22 יוני 2013

ברלין ב- 50 יורו ליום.

אז החלטתי לנסוע לברלין.
רק לא ממש תיכננתי את זה נכון מבחינת מזג האוויר וככה מצאתי את עצמי נוחתת באמצע גל כפור בברלין מתהלכת בכבישים הלבנים בעודי מתחילה לאבד תחושה בגפיים התחתונות מפנימה לאיטי שאני הולכת לעבור את החופשה בפילוס בשלג במקום בין חנויות הבגדים.
המארחת שלי בוהה בי בדאגה משהו בעודה סוחבת לי את המזוודה ומבינה שיש מצב שהיא תצטרך לטפל בי יותר ממה שהיא תיכננה. (למזלי היא בת 21 וכוחה עדיין במותנה אז שתסבול בשקט!)
אחרי שנחתנו בבית המקסים שלה בקרוייצברג (400 יורו החצופה משלמת! - אני עוברת לברלין!) התיישבתי לי קפואה וחסרת אונים מנסה להבין איך בדיוק אני הולכת להסתדר בעיר הזו עם 3 גינסים, 5 חולצות דקיקות ומעיל של פוקס שעושה קולות של חימום ולא יותר.
ההארה הגיעה אלי כשישבנו בקפה השכונתי להתחמם. ואז הבנתי  (בעודי לועסת כריך האם), שזו הדרך המושלמת לעבור את ברלין הקפואה! ממקום אחד חם ורווי מזון למישנהו! מה יכול להיות יותר טוב מזה.

50 יורו ליום של אוכל וקפה

מכיוון שבאתי עם תקציב מוגבל שיועד בעיקר לקניה בחנויות יד שניה ובזבוזי אלכוהול יחד עם גברברים מקומיים, הקצבתי לי עד 50 יורו ביום כולל לפחות 2 עצירות קפה, כריך לבוקר, משהו מתוק בעצירה השניה, צהריים קליל, ארוחה טובה אחת ביום וכמובן נישנושים ואלכוהול. 
אני מקווה שזה ייתן לכם רעיונות, כמובן שחסרים פה עוד מלא מקומות ולא כולם מסתפקים  בצהריים קליל ואתם מוזמנים להוסיף מקומות.
שנצא לדרך?



השוק הטורקי

השוק הטורקי הוא משהו שאירופאים אוהבים להתלהב ממנו בעוד לנו זה די סטנדרטי - שוק של ירקות, פירות ותבלינים , אטרקציות מוסיקליות, שלל בדים ותיקים ומיני מאכלים. רק שבשוק הזה תמצאו מלא טעימות של פירות שקשה להשיג בארץ, פסטות טריות ב- 2 יורו למנה לקחת הבייתה, כל מיני כריכי בשר או נקניקיות ב- 3 יורו. אנחנו התחלנו בלאפה  טוסטית ומאד נדיבה מלאה בגבינה טורקית, תבלינים ועגבניות מיובשות ב- 2.5 יורו . טעים בטירוף. לא קטן.
 כל שלישי ושישי. אחלה של פתיחת בוקר - 2.5 יורו
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
Katies Blue Cat
לא רחוק מהשוק הטורקי יש את הקפה של קייטי. בית קפה חמוד בסגנון בייקרי אנגלי שם תשתו קפה איכותי ואפילו המלצר הוא ישראלי!
לצד הקפה: עוגה טובה או סקונס וסוגרים פינה עד הצהרים. 
קפה +מאפה נדיב או עוגה = 6.5 יורו. כמובן שיש כריכים וסלטים למי שעדיין רעב גם כן במחירים סבירים. 

Friedelstr. 31, Reuterkiez, 12047 Berlin 
http://www.katiesbluecat.de/



----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Bully’s Bakery - והפיצה הגרמנית הלבנה

איזור Neukölln בדרום קרוייצברג הופך להיות יותר ויותר היפסטרי וכל מיני חנויות יד שניה ומיני בתי קפה נפתחים באיזור . גרים שם המון לא גרמנים וכל האוכלוסיה צבעונית ומעניינת בהתאם לכך החנויות ובתי הקפה.
לחלוטין מקום לשוטט בו.  אחד מהמקומות האלו זה ה- Bully’s Bakery. מקום חמוד וטעים שבו תוכלו לקבל כל מיני מאפים צרפתיים משובחים עד 3 יורו ולנסות את ה- Flammkuchen או בעצם ה"פיצה הגרמנית" - בצק דקיק ועליו סוג של רוטב לבן, בצל פרוס ובייקון. יש לזה כבר גרסאות שונות אבל זה דווקא די טעים ואם את כבר אנחנו בגרמניה אז למה לא לנסות את המקורי?!
המחיר - 7 יורו לפיצה +כוס בירה - 3 יורו = 10 יורו לצהריים.

Bully’s Bakery Friedelstraße 7 Berlin Neukölln
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האשי (hashi) 

מסעדה יפנית מעט הזויה, בעיקר בעיצוב התיקרה שלה, שמספקת יופי של מגוון מנות בכל הגדלים והמחירים ופתרון כיפי לערב. סושי כמובן יש, אבל אתם חייבים לנסות את הראמנים במקום, הם מצויינים!. ממוצע לארוחה - 8 -12 יורו.

Hashi Izakaya Rosenthaler Straße 63 Berlin Mitte
http://www.hashi-kitchen.de/

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ועוד יום עבר לו...
הכפור ממשיך להתעלל בי קלות ואני ממשיכה לשנורר חום מבתי קפה ומסעדות, מעמיסה על עצמי כמויות של בגדים שלא היו מביישים הומלס ממוצע.
אלוהים.. כ"כ קר לי שאני מעדיפה לבזבז את כל כספי על כוס תה חם ורול שמרים מאשר בגדים.
הנקמה האמיתית מתוכננת לקיץ...

 בקיצור.. לענייננו - היום הולכים לאכול בראנץ! אז בבוקר תמצאו לכם מקום לעשות קפה ומשהו מתוק בקטנה בלי לבזבז יותר מידי.
 תופתעו או לאאבל ברלין ידועה בבראנצ'ים שלה. כמעט בכל מקום תוכלו לקבל בראנץ  שיכלול מאפים, לחמים, נקניקים, גבינות וקפה אבל רובם די מאכזבים ו/או יקרים.
הבחירה שלי היא אמנם מעט בנאלית אבל שווה כל יורו וטעימה להפליא!    


----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בראנץ קלאסי - קפה איינשטיין

איינשטיין הוא אחד מבתי הקפה היותר מוכרים בעיר. אבל חכו שניה, זה לא בקטע של של לשלוח אתכם למקום תיירותי וזהו. יש לאיינשטיין סניף הורס עם גינה מקסימה ב- Henny Porten Villa on the quieter end of Kurfürstenstraße in Tiergarten
 (בכוונה העתקתי לכם את ההוראות המדוייקות שלא תטעו). שם תקבלו ב- 14 יורו לאדם או 28 לזוג בראנץ משובח במיוחד! נקניקים, גבינות, פירות טריים, מוזלי, לחמים ולחמניות, ממרחים, מתוקים ומלוחים, קפה ושתיה סחוטה. עינוג טעים של שעה וחצי לפחות שייתן לכם כוחות לשופינג ארוך ויסדר את הרעב עד הערב.
 
Einstein Stammhaus Kurfürstenstraße 58

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , ,

12 יוני 2013

התרנגול שלי הוא כחול וטבעוני

ערב טבעוני בתרנגול הכחול
אסי גל

המרפסת של התרנגול הכחול. בערב הטבעוני הייתה מלאה.

הביקורת הזאת הולכת להיות קצרה יחסית כי אין ממש סיבה שאעבור על המנות שאכלתי בתרנגול הכחול בערב הטבעוני שהתרחש ב20.5. זאת משום שבערב הקרוב שיהיה ב18.6 לא בטוח שיהיו אותן מנות.  

טוב נו, אולי כמה, אבל שאול בן אדרת, השף, לא סגור על זה. הרעיון של טבעוני די חדש לו והוא נהנה לשחק עם דברים. מה שאני יכול לומר זה שהוא משחק ממש טוב. לא תמיד, יש כמה נפילות, אבל בכללי אכלנו כמה יצירות מעניינות ביותר.
לפני שהגענו יש להודות שחששתי. קימל, מסעדתו הראשונה של בן אדרת, לא ממש ידידותית לצמחונים, והמנות שאכלתי שם כצימחוני היו לא מממש מרגשות. בת זוגי, לעומת זאת, לא חששה כלל היות שבעיניה אוכלות הבשר, קימל היא עלא-כיפק.

טבעוני לעם

התרנגול הכחול היא מסעדה ענקית השוכנת במרומי מגדל ג'י באיזור המעושרים. למרות זאת, בערב שהיינו היו אנשים מכל מגוון הרמות הכלכליות. ערב טבעוני של שף הוא משהו שבהחלט מושך אנשים. לפי בן אדרת בכלל לא כולם טבעונים, פשוט יש הרבה אנשים שמחפשים בריאות. אם כי, לא בטוח שכל מה שבן אדרת מגיש, על אף היותו טבעוני, הוא בריא. למשל הלזניה חצילים,בצלים, חצילים וכרישה שהייתה טעימה לאללה אבל מעט שמנונית מה שעשה אותה קצת כבדה. פטוצ'יני ברוטב ירקות היה שמנוני אף הוא ופה כבר השמנוניות כבר פגעה בטעם. לעומת זאת ריזוטו פטריות על בסיס חלב קוקוס התגלה כמנה קלילה ומצוינת למרות הויתור על החמאה והגבינות שמעשירות את המנה ואולי בגלל זה המנה הפכה להיות קלילה. מנה נפלאה אחרת הייתה ניוקי סולת ואגוזים במרק סלק חמוץ. המרק צומצם לכדי רוטב והשתלב מעולה עם הניוקי לאחת המנות המקוריות והטעימות שהחך הטבעוני שלי טעם. בצל ממולא באורז היה מתקתק וטעים וגם תוספת צד של אורז בר הייתה עשויה לעילא. קציצות כרישה ותרד לעומת זאת, היו בסדר, לא יותר.
מנה טבעונית בתרנגול הכחול. יש גם דברים שנראים הרבה פחות טבעוניים ובכל זאת טבעוניים לגמרי. צילום:דניאל לילה

לקינוח סיימנו עם טפיוקה טעימה ועשירה בפירות. הבשרנית, שכל הזמן, (כמו בנות רבות משום מה), טוענת שהיא חתול, בהחלט גירגרה מהנאה. ולא דבר קל הוא לבחורה שאוכלת בשר כפעמיים ביום, וגם זה רק כי בייקון לארוחת בוקר אינו מצוי במחוזותינו.

כל המנות עולות בין 30-75 שקלים והכי מומלץ לקחת כמה ולחלוק.  הערב הבא, כאמור, יתרחש ב18 לחודש ואני ממש ממליץ ללכת ולנסות אותו.חובה עליי, מבחינה מוסרית, לציין שבן אדרת אירח אותנו ולכן טעמנו כל כך הרבה דברים, יותר מכפי שכתבתי כאן. אבל תצטרכו להאמין לי שהמילים הטובות נכתבות כי מגיע, לא כי בן אדרת אחלה בנאדם. והוא באמת אחלה בנאדם שמכין אחלה אוכל טבעוני. 

נ.ב בכלל לא חובה עליי לדווח שהייתי אורח. סתם השתלב לי טוב בכתבה.





פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , ,

09 יוני 2013

קפה ועוגיה?

מאת : טליה לוין "הלוחשת לקמחים"
בימים האחרונים עקב תיקון מעליות מסיבי וקדיחות אין סוף בבניין בו אני גרה, אני נאלצת לקחת את המחשב הנייד ולשים את פעמיי לבית הקפה השכונתי כדי לעבוד. לפני כחודשיים עברתי דירה לאזור הצפון הישן של תל אביב, וכצליאקית שזקוקה למנת עוגיות ונשנוש קטן ליד כל קפה, לא מצאתי בשכונה החדשה קפה אשר עונה על הצורך הבלתי נשלט של גרגרנית שכמותי.
מסעדות המוכרות מנות ללא גלוטן אפשר למצוא בתל אביב ומחוצה לה די בשפע, הבעיה מתחילה כשבחורה כמוני מגיעה לבית קפה ולא מתחשק לה לנשנש סלט עצום, או סלט קטן עם טחינה כשכולן מתענגות על קרואסון שוקולד.
בתחינה ובדמעות אני רוצה לפנות דרך מדור זה לבעלי בתי הקפה ולדבר ללב שלכם. אנא עשו מאמץ לדאוג לנשנוש קל עבור חולי הצליאק (שהם רבים בימינו), בין אם בעוגיות נטולות גלוטן, לחמניות שמאפשרות הזמנת כריך לארוחת הבוקר, או קינוח אופציונאלי. בכך אגב תוכלו למנוע לא רק ממני, אלא מרבים כמותי את "הבושה" או אי הנעימות הכרוכה בהוצאת שקית ניילון עם עוגיות מיוחדות שהבאת מהבית...

קחו דוגמא מקפה גרג...

וכמובן לפרגן לאלו שכן
אבל אני לא נמצאת כאן רק כדי להתלונן ולהתחנן, אלא גם להמליץ...  אם כן, מסתבר שבמתחם בזל ישנם שני בתי קפה שדואגים במודע או שלא במודע גם לנו הצליאקים, וכן לכל מי שנמנע מגלוטן עם "עוגיות גרעינים", כך הם קוראים להם בקפה "לולו", ובקפה "אשתור" אפשר פשוט לבקש "עוגיות ללא גלוטן".

המחירים לצלחת עוגיות ללא גלוטן זהים למחירי צלוחית עוגיות החמאה והם נעים בסביבות ה 12-16 ₪ לצלחת עם 5-6 עוגיות טעימות מאד שמלוות את שתי כוסות הקפה שאני שותה ברצף על הבוקר. אגב, ברשתות כגון ארומה, וקפה גרג כבר ניתן למצוא מבחר עוגיות ללא גלוטן, אם כי קרה שנכנסתי מספר פעמים לסניפי ארומה ת"א ולא חודשה באופן קבוע אספקת הלחמניות\ עוגיות ללא גלוטן וחבל.

"לולו"- אלקלעי 5 מתחם בזל תל אביב
"אשתור"- בזל 37 תל אביב. 

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

07 יוני 2013

יין והעיר הגדולה

פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ
מאת חגית מנדס
צילום: אריאל אריאב
. 

כבר ביססנו את העובדה שיש כאן תרבות יין. כשאני אומרת "כאן" אני מתכוונת לישראל בכלל ולתל אביב בפרט. בשבוע שעבר התקיימו בעיר שני ארועים שחגגו תרבות יין.  
פסטיבל היין של תל אביב במוזיאון הארץ, שהפך כבר למסורת יפיפיה, וערב גאלה עם השפית עטורת המישלן סיליביה בראקי שנמזגו בו יינות של יקב רמת הגולן, היקב שהשידוך בינו לבין קולינריה גבוהה כבר מובן מאליו.

פסטיבלים של יין ופסטיבלים בכלל כבר הפכו חלק בלתי נפרד מנוף הפנאי שלנו. כל השנה, ברחבי הארץ, יש פסטיבלים שחוגגים או מציינים משהו. חלק מושקעים יותר וחלק פחות. פסטיבל היין של תל אביב מוכיח כל פעם איזו חוויה ישראלית נהדרת זו ללגום יין תחת כיפת השמים בעונה בה הערב עדיין נעים ולא לח להחניק, בליווי מוזיקה נעימה והתפאורה הנכונה. הבחירה במוזיאון ארץ ישראל לאתר הפסטיבל היא פשוט מדויקת להפליא. יש מרחב, כך שלא צפוף למרות מספר המבקרים הרב שפוקד את האירוע והאווירה המוזיאונית-אמנותית שהמקום מספק מעניקה לאירוע נופך בעל חשיבות אמנותית שמאד מחמיאה ליין. הרבה יינות נמזגו שם, ישראליים ומיובאים. אני בחרתי לציין כאן שני יקבים שאהובים עלי במיוחד שהציגו בפסטיבל וכדאי לשים אליהם לב.

יקב אבידן, מפעל חייה הנפלא של צינה אבידן זכרונה לברכה, מצטיין בבלנדים מיוחדים. היקב מזג בפסטיבל שני יינות "אבידן בלנד דה נואר תג כתום 2009" ו"אבידן פרינג' פריו 2008". התג כתום הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וגרנאש, מכרמים באזור שפלת יהודה ועמק האלה.  היין התיישן לו בחביות צרפתיות ואמריקאיות 18 חודשים. התוצאה - יין מורכב, מלטף את החיך, עגול ונעים עם ארומות וטעמים של וניל ופרי אדום בשל. הסיומת שלו לא תאכזב אתכם.
הפרינג' פריו הוא יין שמחבר בין עולם ישן לחדש. זו הייתה כוונת המשורר (או הייננית, במקרה הזה) כשיצרו אותו. בלנד מעניין של קריניאן, גרנאש, קברנה סוביניון ומרלו - כולם משפלת יהודה ועמק האלה. היין הנפלא הזה התיישן לו בחביות אלון צרפתי 25 חודשים. השימוש בזנים הים תיכוניים (גרנאש וקריניאן) מאד מאפיין את יקב אבידן. השילוב שלהם עם הקברנה והמרלו הקלאסיים מייצר יין מאוזן בעל גוף ועושר של טעמי פרי שחור, שוקולד, וניל, קפה ותבלינים.


צילום: דני דיליון
יקב נוסף שאהוב עלי ואני בטוחה שאינו אלמוני הוא יקב דלתון. דלתון מזמן לא ילד ובטח שלא קטן. מדי שנה יוצאים משערי היקב יינות נפלאים בטווח מחירים רחב שיתאימו לכל כיס ולכל אירוע. בכל זאת, מצאתי לנכון לציין את היקב הזה שבכל שנה מוסיף עוד חידוש לפורטפוליו היינות שלו, שאת רובם אני אוהבת מאד. "עלמה 2010" הוא בלנד נפלא של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק אשר מעורר בי השתאות בכל פעם שהוא נלגם. יין שהשקיעו המון בתהליך העשייה שלו. 12 חודשים שהו היינות בחביות כל אחד בנפרד. לאחר שהורכב הבלנד נח היין חודשיים נוספים בחביות בטרם בוקבק.  התוצאה היא - קסם של יין! פטיט סירה 2011 הוא עוד יין מופלא, עשוי מענבים שגדלו באזור השפלה דווקא (היקב שוכן בגבול הצפון, כידוע), והוא "סגול" להפליא. ארומות של לוונדר ווניל לצד פרי עשיר. זהו יין מלא, כבד וצבעו עמוק מאד, כמעט שחור.

"האיטלקיה שהגיעה להילטון"
 כבר סיפרתי בפוסט קודם על ערב גאלה מיוחד עם שלל מנות מבית היוצר של שפית סילביה בראקי, המישלנית מטוסקנה, סיפק חוויה לא פחות מייחודית. את המאכלים הטוסקניים ליוו יינות יקב רמת הגולן אשר נבחרו בקפידה להתאים לכל שלב ושלב בארוחה הזו.


ירדן בלאן דה בלאן
זה התחיל עם ירדן בלאן דה בלאן, המבעבע הישראלי היחיד שאפשר באמת להגיד עליו שהוא שמפנייה אמיתית (למעט העובדה שיוצר כאן ולא בחבל שמפיין) - יופי של אפריטיף לכל ארוחה.
את המנה הראשונה, סביצ'ה פלמידה לבנה במשרה פסיפלורה ליווה קצרין שרדונה 2011, שהכל כבר נאמר עליו, ואני אומרת שהוא פשוט שלמות מוזהבת בתוך כוס.

ירדן פינו נואר 20
את מנות הביניים: טרטר בקר, גלילי פסטה ממולאים ברווז על מרק אפונה עשיר וטונה אדומה צרובה עטופה תבלינים ליווה ירדן פינו נואר 2007. לא קליל מדי ולא כבד מדי, בדיוק מתאים למנות כאלה, מנות אמצע. עגול, מאוזן. פגע בול!

אבל הכוכב האמיתי של הערב היה ירדן קברנה סוביניון 2007 מגנום. כמעט ולא נשארו כאלה כבר, לתשומת ליבכם. אז אם עוד ייצא לכם לטעום, הרווח כולו שלכם. חשוב לציין עבור אלה מבינינו שלא כל כך מכירים, מגנום הוא בקבוק בנפח 1.5 ליטר. כפול מגודלו של בקבוק יין סטנדרטי. בגלל הגודל, היין מתיישן בבקבוק אחרת, ובמקרה הזה התוצאה הסופית היתה הרמוניה מושלמת. עם כל הכבוד לפינו, כבר באמצע מנות הביניים התחילו הסועדים לפזול אל עברו של הקברנה וביקשו ממלצרי היין למזוג להם אותו אל הכוס.
בתחילה עוד חשבנו לדבוק בכללי הטקס ולהמתין למנה העיקרית, אבל מהר מאד נשברנו והחלפנו גם אנחנו את הפינו בקברנה. המהלך התברר כמוצלח ביותר, כי היין הזה התגלה ככוכב האמיתי של הערב, ולא חסרו שם כוכבים.
גם תורה של המנה העיקרית הגיע בסוף - עגל ממולא  זיתים שחורים, גרידת תפוז, כרישה ועלי דפנה. טעים! 

ואיך אפשר בלי קינוח? מגדל קרם קוקוס, אננס מקורמל וגלידת רום, היין שליווה את הקינוח הוא "הייטס וויין", יין שהוא קינוח בפני עצמו. היה משובח.

מה אומר? ברור לי שהשפית בראקי רגילה להאכיל פחות פיות בו זמנית. היא בישלה במטבח זר, עם אנשי צוות זרים ונאלצה להתאים לא מעט חומרי גלם לבישול כשר. בהתחשב בכל אלה, נסלח לה שלא באמת נפלנו מהכסאות שלנו עם כל ביס... יחד עם זאת, אין לי ספק שאצלה במסעדה בטוסקנה האוכל יהיה לי הרבה יותר טעים ומופלא.

דבר אחד ברור. בסוף הערב הזה היין הישראלי יצא כשידו על העליונה, כי גנב את ההצגה לחלוטין לאוכל האיטלקי. אני הייתי מחליפה את כל הארוחה בבקבוק מגנום אחד כזה עם קצת לחם טרי ושמן זית בצד.

1-0 לישראל על איטליה. הלוואי עלינו גם בכדורגל!!!















פורסם על ידי ב- 2 תגובות:
תוויות: , , , , , , ,

02 יוני 2013

בר טקילה מסקל. mexi-can!

ביקורת צמחונית הפעם עם הרבה אלכוהול ופלפל חריף


מאת אסי גל

מקסיקנים בסאות'פארק. הסבר בהמשך

תמיד פותחים כתבות עם סיפור , משהו בסיגנון :”חגגנו בבית, היינו אפופים, החלטנו לצאת לרחוב ולהחליט שם מה בא לנו. אחרי הליכה קצרה ברוטשילד הצעתי את מסקל בפלורנטין. תמיד רציתי ללכת לשם ואף פעם לא יצא, ועכשיו, חוגגים וזה, זמן מצויין. הליכה של רבע שעה ברגל ששוב מבהירה שהמרחקים בעיר קטנים מכפי שנדמה ואנחנו בויטל עמוס הברים ובמרכזו המסקל". משהו כזה.

אבל הסיפור האמתי פה הוא המקום הזה. אחרי פתיחה מדשדשת בה המסקל היה המקום היחיד שמגיש אוכל מקסיקני טוב (יש עוד מקום מקסיקני בעיר, אבל האל שישמור את התיירים המסכנים שעוצרים בו מפאת מיקומו ולא יודעים דבר על טיבו) אבל לא רבים ידעו עליו, פתאום קיבל המקום כמה ביקורות מהללות ועכשיו כשהגענו הוא הפך מבר קטן למקום גדול פי שניים המזכיר פחות בר ויותר את המקום המגניב הזה בברלין שעצרתם בו למרגריטה וארוחה עלא כיפק.

בעצם הוייב של המקום הוא אולי הדבר היחיד הרע שאפשר לומר על המקום. מתחת לשם המקום כתוב טקילה בר אבל בערב שאנחנו היינו לא היה וייב של בר בכלל. היה וייב של מקום שבאים לאכול בו עם דרינק בצד. התאורה הייתה בהירה, המוזיקה רגועה ושום אוירת "בואו תשתו". גם לא כשעזבנו והיה כבר חצות וחצי. ובאמת בשעות היותר קטנות המקום די מתרוקן. אנשים אכלו ועכשיו הם הלכו לישון. קצת מוזיקה שמחה יותר (ומקסיקו חזקה במוזיקה שמחה) וברמניות שמריצות צ'ייסרים עם חיוך היו הופכות את המקום לבר שמח. מצד שני, אולי המקום פושט בונה על אנשי פלורנטין שרעבים גם באחת עשרה בלילה ובא להם לאכול בלי שום אבוז'ראס ובתחום הזה המקום מצליח ללא ספק- האוכל פשוט - בן של נפקנית!!.

טודטאדס, טאקו, צ'ימיצ'נגה, אנצ'ילדס רוחס  וכל מיני מילים שרק המקומיים מבינים

התחלנו עם טוסטאדאס, כי למרות שרציתי טאקו, אין אף אחד כזה צמחוני. וזה המקום ל­התנצלות לטבעונים- זו ביקורת שעיקרה צמחונות, לא טבעונות. אני בבסיסי צמחוני משתדל, לא טבעוני והפעם אכלתי גבינה. אני משער שיש אופציה טבעונית ואפשר לבקש בלי גבינה, אבל המותכות כל כך מוסיפה לאוכל ואין תחליף טבעוני, אז זהו.
טוסטאדאס הן שתי טורטיות קריספיות, לא ממש גדולות,ועל זו שנקראת קלאסי שאכלנו יש פריחולס שזה ממרח שעועית מקסיקני עם בצל,גבינה מותכת,חסה קצוצה ,עגבניה, בצל, כוסברה,גבינה מגורדת ושמנת חמוצה (28 שקלים). ציפיתי שהטורטיה תהיה בצורת כיס כך שיהיה קל לאכול אותה אבל היא באה שטוחה כפי שנכתב בתפריט שעיניי האפופות לא קראו היטב, מה שהקשה על הכנסה לפה של כל הכבודה. גם ציפיתי ליותר שעועית וסלסה ופחות חסה וחברותיה כך שאחוש מקסיקני אבל בשורה התחתונה זה לא משנה. הטוסטאדאס היו טעימות בטירוף והאצבעות תפסו כל עלה חסה שנותר על הצלחת וטבלו אותו בפירורים. א בל כן - לא ממש צילחות נוח לסיפור כולו.


שכחתי לצלם הטוסטאדאס, אז הנה תמונה של התפריט. מימין כתוב טוסטאדאס

 סאותפארק והצ'ימיצנגה המדממת

הזמנתי צ'ימיצ'אנגה שהיא טורטיה מגוגלת במילוי שעועית,אורז וגבינה מותכת על מצע גואקומולה ושמנת חמוצה. משום מה הצמחונית עולה 48 שקלים כמו הבשריות, עניין שעלה בראשנו רק לאחר שיצאנו מהמקום ולכן לא חפרנו בו. 
המנה מגיעה כשתי טורטיות ענק חצויות באמצע, מאוד משביע אבל מעלה עוד תהייה כלכלית- מה בדיוק עולה 28 שקלים כפי שרשום בתפריט? (ליד מחיר הטורטיה רשום 28/46) ולמה לא נשאלנו כמה נרצה? אך שוב, כל זה לא העיב על המנה הכל כך מצויינת. הפעם הטעמים המקסיקניים הורגשו לחלוטין וכל ביס היה תענוג. למזלי, הצ'ימיצ'נגה גם לא עמדה בהבטחות שיצר פרק בסאות'פארק המייצב צ'ימיצ'אנגה כמאכל שגורם לדימום בתחתונים. זאת של מסקל הייתה עדינה ולא העלתה חשש ליום שלמחרת. עם זאת היא עמדה בחלק השני של הייצוג הסאות'פארקי בכך שבפרק אף אחד לא חושב להפסיק לאכול צ'ימיצ'אנגה אלא רק מחפשים פיתרון לבעיית הדם. והם צודקים. הייתי חנוק בסוף הצ'ימיצ'אנגה , ועכשיו, יום אחרי, כל מה שבא לי זה עוד צ'ימיצ'אנגה.


צ'ימיצ'אנגה. נו, עכשיו כששמתי תמונה בכלל בא לי עוד.



ויוה לה אנצ'ילדס! ויוה לה אינפרנו!

החברה אוכלת הבשר הזמינה אנצ'ילדס רוחס- 4 טורטיות מקמח תירס במילוי בקר (יש גם עוף וירקות) שמעליהן סלסה אדומה ,שמנת חמוצה,גבינה מגורדת בצל וכוסברה (46 שקלים). הסלסה האדומה עשויה מצי'פוטלה בעוד שהירוקה שמגיעה עם מנה דומה רק פחות חריפה,האנצ'ילדס ורדה, עשויה מפלפל עדין יותר. אבל החברה אמיצה ונהנתה מאוד רק שכל הזמן לקחה הפסקות, ביקשה עוד שנת חמוצה ולגמה מהחצי סן מיגל שלי (27 שקלים) כדי להרגיע את כל הגוף שבער לה. היא מצידה הזמינה לשתות מיצ'לדה (29 שקלים) בירה עם מיץ עגבניות,לימון,מלח וחריף שהייתה מעניינת ואף מרעננת, אבל בהחלט לא סייעה להרגעת האש.

למרות השובע, הרצון למתוק דחף אותנו להזמנת צ'ורוס(24 שקלים), שהתגלה כמנה המאכזבת של הערב. שלושה צ'ורוס קטנים, מתוקים, עם אבקת סוכר ומוגשים עם פנכת שוקולד. טעם מעט שרוף ושום דבר מרגש או מספק השווה את המחיר. 
סיימנו את הצ'ורוס. תאמינו לנו שהמנה קטנה., אבל כשרוצים מתוק אוכלים מהר.


וכמה מילים לסוף יחד עם צ'ייסר טקילה

צ'ייסר טקילה גולד שהוגש עם מלח ולימון דווקא ישב מעולה, אך חבל שעלה 17 שקלים. בר טקילה צריך לעודד שתיית טקילה. ונכון שהיו כמה ששתו, בעיקר חבורות של בנים,אבל גם הם הורידו רק שוט אחד. ייתכן שבגלל זה הקהל הוא ברובו זוגות של שנה, כאלה שרוצים לצאת ולשתות קצת אבל גם לשלב ארוחה כי כבר אין צורך להשתכר. מספיק, מכירים אחד את השני. בוא נאכל, נשתה קצת ונלך לישון. רק שמחר לא ייצא דם כי מחרתיים חוזרים. אוכל כל כך טוב,חייבים לחזור.ונותר רק לתהות איך לא עלו על האהבה הגדולה לאוכל מקסיקני עוד יזמים ולא נפתחים עוד מקומות ברחבי העיר, ואז ייסגרו ויישארו רק הטובים. מסקל,למשל.

נ.ב מתברר שסאות'פארק דיברו דווקא רק על הצ'יפוטלה, אבל אני מעדיף את איך שאני כתבתי.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:
תוויות: , ,
הירשם ל- רשומות (Atom)