תהנו - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים - אוקטוברפסט

Kann ich ein Bier und Wurst

או בתרגום חופשי "בחייאת תביא לי נקניקיה ובירה"
אסנת גואטה

שווראצה טיפוסית

ה"אוקטוברפסט" הפך להיות בעיני התל אביבים ולא רק, למעין חג לאומי שנותן תירוץ ללמה לשתות בלגימה אחת ליטר בירה ולהבין מאוחר מידי שאין לנו את הקיבה לזה ולמה לכל הרוחות הייתי חייבת לאכולאת הנקניקייה הרביעית

 את ארועי האוקטובר פסט אפשר לחגוג בהרבה מקומות והכי עדיף במינכן אבל אם אתם כבר פה, ההמלצה שלנו היא ב"ביירן", הבר הבאוורי בפרישמן (וכמו שכדאי לשתות לשוכרה בבר האירי ביום פטריק הקדוש) הביירן הוא ההכי גרמני שיש לנו רק בלי הבלונדיות הגרמניות תפוחות השדיים. וטוב שכך, ככה נוכל להתגאות בשדיים הישראלים שלנו! 

הבו לי שפצ'לה!

תכירו: מימין לשמאל שווינהקסה, שווייצרוורטס ובייגל. ייבוא מאירופה

אין מסיבה גרמנית בלי כמה מנות עם שמות מלחיצים כמו קרטופל, שוויינהקסה, צוויבל ועוד

אז מה בתפריט?  "קסלר"-צוואר לבן מעושן צלוי עם רוטב חום וקרטופל קנודל

"שוויינהקסה" שוק לבן צלוי, מוגש עם קרטופל (מין קניידלך מוזר)

"צוויבל רוסט בראטן" (זה נשמע הכי מלחיץ בחיי..)- סינטה צרובה במחבת עם בצל קריספי

"עוף צלוי בבירה" כי כולם חייבים להיות שיכורים! ועוד מלא מלא מנות

אבל בתכלס אין חגיגה בלי נקניקייה! ובמקרה הזה לאחר שטעמתי את כולן, כמה פעמים, שוב ושוב.. אני בהחלט יכולה לומר לכם שלהם יש את ההכי גדול...

"ברטוורסט" - נקניקיות לבנות מטוגנות, "וויסוורסט" - נקניקיות לבנות מבושלות כמיטב המסורת  ו"שווייצרוורטס" - הכי טעימות!!!  זוג נקניקיות עגל עם גבינה. כולן שמנמנות, עסיסיות ומושחתות
וכמובן שטרודל קלאסי לקינוח.. 

Kann ich ein Bier - מה עם הבירה?

שתינו ככ הרבה ששכחנו לצלם אז הבאנו לכם תמונות

בכל שנה, מבשלות הבירה הבוואריות מייצרות בירות מיוחדות עבור האוקטוברפסט. בירות אלה מבושלות בחודש מרץ ומותססות בתסיסה איטית במהלך חודשי הקיץ. הן מתאפיינות ב- 5.5-6% אלכוהול, בצבע זהוב יפהפה, ובטעם הקלאסי שנשמר כבר למעלה מ-500 שנה.

בביירן יגישו 3 סוגי בירות שיעלו 49 שח לליטר!!! - אז תביאו הרבה קשים...

שפאטן אוקטוברפסט / ארדינגר אוקטוברפסט / לוונבראו אוקטוברפסט 

ועוד 2 מהתפריט הרגיל.

במקום מתכנני 10 ימים של מסיבה אמיתית עם ספסלים שכונתיים, מגף של 2 ליטר בירה!, הרבה שירי יודל ובקיצור באלאגן!

זו ההמלצה של שמנמנים לאוקטוברפסט! 
תהנו  - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים

ביירן - פרישמן 22 תל אביב

נפלאותיה של גלגולי מסעדה

נפלאותיה של גלגולי מסעדה

אסנת גואטה

מדהימות אותי נפלאותיה של גלגולי מסעדה. יום אחד היא מסעדת פועלים חבושת מטפחת של קציצות ואורז, למחרת היא כבר חובשת כובע מגונדר ומבט יהיר כאומרת "אני יודעת מה אני שווה ותשלמו בהתאם כדי להנות ממני ולקציצות ואורז יקראו מעתה כדורי בשר שנטחנו זה עתה על מצע גרגירי אורז בסמטי ריחני ועשבי תיבול" ולפעמים היא נטולת כובע עם מבט בגובה העיניים ואולי מעט מושפל שמבין שתכלס כל מה שהיא רוצה זה שיאהבו אותה בלי פוזה.

הבנתם אותי בכלל. או שסתם התברברתי לי פה בפילוסופיית מעליות?

בעיר הזו אין חוקים. גם מסעדה שמנסה להיות גורמה יכולה למצוא את עצמה מגישה מנות ב- 30 שקלים עם סלט ירקות ליד. כששף מגיע למקום הוא מלא בעצמו ובחלומות ולא משנה כרגע מה ההוצאות של הבעלים או האם הסביבה בכלל מתאימה. הוא חייב לנסות  ואני יכולה להבין אותו. אבל לכן רואים לא פעם ופעמיים מסעדות שנפתחו עם הרבה רעש וצלצולים מורידות את הראש ופשוט נהיות עוד מסעדה שמנסה לשרוד ולפעמים יש תקווה.

וכזו היא עזיזה.

עזיזה יא עזיזה

את עזיזה, מסעדה בכרם התימנים פגשתי לראשונה כחודש לאחר שנפתחה בהרבה צלצולים והצהרות על אחד המטבחים הטובים בעיר . בצהריים היא תפקדה כמסעדת פועלים שכונתית ובערב מסעדת גורמה עם לוק של פועלים. זה היה מעט הזוי ובעיני זה לא עובד. למסעדה אין זהות אחידה ולא קהל שיודע למה הוא בא אלא 2 מטבחים שנאבקים אחד בשני אם על איכות חומרי הגלם ואם על השירות.

ואכן ככה הייתה חווית האוכל. יקרה כאילו זו מסעדת שף עם שירות מזעזע כאילו זו מסעדת שירות עצמי.

והנה עכשיו, אותה גברת שינתה אדרת, הורידה ראשה והחליטה לדבר אלינו בגובה העיניים. עדיין יש הצהרות על מטבח ביתי בצהרים ומטבח מהודק יותר בערב אבל ממותן. הכל במינון.

הגענו לעזיזה בגלגול השני וגילינו תענוג קליל , כיפי עם נפילות מעטות. 

מתברר שהחמשת העיגולים מימין הם צ'יפסים תמניים.. טוב לדעת שזה צ'יפס בכלל

פוקאצה פריכה ספוגת שמן זית טעימה ופשוטה, תבשיל עדשים שחורים על אורז בר, שמשחק קצת עם מרקמים ורעננות, ביצת עין על פירה חמאתי ומפולפל שמצורף אליה סלט ירקות מיותר שדי מוריד את המנה, המבורגר שהפתיע עם סלסת עגבניות ביתית חריפה לצד 4-5 צ'יפסים (תימניים? למה?) מאכזבים שמעיבים על המנה כולה בעיני, נתח קצבים על פולנטה חביבה ואת הכל מחליקים קלות עם קנקן סנגריה  ב- 59 שקל ומנות בממוצע של 50 שקל. כמו שאמרנו  - לדבר בגובה העיניים. אם בעזיזה הקודמת כוס יין עלתה לנו 50 שקלים פה זה שונה קצת.

 לסיכום: עזיזה המחודשת היא מותק של מקום, מאד נעים, בעיקר כשהוא מלא אבל בכללי הרבה פחות מנוכר ממה שהיה. האוכל סביר במחיריו וטעים. אני לא באה בציפיות גבוהות אבל בהחלט יש שם נסיונות לספק כמה מנות מאתגרות ומעניינות.

מל"ן 4 פינת הכובשים. כרם התימנים 

http://www.rol.co.il/sites/aziza/menu.html

הכל טוב ויפה, אבל ... לא

ביקור בשני מקומות עם רצון טוב

השווארמה הצמחונית ורשת קפה קפה

השווארמה הצמחונית - אפשר יותר

שווארמה טבעונית. כמו בסניף השווארמה ההוא שלא תחזרו אליו.

מגיע לנו, הצמחונים/טבעונים רשת פאסט פוד מגניבה. 
לא רק דוכן פלאפל. אלא משהו מהיר, טעים בלי תיחכום, ובמחיר נורמטיבי. כרגע יש דבר אחד כזה, וזו השווארמה הצמחונית. אכלתי בה כשהיא רק נפתחה והייתי מרוצה למדי. השבוע, כטוב ליבי במינצ'וז, החלטתי לחזור ולנגוס באיזו פיתה עסיסית עמוסה נתחי סייטן. הזמנתי מנת שווארמה והמתנתי. 
הבעיה התחילה כשהתחלתי לשוטט קלות בעודי ממתין וקלטתי את המראה של המקום. מעט מוזנח, מקרר שקוף ריק ליד הקופה, כמה כיסאות, וזהו אין ממש השקעה כמו למקום אוכל. שאלתי את המוכרת מה פשר המקרר והיא ענתה שהוא נועד לקינוחים שאין כרגע. שאלתי למה אין סלטים במקרר שנוכל לשים לבד, ולא ממש נעניתי. הכל נעשה מאחורה, כי הסייטן צריך פלנצ'ה. אבל למה לא למלא סלטים ליד הלקוח, כדי שנחוש כמו שווארמיה אמיתית? ניסיתי בכל זאת להבהיר את הנקודה וביננו זה אולי זה גם  יוסיף קצת אוירה, קצת דיבורים, כך שנחוש עצמנו שווים בין בולסי הפיתות. “המקומות ההם מלוכלכים, פה נקי" אמרה לי אותה מוכרת - טבעונית שגרמה לי להצטער שאני חלק מעמה. 
וכשהגיעה המנה, מפוצצת בהחלט בסלטים כפי שמצופה משווארמה, התאכזבתי גם מהטעם שלא דמה כלל לעדינות שזכרתי. הסייטן תובל בשבע קילו כמון, הסלטים היו סבירים והפיתה נקרעה די בביס הראשון. לפחות תחושת השובע והזיעה המלווים למנת שווארמה בשרית נכחו גם באכילה של המנה הזו. בקיצור, באסה. מגיע לנו יותר טוב. ואין שום סיבה שבגלל שזה מקום ללא אוכלי בשר - לא ישקיעו קצת בניראות, בחווית האכילה. אוכל זה אוכל והסועד זקוק לאותם גירויים פשוט רק בקונפיגורציה אחרת. 

קפה קפה

אין ספק שחזון היום שני ללא בשר שמיקי חיימוביץ' מריצה במרץ הוא רעיון עלא כיפק. פעם בשבוע, יותר אופציות טבעוניות במסעדות. 
המבאס הוא שמסתבר שמקומות רבים ניסו את הקטע ולא הלך להם. טבעונים לא ממש אימצו את רעיון יום שני ומילאו את אותם מקומות ואוכלי הבשר לא ויתרו על מנת הבשר שלהם, שכמעט בכל המקומות הוגשה כרגיל. חבל.
בכל מקרה, רשת קפה קפה בינתיים ממשיכה להריץ את התפריט הטבעוני לצד הרגיל בימי שני ולהתגאות בהיותה הרשת הראשונה שלוקחת חלק בקמפיין היום שני ללא בשר. אבל כמו שהולך המשחק שגברים משחקים כשהם משועממים "הכל טוב ויפה, אבל..” אז פה המשחק הולך ככה "רשת קפה קפה מגישים מנות טבעונית. הכל טוב ויפה רק ש...הן לא טעימות".

ניוקי חצי חצי. רציתי לומר שלפחות התמונה נראית טוב, אבל נמלכתי.

ניוקי חצי מטוגן חצי מבושל, חצי אכיל (49 שקלים). הרוטב בא בשילוב שום קונפי, עגבניות שרי, זיתי קלמטה, פולי סויה, פלפל קלוי, ממרח ארטישוק, טימין ובזיליקום. הרבה מרכיבים לרוטב סתמי. קציצות העדשים הכתומות (49 שקלים) הרגישו כמוצר של סופר ורק השניצל דלעת (46 שקלים), שהוא למעשה פרוסת דלעת מצופה פירורי לחם ומטוגנת, זכה להתלהבות מסויימת, משום מה מאוכלת הבשר. לי זה עשה בלגאן בקיבה. בקיצור, רעיון מבורך, עשייה שמרגישה כאילו קיוו למשוך קהל של טרנד. אבל ביצוע די כושל