צ'יקטי בנג בנג

טאפאס לא רק לספרדים

ה"ציקטי" ביהודה הלוי 58

צ'יקטי בנג בנג

אוייש אני אוהבת את הקיץ. כן כן, אני בטוחה שאתם בוהים בי כרגע בתדהמה בעודכם מזילים טיפות זיעה מהבילות מעל הכתבה. אבל אני חולת קיץ. מתה על זה שאפשר ללבוש שמלה דקיקה ותו לא, אוהבת את שלל הגלידות שצצות בכל מקום, את הדרינקים הצבעוניים שמגישים לי, את השריצה בים בערב ובעיקר את האוכל, את היצירתיות שכל השפים נתקפים בה ואת הקלילות של המנות הקטנות שמאפשרת לי לחסל הרבה מהן בלי מצפון.

איטליה במנות קטנות

מבחינתי כשהתיישבתי על הבר ב"ציקטי" – טאפאס בר איטלקי חדש ביהודה הלוי ומאז''ה, הצלחתי לשלב את כל האהבות שלי בקיץ יחד. גם שמלה קלילה, גם שיגישו לי דרינקים וגם מלא מנות קטנות.

את קונספט המנות הקטנות ופתיחת השולחן רובנו מכירים מהערבים והיוונים שבעיני הם הכי טעימים והכי טריים שיש בעוד שדווקא הספרדים הם הכבדים יותר ושם תקבלו מנות שרובן מטוגנות ומוקרמות. מתברר שהאיטלקים עושים עבודה מצויינת בתחום הזה גם. תרבות צ'יקטי (מנות קטנות באיטלקית) באיטליה היא תרבות עשירה וטעימה במיוחד ובעיני הרבה יותר טרייה וצבעונית מהטאפאס בר הספרדי.

תאווה לאוכל

היכן ששכן הגאסטרו פאב קם לו בר איטלקי קליל ולא מחייב שכל מטרתו הוא שתחייכו ותהנו. המוסיקה משובחת, הברמנים חמודים מהרגיל , פלרטטניים במידה הנכונה ולא מפסיקים למזוג לך אלכוהול ולפנק, המטבח הפתוח מגלה טבחים סמוקי לחיים מהחום זורקים על הפלאנצ'ה מיני מטעמים שמפיצים ריח מטורף, ומספקים כל הערב מלא אוכל במנות קטנות: ארטישוקים צלויים, פלפלים אדומים שזורים בערימה לצד קרעי מוצרלה לבנה כשלג, דגים מטוגנים, פיסות פוקאצ'ה ספוגה בשמן זית, פיצות אדמדמות מנוקדות בגבינה מבעבעתןפפרוני עסיסי, כדורי אורז נימוחים עמוסים בגבינה משובחת שמחממים את הפה, אספרגוסים ירקרקים צלויים ונגיסים, סלייסים דקיקים של נקניקים איטלקיים שאפשר לחסל ככה סתם, ערימה מלאת ריחות של פטריות צלויות עטופות בנייר חום ספוג בטעמים, ערימה שמנונית וטעימה כל כך של אנשובי שנכבשו לאחרונה מעורבבים להם עם פיסות אדומות אש של פלפל ומלא שיני שום, פולנטה טרייה של תירס, קרמית וצהבהבה מכוסה בשבבי פרמז'ן טרי כאילו הייתה עוגת יומולדת ועוד ועוד ועוד ואני מוצאת עצמי מדברת ולועסת, מפטפטפת ונוגסת בתאווה בארטישוק צלוי שריחות שמן הזית אופפות אותו, צוחקת ללא הרף ולוגמת מכוס יין לבן כדי לפנות מקום לפיצה המבעבעת ששולחת אותי לזכרונות מלאי תשוקה באיטליה, שולחת יד ובוצעת, שולחת מזלג וטועמת 
ובמשך שלוש שעות רק נהנית .

אחחח הפיצה הפיצה.. אחח הפולנטה הפולנטה

וזו מהות הצ'יקטי בעיני, הנאה. שלוש שעות של ניתוק המוח מהיומיום ושקיעה טוטאלית בעצמי.

המקום כיפי, המחירים סבירים לחלוטין וההנאה מושלמת מדרינק ונישנוש ועד בילוי של כמה שעות.

חובה לבוא

יהודה הלוי 58 פינת רחוב מזא"ה, תל אביב

בורוביץ תעשה לי שפונדרה!!!

בורוביץ תעשה לי שפונדרה

סדנת שף ב"פורשף" תל אביב

מאת: אסנת גואטה

בורוביץ מעלה אדים...

אחת לתקופה אני חוזרת לסדנאות שפים מוכרים ש"פור שף" אוהב כ"כ להציע. סוג של התחככות בכוכבים רק מהצד הטעים יותר ונטול הפפארצי.אלו סדנאות של שפים מוכרים שמוכנים אחת לכמה חודשים לתת  4 שעות מלאות בסודות מקצועיים, טיפים וכל מה ש"רצית לשאול את השף האהוב עליך ולא העזת.." וכאלו.אני הגעתי לסדנא של בורוביץ -יונתן בורוביץ.

השף והבלורית

יונותן בורוביץ פתח את המסעדה שלו – "קפה 48" לפני כ- 3 שנים ואחרי שנה של מרידה במוסכמות הקולינריים והתמדה בסגנון האוכל שלו, הוא הפך להיות להיט ולא רק בגלל הלוק החמוד-רשע משהו שהוא מתהדר בו. ידוע שאין לו הרבה סבלנות , ושהוא די קשוח במטבח אבל הדברים שהוא מוציא מתחת לידיים שלו יכולים לגרום לי פשוט לגנוח קלות ולשקוע לטעמים. כל מנה היא פשוטה ולא מוגזמת אבל מכילה ככ הרבה טעמים.

אז מה הפלא שקצת התרגשתי להיות מוזמנת לסדנא שבה מר בורוביץ מתארח ולגלות את סודו של הכריך שפונדרה המפורסם שלו.

מתחילים לזלול

בלי חוקים!

מה שהפתיע היה שהסדנא התנהלה ללא החוקים הרגילים שיש בסדנאות , וזה היופי בסדנאות שף, הם בתכלס מנהלים אותה איך שבא להם. במקרה של בורוביץ המתכונים היו רק המלצה, רובם היו לא מעודכנים והיינו צריכים לרשום הכל מחדש ואת המתכון לקראק פאי המענג הוא בכלל שלח אותנו לחפש באינטרנט. מה שזה כן נתן, זה פחות להתעמק בכתוב ויותר להבין.

בורוביץ מלכתכילה מבהיר שפה לא לומדים את המתכונים כמו שלומדים טכניקות בישול וכלים איך להכין דברים. חומרי הגלם הם בשליטתינו וניתנים להחלפה כל עוד נדע להתמודד איתם.

חצי שעה אחרי כבר נישנשנו סביצ'ה של דג שלמדנו לפלט (חלקנו פשוט גנבו מתוך הערימה נתחי דג נאים וזללו כמו חזירים) ואת סלט האטריות האסייתי המוכר  שלמדנו מה סוד התיבול שלו. אבל ביננו כולם חיכו לדבר אחד-לכריך השפונדרה. זה כריך מלחמניית חלב מענגת גדושה עד כלות בנתחי שפונדרה בבישול ארוך אבל עסיסיים ובשרניים.

אלוהי השפונדרה

התחלנו בבחירת הנתח, המשכנו בהסבר המלחיץ מעט על בישול בסיר לחץ והגענו לשלב הכיפי של פירוק הבשר וההבנה שהשד לא ככ נורא. בשלב הזה די הפסקנו להקשיב ליונתן ורק אחרי 2-3 כריכים קצת נרגענו והמשכנו את השיעור לשלב המתוק של עוגת הקראק פאי רווית הקלוריות שעשויה משחיתות שטנית נטו – סוכר וחמאה.

בתכלס – בורוביץ היה הגירוי לחזור מידי פעם לסדנאות השפים של פורשף, יש משהו שונה, פרוע קצת, לא סטנדרטי בסדנאות האלו ופה המקום לקבל את הידע האמיתי ושוב. להתחכך קצת...

יונתן בורוביץ אמור להעביר עוד סדנא ובכלל תיכנסו ללוח הסדנאות של פורשף ותתעדכנו

http://4chef.co.il/

ערק צהרים - יופי של הרגל

ביקור במזקקת ערק מצדה במעלות

מאת: אסנת גואטה, שיכורה, אי שם בצפון ישראל

ערק מצדה - כל החבר'ה

אני לא אוהבת בירה, התוודות לא מעניינת. אבל כלא אוהבת בירה,במדינה חמה כמו שלנו ,מגוון האלכוהול שהוא גם מרווה בקרירותו וגם שפוי במחיריו הוא מועט. קוקטיילים עולים מעל 40, אלכוהול רגיל עולה מעל 35 והפתרון היחיד הוא ערק שלמרות עליית המחירים עדיין לא עובר את ה30 שקלים ברוב המקומות.

אני מכורה לליקריץ וערק – זו ההתוודות השניה שלי , שוב לא ממש מעניין אבל שתדעו.

ההזמנה לערק מצדה במעלות הביאה אותי לדילמה לא קלה. מצד אחד עד מעלות, ועוד בתשע בבוקר! (בדכ אני מתהפכת לצד שני בשעה הזו). 

מצד שני – ערק. 

אז מצאתי את עצמי בעשר בבוקר, בשמש נעימה של צפון ארצינו אחרי 5 צ'ייסרים של ערק משובח על בטן עם 4 קרקרים דלוחים של אוסם. מחייכת חיוך של פינוקיו לפני שהוא גילה שהוא לא ילד אמיתי. 

בעיקרון ניתן לסיים את הכתבה כבר פה אבל תנו לי לפרגן.

בין מוסכים למיני חנויות ממוקם לו המפעל של ערק מצדה. וכשאני אומרת מפעל אני מתכוונת למחסן עם  ריח עדין של אניס באוויר,כמה כסאות לאורחים ו-4 קומקומי נחושת ענקיים מלאים בנוזל שקוף שכמובן שהייתי חייבת לטעום וכמעט שרפתי לעצמי את המעי (כוהל טהור).

אבל מפה מתחיל הקסם. הפשטות הזו נטולת ההתרברבות היא התמצית,בעיני, של ערק מצדה.

הכל התחיל כשהכירו האחים ודיע וגריס חדיד את שוקרי חייק. האחרון,  חייל לשעבר בצבא דרום לבנון, היה מומחה בזיקוק הערק במולדתו ומשפחתו עסקה בזה שנים. הוא חלם על ערק משלו ולבסוף הצליח לשכנע את האחים חדיד וביחד הם פתחו את ערק מצדה. השם אמנם מעט עברי אבל השמות של סוגי הערק לקוחים מהסביבה בהם גדלו. 

אז אחרי שהצליחו לייצר מוצר ראשוני הם לקחו כמה בקבוקים ויצאו  לנסיונות טעימה אצל כל מיני שתיינים מוסמכים לטעום ולהביע את דעתם וככה שוב ושוב עד שהגיעו למוצר המוגמר. האניס עצמו מגיע מלבנון וריחו עדין ומעט חלבי,  והערק? אויי הערק...

אחרי 5 צ'ייסרים לא הרגשתי ולו טיפה של שכרות או אובר במשהו. המרקם חלק ונטול אותה עקיצה צורבת שכבר התרגלנו אליה באלכוהול המקומי. הריח חלבי ועדין והטעם מושלם. 

מה מחכה לכם?

ה"אלואדי" – הפרימיום, באמת תענוג , עובר 3 זיקוקים עד להגעתו להיות מושלם. חלק, עוטף כמו שמיכה קלילה ביום קריר או כמו ערס גדול שמבטיח לך שהכל יהיה בסדר אחרי כמה כוסיות... תענוג.

ה"כפרון" על שם כפר סורי שבו יצרו ערק, עובר 2 זיקוקים, גם כן חלק אבל מעט פחות מהקודם , טעמו עדין ואניסי מודגש.

ה"גבלנה" (ההר) הוא הפשו עצמו לטעם הישראלי שאליו התרגלנו.

המחיר או משתווה לבקבוק ערק סטנדרטי או יותר זול ומבחינת הטעם והאיכות עולה פי אלף מונים. באחריות!.

 הפשטות, האיכות, ריח האניס באוויר והחיוך שקיים שם כל הזמן שווים כל נסיעה למעלות. לצערי אין אותם עדיין הרבה במרכז אלא בחינאווי אבל אם לא תסעו לחינאווי לכו ועשו טיול בצפון.

לסיום.. אני מעמיסה לסופשבוע

ערק מצדה, 9977934-arakmasada.com ,04

דרך אגב – הערק כשר! אבל זה לא באמת משנה

המכונה של הגרוב

יעל רון מבקרת במלגו מלבר

לו זנבות השרימפס שנותרו בצלחת השאריות בשיאה של הארוחה היו ז'טונים, הייתי יושבת ברגעים אלו על ספת העור-ברדלס שלי, מעשנת מקטרת אופיום ומלטפת את דב הגריזלי שלי  (חיית מחמד ממותגת גבוה לכל הדעות).

אבל זנבות השרימפס היו רק זנבות של שרימפס, ואנחנו היינו חובבות ערק ואוהדות דגים ששמו עיניהן בכוס קצת יותר מדי פעמים ולכן גם נתנו ביצועים מרשימים בהכחדת אוקיינוס שלם של דגים שאייל שני היה מכנה בפשטות "חיות ים שנידוגו בשעת לילה מאוחרת ממעמקי ים גועש". יאק

הפיסט הגדול הזה התרחש על הבר החיצוני של בר פירות הים, הדגים והאלכוהול "מלגו ומלבר", והשותפה החברתית היתה אם טרייה שביקשה לחזור ולחוש את מה ש"מרגישים הצעירים בימינו". לצורך כך היא לקחה ערב חופש מהעולל, לבשה את מיטב המחלצות שבגד פוסט הריוני יכול להוות והתמקמה בעיניים בורקות על הבר הרחב הנוח במרפסת הנעימה שפונה לרוטשילד ומשקיפה על על כל מה שעובר על השדרה ומתנקז לכיכר הבימה. "רגשי אותי", היא מלמלה וסקרה לאורך ולרוחב את העו"ש האנושי שחלף מולנו. הרעיון: אכלו ושתו כי מחר, מי יודע, אולי גם אתם תפוטרו או תגלו דרדק זב חוטם שמאיים לחרב את שגרת יומכם. אז באמת אכלנו ושתינו כאילו אין מחר בעולם המדומיין שלנו, רק ללילה אחד.

פצחנו בפוקצ'ה מוצלחת ומשומנת "ביי דה בוק" עם שני מטבלים טעימים: צ'ימיצ'ורי מדוייק וממרח פלפלים אדום ועוקץ חך. אחריה הגיעה מנה ציורית להפליא של סשימי מאינטיאס עם פילה תפוז, צנונית פריכה, פלפל חריף, טפנד זיתים וחיפוי עדין של ויניגרט מירין. הרוטב המתקתק הפיח חיים בדג עדין הטעם, ופלחי התפוז המפולט שהתפוצצו בפה לכדי מיץ הדר חמצמץ, החמיאו מאוד לאסופת הטעמים. עוד צ'ייסר ערק ועוברות למנה הבאה שהביאה כמות יפה של נחת ללועסות: שרימפס וקלמארי על קרם מעושן משעועית וחציל שרוף. פירות הים טוגנו על הפלנצ'ה עד דרגה אופטימלית והוגשו, פריכים מבחוץ ונגיסים מבפנים, לצד במיה מטוגנת, בצל סגול וקרם פרש אוורירי. השילוב בין הבמיה הפריכה לקרם פרש העדין, יחד עם טעם החציל החרוך והכיף הנגיס של הקלמארי הטרי, עשה פלאים גדולים בפה. 

                                           סשימי ציורי. תודו

צ'ייסר והסבר שנכתב על מפית כדי לתת לקוראים אינפורמציה ולא רק להעביר טעמים: זה המקום לציין שהחלוקה התפריטית במלגו ומלבר חורגת מקטלוג לראשונות ועיקריות, עבור חפצים לחלוק או לטעום מגוון רחב יותר של דגה, מחולקות רוב המנות ל"קטן/גדול".

אנחנו, בהשפעת אווירת החופש והעיר החיה, וגם בחיזוק אחוזי האלכוהול האניסיים, הלכנו על אופציות ה"גדול", וטעמנו עוד שתי מנות מצויינות. פילה לברק על לימון כבוש, תפוחי אדמה, כרישה, תרד ולבנה.עם דג טרי קשה מאוד ליפול. אם יודעים איך להתייחס אליו, הוא כמעט תמיד יהיה טעים, אך כדי להפוך אותו ליצירה של ממש, צריך לדעת למה ולמי לחבר אותו. במלגו ומלבר מצאו את השידך האידאלי: לבנה שמנמנה וחמצמצה ולימון כבוש שנתן זץ של פיקנטיות עוקצנית לחמוץ הקלאסי. לבד מתפוחי האדמה שלא טופלו כהלכה ונותרו מעט קשים מדי, הכל במנה הזאת עבד יופי וזכה למחמאות. שני צ'ייסרים נוספים, מנה מוצלחת של קלמארי סגול עם בצלצלי פנינה בסומק, נענע ופטרוזיליה על הררון של צזיקי סמיך ומתובל, ועברנו לאגף המתוק
.

דווקא הוא, שהיה מושא הפנטזיות שלנו אחרי מפגן המוצלחות שאפיין את הארוחה, לא הלם את מה שהיה לנו בציפיות. מוס שוקולד עם עוגיות שוקולד צ'יפס היה מתוק מדי וצורמני בפה וגם קרם גבינת מסקרפונה עם עוגיות לוטוס וקוביות מנגו, לא עשה את העבודה וסבל מטעמים לא מאוזנים: חמיצות יתר מול מתיקות מוגזמת ומרקם כבד ומשתלט.

המחירים מעט גבוהים ביחס לגודל המנה ולעובדה שאף אחת מהמנות המתפקדות על תקן עיקריות, לא מגיעה עם תוספת, אך החוויה הכללית המורכבת מאווירה נעימה, גרוב עירוני נעים, חומרי גלם משובחים שנידוגו בשעת לילה מאוחרת ממעמקי ים גועש ומנות יצירתיות וטעימות במיוחד, מקלה מעט על התחושה המגרדת בכיס. בתום לילה שכלל לא מעט אידרות, זנבותו ונקישות "לחיים" שלא היו מביישות פיראט שיכור נטול חן , קשה היה לנו להיפרד מהמרפסת הבריזתית ומהנוף שמזכיר לכל מי שחי בתל אביב מספיק זמן בשביל לשכוח להעריך, שרוטשילד היא באמת באמת אחלה שדרה.

תהנו - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים - אוקטוברפסט

Kann ich ein Bier und Wurst

או בתרגום חופשי "בחייאת תביא לי נקניקיה ובירה"
אסנת גואטה

שווראצה טיפוסית

ה"אוקטוברפסט" הפך להיות בעיני התל אביבים ולא רק, למעין חג לאומי שנותן תירוץ ללמה לשתות בלגימה אחת ליטר בירה ולהבין מאוחר מידי שאין לנו את הקיבה לזה ולמה לכל הרוחות הייתי חייבת לאכולאת הנקניקייה הרביעית

 את ארועי האוקטובר פסט אפשר לחגוג בהרבה מקומות והכי עדיף במינכן אבל אם אתם כבר פה, ההמלצה שלנו היא ב"ביירן", הבר הבאוורי בפרישמן (וכמו שכדאי לשתות לשוכרה בבר האירי ביום פטריק הקדוש) הביירן הוא ההכי גרמני שיש לנו רק בלי הבלונדיות הגרמניות תפוחות השדיים. וטוב שכך, ככה נוכל להתגאות בשדיים הישראלים שלנו! 

הבו לי שפצ'לה!

תכירו: מימין לשמאל שווינהקסה, שווייצרוורטס ובייגל. ייבוא מאירופה

אין מסיבה גרמנית בלי כמה מנות עם שמות מלחיצים כמו קרטופל, שוויינהקסה, צוויבל ועוד

אז מה בתפריט?  "קסלר"-צוואר לבן מעושן צלוי עם רוטב חום וקרטופל קנודל

"שוויינהקסה" שוק לבן צלוי, מוגש עם קרטופל (מין קניידלך מוזר)

"צוויבל רוסט בראטן" (זה נשמע הכי מלחיץ בחיי..)- סינטה צרובה במחבת עם בצל קריספי

"עוף צלוי בבירה" כי כולם חייבים להיות שיכורים! ועוד מלא מלא מנות

אבל בתכלס אין חגיגה בלי נקניקייה! ובמקרה הזה לאחר שטעמתי את כולן, כמה פעמים, שוב ושוב.. אני בהחלט יכולה לומר לכם שלהם יש את ההכי גדול...

"ברטוורסט" - נקניקיות לבנות מטוגנות, "וויסוורסט" - נקניקיות לבנות מבושלות כמיטב המסורת  ו"שווייצרוורטס" - הכי טעימות!!!  זוג נקניקיות עגל עם גבינה. כולן שמנמנות, עסיסיות ומושחתות
וכמובן שטרודל קלאסי לקינוח.. 

Kann ich ein Bier - מה עם הבירה?

שתינו ככ הרבה ששכחנו לצלם אז הבאנו לכם תמונות

בכל שנה, מבשלות הבירה הבוואריות מייצרות בירות מיוחדות עבור האוקטוברפסט. בירות אלה מבושלות בחודש מרץ ומותססות בתסיסה איטית במהלך חודשי הקיץ. הן מתאפיינות ב- 5.5-6% אלכוהול, בצבע זהוב יפהפה, ובטעם הקלאסי שנשמר כבר למעלה מ-500 שנה.

בביירן יגישו 3 סוגי בירות שיעלו 49 שח לליטר!!! - אז תביאו הרבה קשים...

שפאטן אוקטוברפסט / ארדינגר אוקטוברפסט / לוונבראו אוקטוברפסט 

ועוד 2 מהתפריט הרגיל.

במקום מתכנני 10 ימים של מסיבה אמיתית עם ספסלים שכונתיים, מגף של 2 ליטר בירה!, הרבה שירי יודל ובקיצור באלאגן!

זו ההמלצה של שמנמנים לאוקטוברפסט! 
תהנו  - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים

ביירן - פרישמן 22 תל אביב

נפלאותיה של גלגולי מסעדה

נפלאותיה של גלגולי מסעדה

אסנת גואטה

מדהימות אותי נפלאותיה של גלגולי מסעדה. יום אחד היא מסעדת פועלים חבושת מטפחת של קציצות ואורז, למחרת היא כבר חובשת כובע מגונדר ומבט יהיר כאומרת "אני יודעת מה אני שווה ותשלמו בהתאם כדי להנות ממני ולקציצות ואורז יקראו מעתה כדורי בשר שנטחנו זה עתה על מצע גרגירי אורז בסמטי ריחני ועשבי תיבול" ולפעמים היא נטולת כובע עם מבט בגובה העיניים ואולי מעט מושפל שמבין שתכלס כל מה שהיא רוצה זה שיאהבו אותה בלי פוזה.

הבנתם אותי בכלל. או שסתם התברברתי לי פה בפילוסופיית מעליות?

בעיר הזו אין חוקים. גם מסעדה שמנסה להיות גורמה יכולה למצוא את עצמה מגישה מנות ב- 30 שקלים עם סלט ירקות ליד. כששף מגיע למקום הוא מלא בעצמו ובחלומות ולא משנה כרגע מה ההוצאות של הבעלים או האם הסביבה בכלל מתאימה. הוא חייב לנסות  ואני יכולה להבין אותו. אבל לכן רואים לא פעם ופעמיים מסעדות שנפתחו עם הרבה רעש וצלצולים מורידות את הראש ופשוט נהיות עוד מסעדה שמנסה לשרוד ולפעמים יש תקווה.

וכזו היא עזיזה.

עזיזה יא עזיזה

את עזיזה, מסעדה בכרם התימנים פגשתי לראשונה כחודש לאחר שנפתחה בהרבה צלצולים והצהרות על אחד המטבחים הטובים בעיר . בצהריים היא תפקדה כמסעדת פועלים שכונתית ובערב מסעדת גורמה עם לוק של פועלים. זה היה מעט הזוי ובעיני זה לא עובד. למסעדה אין זהות אחידה ולא קהל שיודע למה הוא בא אלא 2 מטבחים שנאבקים אחד בשני אם על איכות חומרי הגלם ואם על השירות.

ואכן ככה הייתה חווית האוכל. יקרה כאילו זו מסעדת שף עם שירות מזעזע כאילו זו מסעדת שירות עצמי.

והנה עכשיו, אותה גברת שינתה אדרת, הורידה ראשה והחליטה לדבר אלינו בגובה העיניים. עדיין יש הצהרות על מטבח ביתי בצהרים ומטבח מהודק יותר בערב אבל ממותן. הכל במינון.

הגענו לעזיזה בגלגול השני וגילינו תענוג קליל , כיפי עם נפילות מעטות. 

מתברר שהחמשת העיגולים מימין הם צ'יפסים תמניים.. טוב לדעת שזה צ'יפס בכלל

פוקאצה פריכה ספוגת שמן זית טעימה ופשוטה, תבשיל עדשים שחורים על אורז בר, שמשחק קצת עם מרקמים ורעננות, ביצת עין על פירה חמאתי ומפולפל שמצורף אליה סלט ירקות מיותר שדי מוריד את המנה, המבורגר שהפתיע עם סלסת עגבניות ביתית חריפה לצד 4-5 צ'יפסים (תימניים? למה?) מאכזבים שמעיבים על המנה כולה בעיני, נתח קצבים על פולנטה חביבה ואת הכל מחליקים קלות עם קנקן סנגריה  ב- 59 שקל ומנות בממוצע של 50 שקל. כמו שאמרנו  - לדבר בגובה העיניים. אם בעזיזה הקודמת כוס יין עלתה לנו 50 שקלים פה זה שונה קצת.

 לסיכום: עזיזה המחודשת היא מותק של מקום, מאד נעים, בעיקר כשהוא מלא אבל בכללי הרבה פחות מנוכר ממה שהיה. האוכל סביר במחיריו וטעים. אני לא באה בציפיות גבוהות אבל בהחלט יש שם נסיונות לספק כמה מנות מאתגרות ומעניינות.

מל"ן 4 פינת הכובשים. כרם התימנים 

http://www.rol.co.il/sites/aziza/menu.html

הכל טוב ויפה, אבל ... לא

ביקור בשני מקומות עם רצון טוב

השווארמה הצמחונית ורשת קפה קפה

השווארמה הצמחונית - אפשר יותר

שווארמה טבעונית. כמו בסניף השווארמה ההוא שלא תחזרו אליו.

מגיע לנו, הצמחונים/טבעונים רשת פאסט פוד מגניבה. 
לא רק דוכן פלאפל. אלא משהו מהיר, טעים בלי תיחכום, ובמחיר נורמטיבי. כרגע יש דבר אחד כזה, וזו השווארמה הצמחונית. אכלתי בה כשהיא רק נפתחה והייתי מרוצה למדי. השבוע, כטוב ליבי במינצ'וז, החלטתי לחזור ולנגוס באיזו פיתה עסיסית עמוסה נתחי סייטן. הזמנתי מנת שווארמה והמתנתי. 
הבעיה התחילה כשהתחלתי לשוטט קלות בעודי ממתין וקלטתי את המראה של המקום. מעט מוזנח, מקרר שקוף ריק ליד הקופה, כמה כיסאות, וזהו אין ממש השקעה כמו למקום אוכל. שאלתי את המוכרת מה פשר המקרר והיא ענתה שהוא נועד לקינוחים שאין כרגע. שאלתי למה אין סלטים במקרר שנוכל לשים לבד, ולא ממש נעניתי. הכל נעשה מאחורה, כי הסייטן צריך פלנצ'ה. אבל למה לא למלא סלטים ליד הלקוח, כדי שנחוש כמו שווארמיה אמיתית? ניסיתי בכל זאת להבהיר את הנקודה וביננו זה אולי זה גם  יוסיף קצת אוירה, קצת דיבורים, כך שנחוש עצמנו שווים בין בולסי הפיתות. “המקומות ההם מלוכלכים, פה נקי" אמרה לי אותה מוכרת - טבעונית שגרמה לי להצטער שאני חלק מעמה. 
וכשהגיעה המנה, מפוצצת בהחלט בסלטים כפי שמצופה משווארמה, התאכזבתי גם מהטעם שלא דמה כלל לעדינות שזכרתי. הסייטן תובל בשבע קילו כמון, הסלטים היו סבירים והפיתה נקרעה די בביס הראשון. לפחות תחושת השובע והזיעה המלווים למנת שווארמה בשרית נכחו גם באכילה של המנה הזו. בקיצור, באסה. מגיע לנו יותר טוב. ואין שום סיבה שבגלל שזה מקום ללא אוכלי בשר - לא ישקיעו קצת בניראות, בחווית האכילה. אוכל זה אוכל והסועד זקוק לאותם גירויים פשוט רק בקונפיגורציה אחרת. 

קפה קפה

אין ספק שחזון היום שני ללא בשר שמיקי חיימוביץ' מריצה במרץ הוא רעיון עלא כיפק. פעם בשבוע, יותר אופציות טבעוניות במסעדות. 
המבאס הוא שמסתבר שמקומות רבים ניסו את הקטע ולא הלך להם. טבעונים לא ממש אימצו את רעיון יום שני ומילאו את אותם מקומות ואוכלי הבשר לא ויתרו על מנת הבשר שלהם, שכמעט בכל המקומות הוגשה כרגיל. חבל.
בכל מקרה, רשת קפה קפה בינתיים ממשיכה להריץ את התפריט הטבעוני לצד הרגיל בימי שני ולהתגאות בהיותה הרשת הראשונה שלוקחת חלק בקמפיין היום שני ללא בשר. אבל כמו שהולך המשחק שגברים משחקים כשהם משועממים "הכל טוב ויפה, אבל..” אז פה המשחק הולך ככה "רשת קפה קפה מגישים מנות טבעונית. הכל טוב ויפה רק ש...הן לא טעימות".

ניוקי חצי חצי. רציתי לומר שלפחות התמונה נראית טוב, אבל נמלכתי.

ניוקי חצי מטוגן חצי מבושל, חצי אכיל (49 שקלים). הרוטב בא בשילוב שום קונפי, עגבניות שרי, זיתי קלמטה, פולי סויה, פלפל קלוי, ממרח ארטישוק, טימין ובזיליקום. הרבה מרכיבים לרוטב סתמי. קציצות העדשים הכתומות (49 שקלים) הרגישו כמוצר של סופר ורק השניצל דלעת (46 שקלים), שהוא למעשה פרוסת דלעת מצופה פירורי לחם ומטוגנת, זכה להתלהבות מסויימת, משום מה מאוכלת הבשר. לי זה עשה בלגאן בקיבה. בקיצור, רעיון מבורך, עשייה שמרגישה כאילו קיוו למשוך קהל של טרנד. אבל ביצוע די כושל