קרואסון ברי בבוקר ושווארמה בערב – כשהעולם אומר לך לא לצאת מהבית - חלק ראשון

מתה על הימים האלו שכלום לא מסתדר...מסוג הימים שהעולם בעצם אומר לך "שחררי.. פשוט תשארי בבית, קחי את הגלידה מהמקפיא שתחובה שם ממש עמוק, שבי מול הטלוויזיה ואל תצאי. מחר הכל יהיה בסדר.” כמובן שאת הימים האלו אני מגלה אחרי שכבר יצאתי והכל מתחיל להתהפך.אולי הייתי צריכה לנחש כבר בבוקר כשפתחתי את הארון וקופסה מלאה בסוכריות m&m ששמרתי לחשקים קטנים נפלה עלי ונשפכה היישר לכיור גוררת אחריה בקבוק שמן וקופסת טחינה לכדי עיסה חומה מנוקדת בצבעוניות של שוקולד. אולי זה שגיליתי שאין לי אוויר באופניים בעודי מדוושת בלחץ כדי לא לאחר לפגישה, אולי זה שהתיק נפתח לי באמצע הדיווש והתפזר לכל עבר ומצאתי את עצמי אוספת בקללות לא חרישיות, טמפונים , פתקים, חטיפי אנרגיה, סיכות ביטחון אולר (למה יש לי אולר לכל הרוחות) מבטיחה לעצמי בפעם המליון לסדר את התיק. אולי כל אלו היו צריכים להזהיר אותי פשוט להישאר בבית. אבל לא.  ואני המשכתי לכיוון פגישת העבודה, מדוושת במרץ על גלגלים נטולי אוויר, תלתלים דבוקים לי לפרצוף, עם תיק חצי פתוח ומחשבות על החתולים שלי שבטח בשניות האלו מסתובבים להם בהנאה בעיסה הדביקה החומה שהשארתי במטבח.

מי הזיז את הגבינה שלי? אה.. הנה היא

די ברור שהפגישה לא הייתה מהטובות ונגמרה די מהר ואני מצאתי את עצמי באמצע דיזינגוף ארלוזורוב, עייפה, מותשת ורעבה, כשבקיבתי רק אספרסו. לימיני ה"נולה" שהמתיקות שלה באה לי פחות טוב עכשיו לשמאלי עוד כל מיני בתי קפה רועשיםואני באמצע תקועה שם אובדת עצות.

אז דידיתי לכיוון ה"נולה" וגיליתי ממש לידה, קצת נחבאת , ממלכת גבינות ומעדנים מבית “באשר”, אבל יותר אירופאית ואינטימית שפשוט קראה לי לבוא. נשבעת. אז הלכתי.

גושי חמאה צהובים..וקרואסון עם ברי

אוייש תקשיבו.. המקום הזה כ"כ שונה מהגירסה הירושלמית שאני מכירה. פה לא תמצאו את אווירת השוק אלא יותר פינה אירופאית צבעונית עמוסה בשלל מטעמים וקצת שאנסונים ברקע.. בדיוק מה שאני צריכה ולא רק אני.

הסתובבתי לי קצת בין גושי חמאה צהובים, גבינות עובש עטופות אחת אחת, כיכרות לחם ומיני מעדנים מכל העולם, טעמתי לי קצת עיזים הולנדית, צרפתיות ריחניות, ומיני גבינות שאת שמן מעולם לא שמעתי, התלבטתי לי בין קרואסון ברי ולכריך מהבסטה ופשוט לקחתי את שניהם.

התיישבתי לי בשולחן חמוד וגבוה אל מול הרחוב השוקק מנותקת לי בשלווה שלי, אל מולי קפוצ'ינו בכוס וינטג' מעוטרת, לקחתי עיתון ופשוט שקעתי לתוך השלווה של המקום המקסים הזה.

בין לבין נגסתי לי ביסים גדולים מתוך קרואסון פריך, חמאתי גדוש בגבינת ברי רכה וריבת בצל שנתנה את המתיקות שנדרשה ומילאה אותי בפירורים טעימים שסירבתי לוותר עליהם. הזמנתי לי עוד קפוצ'ינו ושקעתי בכריך ה"בסטה" שגילה לי מחוזות טעם חדשים. הכריך היה בנוי מ- 4 סוגי גבינות שונות אחת ליד השניה ולא מעל עם מיני תוספות שמפתיעות את הפה בכל ביס.

הביס הראשון מוצא את הקראסט המעט קשה של הלחם שמתפצפץ בפה כמו שלחם טרי צריך, חודר בעדינות אל שכבת הגבינה ומגלה שם בלו דה באסק כבשים ריחני, הביס השני ממשיך לטעמה העדין של העיזים ההולנדית שמקבלת חיזוק מפתיע מריבת תות טריה וככה כל ביס מגלה לי שכבה שונה של טעמים. כריך גאוני.

המעדניה המתוקה הזו פשוט מנתקת מכל ההמולה. לפתוח שם את הבוקר כ"כ שונה מלשבת בעוד בית קפה ולאכול ארוחת בוקר. המקום אינטימי וגדוש במיני מטעמים. חוץ מכריכים מלחם טרי ואנטי פסטי מצויין הכל עם גבינות כמובן ניתן להתפנק על סלמון מעושן וקרם פרש פוקצ'ה עם שמן זית, מוצרלה באפלו, עגבניות, בזיליקום טרי,לחם שיפון 100% עם ציזיקי, מטיאס כבוש ובצל לבן מאפי עלים עם גבינת מסקרפונה כחולה ודובדבני אמרנה וקרם פרש וסלמון לחמניית חלב עם מיונז צרפתי מביצים טריות, ביצה קשה ואנשובי מושרה בכמהין ועוד מיני דברים שלא מוצאים בבית קפה רגיל. יש שם תשומת לב מתוקה ומקסימה של אנשים שמחפשים רק איכות. מכוסות הקפה ועד ההגשה המיוחדת. תענוג לראות מקום שלא מתפשר ועושה הכל כדי לא להיות מסחרי ושהכל שם אישי ועם המון אדיבות אירופאית.

אני בהחלט יכולה לראות את עצמי מתפנקת שם בערב או יושבת שם לקפה של בוקר.

אם אתם באיזור אל תפספסו.

דיזינגוף201 – מעדנייתבאשר

יין זו לא מילה גסה...

אני אוהבת יין. מאז שאני זוכרת את עצמי יין היה חלק מהתרבות ומהחיים שלי. לא פעם שואלים אותי מתי ואיך נשאבתי לעולם הזה, ובאמת שאני לא יכולה לומר. אני רק יודעת שיש תמונות שמוכיחות שטעימת היין הראשונה שלי (קברנה סוביניון אמיתי ולא יין תירוש) הייתה בערך בגיל שנתיים. לכן שימח אותי מאד כשהוזמנתי לכתוב כאן על יין. סביר להניח שבהמשך אכתוב כאן על עוד מיני נוזלים איכותיים אחרים. דבר אחד משותף לכולם - אלכוהול באחוז זה או אחר.

לא סתם השתמשתי במונח "עולם". מבחינתי יין מייצג עולם ומלואו. יין הוא יצירת אמנות שאמנים רבים שותפים לה. לא רק היינן. אפשר במידה מסויימת לומר שהיינן הוא המנצח על כל התזמורת. מנצח טוב יביא את התזמורת שלו לשיאים. אבל מספיק נגן אחד סורר כדי לקלקל הכל גם למוכשר שבייננים. אני מניחה שזו אחת הסיבות שאני כל כך מרותקת מיצירות המופת שנמזגות מדי פעם לכוסי ומזדמן לי לטעום.

ככל שטועמים יותר יין, כך מתרגלים האף והחיך לזהות בו תכונות, טעמים וניחוחות שונים. לומדים לזהות מאפיינים של זנים שונים ומפתחים חיבה יתרה ליינות מסויימים ופחות לאחרים. כמי שתרבות היין חשובה לה, אני מאמינה בהפצת הבשורה. אני גם מאמינה שצריך לדבר בגובה העיניים כדי לחבר חובבים חדשים לתחום הזה. בסופו של דבר, אם טעים שותים ואם לא, אז לא חשוב מה אומרים המומחים. אני מבטיחה שלא לחזור יותר מדי על מילים כמו עפיצות וטאנינים. אבל יין אי אפשר לתאר כמו גזוז וכן יעשה כאן שימוש בכל מיני מונחים של טעימת יין. רוצים לקרוא לי פלצנית? בבקשה...

יקב אמפורה
לאחרונה הוזמנתי להשתתף בכמה טעימות מעניינות. כולן בפורומים סגורים של אנשים שאוהבים ומוקירים יין טוב. נתחיל עם יקב אמפורה. יקב מקסים השוכן לו בחוות מקורה, במבנה טוסקני מרהיב ומוקף בנוף עוצר נשימה של רכס הכרמל על פריחתו ותפארתו. את היקב הזה אני עוד מכירה מגלגולו הקודם, מבציריו הראשונים. אין ספק שחילופי הבעלים והייננים חוללו שינוי משמעותי ביקב, אבל דבר אחד אומר בוודאות, תמיד כיף לבקר שם. ביקרתי ביקב לפני כשלושה חודשים במסגרת מסיבת רווקות. טעמנו את מגוון היינות וכבר אז היתה לי הרגשה שהקברנה סוביניון מסדרת מקורה 2007 הוא ממש יוצא דופן מבחינתי. אבל השארתי את זה בצריך עיון...

חודשיים אחר כך הוזמנתי לטעימה בביתו של איש יקר, חובב יין אמיתי שגם פועל ככל יכולתו לקידום היין הישראלי והיקבים הקטנים. מפאת כבודו לא אזכיר את שמו, שכן לא ביקשתי רשותו. אמרו לי שאת הטעימה יעביר ד"ר ארקדי פפקיאן בכבודו ובעצמו וכי צפויות הפתעות מעניינות במהלך הטעימה. ואכן הופתעתי. ארקדי הוא ללא ספק איש יוצא דופן. מעבר למומחיותו ופועלו בתחום הוא אדם חם, משעשע עד מאד ואעיז ואומר שהעביר לנו ערב יין באופן יוצא דופן. בין טעימה לטעימה לא חסך מאיתנו סיפורים, קורטוב יידע והרבה בדיחות מצחיקות בהחלט. אמרתי כבר - משעשע.

אבל לא לשם שעשועים התכנסנו שם באותה דירה יפיפיה. היתה לנו מיני טעימת אורך. טעמנו לנו בזה אחר זה את יינות סדרת הדגל מבצירים 2006 ו-2007. קינחנו בקברנה פרנק שרק חברי מועדון יזכו לרכוש לכשייצא וגם טעימה מחלקת אלוהים קטנה אחת - הבלנד המדהים שרקח מישל רולאן האגדי ורק שתי חביות יש ממנו. ניחשתם נכון, היין הזה לא למכירה.

התחלנו את הערב עם ריטון סוביניון בלאן שהוא בדיוק כמו ש-SB צריך להיות. יין צעיר, רענן, חצוף, לימוני ופריך. אין לי ספק שבקיץ החם שלנו כוס צוננת של היין הזה תתקבל בברכה על כל מרפסת בארוחת צהריים קלילה. גם אם אין לכם מרפסת ההנאה מובטחת. רק פרט אחד מעיב קצת והוא המחיר. אני מכירה עוד שניים שלושה יינות כאלה שיעלו לכם הרבה פחות. לא תמיד צריך לכאוב בכיס כשהחיך נהנה.

האדומים באו בזה אחר זה, כאמור, כל אחד מהם משתי שנות בציר. כולם יושנו 3 שנים בחביות ועוד הרבה זמן בבקבוק. זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי יין ישראלי בן 5 שכולם היו תמימי דעים לגביו שהוא עדיין "צעיר" וצריך זמן. מעניין.
לא אעבור כאן יין אחר יין, רק אציין את הבלנד המרתק של מרלו וברברה, החוויה החד פעמית של טעימת הבלנד של מישל רולאן (שנטעם מהחבית כי טרם בוקבק) ואת הקברנה פרנק המצוין שגם הוא עדיין בחבית אבל כולנו היינו מוכנים לשתות אותו כאן ועכשיו.

היין שללא ספק כבש אותי (פעם שניה תוך חודשיים, להזכירכם, טעמתי אותו ביקב חודשיים קודם) היה הקברנה סוביניון 2007 מסדרת מקורה. יין שלמרות עוצמתו, הגוף המלא שלו ועזות הטעמים ששופעים ממנו של פרי מחד וקפה ושוקולד מאידך, אני יכולה לשתות ממנו כוס אחר כוס בלי שום ליווי. הוא יהיה מצוין ליד סטייק טוב, שלא תטעו. אבל מבחינתי
שותה אותו ככה, סולו. חווית שתיה מושלמת.

שבוע אחר כך ביקרתי שוב ביקב. עם חבר טוב. הוא שמע והיה חייב לטעום. אפשר לומר הרבה דברים על יקב אמפורה של אז ושל עכשיו. דבר אחד לא משתנה. תמיד כיף לבוא לשם. תמיד מסבירים פנים. האווירה נהדרת והאופציה לשבת שם על הבר, על סדרת טעימות יין עם מבחר גבינות משובח, מנצחת כל בית קפה תל אביבי בשבת מבחינתי. סעו לשלום. המפתחות בפנים...

אתר יקב אמפורה

ג'ירפה ואריה במסעדת חרסינה

אליס במסעדת הפלאות -  צילום איתי סיקולסקי

והפעם - קפיצה למסעדת היוקרה החדשה של רושפלד - עלמה לאונג'.

לא קל להגיע לקבל הזמנה ממשרד יחסי הציבור של רושפלד. בטח לא לעלמה לאונג' החדשה שנפתחה. השמועות על הפתיחה כבר רוחשות תקופה מה והיא מתוארת על ידי המאסטר כפנינה קולינרית שממותגת ברמה גבוהה ביותר.

עכשיו, אין מה לומר שמסעדות ברמה גבוהה ומלאות פאסון לא מזיק שיהיו פה, הם מיועדות לקהל שמחפש ויכול להרשות לעצמו את זה ועל זה אין לנו כל ביקורת. ומי שיכול להרשות לעצמו ארוחה ב- 500 שקל לאדם שיהנה מכל ביס של ה"פואה גרא" שלו. אנחנו הלכנו על עיסקית.

מה שיש לנו זה ביקורת על תימחור מעט הזוי של אוכל טעים אבל לא ברמה שציפינו לה. מצד שני. היה ממש כיף. 

למקום הגענו שתי חברות , אנוכי -  בחורה לא קטנה, שעושה המון רעש, רעמת תלתלים מפוזרת ותמיד עם תיק גדול והיא - מטר שמונים של בלונד, רגליים ובטן הריון מתפתחת שמביאה איתה חוסר נוחות תמידי.

בתרגום לעברית - לקח לנו כ- 10 דקות להתיישב. התרווחנו עד כדי שקיעה בכסאות רכים ונמוכים, החלפנו 3 מקומות ישיבה יחד עם מלמולי "סליחה" "אופס סליחה שוב" בעודי מחזיקה את התיק אלעל שלא ישבור שום דבר. אל מול מבטי תהיה מכולם. 

ולמה? מכיוון שעלמה לאונג' בנויה מעט כמו משהו שלקוח מאליס בארץ הפלאות בגירסה המוזרה אך המפנקת. בדים משובחים, כסאות רכים ורחבים, צבעוניות מרוקאיות עשירה משולבת עם מרצפות שחור לבן, שולחנות מעוצבים, כלי חרסינה שבירים, בקבוקי ברנדי ואי נוחות קלה.

אז - עיסקית של 158 שקל לאדם כולל ראשונה ועיקרית לאורך הארוחה ישנה אספקה של לחמניות מצוינות עם ממרחים משתנים.

שתיה לא נכללת כמובן (למרות שלא חוייבנו אף פעם על המים המינרלים שקיבלנו).
המטרה הייתה להתפנק ושתינו התפנקנו על קוקטייל תותים טריים וכוס שאבלי (38 שקל).

המלצרית המתחלפת, המדקלמת והבוחן שבסוף

התפריט מעט הזוי ובנוי מקטעי מילים שמסמלים תחושות ורעיונות ופחות את המנה לדוגמא: “דלעת.. 28 תבלינים.. סוכריה הודית...” הנקודות הן חלק מהרעיון. כך שלהבין מה יש בדיוק קצת קשה ומה שקורה בשטח זו מלצרית שבמשך 5 דקות מאד ארוכות פותחת בהרצאה  מדוקלמת של כל התפריט כולל מרכיבים וכולל דעתה האישית על המנה. מתיש משהו ובעיקר, לכו ותזכרו מה היא אמרה, ומה עם ישאלו אותי שאלות בסוף?!! איך אני אזכור????

ואין מצב שאני קוראת לה שוב לדקלם את כל זה, רק על העבודה הקשה של לזכור אני מתכננת לתת לה טיפ גדול.

שלקנו שלוק מרגיע וגדול מהדרינק, הזמנו לנו ראשונות ממה שזכרנו ונישנשנו ברעב את הלחמניות המצוינות עם ערימות של חמאה רכה. ושוב הגיעה מלצרית (הפעם אחרת) לקחה לנו את הצלחות ואת הסכום, הביאה חדשים ואת המנות ראשונות.  

נתח גדול של דלעת עסיסית, צרובה ומתובלת בכ-28 תבלינים על עדשים כתומות. הכל בניחוחות וטעמים אוריינטליים הודיים, כמון, קינמון וכד'.. הדלעת עצמה מעט אנמית בטעם אבל המיכלול עובד מעולה.
המשכנו לנשנש לחמניות עם חמאה - הן באמת היו טעימות...

טרטר טונה על קרם חצילים שחור לבן. מנה יפייפיה וטעימה במיוחד מלאת איזון של בשר חצילים לבנבן עם מעט דבש וחציל שרוף שחור על קליפתו עם פלפל חריף דבש ויוגורט. אמנם החציל מעט השתלט אבל המנה מצויינת והחציל הזה היה אחד הטעימים שאכלתי.

ואז הגיעה הבחורה שבכלל הייתה מאחורי הבר, לקחה לנו את הצלחות ואת הסכום שוב, הביאה חדשים וקיבלנו עיקריות (ממשיכות לנשנש לחמניות).
מוסר פרא בקארי ירוק התגלה כמנה קטנה יחסית. לא מאתגרת במיוחד ולא ברמה של מה שהוגש לנו עד כה. רובה נשארה בצלחת, לעומתה, מנת הבקר המבושל ארוכות ביין וירקות שורש (שימו לב לשם "..ביקור בבורגון 1987.. למלואז..”)  הייתה הרבה יותר טעימה ונדיבה אבל גם פה הורגש ההבדל הלא נעים בפה בין רוטב היין המצומצם המעולה של הבשר לרוטב היין הדליל והחמצמץ של ירקות השורש. מסוג הדברים שבארוחה כזו מפריעים. אבל המנה טובה, הבשר עשיר בטעמים וברכות נימוחה וירקות השורש נשארו פריכים.

אחרי שלוש שעות...הקינוח!!!

כן.. היינו שם 3 שעות...ואולי זו הביקורת האמיתית.

משהו במקום הזה עושה לך חשק לא לזוז, להמשיך לשקוע בנוחות המפנקת עד דביקות...

סורבה פטל ונפוליאון שבור עם תותים (38 שקל למנה). חתיכות בצק עלים קראנצ'יות ותותים טריים בבלגן טעים על קרם פטיסייר שמנמנן. מנה מעט כבדה, פטיסייר משובח עם משחק של מרקמים.

אבל המנה המנצחת הייתה "באונטי”- בעיקר בגלל שהיא הייתה פשוטה כביכול ומלאת שעשוע וכיף ילדות. תלולית לבנבנה של גלידת קוקוס משובחת ורכה על צלחת עם קרח יבש ומעליה שופכים רוטב שוקולד עשיר ושחום שמתקשה תוך שניות ומתקבל קינוח מפתיע בקלילותו עם המון הנאה. 

אז מה היה לנו?

לא קל לומר. כלומר, אם באתם לאוכל נטו אז לא בטוח שזה שווה את המחיר ואפשר להנות מעיסקיות טובות יותר  ב- 250 שקל לעיסקית כולל יין וקינוח. ואם לחוויה אז הוא כן מספק חוויה כוללת שאופפת אותך לכמה שעות בעולם של אנשי קוניאק ונשות עסקים על כורסות רכות ומלצריות מדקלמות שמכרכרות סביבך. הייתי הולכת פעם אחת לפחות.

יבנה 23, פינת אחד העם,תל אביב

פיקניק באמצע תל אביב - "karin's deli"

לפעמים אני זקוקה לצאת מהעיר הזו. לנשום קצת אוויר של טבע. לשבת מתחת לאיזה עץ, להנות מקפה של שטח מלא בחול, מחצי פיתה עם פסטרמה וסנדוויצים מעוכים של בית. לשכב על הגב אל מול שמיים מלאי אור ולא לשמוע סירנות מיללות וצפירות של נהגים.
ולפעמים, אני מגלה שבעיר הזו אפשר לעשות גם את זה.
אחת הפינות היותר מגניבות של העיר היא כיכר רבין המחודשת. פיסת הדשא שם היא ממש בועת פארק כיפית רק עם קפה ממש קרוב והרבה פחות רעש ילדים צורחים ובלוני של יומולדת מאשר בפארק הירקון.
בימי שבת אני יורדת לי עם האופניים , מתנחלת על הדשא עם קפה מהבייקרי ולאט לאט מגיעים החבר'ה כל אחד עם נישנוש אחר. וככה אנחנו יושבים לנו שלוש שעות, מנשנשים מיני מטעמים מבתי הקפה מסביב, מידי פעם שולחים מישהו להביא סיבוב קפה נוסף או גלידה  לכולם. פיקניק באמצע תל אביב.

בשבת שעברה הגיעה חברה מחוייכת כולה עם סלסלה מגניבה בטירוף, כזו בצבע תכלת ובתוכה מלא קופסאות טעימות, חבילת צנימים הולנדיים ובקבוקון של קאווה. שיואוו.. כמה כיף!
מייד הבאנו קצת נקניקים וגבינות מטיב טעם הסמוך ופתחנו בפיקניק רווי פירורים ומריחות טעימות.

קארין פותחת מעדניה - "karins deli"
נראה לכם שככה זה נגמר? נו באמת...
מייד תיחקרתי את הבחורונת מאיפה ולמה. מתברר שזוג תל אביבים צעיר פתח לו מעדניה מלאה ב"גודיס" מכל העולם וקצת ממעשה ידיהם בטשרניחובסקי 5 ליד אלנבי והשוק.
בשישי בוקר כבר התייצבתי שם אל מול ג'ינגית חמודה וחייכנית בשם קארי, שהתישבה לה על שולחנון בר ולגמה קצת שמפניה ונישנשה משהו עם חברים שבאו לבקר.  רבע שעה אחרכך ואני הייתי באותה פוזיצייה. בוהה אל מול עוברי הדרך, מכרסמת קרקרים עם ממרח ארטישוק מצויין לצד כבד קצוץ ביתי עם כמה חתיכות של ברי צרפתית ושינקן.
כל המקום הזה של קארין שנקרא "karins deli" נראה כמו הבית של עמי ותמי לחובבי אוכל. מדפים עמוסים במוצרים מכל העולם, בכל הטעמים ומכל הסוגים.
מוכנים? אז הנה זה בא...
פסטות שחורות, צהובות וירוקות, עגולות ושטוחות, נקניקים מיובשים, שימורים של אנשובי ספרדיים, עגבניות מקולפות מאיטליה, עוגיות מהולנד, מיונז, חרדלים עם ובלי גרגירים, רטבים לבשר, רטבים לירקות, סויה תאילנדי, צדפות יפניות, חומץ בלסמי, בירות מצכיה, בירות ישראליות, יינות מכל העולם, שום קונפי, פלפלים קלויים, כיכרות ענקיים של לחם שאור, ממרח ארטישוק, עגבניות ופלפלים, שעועית רומנית עם מלא בצל קצוץ, סלמון מעושן ביתי, ריבות בייתיות, שוקולד של אמיליה, עלי גפן, שמן אורז, שמן כמהין, שמן זית, שמן שומשום, גאודה עיזים הולנדית, קשקבל ישראלית, קברה ספרדית ביין אדום, תערובת גרנולה, ג'עלה לסלט,  ועוד ועוד ועוד ועוד...

אז מה יש לנו?
המעדניה המגניבה הזו פתוחה כל יום  מעשר בבוקר ועד שמונה ובחמישי עד תשע. בשישי הם פתוחים ארבע ויש הפנינג של טעימות אלכוהול כל פעם של משהו אחר.
יש כל מיני סלסלאות מלאות בכל טוב לפיקניק או למשהו רומנטי.
המקום עושה גם כריכים מלאים בנקניקים וגבינות, כובשים את הסלמון במקום ומייצרים את רוב הממרחים.
המקום נותן מענה לחבר'ה שירדו לקנות משהו לארוחה טובה ונותן פתרון קולינרי למי שמחפש קצת יותר מ-AM=PM.
המחירים ממוצעים ומעלה, המגוון עצום ומתאים לכל אחד. ונראה לי תענוג להתנחל שם על פלטת גבינות וכוס יין.
טשרניחובסקי  03-528-2393

מסיבת מארדי גרא צבעונית ושוקקת תיחגג בתאריך 12.2.13. בקונדיטוריית NOLA - בדיזינגוף ארלוזורוב!

הקשיבו הקשיבו, מתברר שמביאים את ניו אורלינס אלינו עם כמה מנות שוות.מסיבת מארדי גרא צבעונית ושוקקת תיחגג בתאריך 12.2.13. בקונדיטוריית NOLA - בדיזינגוף ארלוזורוב!

המסיבה תיערך כמיטב המסורת בניו אורלינס ותכלול מנות דרומיות קלאסיות ומאפים אופייניים לחג, קישוטים צבעוניים מסורתיים ואף הופעה חיה עם מוזיקה שכולה לואיזיאנה סטייל.
ואוכל כמובן!
Gumbo soup – מרק סמיך ועשיר שמקורו במטבח הקריאולי, ובגירסה של NOLA הוא מכיל את "השילוש הקדוש" של המטבח הניו אורלינסי– פלפל ירוק, בצל וסלרי, עם עוף ונקניקיות חזיר מעושנות. (25 ש"ח)
Po boy - כריך שמקורו בניו אורלינס המכיל צלי בקר ברוטב קריאולי, מיונז, חסה ועגבניה ומוגש על באגט חם (25 ש"ח לחצי כריך)

King cake – "עוגת המלך" המסורתית העשויה בצק שמרים עשיר בחמאה, ממולאת במלית עדינה וממכרת של קינמון וסוכר ומעוטרת בצבעי המארדי גרא (10 ש"ח לפרוסת עוגה).

בתוך העוגה מכניסים בובת תינוק קטנה מפלסטיק כמיטב המסורת (המסמלת במקור את ישו). מי שיגלה בפרוסת העוגה שלו את התינוק יזכה בארוחת בוקר זוגית בנולה מתנה.
מסיבת המארדי גרא תחל בשעה 20:00. הכניסה תעלה כ-20 ש"ח למשתתף ותכלול הופעה חיה של ההרכב המוזיקלי red beans and rice שינגן מוזיקת סווינג, בלוז וג'אז בסגנון ניו אורלינס.
נשמע שווה לא??? אנחנו נהייה שם!

חלון לים התיכון - קלאמטה

אני מתה על שישי אחהצ בתל אביב. יש משהו רגוע, סקסי ושלו פתאום שעוטף את העיר, הכל רגוע, כולם מחייכים, כולם בחוץ שותים קפה מתכוננים לארוחה עם ההורים ואני? אני מתכננת איך אני הולכת להתפנק עם הגברבר הנוכחי אל מול הים בבריזה של יפו העתיקה...

יש כמה מקומות בעיר הזו שכל כך מושלמים לשישי צהריים שפשוט חובה עליכם מידי פעם לקחת הפסקה מהשישי הקבוע שלכם, מהסידורים ומהורים ופשוט לפנק את עצמכם בקצת שלווה.

יפו ונמל תל אביב הם בהחלט חלק מהרשימה. אמנם מידי פעם הם עלולים להיות עמוסים אבל ישנם מקומות שעוד תמצאו בהם את השקט. - כיכר קדומים היא אחת מהם.

הכיכר הקסומה הזו עם ההיסטוריה המטורפת של ארץ ישראל, האבנים החלקלקלות האלו והלוק האירופאי - ערבי הזה בשילוב עם הבתים משולבי חלונות הכחולים פשוט מהווה נקודה קסומה שכל פעם שאני שם אני לא רוצה הללכת

יש במקום מלא תיירים וכל מיני פינות לאכול, חלקן נורמליות והרוב לא. אחת הטובות היא קלמאטה - פינת חמד תכולה - לבנה עם הנוף הכי יפה במדינה הזו שמבוססת על אוכל ים תיכוני עם דגש על יוון וקפריסין.

בואו נגיד שהעברתי שם  כמה לילות רווי אוזו וערק שאני לא זוכרת בכלל איך חזרתי הבייתה או מי החזיר אותי....

תמיד שמח שם, תמיד טעים. האלכוהול משובח צבעוני, האוכל חד, טרי, רענן וקולע והאנרגיה..האנרגיה פשוט נכונה.

סגול של כרוב, ירוק של פטרוזליה ודלורית צלויה והרבה אוזו

אז התיישבנו לנו אל מול החלון המטורף הזה, לקחנו 2 קוקטיילים האחד של ברנדי יווני מעורבב עם ליקר הדרים והשני של ג'ין עם ליקר היביסקוס ואשכולית אדומה - 39 שקל כ"א

ליד זה פתחנו לנו שולחן עמוס כל טוב והתחלנו לאכול, קרענו פיסות מלחם הזיתים החם והעמסנו עליו נתחים מענגים של מוסר עם קרם דלורית ,לבנה ושומשום (46) - אחת המנות הטובות שאכלתי. העמסנו במזלג ערימה גדושה של סביצ'ה מוסר ים בסגנון ערבי שהגיע בצבעים הזויים של סגול כרוב, ירוק פטרוזיליה ולבן של לבנה, מלא ברעננות של לימון ושמן זית כמו הסלטים הקצוצים טריים האלו שאנחנו מחסלים בשניה שיש להם טעם של ...בוקר חדש (40 שקל).

ניסינו גם "חוריאטיקי" שזה בעצם סלט יווני עם זוקיני, אגוזים וגבינת המאירי (37)  שדווקא פה התאכזבנו , אולי משהו במתיקות של האגוזים אולי התיאור של המנה מול התוצאה. זה לא הפריע לנו לעשות סיבוב נוסף של אוזו עם המלצר להעלאת רמת השכרות ולהמשיך לאכול!

השעה השלישית וממשיכים לאכול...

שלא תהיה אי הבנה, כל הסיפור של הראשונות לקח איזה שעתיים, הכל באיזי, קצת חירמונים, קצת להביט בנוף, ללגום בסבבה את הדרינק לנשנש איזה ביס.. באיזי של שישי צהריים..

פסטה קרועה ירוקה עם פירות ים (66 שקל) הייתה מנה שלא החלטנו לגביה. מצד אחד היא הייתה מאד טעימה, רוטב קליל, כמות נדיבה והפסטה טרייה ונגיסתית אבל היא הגיעה כמין גוש אחד דבוק ובעצם כל פעם היה צורך להפריד בין החתיכות של הפסטה. אסתטית זה היה מבאס
אבל הצלע ברוטב חמאה ומרווה עם פירה הסלק הסגול בוהק (70 שקל) היה מנצח, עסיסי ומלא בטעמים עם ארומה של מרווה. באיזשהו שלב פשוט החזקנו את הצלע ביד ומצצנו עד תום.
סגרנו בטארט חבושים פריך מלא בשקדים קלויים, עוד סיבוב אוזו עם המלצר ודידינו לנו לעבר המיטה
קלמטה - כיכר קדומים - מומלץ!!!!

לעשות עיסקית ולנוח

אני רוצה להתוודות פה, שחור על גבי לבן של בלוג, שפעם בשבועיים אני מבריזה מהעבודה (מצטערת מיטל), סוגרת את הטלפון לשעתיים, בוחרת לי מסעדה והולכת לאכול עיסקית. אוף.. זה ככ כיף. אל תשאלו אותי למה, יש משהו בקומבינציה הזו, בתימחור הזה שהופך את הארוחה הזו ליותר כיפית. לאכול באור שמש, לנגוס בסטייק טוב ולשתות כוס יין אל מול אנשים  בדרך לעבודה שבוהים בך ברעבתנות. תענוג.אפילו בחול ובטח בארץ , הדרך שלי להנות ממסעדות יקרות זה לנסות את העיסקיות שלהם וככה להכיר את המטבח שלהם במחיר הגיוני.כתית, מול ים, רפאל לכולן עיסקיות מצויינות ששוה לנסות.

אז הפעם הלכנו על משהו מעט יותר יקר   - המזללה - שהיא בעצם הוורסיה ה"לייט" יותר של כתית.

יש הרבה ויכוחים האם המזללה שווה את הביקור שבה ואני אומרת שלכל אחד שווה לנסות פעם אחת לפחות כדי להחליט. לפעמים היא יקרה מידי ולפעמים היא חווית זלילה ואלכוהול אולטימטיבית. עניין של אנרגיות.

זוללים ענני איקרא וקרואסון תוניסאי 

בנוהל הקבוע, התיישבנו לנו  אל מול החלון (כן כן, כדי לאכול מול פרצופם של האנשים), בשולחן מתוקתק מבחינת המראה, הזמנתי לי כוס יין לבן (לא כלול בעיסקית) והתחלנו לאכול. 

אז מה זה כולל: העיסקית של המזללה כוללת לחם מחמצת, חמאה ואיולי פלפלים ובחירה של אחת מהראשונות: סלט קיסר, סלט פטוש או איקרה מוקצפת ובחירה של עיקרית. 

שבעצם משלמים רק על העיקרית שתנוע בין 70 ל- 100 שקל. 

כמו כן ישנה עיסקית טעימה בטירוף שניסיתי בעבר ושווה כל שקל, שתעלה לכם רק 57 שקלים , תכלול מנת לחם ומנות מעט יותר קלילות כגון, פפרדלה, שווארמת פרגיות, מרק דגים ואת אחת המנות היותר מצויינות שאכלתי בחיי אבל גם החריפות - כריך בשר צלוי עם איולי דבש, פלפלים מעושנים, בצל בגריל, ביצה כבושה וצ'יפס מעושן..עינוג . באמת עינוג.

הפעם הלכנו על העיסקיות היקרות יותר, לראשונות בחרנו סלט פטוש עם עגבניות, בצל אדום, שום, פטה וחתיכות לחם בגריל שספג מלא מיצי עגבניה ושמן זית  ואת האיקרה המוקצפת,שהייתה כמו ענן לבנבן שאישית יכולתי לשקוע בו.
אחרי שחיסלנו את הלחם המצויין ושלקנו את רוב היין כבר היינו מוכנות לעיקריות. קרואסון חמאתי גדוש עד לעייפה במוח עגל, טבחה של עגבניות, פלפלים וחצילים מעושנים, תפו”א, לימונים כבושים, ביצה קשה וכוסברה (73 שקל). העלה בי נשכחות מהסנדוויץ התוניסאי של ילדותי. לצערי הרכות המצויינת של הקרואסון דווקא לא ידעה לתת את הקריספיות הנדרשת למנה שעצמה הייתה מלאה בטעמים. פשוט לפעמים מנה שבנויה כולה מאותו המרקם או הרכות מאבדת קצת מכוחה.

המנה השניה הייתה נתח לבן קונפי, פירה, תירס, כרוב צלוי בחמאה, אגוזים, סלרי ברוטב ברביקיו קלאסי (87 שקל) והגיע אחרת לגמרי ממה שפינטזנו. לא לרעה כמו שפשוט אחרת. 3 נתחי בשר רכים וטעימים שכל המיצים עוד נשמרו בהם  עם מעט מידי  מהתוספות שהיו ככ טעימות שזה דרש עוד קצת. הכרוב הצלוי, התירס והאגוזים היו ככ טעימים שקצת התבאסנו שלא היו מהם יותר במנה.

התיאור של המנה יצר אצלנו ציפייה להרבה יותר עושר , בעיקר במראה ובתוספות.

קינוח גם כן לא כלול אבל ברור שלקחנו.

לסיכום - במזללה אפשר לחוות את היד  המוכשרת של אדוני המחירים סבירים פה ושם יש נפילות אבל בכללי העיסקית מעניינת, משחקת עם טעמים ומספקת עניין והצצה לעולם של מאיר אדוני