הכל טוב ויפה, אבל ... לא

ביקור בשני מקומות עם רצון טוב

השווארמה הצמחונית ורשת קפה קפה

השווארמה הצמחונית - אפשר יותר

שווארמה טבעונית. כמו בסניף השווארמה ההוא שלא תחזרו אליו.

מגיע לנו, הצמחונים/טבעונים רשת פאסט פוד מגניבה. 
לא רק דוכן פלאפל. אלא משהו מהיר, טעים בלי תיחכום, ובמחיר נורמטיבי. כרגע יש דבר אחד כזה, וזו השווארמה הצמחונית. אכלתי בה כשהיא רק נפתחה והייתי מרוצה למדי. השבוע, כטוב ליבי במינצ'וז, החלטתי לחזור ולנגוס באיזו פיתה עסיסית עמוסה נתחי סייטן. הזמנתי מנת שווארמה והמתנתי. 
הבעיה התחילה כשהתחלתי לשוטט קלות בעודי ממתין וקלטתי את המראה של המקום. מעט מוזנח, מקרר שקוף ריק ליד הקופה, כמה כיסאות, וזהו אין ממש השקעה כמו למקום אוכל. שאלתי את המוכרת מה פשר המקרר והיא ענתה שהוא נועד לקינוחים שאין כרגע. שאלתי למה אין סלטים במקרר שנוכל לשים לבד, ולא ממש נעניתי. הכל נעשה מאחורה, כי הסייטן צריך פלנצ'ה. אבל למה לא למלא סלטים ליד הלקוח, כדי שנחוש כמו שווארמיה אמיתית? ניסיתי בכל זאת להבהיר את הנקודה וביננו זה אולי זה גם  יוסיף קצת אוירה, קצת דיבורים, כך שנחוש עצמנו שווים בין בולסי הפיתות. “המקומות ההם מלוכלכים, פה נקי" אמרה לי אותה מוכרת - טבעונית שגרמה לי להצטער שאני חלק מעמה. 
וכשהגיעה המנה, מפוצצת בהחלט בסלטים כפי שמצופה משווארמה, התאכזבתי גם מהטעם שלא דמה כלל לעדינות שזכרתי. הסייטן תובל בשבע קילו כמון, הסלטים היו סבירים והפיתה נקרעה די בביס הראשון. לפחות תחושת השובע והזיעה המלווים למנת שווארמה בשרית נכחו גם באכילה של המנה הזו. בקיצור, באסה. מגיע לנו יותר טוב. ואין שום סיבה שבגלל שזה מקום ללא אוכלי בשר - לא ישקיעו קצת בניראות, בחווית האכילה. אוכל זה אוכל והסועד זקוק לאותם גירויים פשוט רק בקונפיגורציה אחרת. 

קפה קפה

אין ספק שחזון היום שני ללא בשר שמיקי חיימוביץ' מריצה במרץ הוא רעיון עלא כיפק. פעם בשבוע, יותר אופציות טבעוניות במסעדות. 
המבאס הוא שמסתבר שמקומות רבים ניסו את הקטע ולא הלך להם. טבעונים לא ממש אימצו את רעיון יום שני ומילאו את אותם מקומות ואוכלי הבשר לא ויתרו על מנת הבשר שלהם, שכמעט בכל המקומות הוגשה כרגיל. חבל.
בכל מקרה, רשת קפה קפה בינתיים ממשיכה להריץ את התפריט הטבעוני לצד הרגיל בימי שני ולהתגאות בהיותה הרשת הראשונה שלוקחת חלק בקמפיין היום שני ללא בשר. אבל כמו שהולך המשחק שגברים משחקים כשהם משועממים "הכל טוב ויפה, אבל..” אז פה המשחק הולך ככה "רשת קפה קפה מגישים מנות טבעונית. הכל טוב ויפה רק ש...הן לא טעימות".

ניוקי חצי חצי. רציתי לומר שלפחות התמונה נראית טוב, אבל נמלכתי.

ניוקי חצי מטוגן חצי מבושל, חצי אכיל (49 שקלים). הרוטב בא בשילוב שום קונפי, עגבניות שרי, זיתי קלמטה, פולי סויה, פלפל קלוי, ממרח ארטישוק, טימין ובזיליקום. הרבה מרכיבים לרוטב סתמי. קציצות העדשים הכתומות (49 שקלים) הרגישו כמוצר של סופר ורק השניצל דלעת (46 שקלים), שהוא למעשה פרוסת דלעת מצופה פירורי לחם ומטוגנת, זכה להתלהבות מסויימת, משום מה מאוכלת הבשר. לי זה עשה בלגאן בקיבה. בקיצור, רעיון מבורך, עשייה שמרגישה כאילו קיוו למשוך קהל של טרנד. אבל ביצוע די כושל

              

BE FOOD- BE GOOD

ביקור לא טבעוני ב-BE FOOD

מעדניה / בית מאכל טבעוני חדש

לא על הממולא לבדו - הויטרינה הצבעונית משהו

 לפני כחצי שנה עברתי דירה לאזור הצפון הישן של תל אביב. השכונה הבורגנית שהתהדרה בעיקר בסניף ארומה ליד בית וואלה, שהפך עם הזמן למעוז ה"לחם ללא גלוטן" שאני עוד יכולה לסבול, התחילה לשעמם אותי. חיפשתי אטרקציות קולינריות, ובעיקר חיפשתי דרך להפסיק ולהזמין אוכל ממקומות מרוחקים בעיר, ולמצוא לי משהו לשעת צהריים שיהיה זול, נגיש ובעיקר אפשר להגיע אליו בכפכפים ולא להמתין 90 דקות לשליח. ואז א' חברתי המופלאה שאוכלת הכל לקחה אותי למקום שנקרא befood, או יותר נכון מעדניה שמתהדרת באוכל טבעוני ואורגני. נשמע מדליק, למרות שהמילה טבעוני ואורגני בצירוף עם "מעדנייה", עושה לי אסוציאציות של בית מרקחת. 

שתינו אוכלות בשר סטנדרטיות ועל כן היה מעניין לבדוק אם המקום יכול לספק גם את חשקיהם של אנשים פשוטי עם כמונו.
אני חובבת מעדניות, ומסוגלת לבלות שעות שלמות בטעימות של מיני גבינות וזיתים ורטבים הום מייד...ובעיקר של כל דבר שומני, עתיד כולסטרול ולא בריא בעליל.

הגירסה להמבורגר - מפתיעה משהו

מנת טייק אווי ממוצעת.. 

מסתבר שגם לבעלי המקום צמד המילים "אורגני טבעוני" כהגדרה למעדנייה, הזכיר קצת את תום סוייר בבית היתומים בתור לחלוקת אוכל, לכן הם החליטו להפוך את התצוגה למגרה במיוחד. לא עוד ריח של בתי טבע ותמציות צמחים אתריות! אלא ריח בישולים של אוכל ביתי, ומאפי לחמים שלא יביישו גם את רולדין...טוב הגזמתי קצת...

 אין מה לומר שהאוכל נראה מגרה, הצבעוניות, הריחות הבשרניות של הקציצות או השמנמנות של הממולאים. עשו לי חשק לא פחות מאיזה פולקע על אורז שמנוני במסעדת פועלים. - הייתכן?!!!

אם כן, בנוסף לאוכל הטבעוני עליו תקראו במדור נפרד, ישנן כמה מנות נטולות גלוטן לקהל המתאים דהיינו: לא לחולי צליאק רגישים מאוד, מכיוון שמשטחי ההפרדה אינם סטריליים, אך בהחלט מתאימים לכאלה בעלי רגישות נמוכה , או לנמנעים מגלוטן מכל מיני סיבות אחרות.

המבורגר בקונפיגורציה טבעונית

חובבי הממולאים (כמוני) יהנו מעגבניות ממולאות ובצלים במילוי אורז להם קוראים במקום "עטופים", מדובר במנה מכובדת ביותר (4 ממולאים בצלחת) ומחירה 48 ₪, או 4 קציצות דשנות., ובואו נאמר, שהיה לי טעים, חמים, הזכיר לי את הממולאים של סבתא, ואפילו נשאר לי קצת בצלחת לארוחת הערב. את העטופים / הקציצות מקבלים על מצע של אורז מלא / אטריות וירקות / קינואה וכד' או ירקות מאודים ובתוספת של אנטי פסטי - בהחלט מנה משביעה.  א' לעומתי לא התלהבה כל כך מהמנה אבל מצאה נחמה מפתיעה בכריך מלחם כוסמין דחוס שהיה עמוס לעייפה בשתיים מאותן קציצות ירק שבעצם הפכו להיות המבורגר בקונפיגורציה טבעונית והצליח להשביע גם את א' הרעבה תמידית! מחר הכריך - 28 שקל. שווה כל שקל!

את הכל שטפנו במיץ ירוק רווי תרד, חסה ומיני עשבים שגם הוא הצליח להפתיע  (אל תקמטו את הפרצוף - באמת שהיה טעים).
ומה עם מתוק?

לרגישים לגלוטן אשר מסוגלים לעכל קמח כוסמין (ויש מעט כאלה, אך הם קיימים) אני ממליצה על מאפין הכוסמין (העטוף בנפרד) אשר נאפה יחד עם ממרח שקדים שמאוד מורגש בטעם. מדובר במאפין בריאות, טעים להפליא...אני מודה שרצתי לקנות עוד. מחירו 12 ₪, שזה לא מאד זול יחסית לגודלו הקטן, אבל בואו נאמר: כשאין אופציות אחרות בנמצא, ובמיוחד לנו, שלא יכולים לרדת על כל קרואסון יבשושי בבית קפה, מדובר באופציה מוצלחת במיוחד..גם אם מעט יותר יקרה. אגב בתפריט שלהם ישנו סימון ברור לגבי המנות ללא הגלוטן, וכמו כן לערך הקלורי.

יש שירות משלוחים- לעצלנים ולמתגוררים רחוק

אבן גבירול 151 תל אביב

0779344770

צ'יקן קאנג פאו!

ביקור טבעוני ב"התרנגול" ביפו

התרנגול. צלם אני לא

יש מקומות שתופסים אותך מיד כשאתה נכנס אליהם. כצפוי ממשפט פתיחה שכזה, התרנגול הוא מקום שכזה. מקום קטן וחמוד עם השלט המבטיח בכניסה "מסעדת שף פועלים", מדפים מלאים בבובות של סוכריות פז, ציורים עצמאיים ויפים על הקירות,כיסאות מסוגים שונים סביב השולחנות וריח של לחם שעכשיו נאפה באוויר. ועוד לא התחלנו לאכול.

תרנגול היא מסעדתם של רועי אברהם, שהספיק לבשל לפני שפתח אותה בעשרות מסעדות ירושלמיות, ונעמה פניכל, צלמת וקונדיטורית שאחראית על עיצוב המקום. אנחנו כאן לכבוד ערב טבעוני שנערך אחת לחודש. בחודש הבא המנות, ברובן, לא יהיו דומות, כך שהביקורת הזו מעט חסרת ערך, פרט לעובדה שהיא בכלל לא . כי מה שהמקום עושה באוכל, הוא יעשה בכל מנה. ומה שהוא עושה זה תענוג מפתיע, בהיעדר מילים טובות יותר.

pez. אני אוהב

וואו ועוד פאו וואו 
התחלנו עם מרק שקדים וסלט ירקות עם גרניטה אבטיח. אני לא ממעריצי האבטיח עם שום דבר ובולגרית נראית לי תמיד כמשהו שמוסיפים בשביל שהשיכורים ירגישו שהם אוכלים ארוחה מלאה, אבל הסלט הזה ניפץ לי כל מה שידעתי על הפרי הקיצי. אני מנסה לחשוב על מילים אבל כל שיוצא לי זה וואו. פאו, וואו ועוד פאו וואו. הסלט הורכב מעגבניה, מלפפון, גרעיני חמניה, חסה וזיתים. בלי בצל, כי רועי כנראה יודע מה ילך עם הברד אבטיח קפוא שהקיף את הסלט והשתלב איתו כל כך טוב. המתיקות הייחודית של האבטיח עם המליחות והמרירות של הדברים מסביב בשילוב הקריספיות של הגרעינים יצרו בדיוק את מה שאני מתאווה לו במסעדה- חגיגה לא מוכרת של טעמים.

סלט ירקות עם גרניטה אבטיח.

כרגיל, קודם אני אוכל ואז נזכר לצלם 

ואז מצלם תמונה הכי לא מגרה שיש. 

והיה מעולה דווקא

מרק השקדים הקר היה לנו מעט שומי מדי, אבל חתיכות הקרוסטיני שצפו בו עם ממרח האפונה עליהם היו המשך מעולה לסלט- טעים ועם נגיעה של משהו לא מוכר. נישנשנו איתו מן הלחם שנאפה קודם וגם ממנו עפנו. רכות מרהיבה, מעט סומק ותו לא. בצד טחינה מצויינת, דווקא בלי תיבולים מפתיעים וסחוג חריף כאש הגיהנום שהורדנו עם בירה קוזל המצויינת.

יאללה, עיקריות בהתלהבות. ריזוטו דלעת, זעפרן ותרד עם חלב קוקוס ופיצוחים היה מעט מר מדי, למרות הדלעת, ויחסית מוכר, אבל הסלק צלוי ממולא קינואה, פטריות ואגוזים לצד מנגולד מוקפץ עם זיתים וקרם סלק היה אותו תענוג מהפתיחה. 
הסלק היה מתוק ומדויק המילוי היה חגיגי, מתפצפץ ומלא טעמים מעניינים והפאו וואו חזר לבקר.

סלק ממולא. יש! זכרתי לצלם

לקינוח הלכנו על צלחת ממתקים טבעוניים. גם כאן חזר העניין של משהו קטן נוסף שמפתיע. למשל, עוגיות בוטנים עם צ'ילי שעולה ככל שהעוגייה נותרת בפה, פאדג' שוקולד מרהיב עם פקאן וצנובר ועוגיית תמרים קשה שהמילוי שלה-גלידת קסיס רכה, מאזן את הקושי ליצירת עוגייה מופלאה. בסיכומו של, ארוחה חגיגה שדיברנו עליה עוד ימים אחר כך. כן, לא רק אני, גם זו שאוכלת בשר לפחות פעם ביום.

בימים רגילים יש פה אוכל עם בשר, אבל כמעט כל הזמן יש משהו מיוחד- הקרנות סרטים עם אוכל שקשור לסרטים, ארוחה פסיכדלית המורכבת מאוכל בצבעים , ובכן, פסיכדליים,ועוד כל מיני ששווה להיות חברים שלהם בפייסבוק כדי לדעת.(חפשו:התרנגול מטבח עם ביצים)

אה, והקטע של פועלים- אף מנה לא עולה יותר מ64 שקלים (הסלק) ורובם נעות סביב ה38 שקלים.הכי לא קורע כיס.

לפני שיצאנו רועי נתן לנו לטעום תפוח ורדית. מין פרי שגדל בחצר של אימו עם מרקם של תפוח וטעם של מי ורדים. טעים לאללה, ובדיק כמו רוב המנות פה- בחיים לא טעמנו דבר כזה.

התרנגול, שארית ישראל 4 יפו 03-7444332

א-ה 08:00 ועד אחרון הלקוחות יום ו' 08:00-17:00   שבת 10:00 ועד אחרון הלקוחות

אחד שלא ואחד שכן- שתי ביקורות צמחוניות מהירות

אושן אבא אבן 5 הרצליה

 זה האחד שלא.  

למסעדת אושן היה פעם כבוד, לפחות ככה אני זוכר. מקום קטן יחסית בהרצליה פיתוח, שכמעט תמיד היה מלא.לאחרונה הם עברו למקום גדול יותר ויפה פחות ברחוב אבא אבן, 500 מטר מהמיקום הקודם ולפחות בעסקית שאני דגמתי, איבדו את זה.

כצימחוני זכרתי שפעם היה להם מוקפץ לא רע. היום יש פסטה ברוטב עגבניות, ושני סלטים. למנה ראשונה לקחתי מרק עגבניות שהיה בסדר. שום טעם מיוחד, אבל עובר. מעט אורז שצף בתוכו לא הוסיף לו דבר. לעיקרית הלכתי על סלט פאטוש. קיבלתי המון חסה, מעט עגבניות וקרוטונים במקום הפיתה הקרועה האהובה בסלט. הרוטב היה המון גבינה מלוחה שמוימה לכדי רוטב. בסך הכל נוצר השילוב הכמעט בלתי אפשרי של מלוח ותפל וניראות שיכולה לעורר תיאבון אצל חיית משק כלשהי אבל לא אצלי. לא משהו לחזור אליו. קצת עושר בירקות היה עושה פה פלאים. 

                            סלט פאטוש. קצת נראה כמו תקרובת לחיית משק כלשהיא

אגב, גם הסועדים הבשרניים התבאסו. סלט בורגול עם שרימפס למנה ראשונה כללה כשלושה שרימפסים והמון בורגול לא מרגש, מנה של ניוקי בשרימפס הייתה בסדר אבל ההמבורגרים שנדגמו היו תפלים ואחד מהם אף הוחזר למטבח. צ'יקן קארי שהגיע במקומו דווקא עבר בסדר גמור.

מחיר לעסקית הצמחונית-59 שקלים לראשונה,עיקרית ותה קר המוכן במקום.

קפה נואר 

האחד שכן.  
אין הרבה אופציות צמחוניות בקפה נואר, ובעיקרית אפילו פחות. ובכל זאת בא לי לפרגן על מה שיש כי הוא טוב, ניוקי עם פטריות ואפונת גינה ברוטב שמנת, פרמז'ן ועלי מרווה היה תענוג גדול. ניוקי רך רך שמוכן במקום, רוטב מצוין שעלי המרווה נותנים בו זץ חמצמץ מלוח שמפתיע מדי פעם. תענוג. אולי הניוקי הטוב בעיר. הנה מקום שהייתי שמח אם היה מאמץ את הקטע של "מיטלס מנדיי", או רק מוציא מדי פעם איזה מנה צמחונית נוספת. 62 שקלים למנה אמנם מרחיקים אותי מלהגיע הנה כל פעם שאהיה רעב, אבל כשיהיו ספיישלים צמחוניים אשים מזומנים כדי לדגום אותם. אגב, השותפה הבשרנית שלקחה שניצל נהנתה ממנו מאוד. כרגיל.
אחד העם 43, תל אביב

                                       שכחתי לצלם הניוקי, אז הנה שלושה כלבים שנראים רכים לפחות כמו הניוקי

התרנגול שלי הוא כחול וטבעוני

ערב טבעוני בתרנגול הכחול
אסי גל

המרפסת של התרנגול הכחול. בערב הטבעוני הייתה מלאה.

הביקורת הזאת הולכת להיות קצרה יחסית כי אין ממש סיבה שאעבור על המנות שאכלתי בתרנגול הכחול בערב הטבעוני שהתרחש ב20.5. זאת משום שבערב הקרוב שיהיה ב18.6 לא בטוח שיהיו אותן מנות.  

טוב נו, אולי כמה, אבל שאול בן אדרת, השף, לא סגור על זה. הרעיון של טבעוני די חדש לו והוא נהנה לשחק עם דברים. מה שאני יכול לומר זה שהוא משחק ממש טוב. לא תמיד, יש כמה נפילות, אבל בכללי אכלנו כמה יצירות מעניינות ביותר.

לפני שהגענו יש להודות שחששתי. קימל, מסעדתו הראשונה של בן אדרת, לא ממש ידידותית לצמחונים, והמנות שאכלתי שם כצימחוני היו לא מממש מרגשות. בת זוגי, לעומת זאת, לא חששה כלל היות שבעיניה אוכלות הבשר, קימל היא עלא-כיפק.

טבעוני לעם

התרנגול הכחול היא מסעדה ענקית השוכנת במרומי מגדל ג'י באיזור המעושרים. למרות זאת, בערב שהיינו היו אנשים מכל מגוון הרמות הכלכליות. ערב טבעוני של שף הוא משהו שבהחלט מושך אנשים. לפי בן אדרת בכלל לא כולם טבעונים, פשוט יש הרבה אנשים שמחפשים בריאות. אם כי, לא בטוח שכל מה שבן אדרת מגיש, על אף היותו טבעוני, הוא בריא. למשל הלזניה חצילים,בצלים, חצילים וכרישה שהייתה טעימה לאללה אבל מעט שמנונית מה שעשה אותה קצת כבדה. פטוצ'יני ברוטב ירקות היה שמנוני אף הוא ופה כבר השמנוניות כבר פגעה בטעם. לעומת זאת ריזוטו פטריות על בסיס חלב קוקוס התגלה כמנה קלילה ומצוינת למרות הויתור על החמאה והגבינות שמעשירות את המנה ואולי בגלל זה המנה הפכה להיות קלילה. מנה נפלאה אחרת הייתה ניוקי סולת ואגוזים במרק סלק חמוץ. המרק צומצם לכדי רוטב והשתלב מעולה עם הניוקי לאחת המנות המקוריות והטעימות שהחך הטבעוני שלי טעם. בצל ממולא באורז היה מתקתק וטעים וגם תוספת צד של אורז בר הייתה עשויה לעילא. קציצות כרישה ותרד לעומת זאת, היו בסדר, לא יותר.

מנה טבעונית בתרנגול הכחול. יש גם דברים שנראים הרבה פחות טבעוניים ובכל זאת טבעוניים לגמרי. צילום:דניאל לילה

לקינוח סיימנו עם טפיוקה טעימה ועשירה בפירות. הבשרנית, שכל הזמן, (כמו בנות רבות משום מה), טוענת שהיא חתול, בהחלט גירגרה מהנאה. ולא דבר קל הוא לבחורה שאוכלת בשר כפעמיים ביום, וגם זה רק כי בייקון לארוחת בוקר אינו מצוי במחוזותינו.

כל המנות עולות בין 30-75 שקלים והכי מומלץ לקחת כמה ולחלוק.  הערב הבא, כאמור, יתרחש ב18 לחודש ואני ממש ממליץ ללכת ולנסות אותו.חובה עליי, מבחינה מוסרית, לציין שבן אדרת אירח אותנו ולכן טעמנו כל כך הרבה דברים, יותר מכפי שכתבתי כאן. אבל תצטרכו להאמין לי שהמילים הטובות נכתבות כי מגיע, לא כי בן אדרת אחלה בנאדם. והוא באמת אחלה בנאדם שמכין אחלה אוכל טבעוני. 

נ.ב בכלל לא חובה עליי לדווח שהייתי אורח. סתם השתלב לי טוב בכתבה.

בר טקילה מסקל. mexi-can!

ביקורת צמחונית הפעם עם הרבה אלכוהול ופלפל חריף

מאת אסי גל

מקסיקנים בסאות'פארק. הסבר בהמשך

תמיד פותחים כתבות עם סיפור , משהו בסיגנון :”חגגנו בבית, היינו אפופים, החלטנו לצאת לרחוב ולהחליט שם מה בא לנו. אחרי הליכה קצרה ברוטשילד הצעתי את מסקל בפלורנטין. תמיד רציתי ללכת לשם ואף פעם לא יצא, ועכשיו, חוגגים וזה, זמן מצויין. הליכה של רבע שעה ברגל ששוב מבהירה שהמרחקים בעיר קטנים מכפי שנדמה ואנחנו בויטל עמוס הברים ובמרכזו המסקל". משהו כזה.

אבל הסיפור האמתי פה הוא המקום הזה. אחרי פתיחה מדשדשת בה המסקל היה המקום היחיד שמגיש אוכל מקסיקני טוב (יש עוד מקום מקסיקני בעיר, אבל האל שישמור את התיירים המסכנים שעוצרים בו מפאת מיקומו ולא יודעים דבר על טיבו) אבל לא רבים ידעו עליו, פתאום קיבל המקום כמה ביקורות מהללות ועכשיו כשהגענו הוא הפך מבר קטן למקום גדול פי שניים המזכיר פחות בר ויותר את המקום המגניב הזה בברלין שעצרתם בו למרגריטה וארוחה עלא כיפק.

בעצם הוייב של המקום הוא אולי הדבר היחיד הרע שאפשר לומר על המקום. מתחת לשם המקום כתוב טקילה בר אבל בערב שאנחנו היינו לא היה וייב של בר בכלל. היה וייב של מקום שבאים לאכול בו עם דרינק בצד. התאורה הייתה בהירה, המוזיקה רגועה ושום אוירת "בואו תשתו". גם לא כשעזבנו והיה כבר חצות וחצי. ובאמת בשעות היותר קטנות המקום די מתרוקן. אנשים אכלו ועכשיו הם הלכו לישון. קצת מוזיקה שמחה יותר (ומקסיקו חזקה במוזיקה שמחה) וברמניות שמריצות צ'ייסרים עם חיוך היו הופכות את המקום לבר שמח. מצד שני, אולי המקום פושט בונה על אנשי פלורנטין שרעבים גם באחת עשרה בלילה ובא להם לאכול בלי שום אבוז'ראס ובתחום הזה המקום מצליח ללא ספק- האוכל פשוט - בן של נפקנית!!.

טודטאדס, טאקו, צ'ימיצ'נגה, אנצ'ילדס רוחס  וכל מיני מילים שרק המקומיים מבינים

התחלנו עם טוסטאדאס, כי למרות שרציתי טאקו, אין אף אחד כזה צמחוני. וזה המקום ל­התנצלות לטבעונים- זו ביקורת שעיקרה צמחונות, לא טבעונות. אני בבסיסי צמחוני משתדל, לא טבעוני והפעם אכלתי גבינה. אני משער שיש אופציה טבעונית ואפשר לבקש בלי גבינה, אבל המותכות כל כך מוסיפה לאוכל ואין תחליף טבעוני, אז זהו.

טוסטאדאס הן שתי טורטיות קריספיות, לא ממש גדולות,ועל זו שנקראת קלאסי שאכלנו יש פריחולס שזה ממרח שעועית מקסיקני עם בצל,גבינה מותכת,חסה קצוצה ,עגבניה, בצל, כוסברה,גבינה מגורדת ושמנת חמוצה (28 שקלים). ציפיתי שהטורטיה תהיה בצורת כיס כך שיהיה קל לאכול אותה אבל היא באה שטוחה כפי שנכתב בתפריט שעיניי האפופות לא קראו היטב, מה שהקשה על הכנסה לפה של כל הכבודה. גם ציפיתי ליותר שעועית וסלסה ופחות חסה וחברותיה כך שאחוש מקסיקני אבל בשורה התחתונה זה לא משנה. הטוסטאדאס היו טעימות בטירוף והאצבעות תפסו כל עלה חסה שנותר על הצלחת וטבלו אותו בפירורים. א בל כן - לא ממש צילחות נוח לסיפור כולו.

שכחתי לצלם הטוסטאדאס, אז הנה תמונה של התפריט. מימין כתוב טוסטאדאס

 סאותפארק והצ'ימיצנגה המדממת

הזמנתי צ'ימיצ'אנגה שהיא טורטיה מגוגלת במילוי שעועית,אורז וגבינה מותכת על מצע גואקומולה ושמנת חמוצה. משום מה הצמחונית עולה 48 שקלים כמו הבשריות, עניין שעלה בראשנו רק לאחר שיצאנו מהמקום ולכן לא חפרנו בו. 
המנה מגיעה כשתי טורטיות ענק חצויות באמצע, מאוד משביע אבל מעלה עוד תהייה כלכלית- מה בדיוק עולה 28 שקלים כפי שרשום בתפריט? (ליד מחיר הטורטיה רשום 28/46) ולמה לא נשאלנו כמה נרצה? אך שוב, כל זה לא העיב על המנה הכל כך מצויינת. הפעם הטעמים המקסיקניים הורגשו לחלוטין וכל ביס היה תענוג. למזלי, הצ'ימיצ'נגה גם לא עמדה בהבטחות שיצר פרק בסאות'פארק המייצב צ'ימיצ'אנגה כמאכל שגורם לדימום בתחתונים. זאת של מסקל הייתה עדינה ולא העלתה חשש ליום שלמחרת. עם זאת היא עמדה בחלק השני של הייצוג הסאות'פארקי בכך שבפרק אף אחד לא חושב להפסיק לאכול צ'ימיצ'אנגה אלא רק מחפשים פיתרון לבעיית הדם. והם צודקים. הייתי חנוק בסוף הצ'ימיצ'אנגה , ועכשיו, יום אחרי, כל מה שבא לי זה עוד צ'ימיצ'אנגה.

צ'ימיצ'אנגה. נו, עכשיו כששמתי תמונה בכלל בא לי עוד.

ויוה לה אנצ'ילדס! ויוה לה אינפרנו!

החברה אוכלת הבשר הזמינה אנצ'ילדס רוחס- 4 טורטיות מקמח תירס במילוי בקר (יש גם עוף וירקות) שמעליהן סלסה אדומה ,שמנת חמוצה,גבינה מגורדת בצל וכוסברה (46 שקלים). הסלסה האדומה עשויה מצי'פוטלה בעוד שהירוקה שמגיעה עם מנה דומה רק פחות חריפה,האנצ'ילדס ורדה, עשויה מפלפל עדין יותר. אבל החברה אמיצה ונהנתה מאוד רק שכל הזמן לקחה הפסקות, ביקשה עוד שנת חמוצה ולגמה מהחצי סן מיגל שלי (27 שקלים) כדי להרגיע את כל הגוף שבער לה. היא מצידה הזמינה לשתות מיצ'לדה (29 שקלים) בירה עם מיץ עגבניות,לימון,מלח וחריף שהייתה מעניינת ואף מרעננת, אבל בהחלט לא סייעה להרגעת האש.

למרות השובע, הרצון למתוק דחף אותנו להזמנת צ'ורוס(24 שקלים), שהתגלה כמנה המאכזבת של הערב. שלושה צ'ורוס קטנים, מתוקים, עם אבקת סוכר ומוגשים עם פנכת שוקולד. טעם מעט שרוף ושום דבר מרגש או מספק השווה את המחיר. 

סיימנו את הצ'ורוס. תאמינו לנו שהמנה קטנה., אבל כשרוצים מתוק אוכלים מהר.

וכמה מילים לסוף יחד עם צ'ייסר טקילה

צ'ייסר טקילה גולד שהוגש עם מלח ולימון דווקא ישב מעולה, אך חבל שעלה 17 שקלים. בר טקילה צריך לעודד שתיית טקילה. ונכון שהיו כמה ששתו, בעיקר חבורות של בנים,אבל גם הם הורידו רק שוט אחד. ייתכן שבגלל זה הקהל הוא ברובו זוגות של שנה, כאלה שרוצים לצאת ולשתות קצת אבל גם לשלב ארוחה כי כבר אין צורך להשתכר. מספיק, מכירים אחד את השני. בוא נאכל, נשתה קצת ונלך לישון. רק שמחר לא ייצא דם כי מחרתיים חוזרים. אוכל כל כך טוב,חייבים לחזור.ונותר רק לתהות איך לא עלו על האהבה הגדולה לאוכל מקסיקני עוד יזמים ולא נפתחים עוד מקומות ברחבי העיר, ואז ייסגרו ויישארו רק הטובים. מסקל,למשל.

נ.ב מתברר שסאות'פארק דיברו דווקא רק על הצ'יפוטלה, אבל אני מעדיף את איך שאני כתבתי.

 לאתר של מסקל

ימים יפים

רשת האספרסו בר מרימה תפריט טבעוני!

מאת: אסי גל

תכירו - זה קארל לואיס. גבר אחר שהיה טבעוני לפני שזה היה מגניב.

זוהי תקופת הזוהר של הטבעונים! כן כן, אלו ימים טובים לטבעונים ולטבעונים ברוחם. עוד ועוד אנשים הופכים לטבעונים גם בלי לראות את גארי יורופסקי בסנדלי טבע ,ובמקביל עוד ועוד מקומות מכניסים מנות טבעוניות לתפריט שלהם. אולי בשלב מסויים זה ייעצר, ויתברר שזה אכן היה טרנד, אבל לאלו מאיתנו שהיו תמיד בכיוון ותמיד נאלצו לשבת על פסטה ברוטב עגבניות גם במסעדות שף הכי נחשבות, זו תקופת זוהר. לא עוד נשב מאחורה במקום של האוטובוס. מהיום אנו יושבים באמצע, איפה שאין ריח לא נעים. הנה, אפילו יש גבר שכותב על טבעונות, והוא אפילו לא לובש סנדלים מכוערים.

רשת האספרסו בר מרימה תפריט טבעוני!

לפני כחודש גם רשת האספרסו בר החליטה לשלב אותנו בחבריה ויצאה בתפריט טבעוני. בניגוד למקומות רבים שמוציאים תפריט טבעוני שפשוט דוגם את המנות שלא כללו בשר עוד מלפני כן וכך אנו מקבלים תפריט שהמנה הטבעונית המרגשת ביותר בו היא סלט, באספרסו בר הכניסו מנות שמהוות מנה עיקרית ללא עוררין- מנות עם סייטן, גבינות סויה, וארוחות בוקר מפריטטת חומוס ושקשוקה טופו. והכל בתפריט שכולו טבעוני, לא אחד מאלו שצריך לחפש את הסימון V ליד מנה כדי לדעת אם היא טבעונית. והכי חשוב- טעים, משביע, כל מה שנדרש מארוחה בבית קפה.את התפריט הרכיב שף הרשת יחד עם הנטורופטית דפנה ריכטר מה שאומר שהוא אשכרה מלא במה שצריך בארוחה.

תבשיל חיטה וחמוציות- צילום כפיר חרבי. תזונה: דפנה ריכטר. 
מהשב"כ: אבי דיכטר

אני יושב עם ידידה אוכלת כל לארוחת צהריים בסניף דיזנגוף פינת בו גוריון. בסיכומם של חיים, אני חושב שכמעט כולנו נגלה שאכלנו יותר ארוחות בבתי קפה מאשר במסעדה. האוירה הלא מחייבת ומגוון המנות הופכים את בית הקפה למקום מפגש יעיל גם כשרוצים לאכול. אנחנו יושבים בחוץ א-לה פריז ומולנו אוטובוסים רבים א-לה תחנה מרכזית רמלה. פינה חמודה, באסה עם כמות האוטובוסים מול הפנים. הציליה עושה צל נדרש יש רוח נעימה,ברקע ג'אז גרובי ופתאום רעיון הקיץ לא נראה כמו הדבר הכי גיהנומי בעולם.מזמינים.למנה ראשונה הולכים על קרפצ'יו סלק המוגש עם פרוסות אגס ותפוח,אגוזי מלך וחמוציות (24 שקלים). סוף סוף משהו חדש למנה המוכרת של סלק שבדרך כלל מקסימום מתחבר עם איזו גבינה ובכך הורס לטבעונים את התענוג. פה התפוח והאגס נותנים חמוציות וקראנצ'ינס שמשתלבים יופי עם המתיקות של הסלק,הפרוס ומוחמץ במידה מצויינת, רק מעט מומלח מדי. אני עושה לאפות של סלק ותפוחים. לא מאוד גברי בסך הכל, אבל מרענן בהחלט.

לעיקריות הבשרנית לוקחת פסטה ברוטב אלי אוליו עם זיתים שחורים ועגבניות שרי (42 שקלים) כל הסייטן מפחיד אותה ולכן היא מוותרת על פסטה ברוטב ראגו עם סייטן וירקות שורש (48 שקלים). הפסטה שלקחה טעימה ויעילה. העגבניות מתוקות ואפלו הזיתים מתוקים מדי. הכל לא מוצף מדי בשמן ובסך הכל מנה טעימה ונעימה. המנה שלי- מוסקה מחציל, תפוחי אדמה סייטן ומצרלה סויה(52 שקלים) כבר ממש מרגשת. זה תמיד תענוג להגיע למקום ולאכול מנה מעניינת וזאת לגמרי נכנסת לקטגוריה. הכל עשוי בדיוק רב, הטעמים משתלבים מצויין , הסויה נותנת מותכות גבינתית ואפילו הבשרנית לוקחת ביסים ומהללת. אחלה, אחלה מנה.

מוסקה טבעונית.(צילום:כפיר חרבי) סוף סוף לא פסטה

לקינוח אנחנו הולכים על בצק פילו עם תפוחי עץ ושקדים. שום חמאה, שום שמנת. רק פילו,תפוחים ושקדים וזה מצויין. אולי, ויסלחו לי שמני הפטיסרי, יותר טוב כקינוח מעוגת תפוחים. הרבה פחות כבד ועדיין טעים טעים. ובערך בעשרה שקלים זול יותר מכל עוגה. רק 25 שקלים.

מעבירים שעתיים, מדברים על כל מיני דברים כפי שגברים עושים רק כשהם פוגשים נשים, נשיקה על הלחי וביי. הבטן מלאה ולא כבדה,אפשר להמשיך את היום. אני מסתכל על מה שכתבתי ורואה שימוש ניכר במילים מרגשת ונעימה. לעזאזל. אני צריך לחטוב עצים או משהו. לא שאיכפת לי. עוד עשר שנים יהיה גם נשיא טבעוני, ואז כבר אף אחד לא יוכל להגיד לנו כלום.