תהנו - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים - אוקטוברפסט

Kann ich ein Bier und Wurst

או בתרגום חופשי "בחייאת תביא לי נקניקיה ובירה"
אסנת גואטה

שווראצה טיפוסית

ה"אוקטוברפסט" הפך להיות בעיני התל אביבים ולא רק, למעין חג לאומי שנותן תירוץ ללמה לשתות בלגימה אחת ליטר בירה ולהבין מאוחר מידי שאין לנו את הקיבה לזה ולמה לכל הרוחות הייתי חייבת לאכולאת הנקניקייה הרביעית

 את ארועי האוקטובר פסט אפשר לחגוג בהרבה מקומות והכי עדיף במינכן אבל אם אתם כבר פה, ההמלצה שלנו היא ב"ביירן", הבר הבאוורי בפרישמן (וכמו שכדאי לשתות לשוכרה בבר האירי ביום פטריק הקדוש) הביירן הוא ההכי גרמני שיש לנו רק בלי הבלונדיות הגרמניות תפוחות השדיים. וטוב שכך, ככה נוכל להתגאות בשדיים הישראלים שלנו! 

הבו לי שפצ'לה!

תכירו: מימין לשמאל שווינהקסה, שווייצרוורטס ובייגל. ייבוא מאירופה

אין מסיבה גרמנית בלי כמה מנות עם שמות מלחיצים כמו קרטופל, שוויינהקסה, צוויבל ועוד

אז מה בתפריט?  "קסלר"-צוואר לבן מעושן צלוי עם רוטב חום וקרטופל קנודל

"שוויינהקסה" שוק לבן צלוי, מוגש עם קרטופל (מין קניידלך מוזר)

"צוויבל רוסט בראטן" (זה נשמע הכי מלחיץ בחיי..)- סינטה צרובה במחבת עם בצל קריספי

"עוף צלוי בבירה" כי כולם חייבים להיות שיכורים! ועוד מלא מלא מנות

אבל בתכלס אין חגיגה בלי נקניקייה! ובמקרה הזה לאחר שטעמתי את כולן, כמה פעמים, שוב ושוב.. אני בהחלט יכולה לומר לכם שלהם יש את ההכי גדול...

"ברטוורסט" - נקניקיות לבנות מטוגנות, "וויסוורסט" - נקניקיות לבנות מבושלות כמיטב המסורת  ו"שווייצרוורטס" - הכי טעימות!!!  זוג נקניקיות עגל עם גבינה. כולן שמנמנות, עסיסיות ומושחתות
וכמובן שטרודל קלאסי לקינוח.. 

Kann ich ein Bier - מה עם הבירה?

שתינו ככ הרבה ששכחנו לצלם אז הבאנו לכם תמונות

בכל שנה, מבשלות הבירה הבוואריות מייצרות בירות מיוחדות עבור האוקטוברפסט. בירות אלה מבושלות בחודש מרץ ומותססות בתסיסה איטית במהלך חודשי הקיץ. הן מתאפיינות ב- 5.5-6% אלכוהול, בצבע זהוב יפהפה, ובטעם הקלאסי שנשמר כבר למעלה מ-500 שנה.

בביירן יגישו 3 סוגי בירות שיעלו 49 שח לליטר!!! - אז תביאו הרבה קשים...

שפאטן אוקטוברפסט / ארדינגר אוקטוברפסט / לוונבראו אוקטוברפסט 

ועוד 2 מהתפריט הרגיל.

במקום מתכנני 10 ימים של מסיבה אמיתית עם ספסלים שכונתיים, מגף של 2 ליטר בירה!, הרבה שירי יודל ובקיצור באלאגן!

זו ההמלצה של שמנמנים לאוקטוברפסט! 
תהנו  - תשתכרו - תעשו מה שאנחנו היינו עושים

ביירן - פרישמן 22 תל אביב

נפלאותיה של גלגולי מסעדה

נפלאותיה של גלגולי מסעדה

אסנת גואטה

מדהימות אותי נפלאותיה של גלגולי מסעדה. יום אחד היא מסעדת פועלים חבושת מטפחת של קציצות ואורז, למחרת היא כבר חובשת כובע מגונדר ומבט יהיר כאומרת "אני יודעת מה אני שווה ותשלמו בהתאם כדי להנות ממני ולקציצות ואורז יקראו מעתה כדורי בשר שנטחנו זה עתה על מצע גרגירי אורז בסמטי ריחני ועשבי תיבול" ולפעמים היא נטולת כובע עם מבט בגובה העיניים ואולי מעט מושפל שמבין שתכלס כל מה שהיא רוצה זה שיאהבו אותה בלי פוזה.

הבנתם אותי בכלל. או שסתם התברברתי לי פה בפילוסופיית מעליות?

בעיר הזו אין חוקים. גם מסעדה שמנסה להיות גורמה יכולה למצוא את עצמה מגישה מנות ב- 30 שקלים עם סלט ירקות ליד. כששף מגיע למקום הוא מלא בעצמו ובחלומות ולא משנה כרגע מה ההוצאות של הבעלים או האם הסביבה בכלל מתאימה. הוא חייב לנסות  ואני יכולה להבין אותו. אבל לכן רואים לא פעם ופעמיים מסעדות שנפתחו עם הרבה רעש וצלצולים מורידות את הראש ופשוט נהיות עוד מסעדה שמנסה לשרוד ולפעמים יש תקווה.

וכזו היא עזיזה.

עזיזה יא עזיזה

את עזיזה, מסעדה בכרם התימנים פגשתי לראשונה כחודש לאחר שנפתחה בהרבה צלצולים והצהרות על אחד המטבחים הטובים בעיר . בצהריים היא תפקדה כמסעדת פועלים שכונתית ובערב מסעדת גורמה עם לוק של פועלים. זה היה מעט הזוי ובעיני זה לא עובד. למסעדה אין זהות אחידה ולא קהל שיודע למה הוא בא אלא 2 מטבחים שנאבקים אחד בשני אם על איכות חומרי הגלם ואם על השירות.

ואכן ככה הייתה חווית האוכל. יקרה כאילו זו מסעדת שף עם שירות מזעזע כאילו זו מסעדת שירות עצמי.

והנה עכשיו, אותה גברת שינתה אדרת, הורידה ראשה והחליטה לדבר אלינו בגובה העיניים. עדיין יש הצהרות על מטבח ביתי בצהרים ומטבח מהודק יותר בערב אבל ממותן. הכל במינון.

הגענו לעזיזה בגלגול השני וגילינו תענוג קליל , כיפי עם נפילות מעטות. 

מתברר שהחמשת העיגולים מימין הם צ'יפסים תמניים.. טוב לדעת שזה צ'יפס בכלל

פוקאצה פריכה ספוגת שמן זית טעימה ופשוטה, תבשיל עדשים שחורים על אורז בר, שמשחק קצת עם מרקמים ורעננות, ביצת עין על פירה חמאתי ומפולפל שמצורף אליה סלט ירקות מיותר שדי מוריד את המנה, המבורגר שהפתיע עם סלסת עגבניות ביתית חריפה לצד 4-5 צ'יפסים (תימניים? למה?) מאכזבים שמעיבים על המנה כולה בעיני, נתח קצבים על פולנטה חביבה ואת הכל מחליקים קלות עם קנקן סנגריה  ב- 59 שקל ומנות בממוצע של 50 שקל. כמו שאמרנו  - לדבר בגובה העיניים. אם בעזיזה הקודמת כוס יין עלתה לנו 50 שקלים פה זה שונה קצת.

 לסיכום: עזיזה המחודשת היא מותק של מקום, מאד נעים, בעיקר כשהוא מלא אבל בכללי הרבה פחות מנוכר ממה שהיה. האוכל סביר במחיריו וטעים. אני לא באה בציפיות גבוהות אבל בהחלט יש שם נסיונות לספק כמה מנות מאתגרות ומעניינות.

מל"ן 4 פינת הכובשים. כרם התימנים 

http://www.rol.co.il/sites/aziza/menu.html

הכל טוב ויפה, אבל ... לא

ביקור בשני מקומות עם רצון טוב

השווארמה הצמחונית ורשת קפה קפה

השווארמה הצמחונית - אפשר יותר

שווארמה טבעונית. כמו בסניף השווארמה ההוא שלא תחזרו אליו.

מגיע לנו, הצמחונים/טבעונים רשת פאסט פוד מגניבה. 
לא רק דוכן פלאפל. אלא משהו מהיר, טעים בלי תיחכום, ובמחיר נורמטיבי. כרגע יש דבר אחד כזה, וזו השווארמה הצמחונית. אכלתי בה כשהיא רק נפתחה והייתי מרוצה למדי. השבוע, כטוב ליבי במינצ'וז, החלטתי לחזור ולנגוס באיזו פיתה עסיסית עמוסה נתחי סייטן. הזמנתי מנת שווארמה והמתנתי. 
הבעיה התחילה כשהתחלתי לשוטט קלות בעודי ממתין וקלטתי את המראה של המקום. מעט מוזנח, מקרר שקוף ריק ליד הקופה, כמה כיסאות, וזהו אין ממש השקעה כמו למקום אוכל. שאלתי את המוכרת מה פשר המקרר והיא ענתה שהוא נועד לקינוחים שאין כרגע. שאלתי למה אין סלטים במקרר שנוכל לשים לבד, ולא ממש נעניתי. הכל נעשה מאחורה, כי הסייטן צריך פלנצ'ה. אבל למה לא למלא סלטים ליד הלקוח, כדי שנחוש כמו שווארמיה אמיתית? ניסיתי בכל זאת להבהיר את הנקודה וביננו זה אולי זה גם  יוסיף קצת אוירה, קצת דיבורים, כך שנחוש עצמנו שווים בין בולסי הפיתות. “המקומות ההם מלוכלכים, פה נקי" אמרה לי אותה מוכרת - טבעונית שגרמה לי להצטער שאני חלק מעמה. 
וכשהגיעה המנה, מפוצצת בהחלט בסלטים כפי שמצופה משווארמה, התאכזבתי גם מהטעם שלא דמה כלל לעדינות שזכרתי. הסייטן תובל בשבע קילו כמון, הסלטים היו סבירים והפיתה נקרעה די בביס הראשון. לפחות תחושת השובע והזיעה המלווים למנת שווארמה בשרית נכחו גם באכילה של המנה הזו. בקיצור, באסה. מגיע לנו יותר טוב. ואין שום סיבה שבגלל שזה מקום ללא אוכלי בשר - לא ישקיעו קצת בניראות, בחווית האכילה. אוכל זה אוכל והסועד זקוק לאותם גירויים פשוט רק בקונפיגורציה אחרת. 

קפה קפה

אין ספק שחזון היום שני ללא בשר שמיקי חיימוביץ' מריצה במרץ הוא רעיון עלא כיפק. פעם בשבוע, יותר אופציות טבעוניות במסעדות. 
המבאס הוא שמסתבר שמקומות רבים ניסו את הקטע ולא הלך להם. טבעונים לא ממש אימצו את רעיון יום שני ומילאו את אותם מקומות ואוכלי הבשר לא ויתרו על מנת הבשר שלהם, שכמעט בכל המקומות הוגשה כרגיל. חבל.
בכל מקרה, רשת קפה קפה בינתיים ממשיכה להריץ את התפריט הטבעוני לצד הרגיל בימי שני ולהתגאות בהיותה הרשת הראשונה שלוקחת חלק בקמפיין היום שני ללא בשר. אבל כמו שהולך המשחק שגברים משחקים כשהם משועממים "הכל טוב ויפה, אבל..” אז פה המשחק הולך ככה "רשת קפה קפה מגישים מנות טבעונית. הכל טוב ויפה רק ש...הן לא טעימות".

ניוקי חצי חצי. רציתי לומר שלפחות התמונה נראית טוב, אבל נמלכתי.

ניוקי חצי מטוגן חצי מבושל, חצי אכיל (49 שקלים). הרוטב בא בשילוב שום קונפי, עגבניות שרי, זיתי קלמטה, פולי סויה, פלפל קלוי, ממרח ארטישוק, טימין ובזיליקום. הרבה מרכיבים לרוטב סתמי. קציצות העדשים הכתומות (49 שקלים) הרגישו כמוצר של סופר ורק השניצל דלעת (46 שקלים), שהוא למעשה פרוסת דלעת מצופה פירורי לחם ומטוגנת, זכה להתלהבות מסויימת, משום מה מאוכלת הבשר. לי זה עשה בלגאן בקיבה. בקיצור, רעיון מבורך, עשייה שמרגישה כאילו קיוו למשוך קהל של טרנד. אבל ביצוע די כושל

              

כמה יינות שיעשו לכם ראש השנה שמח

כל כך הרבה יין.... מה לשים על שולחן החג? צילום: אילן הרמתי

שוב פעם חג, כל המשפוחה, אורחים, מתארחים, ארוחות.... מה לעשות? צריך יין כדי לרכך את זה, אין שום דרך אחרת. בין אם מגישים אצלכם גפילטע או חריימה, צלי בקר או סלמון מפונפן, 7 המינים לברכות או סתם נשנושי פתיחה קלילים, אין שולחן חג בלי יין! אם הארוחה אצלכם, היין הנכון הוא ה"נגיעה האחרונה" שמשדרגת לכם את השולחן. אם אתם מתארחים, בקבוק טוב תמיד יתקבל בברכה ולא תצטרכו לשבור את הראש מה להביא איתכם.

יש ים של בקבוקים ותויות על המדפים, שלל מחירים וכן, גם מבצעים. אם אתם אנשים של 4 או 5 ב-100, נכון, תקבלו כמות בתמורה למחיר, אבל קחו בחשבון שהנוזל שיימזג לכוסות שלכם פשוט מכיל אלכוהול במידה הנכונה לרכך את משפחתיות היתר שחלקנו סובלים ממנה. לא בטוחה כמה טעים יהיה לכם...

הנה רשימת מומלצים לא ארוכה במיוחד (כי קצרה היריעה) של יינות שיעלו אצלנו על שולחן החג.

לבנים - משהו קליל לפתוח איתו...

יקב 18484, דור 5 זנים לבנים

יקב 1848 - דור 5 זנים לבנים 2011

בלנד נפלא של שרדונה, שנין בלאן וסמיון. גוון ירקרק בהיר שובה עין. מאד פירותי, פסיפלורה ופירות לבנים (אגס, אפרסק) עם נגיעה קלילה של עץ אלון. בדרך כלל אני לא אוהבת עץ בלבנים שלי, אבל יצא כאן יופי של יין.

יקב טוליפ, ווייט טוליפ 2012

יקב טוליפ - ווייט טוליפ 2012

מאז יצא הבלנד המופלא הזה לשוק לפני שנים אחדות, הוא אחד הלבנים האהובים עלי מדי שנה. בלנד מקסים של גוורצטרמינר וסוביניון בלאן שיש בו את האיזון הנכון בין פירותיות, עשבוניות וחומציות. צבעו זהוב ופירות כמו אשכולית וגויאבה קופצים לאף מיד עם מזיגתו לכוס. קליל ומענג.

יקב מדבר, לבן 44 2012

יקב מדבר - "לבן 44" 2012

יקב מדבר מצטיין בלבנים. הלבן הזה, חצי יבש, יכול לפתוח נפלא עם רימונים, תאנים וכל 7 המינים שמברכים עליהם בערב השנה החדשה. חמישה זנים מרכיבים את הבלנד הזה: גוורצטרמינר, סמיון, וויונייה, שרדונה וסוביניון בלאן. יין מורכב ונעים. ארומות נפלאות של פריחת הדרים, פומלה ואפילו עלי ורדים. הטעם מתכתב נפלא עם הארומה. תענוג.

יקב אמפורה, בלאן דה נואר 2012

יקב אמפורה - בלאן דה נואר 2012

למי מכם שלא יודע, בלאן דה נואר הוא יין לבן שעושים מזני ענבים אדומים. באמפורה בחרו בבלנד של קברנה סוביניון, מרלו ומעט קברנה פרנק ליין שצבעו ורוד שקוף. ממש בין לבן לרוזה. יין רך, נעים, קליל ומיוחד. חייבת לציין כאן שעל פי רוב אני לא ממש מתחברת ליינות בלאן דה נואר, אבל את היין הזה אהבתי ממש מטעימה ראשונה. גם אם אתם לא מחובבי הז'אנר, כדאי לכם לנסות!

אדומים לא כבדים מדי

רמת הגולן, גמלא השמורה קברנה מרלו 2011

יקב רמת הגולן - גמלא השמורה קברנה-מרלו 2011

"השמורה" היא סדרת בת של גמלא, שמביאה עוד מימד למגוון יינות האיכות בטווח המחירים הבינוני של היקב. טעמנו אותו לראשונה בפסטיבל היין בירושלים בחודש האחרון. ארומות וטעמים של פירות יער שחורים (פטל, דובדבן), פריחת תפוז ותבלינים. זה יין נהדר לשתות עם חברים או משפחה גם בהזדמנויות פחות חגיגיות. פשוט יופי של יין שיתחבר למגוון רחב של מנות קלילות כעשירות.

הרי גליל, אלון 2011

יקב הרי גליל - אלון 2011

בלנד מקסים של קברנה סוביניון, סירה, פטי ורדו וקברנה פרנק. יין סגול, כמו שאני אוהבת. סגול בטעם, בריח, ודאי שבצבע. שזיפים, תותי עץ, אוכמניות וריבת פטל - זה מה שתקבלו בכוס שלכם אם תמזגו אחת. ניחוחות קקאו, עץ קלוי ומעט תבלינים משלימים את הטעמים העמוקים שלו. יופי של יין, לא כבד מדי. אני לגמרי בעדו.

1848, דור 5 סירה 2010

יקב 1848 - דור 5 סירה 2010

נו טוב, כל מי שקורא את הבלוג הזה כבר יודע שאני אוהבת סירה. את היין הזה שתיתי עם חברים. כולם אהבו אותו, אניני טעם יותר ופחות. סירה אופייני, סגול, מלא, פירותי (פירות אדומים, שזיפים) ונגיעות פלפל בארומה. נשמע מורכב? זהו שלא. יין שכל מי שישב סביב השולחן שלכם יוכל להתחבר אליו. 

החגיגיים - אדומים שכל שולחן מלכותי יתהדר בהם

יקב כרמל, מדיטרניאן 2009

יקבי כרמל - מדיטרניאן 2009

6 זנים ים תיכוניים חברו להם לבלנד חגיגי ומרתק: קריניאן, מלבק, פטיט סירה, פטי ורדו, שיראז וויונייה. יין מורכב, בעל גוף מלא, מאד מתובל ואלגנטי. גוון ארגמני עמוק, טעמי דובדבנים שחורים ותבלינים ברקע מייצרים שלם שעולה על סך חלקיו. התוצאה - יין מרשים וחגיגי, שגם המבקר האגדי רוברט פרקר לא עמד בפניו ונתן לו ציון 90. גם אני לא עומדת בפניו.

יקב יתיר, שיראז 2008

יקב יתיר - שיראז 2008

השיראז של יתיר אינו שיראז אופייני. מי שרגיל לפירותיות מתפרצת באף של השיראז שלו, יקבל כאן דווקא ארומות של תבלינים ובשר מעושן. טעמו עשיר מאד, גופו עגול ומלא. יין חגיגי ומרשים ביותר, שישדרג כל שולחן חג לחוגגים חובבי יין, ילווה נפלא את המנות העיקריות ויהיה "מסמר הערב" על השולחן. לאלו מביניכם שמתארחים, היין הזה הוא יופי של מתנה להביא איתכם.

ויתקין, קריניאן 2010

 יקב ויתקין - קריניאן 2010

זו השנה התשיעית שויתקין מוציאים קריניאן. הזן המופלא הזה, מהמתאימים ביותר לאקלים הישראלי, שהמומחים של הברון רוטשילד קבעו שיש לטעת ממנו כרמים על גבי כרמים, נעלם לתקופה ארוכה. לאחר שזכה למוניטין לא מזהיר משום שבשנים שלא ידעו לעשות כאן יין, אפשר היה למצוא כמויות של קריניאן גרוע על המדפים. אסף פז, מחייה הקריניאן העברי, הוא היינן הראשון ששם בחזרה את הקריניאן על המפה. הקריניאן של ויתקין מוכיח מדי שנה כי מהזן האציל הזה אפשר וצריך לייצר יין מלכותי, מורכב, עשיר בארומות וטעמים, שאין טעם להתחיל לפרט כאן, כי זה דורש פוסט שלם בפני עצמו. יין מופלא שיהיה היהלום בכתר של הארוחה שלכם.

מה שלא תשתו, שתהיה לכם שנה מופלאה וחג נעים וטעים. לחיים!

BE FOOD- BE GOOD

ביקור לא טבעוני ב-BE FOOD

מעדניה / בית מאכל טבעוני חדש

לא על הממולא לבדו - הויטרינה הצבעונית משהו

 לפני כחצי שנה עברתי דירה לאזור הצפון הישן של תל אביב. השכונה הבורגנית שהתהדרה בעיקר בסניף ארומה ליד בית וואלה, שהפך עם הזמן למעוז ה"לחם ללא גלוטן" שאני עוד יכולה לסבול, התחילה לשעמם אותי. חיפשתי אטרקציות קולינריות, ובעיקר חיפשתי דרך להפסיק ולהזמין אוכל ממקומות מרוחקים בעיר, ולמצוא לי משהו לשעת צהריים שיהיה זול, נגיש ובעיקר אפשר להגיע אליו בכפכפים ולא להמתין 90 דקות לשליח. ואז א' חברתי המופלאה שאוכלת הכל לקחה אותי למקום שנקרא befood, או יותר נכון מעדניה שמתהדרת באוכל טבעוני ואורגני. נשמע מדליק, למרות שהמילה טבעוני ואורגני בצירוף עם "מעדנייה", עושה לי אסוציאציות של בית מרקחת. 

שתינו אוכלות בשר סטנדרטיות ועל כן היה מעניין לבדוק אם המקום יכול לספק גם את חשקיהם של אנשים פשוטי עם כמונו.
אני חובבת מעדניות, ומסוגלת לבלות שעות שלמות בטעימות של מיני גבינות וזיתים ורטבים הום מייד...ובעיקר של כל דבר שומני, עתיד כולסטרול ולא בריא בעליל.

הגירסה להמבורגר - מפתיעה משהו

מנת טייק אווי ממוצעת.. 

מסתבר שגם לבעלי המקום צמד המילים "אורגני טבעוני" כהגדרה למעדנייה, הזכיר קצת את תום סוייר בבית היתומים בתור לחלוקת אוכל, לכן הם החליטו להפוך את התצוגה למגרה במיוחד. לא עוד ריח של בתי טבע ותמציות צמחים אתריות! אלא ריח בישולים של אוכל ביתי, ומאפי לחמים שלא יביישו גם את רולדין...טוב הגזמתי קצת...

 אין מה לומר שהאוכל נראה מגרה, הצבעוניות, הריחות הבשרניות של הקציצות או השמנמנות של הממולאים. עשו לי חשק לא פחות מאיזה פולקע על אורז שמנוני במסעדת פועלים. - הייתכן?!!!

אם כן, בנוסף לאוכל הטבעוני עליו תקראו במדור נפרד, ישנן כמה מנות נטולות גלוטן לקהל המתאים דהיינו: לא לחולי צליאק רגישים מאוד, מכיוון שמשטחי ההפרדה אינם סטריליים, אך בהחלט מתאימים לכאלה בעלי רגישות נמוכה , או לנמנעים מגלוטן מכל מיני סיבות אחרות.

המבורגר בקונפיגורציה טבעונית

חובבי הממולאים (כמוני) יהנו מעגבניות ממולאות ובצלים במילוי אורז להם קוראים במקום "עטופים", מדובר במנה מכובדת ביותר (4 ממולאים בצלחת) ומחירה 48 ₪, או 4 קציצות דשנות., ובואו נאמר, שהיה לי טעים, חמים, הזכיר לי את הממולאים של סבתא, ואפילו נשאר לי קצת בצלחת לארוחת הערב. את העטופים / הקציצות מקבלים על מצע של אורז מלא / אטריות וירקות / קינואה וכד' או ירקות מאודים ובתוספת של אנטי פסטי - בהחלט מנה משביעה.  א' לעומתי לא התלהבה כל כך מהמנה אבל מצאה נחמה מפתיעה בכריך מלחם כוסמין דחוס שהיה עמוס לעייפה בשתיים מאותן קציצות ירק שבעצם הפכו להיות המבורגר בקונפיגורציה טבעונית והצליח להשביע גם את א' הרעבה תמידית! מחר הכריך - 28 שקל. שווה כל שקל!

את הכל שטפנו במיץ ירוק רווי תרד, חסה ומיני עשבים שגם הוא הצליח להפתיע  (אל תקמטו את הפרצוף - באמת שהיה טעים).
ומה עם מתוק?

לרגישים לגלוטן אשר מסוגלים לעכל קמח כוסמין (ויש מעט כאלה, אך הם קיימים) אני ממליצה על מאפין הכוסמין (העטוף בנפרד) אשר נאפה יחד עם ממרח שקדים שמאוד מורגש בטעם. מדובר במאפין בריאות, טעים להפליא...אני מודה שרצתי לקנות עוד. מחירו 12 ₪, שזה לא מאד זול יחסית לגודלו הקטן, אבל בואו נאמר: כשאין אופציות אחרות בנמצא, ובמיוחד לנו, שלא יכולים לרדת על כל קרואסון יבשושי בבית קפה, מדובר באופציה מוצלחת במיוחד..גם אם מעט יותר יקרה. אגב בתפריט שלהם ישנו סימון ברור לגבי המנות ללא הגלוטן, וכמו כן לערך הקלורי.

יש שירות משלוחים- לעצלנים ולמתגוררים רחוק

אבן גבירול 151 תל אביב

0779344770

אויר הרים צלול כיין - עשור לפסטיבל היין בירושלים

מאת חגית מנדס

כולם היו שם. פסטיבל היין בירושלים. צילום: אילן הרמתי

כבר עשר שנים שמתכנס לו פסטיבל היין של ירושלים בגן הפסלים של מוזיאון ישראל. אחד המקומות הקסומים שהאוויר בו צלול, היופי מציץ מכל עבר וכשהשמש שוקעת ושולחת אליו קרניים אדומות, המחזה פשוט מרהיב. פסטיבל היין של ירושלים הפך, ובצדק, לסמן הימני של אירועי היין בישראל. מדי קיץ, מזה עשור, מתכנסת תעשיית היין כולה לרצף של ערבים נפלאים של מוזיקה, אוירה ותפארת התוצרת המקומית.

השנה בציינו עשור, רשם הפסטיבל מספר שיא של כ-70 יקבים מציגים. היו שם גדולים, בינוניים וקטנים. היו אדומים, לבנים, סמוקים וגם שיכר דובדבנים!!! 

לרגל עשור לפסטיבל, החליט מוזיאון ישראל המארח לשלב בכרטיס הכניסה לפסטיבל גם כניסה לתערוכת הדגל "הורדוס" במוזיאון. כמחווה לפסטיבל והמשתתפים בו, השאיר המוזיאון את שעריו פתוחים עד לשעה 23:00 מדי ערב ואפשר כניסה חופשית למבקרים בפסטיבל גם לבקר בתערוכה המרתקת. דוברת המוזיאון, שקיבלה את פנינו ולקחה אותנו לסיור בתערוכה ציינה כי זו אחת התערוכות המושקעות ביותר בתולדות מוזיאון ישראל. אני חייבת להודות שהדבר בהחלט ניכר בתערוכה שמצליחה לשחזר לחלוטין את תקופת הורדוס ולקחת את המבקרים אחורה בזמן. 

עוד סיפרה לנו הדוברת, כי לאורך הקיץ ימשיכו להתקיים ערבי מוזיקה יין ובירה בגן הפסלים של המוזיאון. המלצה שלי - לכו על זה!

הורדוס - שחזור חלקת הקבר וארון הקבורה שנמצא מנותץ בהרודיון

קסס של אור כבר בכניסה לפסטיבל

אז למה כל כך הרבה אנשים נוהרים לפסטיבל היין בירושלים? הרי את היין ששותים שם אפשר לשתות ביקבים, במסעדות, בברי היין האופנתיים וגם בבית... אז זהו, שליין יש טעם אחר כשהאווירה קסומה. יש משהו בשילוב של אוויר ירושלמי, אמנות ושעת בן ערביים שפשוט משדרגים את חווית היין בכמה רמות. כבר בכניסה לתערוכה מקבל את פני המבקרים פסל שלוכד את קרני השמש האחרונות של היום באופן קסום ומכניס את כולם לאווירה.

ממש ליד הפסל הזה, מקבלים את הכוס לטעימות. מהנקודה הזו אפשר לתצפת על כל שטח הפסטיבל. גם אחרי שהשמש שוקעת זה פשוט מחזה מרהיב. בין הפסלים זרועים להם ביתנים, חלקם מעוצבים יותר וחלקם פחות, אבל כולם יחד מייצגים את תפארת תעשיית היין הישראלית, שאני באופן אישי מאד גאה בה. בין היקבים שהציגו היו: רמת הגולן, אמפורה, טפרברג, יתיר, תשבי, רקנאטי, כרמל, טוליפ, צ'ילאג, דלתון, שילה, עמק האלה, הרי גליל, קדש ברנע, יפו, הר אודם, גוש עציון, בן חיים, לוריא, מוני, רות, הר ברכה, פלטר, קטלב, פסגות ועוד...

יקבי כרמל כבכל שנה מקדמים ראשונים את פני הנכנסים עם הביתן המרשים שלהם. לא כל היקבים מוזגים יינות דגל, אבל כרמל לא ביישו את הפירמה ומזגו את המדיטרניאן המצוין לצד שיראז ופטי ורדו נפלאים של יתיר. מדיטרניאן 2009, בלנד מרשים של שישה זנים ים תיכוניים: קריניאן, מלבק, פטיט סירה, פטי ורדו, שיראז וויונייה. יין מורכב, בעל גוון עמוק וגוף מלא, מאד מתובל ואלגנטי. השיראז המופלא של יתיר הוא לא שיראז אופייני בארומה שלו. מי שרגיל לפירותיות המתפרצת בשיראז באף של השיראז שלו, יריח כאן דווקא תבלינים ובשר מעושן. טעמו עשיר מאד והוא עגול ומלא. אחד היינות המרשימים בתערוכה ללא ספק.

הביתן של כרמל, כמו בכל שנה, ממש בכניסה לתערוכה

כרמל עם תצוגה של יינות זוכי פרסים

יתיר, שיראז 2008, אחד הפייבורטים שלי בתערוכה

בלתי אפשרי לכתוב פה על כל יין שטעמנו ולכן אציין כאן את אלה שממש בלטו לטעמי בפסיפס היקבים שלכל אחד מהם סגנון שונה. סירה רזרב 2011 של יקב טוליפ, כבכל שנה הוא יין משובח, בעל גוף מלא, פירותי להפליא עם נגיעות קפה ושוקולד, עם ארומות של פירות יער בשלילם והגוון שלו פשוט כובש.

הבלאן דה נואר של אמפורה הצליח לחלוטין לעורר בי עניין, על אף שאינני חובבת הז'אנר הזה, אהבתי את היין הזה. בלנד מעניין של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, שמייצר יין ייחודי שנע בין לבן לרוזה. קליל וקייצי.

ה-T2 של רמת הגולן הוא יין מפתיע. סגנון פורטוגזי, זנים ייחודיים שכמותם עוד לא טעמנו ביין ישראלי - טוריגה נסיונאל וטינטה קאו. יין לא מחייב, כייפי ומוכן לשתייה. בערב עם חברים או לאיזה ברביקיו הייתי לוקחת אותו בלי לחשוב בכלל.

יקב רמת הגולן השיק בפסטיבל "בבכורה עולמית" כפי שאמר לי המטעים, את גמלא השמורה קברנה-מרלו 2011. יין מאוזן, לא כבד ונהדר לשתייה כבר עכשיו. לא ידעו עדיין להגיד לנו מה יהיה מחירו ולכן קשה להעריך עד הסוף באילו הזדמנויות הייתי מוזגת אותו ולמי.

רמת הגולן - גמלא סירה וגמלא השמורה קברנה-מרלו

שיכר דובדבנים של הר אודם, לא נשארה אף טיפה!

אחרון, אבל בהחלט חביב מכל הוא יקב הר אודם, שהסירה הנפלא שלו פשוט כבש אותי. נכון, בטח כבר ניחשתם שאני באמת אוהבת סירה (גם שיראז), אבל היין הזה פשוט היה חוויה. עמוק, מלא, עשיר וטעמיו הסגולים פשוט מתפרצים. לקינוח, מזגו לי את הטיפות האחרונות של שיכר הדובדבנים שלהם, שהפתיע אותי באמת. נאמר כך, לא סתם נגמר!

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מחכה כבר לפסטיבל הבא. מזל שעוד מעט אירועי הבציר וראש השנה, הכוס שלי וודאי לא תישאר יבשה.

צ'יקן קאנג פאו!

ביקור טבעוני ב"התרנגול" ביפו

התרנגול. צלם אני לא

יש מקומות שתופסים אותך מיד כשאתה נכנס אליהם. כצפוי ממשפט פתיחה שכזה, התרנגול הוא מקום שכזה. מקום קטן וחמוד עם השלט המבטיח בכניסה "מסעדת שף פועלים", מדפים מלאים בבובות של סוכריות פז, ציורים עצמאיים ויפים על הקירות,כיסאות מסוגים שונים סביב השולחנות וריח של לחם שעכשיו נאפה באוויר. ועוד לא התחלנו לאכול.

תרנגול היא מסעדתם של רועי אברהם, שהספיק לבשל לפני שפתח אותה בעשרות מסעדות ירושלמיות, ונעמה פניכל, צלמת וקונדיטורית שאחראית על עיצוב המקום. אנחנו כאן לכבוד ערב טבעוני שנערך אחת לחודש. בחודש הבא המנות, ברובן, לא יהיו דומות, כך שהביקורת הזו מעט חסרת ערך, פרט לעובדה שהיא בכלל לא . כי מה שהמקום עושה באוכל, הוא יעשה בכל מנה. ומה שהוא עושה זה תענוג מפתיע, בהיעדר מילים טובות יותר.

pez. אני אוהב

וואו ועוד פאו וואו 
התחלנו עם מרק שקדים וסלט ירקות עם גרניטה אבטיח. אני לא ממעריצי האבטיח עם שום דבר ובולגרית נראית לי תמיד כמשהו שמוסיפים בשביל שהשיכורים ירגישו שהם אוכלים ארוחה מלאה, אבל הסלט הזה ניפץ לי כל מה שידעתי על הפרי הקיצי. אני מנסה לחשוב על מילים אבל כל שיוצא לי זה וואו. פאו, וואו ועוד פאו וואו. הסלט הורכב מעגבניה, מלפפון, גרעיני חמניה, חסה וזיתים. בלי בצל, כי רועי כנראה יודע מה ילך עם הברד אבטיח קפוא שהקיף את הסלט והשתלב איתו כל כך טוב. המתיקות הייחודית של האבטיח עם המליחות והמרירות של הדברים מסביב בשילוב הקריספיות של הגרעינים יצרו בדיוק את מה שאני מתאווה לו במסעדה- חגיגה לא מוכרת של טעמים.

סלט ירקות עם גרניטה אבטיח.

כרגיל, קודם אני אוכל ואז נזכר לצלם 

ואז מצלם תמונה הכי לא מגרה שיש. 

והיה מעולה דווקא

מרק השקדים הקר היה לנו מעט שומי מדי, אבל חתיכות הקרוסטיני שצפו בו עם ממרח האפונה עליהם היו המשך מעולה לסלט- טעים ועם נגיעה של משהו לא מוכר. נישנשנו איתו מן הלחם שנאפה קודם וגם ממנו עפנו. רכות מרהיבה, מעט סומק ותו לא. בצד טחינה מצויינת, דווקא בלי תיבולים מפתיעים וסחוג חריף כאש הגיהנום שהורדנו עם בירה קוזל המצויינת.

יאללה, עיקריות בהתלהבות. ריזוטו דלעת, זעפרן ותרד עם חלב קוקוס ופיצוחים היה מעט מר מדי, למרות הדלעת, ויחסית מוכר, אבל הסלק צלוי ממולא קינואה, פטריות ואגוזים לצד מנגולד מוקפץ עם זיתים וקרם סלק היה אותו תענוג מהפתיחה. 
הסלק היה מתוק ומדויק המילוי היה חגיגי, מתפצפץ ומלא טעמים מעניינים והפאו וואו חזר לבקר.

סלק ממולא. יש! זכרתי לצלם

לקינוח הלכנו על צלחת ממתקים טבעוניים. גם כאן חזר העניין של משהו קטן נוסף שמפתיע. למשל, עוגיות בוטנים עם צ'ילי שעולה ככל שהעוגייה נותרת בפה, פאדג' שוקולד מרהיב עם פקאן וצנובר ועוגיית תמרים קשה שהמילוי שלה-גלידת קסיס רכה, מאזן את הקושי ליצירת עוגייה מופלאה. בסיכומו של, ארוחה חגיגה שדיברנו עליה עוד ימים אחר כך. כן, לא רק אני, גם זו שאוכלת בשר לפחות פעם ביום.

בימים רגילים יש פה אוכל עם בשר, אבל כמעט כל הזמן יש משהו מיוחד- הקרנות סרטים עם אוכל שקשור לסרטים, ארוחה פסיכדלית המורכבת מאוכל בצבעים , ובכן, פסיכדליים,ועוד כל מיני ששווה להיות חברים שלהם בפייסבוק כדי לדעת.(חפשו:התרנגול מטבח עם ביצים)

אה, והקטע של פועלים- אף מנה לא עולה יותר מ64 שקלים (הסלק) ורובם נעות סביב ה38 שקלים.הכי לא קורע כיס.

לפני שיצאנו רועי נתן לנו לטעום תפוח ורדית. מין פרי שגדל בחצר של אימו עם מרקם של תפוח וטעם של מי ורדים. טעים לאללה, ובדיק כמו רוב המנות פה- בחיים לא טעמנו דבר כזה.

התרנגול, שארית ישראל 4 יפו 03-7444332

א-ה 08:00 ועד אחרון הלקוחות יום ו' 08:00-17:00   שבת 10:00 ועד אחרון הלקוחות