מושכת את האלרגיה (מחלה זה נשמע רע) הזו מגיל 16 בערך. אבחונים לא נכונים, התעלפויות, קריסת מערכות, כבד, לבלב, שחרור מהצבא בטענה מוטעית של אנורקסיה, אינפוזיות והשד יודע מה, הביאו לכך שרק בגיל המופלג 30 אוציא לחלוטין את הרעל (עבורי זה רעל) הנקרא גלוטן מהתפריט באופן סופי.

נכון, אולי לא ראו עליי.. אבל הייתי מכורה לבורקסים, לבצקי עלים, לפיצות נוטפות גבינה (הצליאק שלי גם פתח לי קצת רגישות למוצרי חלב), ללחמים בפאריז, לריח הזה של הקרואסון הטרי בבית קפה.

מאז שהחלה  תקופת הצנע נטולת הגלוטן אני מקדישה את חיי כדי למצוא תחליפים הולמים. יש המון תחליפים, אני מניחה שמושקעת בהם מחשבה עמוקה...אבל כמי שטעמה את הפרי האסור האמיתי, אני מזהה בקלות טעמי לוואי. 

והנה טיפ קטן לכל בעלי המסעדות: כשאתם משקיעים בלחם נטול גלוטן, תעשו טובה ותטעמו אותו בעצמכם. ישנם תחליפים רבים בעלי מרקם סופגנייתי, מתוק ותירסי, שמוציא את כל ההנאה מלחם. מנגד, אם אתם באמת רוצים לשמח צליאקים,  אולי תאפו לחם לבד?.

חלום  חיי הקולינרי כרגע הוא לקום בבוקר ולאכול טוסט בטעם של טוסט אמיתי בבית קפה, לקנות פיצה דקה דקה במחיר סביר ככה סתם ברחוב, לנגב חומוס אצל אבו משהו עם פיתה לא צמיגית, ולאכול את הבייגלה עם הזעתר בים. 

דברים שנראים ככ מובן מאליהם אה?...

אז אני פה כדי לספר לכם על המקומות שאפשר להנות בהם גם ללא גלוטן, עם פיתה נורמלית, פסטה אמיתית ופיצה קריספית כמעט כמו לכולם.

חומוס מאדאמס 

סוף סוף מנגבת חומוס כמו כולם (כמעט..)

צולם ביום חול ולפני ניגוב בפיתה ללא גלוטן

כן  חברים שלי, אתם לא מצליחים לתאר לעצמכם כמה כייף לנגב חומוס. אני יודעת, אתם בטח יושבים בבית ולא מבינים על מה המהומה...חלקכם (כמו אמא שלי למשל) יכולים אפילו לומר: אז תאכלי חומוס עם מזלג, עם צ'יפס או עם ביצה! מדוע דווקא לחם את חייבת?.

אז זהו, שאני לא הייתי חסידה כל כך גדולה של חומוס, עד שנלקחה ממני היכולת לנגב עם פיתה לוהטת צלחת של גרגרים עם פול וטחינה מלמעלה. 

אז חיפשתי וחיפשתי וככל שעברו השנים לאט לאט נכנסה התודעה של לחמים נטולי גלוטן  והנה אני מוצאת לי מקומות שממ שמכניסים את זה כחלק מהתפריט הקבוע!

מאדאמס, החומוסיה החדשה בשכונה שנמצאת בשינקין על פינת רחוב יצחק נפחא ושינקין היתה לרגע סוג של הבטחה עבורי. קודם כל, אני חייבת להוריד בפניהם את הכובע ולו רק על המחשבה להכניס פיתות ללא גלוטן לחומוסיה. רק בזכות העובדה שחשבתם על ציבור שלם שנמנע מטעמים אלו ואחרים מגלוטן, רק על כך מגיע לכם שאפו גדול!.

לגבי  החומוס עצמו, הוא מאד משיחתי ועמוס מידי בטחינה. אני חובבת חומוס גרגירי יותר. החמשוקה - חומוס שקשוקה לא ממש חזקה ואני מודה שהעדפתי את מנת החומוס והפול שהיתה עמוסה ובהחלט סתמה אותי לחלוטין, ללא צורך בפיתה. גם הפלאפלים שמותאמים גם עבורינו המוגבלים היו טעימים מאד.  

בואו נאמר שבשורה התחתונה לא נפלתי מהכסא והזלתי ריר. מדובר כפי שהגדיר חברי הטוב "חומוס לאשכנזים סבבה לגמרי". טעים, עם כל התוספות, אחלה שירות ובאמת לוקיישן מושלם לשבת עם חבר'ה. מצד שני, אם אתם מכנים את עצמכם כדוקטורים לחומוס- אולי זה לא המקום בשבילכם. וגם המחיר מעט יקר - 26 למנת חומוס.. קצת מוגזם.

אבל כגלוטניסטית,, תודה שחשבתם עלינו, תודה על הפיתה (שחוממה פעמיים, כדי שלא תהיה צמיגית), רק על כך ובכלל על השירות הנפלא שלכם מגיע לכם שאפו. כן, אני אחזור לנגב שם.

מדאמס

שנקין:  רחוב יצחק נפחא 3, ליד גינת שנקין

שעות פתיחה: א'-ה'- 9:00-21:00, שישי- 9:00-16:00

טלפון: 03-5055344