והחידה השבועית: גלו ילדים איפה ההמבורגר?

מתברר שתל אביב הפכה להיות מקום של " פתח ככל יכולתך" אחרת אין לי הבנה לגבי מקומות שחושבים שהקהל התל אביבי פתי ושהוא לא מעריך את שווי הכסף שלו.

אז נכון שאנחנו מקבלים מידי פעם בהכנעה פיתה עם כרובית ב- 50 שקלים - אבל לפחות היא טעימה. 

"בואי נלך לאכול המבורגר" צעק לי במבטא איטלקי כבד, גוספה, הבעלים של הפיצרייה "דה פפה" באבן גבירול. "ברור" עניתי לו בפה מלא בעודי מכרסמת חתיכת פיצה שנותרה בצלחת של אחד המלצרים. הייתי רעבה והמבורגר סגר לי את הפינה בצורה המושלמת. 

אבל במקום ללכת לגוצ'ה להתפנק על ההמבורגר הולנדייז השמנמנן ונוטף הביצה שלהם מצאתי את עצמי עוברת את הכביש לכיוון סניף של עד העצם שנקרא "עד העצם אקספרס".

ריח עז של טיגון באוויר סטייל פלאפליה ותור קל של אנשים קיבל את ביטני הרעבה ואני כמובן כמו כל רחרחנית התחלתי לשוטט ולגעת בכל מיני דברים שאסור לי.

המקום מעוצב מקסים. מאד צבעוני ושכונתי , סטייל שווארמה מודרנית. הכל כתוב בברור על הקיר וכל מה שצריך לעשות הוא לבחור מה בא לכם. 

המבורגר יעלה לכם 25 שקלים- אכן מחיר חביב וארוחה תעלה 42 ותכלול צ'יפס ושתיה קלה ללא הגבלה. עד כאן נשמע חביב למדי לא? אז זהו שלא.

משרד הבריאות לא מרשה?!...

ההמבורגר המדובר הוא קציצונת ספוגת שמן במשקל 120 גרם שנראית כמו 60 גרם ואם תנסו לבקש אותה עשויה מדיום תקבלו תשובה מטופשת של "משרד הבריאות לא מרשה בשר לא עשוי אז כל הקציצות שלנו עשויות מאד." או במילים אחרות: " אין מצב שהבחור שלנו יכול לשלוט במידת העשיה של ההמבורגרים בגודל כזה ובכמות הזו". 

הפנמתי את התשובה האכזרית בעודי בוהה בערימת הקציצות המצמקות להן לאט לאט בשלולית של שמן על הפלנצ'ה בעוד הבחור של ההמבוגרים בכלל עסק במשהו אחר. 

קיבלתי את כוס השתיה שלי והלכתי לי לכיוון מכונות השתיה שם אני אמורה למזוג לעצמי כמה שתיה קלה שאני רוצה. רק חבל שמכונת התה קר לא עבדה מה שהשאיר אותי רק עם מיני מוגזים שמשום מה לכולם היה טעם מהול. חינם חינם אבל הכי שווארמה בשוק.

מזל שהקטשופ חינם. כן, פה לא תשלמו על הרטבים אבל ביננו - איפה כן משלמים?

והתוצאה לא איחרה לבוא. ערימת צ'יפס עשויים עד מוות סטייל בורגרראנץ התווספה להמבורגר שממש נעלם לי בתוך הלחמניה השמנונית. סליחה - הלחמניה עצמה הייתה האור בקצה הארוחה. טעימה, פריכה ומושלמת להמבורגר קצת יותר גדול וקצת פחות עשוי. כזה שאני לא צריכה לחפור כדי למצוא אותו.

הגבינה שהזמנו כתוספת לא זוהתה מבחינת הסוג ואנחנו לעסנו בשיעמום את הארוחה שלא עלתה לנו זול בכלל! 

חשבון בבקשה!

 90 שקלים ל-2 המבורגרונים לא משביעים או טעימים, ערימת צ'יפס ויותר מידי פפסי מהול. מאד מאכזב ואין שום סיבה לזה.

אם ב"בורגרים" עושים את זה באותו המחיר ובצורה טובה יותר או ממש מול בהמבורגר הספרדי. אז גם עד העצם יכולים. אנחנו לא באיזו המבורגריה בפינת רחוב נטוש באיזור תעשייה אלא במרכז תל אביב והקהל הוא קהל שיודע מה יש לו בלחמניה.

השירות דרך אגב מקסים, האווירה נהדרת וחוץ מהריח  הקשה של הטיגון , ממש נחמד לשבת שם. אבל המוצר עצמו לא עובד - גם לא עבור 25 שקלים.

עד העצם אקספרס, אבן גבירול 21, ת"א

בר היין השווה בעיר. הגולן זה כאן?

ושוב עברו שנתיים. ושוב זה קורה. בר היין השווה בעיר נפתח לו למשך שבוע ימים. כי באיזה עוד בר יש כזאת בריזה? כאלה שקיעות? כזאת מוזיקה? יקב רמת הגולן, הסמן הימני של תעשיית היין הישראלית המשובחת, וחלוץ יינות האיכות הישראליים, מציין 30 שנה להקמתו, וזו בהחלט סיבה למסיבה. פעם נוספת מוכיחים החברים מהגולן כי לא רק יין טוב הם יודעים לעשות אלא גם להפיק את המסיבה הכי טובה בעיר.

הגענו לשם בין ערביים, השמש עדיין לא באמת שקעה, בריזה נעימה כזו מלטפת, בדיוק הזמן הנכון בשנה. החום והלחות הנוראים של הקיץ עדיין לא כאן. פשוט נעים (אבל אל תטעו, צריך סוודר). תתכוננו. הרבה יין יש שם. על הרציף, למרגלות המנוף העברי הראשון, בנמל העברי הראשון, הוקם לו מתחם מופלא של שולחנות וכסאות, בר של גבינות נהדרות ו-6 ברים שמציעים טעימות מהסדרות השונות של היקב - יינות מתיישנים, יינות נדירים, יינות ליום יום ויינות לאירועים מיוחדים.
אדום, לבן או מבעבע. יבש, חצי יבש או קינוח. לא חשוב מה הסגנון המועדף עליכם, תמצאו שם משהו לשתות. מאחר והיצע היינות כל כך רחב, אני מציעה כדי לא להתבלבל לחשוב רגע ולתכנן. לכל בר יין יש קונספט אחר, סדרות יין שונות והפתעות בשבילכם. תתעמקו, תחליטו ואז לכו על זה. אפשר לקנות פלייט של טעימות. אפשר גם לקנות כוס יין. הכניסה לאירוע היא חופשית, אבל הטעימות בתשלום. שלא תגידו שלא אמרנו.

לאורך השבוע, מתקיימות סדנאות במחיר שווה לכל כיס לכל מי שרוצה להעמיק ידע וללמוד עוד על טעימת יין ועל העשייה ביקב לאורך 30 שנותיו. אם זה מדבר אליכם, הקדימו להירשם. מספר המקומות בכל סדנא מוגבל!

הבר הראשון מוקדש, איך לא, לסדרת הר חרמון. שם הכל התחיל.   הר חרמון הוא האייקון, אולי היין המוכר ביותר לציבור הרחב והמזוהה מכולם עם היקב. היסטורית, התווית של הר חרמון לבן
ואדום היתה התווית של סדרת YARDEN. סוף סוף, היינות
האלה שהם לחלוטין אלופי ה"תמורה לכסף" מקבלים סדרה
משלהם, תווית משלהם ומצטרף אליהם אח חדש - הר חרמון
אינדיגו, יין מקסים בצבע סגול-ארגמן עמוק המזכיר לנו שבבלנד
המקסים הזה יש סירה.

מזה מספר שנים נושאות תוויות הר חרמון כתב ברייל. זו מסורת
של אחריות חברתית שהיקב החל בה וממשיך לשמר אותה גם
בתוויות החדשות. ברוח העשייה החברתית הזו, כל ההכנסות
מבר הטעימות "הר חרמון - קפיצה קטנה לפסגה" יועברו למרכז
"נא לגעת", המקדם ותומך באוכלוסיית החירשים והעוורים בישראל.

הר חרמון הוא מקום טוב להתחיל בו, אבל חלילה לכם מלעצור שם. מחכים לכם עוד חמישה
ברים מרתקים שכל אחד מהם מציע טעימה קצת שונה: זנים ייחודיים בראי מקומי, טעימות אורך, יינות כרם יחידני, מבעבעים ויינות קינוח.

אז תנו קפיצה, אולי אפילו יותר מאחת. תלגמו, תלמדו, תהנו ותתענגו על שילוב מנצח של אושר בכוס אל מול שקיעה נפלאה ובריזת ערב נעימה.

"בר מארץ היין" יחכה לכם כל ערב בנמל תל אביב עד ה-30 באפריל (למעט ביום שישי בערב, אז הבר סגור). לחיים!

סי סי סרדיניה

היישר מהשטח (או יותר נכון מהבר של רוסטיקו) אני מדווחת לכם על שבוע של מאכלי סרדיניה ברוסטיקו.

כן..כן.. ברגעים אלו, אחרי שני קמפרי וממתינה לשלישי...אני מכרסמת לי ברוסקטת אנשובי פריכה מרוחה בקרם שום עדין עם ביצה צהבהבה שמתפצפת בפה בטעמים של מלוח ולחם.

האוויר ברוסטיקו מלא בבירבורי איטלקית שידר הופכים אותי למלאת חשקים.... אם לאוכל או לגברבר.

אז על מה ולמה?  רוסטיקו החליטו להביא את סרדיניה לתל אביב ובעזרת השגרירות האיטלקית ( אפילו המזכירה הזקנה נראית מצויין גודדאם!!) ושף פלרטטן בשם רוברטו, הם משיקים תפריט שמכיל מנות שמבוססות על חומרי גלם מסרדיניה עם מנות קלאסיות שמאפיינות את סרדיני -  מגיעה המנה השניה -  פיצה מרינרה . רוטב גס של עגבניות טריות ואנשובי. מתה על פיצה בלי גבינה. קל יותר, העגבניות תמיד טריות ודומיננטיות יותר. ממש נשנושי. בלי הרבה מצפון והמון טעמים של איטליה וים.

ועוד לא הספקנו לומר "צ'או בלה" והופה מגיעה המנה השלישית וריפיל לכוס יין.

רגע.. טועמת.. פסטה שחורה עם פירות ים. פחות חזקה בטעמי הים. מעודנת ויפייפיה

רק שתדעו שממש לידי זוללים להם בהנאה יותר מרובה מלא איטלקים  כאילו הם לא ראו אוכל איטלקי מעולם!

בקיצור - ברוסטיקו בזל ורוטשילד החל מה-22 עד ל-28 יש מאכלים מסרדיניה ושף חמוד מסרדיניה שיעשה לכם נעים. לכבוד בואו של השף הסרדי רוברטו מולו לישראל, יתקיים בשני סניפי רוסטיקו שבוע חגיגי שמוקדש לטעמים של סרדיניה (22-27.4) ארוחת טעימות חגיגית של מאכלים מסורתיים מחומרי הגלם המקומיים והייחודים של אחד האזורים היפים באיטליה.

 

דמעות של יין מהארץ המובטחת

אם היו אומרים לכם שהארץ המובטחת היא רק 10 דקות מצומת קסטינה הייתם מאמינים? לה טרה פרומסה (באיטלקית - הארץ המובטחת, ח.מ) יקב בוטיק ומסעדה, שוכן לו בקיבוץ גת הפסטורלי. רק 10 דקות מצומת קסטינה. בחיי. הסיפור של המקום מעניין והאנשים מעניינים לא פחות מהיינות הנפלאים שעושים שם. ואסור לשכוח גם את האוכל...

אחרי שעוברים את שער הקיבוץ, מגיעים למבנה שברור לחלוטין כי ייעודו המקורי לא היה יקב. אבל בטרם העבירו את משכנם לקיבוץ, דאגו החברים בלה טרה פרומסה לעיצוב נכון של החלל תוך שמירה על האותנטיות שלו. אחרי הכל, אנחנו בקיבוץ... לא פלצני. זו ההגדרה. אוכל משובח ויינות נפלאים - כן. אווירה פלצנית - ממש לא. שולחנות פזורים במרחב עבור מי שהגיע לסעוד וגם בר מגניב למי שבא רק בשביל היין.

אירית וסנדרו פלגריני, הם האנשים מאחורי לה טרה פרומסה. סנדרו, בן למשפחת האצולה האיטלקית פלגריני, שעושה יין איטלקי משובח עוד מהמאה ה-14, ממשיך את המסורת המשפחתית. הוא נולד בפארמה והיה לשף במסעדה מקומית. ב-1991 הגיע לירושלים במסגרת "חילופי שפים". סנדרו בא לבשל במסעדה של חבר בזמן שהחבר נסע לפרמה לבשל במקומו. אירית, אז סטודנטית לאמנות, עבדה במסעדה וכך נולד לו מיזוג בין שתי תרבויות קולינריות מפוארות האיטלקית והקוצ'ינית. ב-1998 הקימו סנדרו ואירית את לה טרה פרומסה במושב שחר ולצד יינות בסגנון איטלקי התחילו להגיש מנות מהמטבחים המסורתיים של איטליה וקוצ'ין.

היינות בארץ המובטחת שבקיבוץ גת הם באמת מופלאים. אני יכולה לומר בלי היסוס שלראשונה טעמתי יין המופק מ-100% ענבי אמרלד ריזלינג שעושה כבוד לזן הזה. על פי רוב, בשוק המקומי, ענבי האמרלד ריזלינג משמשים לייצור יינות לבנים זולים ודי נחותים עם מתיקות מוגזמת גם ביחס ליינות חצי יבשים. סנדרו מפיק יין יבש מופלא, מכרם בוגר של אמרלד ריזלינג ברמת ערד. אם לא היו אומרים לי איזה יין זה, הייתי טועה לחשוב שמדובר בסוביניון בלאן. ניחוחות של אשכולית והדרים. מלא טעמים וחמצמצות רעננה. זהו היין הלבן היחיד של היקב. רק כ-600 בקבוקים בשנה יש מהלבן המופלא הזה אז מהרו לפני שלא יישאר. אמרלד ריזלינג עם כבוד!

ורד המדבר 2011, בלנד של סנג'ובזה (60%), סירה 20% וקברנה סוביניון (20%). יין שמאופיין לגמרי בסגנון איטלקי אבל יש בו נגיעות ישראליות. 16 חודשים התיישן לו היין בחביות ועוד שנה בבקבוקים. הסירה מיד קופצת באף עם ניחוח סיגליות עמוק ואופייני והצבע, אוי הצבע... עושר של טעמי פרי שחור ואדום, חמיצות עדינה שמביאים ענבי הסנג'ובזה יוצרים יין אוכל נהדר ומאוזן. לא איטלקי מדי. גם אלו מבינינו שמתקשים לפתח חיבה לאדומים מאיטליה יאהבו אותו.

סירה 2009 (95% סירה ו-5% קברנה סוביניון) - זהו יין סירה אופייני, ריחו סגול. היין הזה מעניק חוויה של סיגליות, תבלינים ופירות אדומים, עם עומק של טעמי דובדבן. מנעד הטעמים העשיר מתנפץ בפה ומשאיר סיומת ארוכה ומלטפת. בסוף, אחרי שהיה לו את הזמן שלו בכוס, גם השוקולד יוצא החוצה. תענוג! יין שיהיה נהדר ליד בשר.

 דמעות (Lacrime) רזרבה 2009 - יין הדגל של היקב. שמו האיטלקי פירושו דמעות. היין נקרא כך משום שבבציר הראשון שלו בשנת 2002 כמות הענבים היתה כה קטנה שכל טיפה של תירוש שנסחט מהם דמתה לדמעה. זהו יין מופלא (45% סנג'ובזה, 45% סירה, 10% קברנה פרנק). היין התיישן 30 חודשים בחביות ועוד שנה בבקבוק. צבעו ארגמני עם נגיעות סגולות, פשוט מהמם. אף של פריחה סגולה עם פרי שחור עמוק. טעמיו מורכבים מאד ומתחלפים בזמן שהוא מתגלגל לו בפה, ככל שנשאר בפה יותר כך מתגלים להם עוד ועוד טעמים כמו פירות אדומים ושחורים, נגיעות של שוקולד והרבה הרבה סגול של סיגליות, מהסירה כמובן. הקברנה פרנק, שלא כהרגלו לא קופץ מיד ורק מוסיף עוד עומק של טעם וצבע. שלא כמו ב"ורד המדבר" הסנג'ובזה תורם פחות חומציות ומקבל אליו את החברים האחרים), היה להם הרבה זמן להתרגל אחד לשני כי הם גרו יחד כבר החל משלב התסיסה, בתסיסה משותפת. זהו יין מורכב מאין כמוהו שילווה נהדר מנות קדירה ובשר. יין חגיגי שהייתי מעדיפה לשתות בחורף דווקא. רק 600 בקבוקים יש מהנוזל המופלא הזה, אז אל תחכו לחורף, קנו כבר עכשיו.

טיפה של דמעות....

חשוב מאד לדעת - את יינות לה טרה פרומסה אפשר לקנות רק ביקב. אז קחו את הזמן, תעשו טיול, תאכלו טוב אוכל קוצ'יני-איטלקי וקחו בקבוקים הביתה.

הקולינרית, המפונקת והצליאקית יוצאות לטייל בגלבוע - רשמים

בוקר טוב! בוקר אור. 

אז נכון זה קצת ארוך אבל יש פה טיול כיפי של יומיים מנוקד בירוק, פריחה, טיול אופניים, קטיף עצמי והרבה אוכל ויין. יאללה לארוז תרמיל ולצאת!

עצירה 1 טבעון קפה לואיז ומישי השוקלטייר

אנחנו כבר שעה על הכביש, שלוש בנות, פטפוטים ללא הרף ואנחנו מבינות שאם לא נעצור לקפה ומזון ועכשיו העניין יסתיים ברע. טבעון הייתה בחירה טבעית כי ניחשנו שנמצא משהו נורמלי שם אבל די הופתענו. בעיקרון טבעון נראית קצת נטושה ולא הכי מעוררת חשקים אבל אם מחפשים מוצאים בה פינות חמד. אנחנו מצאנו את "קפה לואיז".

עכשיו,  אני מודה שלא פעם אני מתאכזבת מרמת הביצוע מבחינת אוכל מחוץ לתא כי משהו רפוף יותר ופחות מוקפד מבחינת איכות חומרי הגלם או הביצוע . אולי זה האוכלוסיה הרגועה יותר או האוויר הנקי אבל זה קורה והרבה.

כשהתיישבנו בקפה לואיז הופתענו מהתפריט העשיר, מהשפע במנות, מהתיחכום ומהצבעוניות. יש בתפריט  דגש עז על צמחוני וטבעוני. בהחלט לא נופל משום בית קפה תל אביבי. טעמנו בוקר עם  ביצי ביצים עלומות בקן קדאיף במילוי תרד.  קיבלנו גם מגש גדוש במיני מטעמים,  סלט קינואה וגזר מתובל בחמוציות ,  ממרח שום מ-ד-ה-י-ם, גבינת פטה עיזים, לבנה, טחינה ירוקה, ממרח עגבניות , ממרח טופו, כדורי מוצרלה עם שרי ופסטו , ריקוטה פרסקה , . וואו! המון! הצליאקית אפילו קיבלה לחמניה מיוחדת בעוד אני נישנשתי מהן והתפנקתי על מאפה הבית ה-בריאקס. מין מאפה מלוח פריך ומתובל במילוי גבינות צאן ובקר. בבוקר הטבעונית מקבלים 2 קציצות מלאות כל טוב ולצד כל זה ישנם משקאות של ירקות ופירות שנסחטים במקום ולשבת באמצע טבעון על מיץ סלרי ותפוח טריים זה לא סתם משהו. בכלל המקום משדר בריאות וטבע. מושלם לטיול שמנקה את הנשמה. מתאים לילדים וטעים מאד.

לאתר של קפה לואיז

ממלכה של שוקולד

 ממש צמוד לקפה לואיז אתם חייבים אבל חייבים לעבור אצל מישי השוקולייטר. אושיה וותיקה בתחום השוקולדי הרבה לפני מקס ברנר. המקום שלו זה ממש עמי ותמי ואיך שנכנסים מקבלים מכת ריח מטורפת. הוא מקסים וחייכן ויענה על כל שאלה שרק תרצו. הכל נעשה במקום והשפע הוא עצום. מישי גם עורך סדנאות במקום. לאתר של מישי

אלכסנדר זיד 1 טבעון

עצירה 2  - "קטופותי"

כדי להוריד את האוכל המשכנו לכיוון בית לחם הגלילית לפינת חמד ששמענו רבות עליה - “קטופותי" חלקת אדמה מלאת ירקות ופירות המיועדת לקטיפה עצמית. את המקום מנהל רמי, מושבניק גינגי חייכן שכל רצונו הוא להזכיר לאנשים מאיפה מגיע האוכל שלהם וכמה ירקות טעימים כשהם באים היישר מהאדמה ולא מהמקרר. לוקחים סלסלה ומתחילים להסתובב.  כשבדרך גם רמי וגם אבא שלו עוזרים לקטוף, מסבירים מה זה כל דבר, מרביצים קצת היסטוריה וחלקאות ובעיקר מספקים חוויה מדהימה של טבע ושורשים. אתם לא מבינים איזו אנרגיה המקום הזה נותן. האדמה הלחה, הריח, היכולת לקטוף אפונה  ולכרסם במקום הטעם.. אחח הטעם המושלם של פרי או ירק כשמוציאים אותו מהאדמה. חובה על כל הורה וילד לנסות ויש גם עיזים שאפשר להאכיל. העלות: 25 כניסה ו-20 שקל על סלסלה של 8 קילו. שווה כל שקל! 

כנסו לאתר:  www.ktofoti.co.il/ או חייגו 0545507480. לא תתחרטו

עצירה 3 – חוות הדרך תבלינים

מלאות אוצרות המשכנו לסיבוב תבלינים וטעמי ב"חוות הדרך תבלינים" שצמודה לקטופותי. שאפנו מלוא הריאות ריחות משכרים של חליטות פרי, תבלינים מכל העולם שנכתשו זה עתה, תערובות לאורז בשלל סגנונות, צמחי מרפא,תערובות לגבינה, גילינו שיש בהרט לבנוני, טוניסאי ולא רק עיראקי, לעסנו מקל ליקריש, נישנשנו פירות יבשים ותערובות גרנולה ופשוט נהננו. המקום  עורך סדנאות לילדים ולמבוגרים. בפסח יש שם פסטיבל חושים מדהים שכל מטרתו היא לעורר את כל החושים. מלא פעילויות לכולם, מכינים מרציפן,מגלים מאות תבלינים, איך עושים סבון ועוד ועוד . הכל נמצא באתר. 

עצירה מושלמת לטיול משפחתי וחוויה מובטחת עם ככ הרבה ערך מוסף בצידה בעיקר אחרי קטופותי. 

עצירה 4 צימר אשכוליות ומסעדת בלה

ישנו בצימר אשכוליות המנוהל ע"י אסתר ויורם ותיקי המקום וותיקי גיל שמנהלים לבדם 5 צימרים עטופים בעצי אשכוליות. הצימר עצמו מאובזר יש בו ג'קוזי ומטבח בסיסי. עם מיטה נוחה וטלוויזיה. אל תצפו לצימר 5 כוכבים אבל הוא נותן מענה במחיר סביר של 700 לסופש.  ארוחת הבוקר היא פשוטה ביותר שכוללת בייסיק כמו קוטג, צהובה וירקות לחיתוך עצמי. חביתה, לחם ומשהו מתוק יגיעו אליכם בבוקר. יש אשכוליות מתוקות שתוכלו לסחוט לכם בבוקר, מקום לפיקניק או "על האש" ומלא שקט. יורם בדרך כלל מטפס על איזה עץ או מטפל במשק למרות גילו המתקדם ותמיד יש בו חיוך ומענה.

יורם: 054-4833171

איטלקי לארוחת ערב - מסעדת בלה

במרחק 5 דקות הליכה ממש בתחילת היישוב ממוקמת מסעדת בלה. פנינה איטלקית ממש מרשימה שמתמחית בפסטות טריות ופינוקים איטלקיים ברמה מאד גבוהה שעושה הכל במקום ומנוהלת ע”י השף עידן ליפשיץ.  פתחנו יין מצויין שהומלץ לנו, טעמנו ארטישוק מעולה על הפלנצה, סרדינים כבושים בייתים, ניוקי ערמונים אמיתי עם כמהין ומרווה, ספריבס בוויסקי מעושן ופילה דניס על צזיקי וזיתים שחורים וקינחנו בצלחת טראפלים מענגים.

האוכל משובח! האיכות גבוהה,מבחר היינות מצויין, השירות מתוקתק והמנות סבירות בתימחור ואכות. האווירה גם רומנטית וגם מתאימה לארוחה משפחתית. ושוב. תענוג לראות איכות מוקפדת גם מחוץ לעיר זה לא דבר שמובן מאליו. 

בכניסה לישוב: 057-941492

עצירה 5 - משתכרים בבית מרזח

זה הגאוני בטיול הזה - הכל ככ קרוב! כי שוב, ממש מרחק 4 דקות מ"בלה", באיזור התעשיה ברמת ישי  ישנו פאב "המרזח"  - מוסד וותיק שכולם מגיעים אליו ומהווה את ה-מקום לדרינקים ונישנושים לשעות הקטנות של הלילה. המקום מפוצץ במלא אנשים מכל הגילאים, מותר לעשן שם אז קחו בחשבון שבעות המאוחרות כבר די מעושן. יש שם שלל של נישנושי בר טעימים שעוד הצלחנו לדחוף אחרי ארוחת הערב אבך מה שבאמת מצויין שם זה מגוון הבירות הישראליות מהחבית ומגוון עצום של ויסקי וקוניאקים מכל העולם. די הופתעתי  כי זה יותר מתאים לבר תל אביבי אבל בהחלט תוכלו להנות שם ממותגים נדירים במחירים שפויים.

עצירה 6 – בוקר טוב על האופניים

מלאות אנרגיה אחרי הקפה של הבוקר והחביתה עם הקוטג, הבטחנו לעצמינו טיול אופניים. הלכנו ל"אופק בשטח בצומת אלונים”, שכרנו אופניים עם כל הציוד הנדרש במחיר מדהים של 60 שקל לכל היום והתחלנו לטייל בנוף המטורף של שמורת אלוני אבא. וואו! איזה תענוג. האוויר הנקי, הירוק והפריחה יכולים להמם גם את הציני מביננו. זה אמנם לא הכי קל אבל נוסעים בקצב כיפי ומגלים עולם אחר מחוץ לשמשת המכונית. סיימון הבעלים  זמין לכל שטות ונתן לנו מפות מסומנות עם כל ההדרכה בעולם. כמובן שבתשלום מעט יותר גדול אפשר לקבל הדרכה צמודה וסיפורי  היסטוריה. גם אם נתקעים  סיימון מגיע לכל מקום לקחת את האופניים ולעזור. היכולת הזו לראות עולם בצורה הזו תהפוך לכם את הטיול חוויה אחרת לגמרי והרבה יותר מגבשת. 

כנסו לאתר או צרו קשר 04-9833987 

עצירה 8  - פיקניק!!

ביקנעם ישנה אישה מוכשרת בשם ענבל דר שמכינה סלי פיקניק (בהזמנה מראש) מלאים בכל טוב שאותם לוקחים לאן שרוצים ומתפנקים. כששמענו על זה התקשרנו אליה והזמנו לנו אחד לשלושתינו וגילינו פינוק אחר לגמרי. לא רק לזוגות.   גם חברות או משפחה. קיבלנו סלסלה ענקית שנשארת אצלנו! עם קישים טריים, סלט חתוך טרי, אנטיפסטי עשיר, לימונדה טריה, עוגיות בייתיות, ממרחים, 2 לחמים רכים והכל ב- 270 שקל ואפשר גם יין. לקחנו לנו את מרכולתינו ונסענו לנו מאושרות עד הגג לגן הלאומי של בית שערים, התיישבנו לנו על הדשא בין פריחת הכלניות לרקפות ועשינו לנו ארוחת שחיתות משובחת.

 עצירה 9  - הגן הלאומי של בית שערים - חובה!

אחד המקומות המעניינים יותר בטיול. לא רק לילדים . המקום עשיר בסיפורים וגדוש בירקו ופריחה. אפשר לעשות שם הכל!!חשיפת בית הקברות של בית שערים היא אחת התגליות המרתקות בארכיאולוגיה של ארץ ישראל. בחפירות התגלו יותר מ-30 מערכות קבורה תת-קרקעיות, מהמפוארות בישראל.כנסו לגן הלאומי של בית שערים,  קחו הדרכה יש גם מתנדבים וגם מדריכים וצאו לכם לשיטוט בין מערות קבורה , סרקופגים עצומים, עיטורים וסיפורים. המקום מלא בחוויות ובארועים לכל המשפחה ולחבר'ה. בפסח מתקיים כמו כל שנה מופע מדהים של כלייזמרים בתוך המערות יחד עם סיורי לילה מיוחדים לפסח. אתם לא תתחרטו. כמו כן יש שם גן לאומי ירוק ומקסים שניתן לנוח בו ולעשות פיקניק.

04-9831643

עצירה 10 – פיאנו פיאנו

בדרך לתל אביב עוצרים בקניון  G. ולמה? כי הוא נוח וכי גילינו מסעדה חביבה שמספקת במחירים זולים מזון ובשפע. מעולה לעצירה משפחתית או לרעבים במיוחד. התפריט עצום ומלא בהכל מפיצות דקות מלאות בכל טוב, פסטות טריות עם בקר, דרך סלטים עשירים, קינוחים מושחתים ומלא אנטיפסטי . אי אפשר שלא לשבוע. יש חניה, יש קפה, יש שופינג. בקיצור, מתחילים להתרגל לעיר שוב. מתחם G סנטר, יקנעם

ויתקין שלי

כשהיינו קטנים ויתקין היה שם נרדף לפנקייק. אנחנו גרנו בירושלים, סבתא בחיפה, כביש 6 לא היה, אז בדרך - איך לא, עוצרים לאכול פנקייק. השנים חלפו, הרבה מכוניות עברו בכביש החוף, הפזנון המיתולוגי שבינתיים הפך לבית הפנקייק עדיין עומד על תילו והפנקייק כבודו במקומו. אבל בשנים האחרונות ויתקין הפך בשבילי שם נרדף ליין. וכשאני נוסעת לשם במיוחד (כן, במיוחד ולא על הדרך) אני נוסעת ליקב ויתקין, לטעום יינות משובחים ולפגוש אנשים נהדרים.

כך גם החודש, מצאתי את עצמי נוסעת לאירוע האביב השנתי של יקב ויתקין, לטעום יינות שתמיד כיף לי לטעום וגם לקנות לפסח - איך לא? דבר אחד ברור לי כשאני נוסעת לבקר ביקב הזה. כמו מסעדה טובה שהמנה שתזמין בה תמיד תהיה אותה המנה, באותה האיכות וברור לך שלא תתאכזב, כך גם יקב ויתקין. אין הפתעות. אין נפילות והיינות תמיד נפלאים בעיני. אני פשוט נהנית לראות איך שנה אחר שנה יינות שהתבססו כבר כסימן היכר של היקב הזה ממשיכים לתת את התמורה לכסף ואת ההנאה בכל לגימה.

אז הנה לכם טעימה ממה שטעמתי ואהבתי:

מסע ישראלי לבן  2012 - הבלנד הלבן בסדרה הבסיסית של היקב. לראשונה נכנס לבלנד הזה רוסאן. זן חדש יחסית בארץ, שעשה עליה מעמק הרון בצרפת. הוא הצטרף לו לוויונייה, גוורצטמינר ופרנץ' קולומבר. בלנד מאוזן. כל זן תורם את חלקו אבל לא משתלט. עדין מאד באף, מורכב ורענן, עשיר בטעמים וארומות של פרי לבן בשל ונגיעה פרחונית. יופי של יין לכוס ראשונה בסדר או לפתוח איתו כל ארוחה עם המנות הראשונות. כשמו כן הוא, ישראלי.

ריזלינג 2011 - 100% ענבי ריזלינג ממורדות הרי יהודה שנבצרו מאוחר, מניבים יין שהוא על התפר בין היבש לחצי יבש. אף מתקתק של פרי לבן. טעמו ייחודי ועדין. יהיה נפלא ככוס יין בפני עצמה. פשוט לשבת, ללגום, להירגע ולהתמסר לטעמים הנפלאים. אוכל ליד הוא ממש לא חובה.

פינו נואר 2010 - ויתקין הוא אחד היקבים היחידים שבאמת הצליח להם פינו בארץ. 100% ענבי פינו נואר יש ביין הזה, גם הם ממורדות הרי יהודה. אני אוהבת פינו דווקא בגלל הקלילות שלו. מאד מאוזן, צבעו עמוק אבל קצת שקוף. טעמיו נעים בין הפירותי למינראלי. 10 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי עשו לו טוב. יופי של יין לשתייה כשרוצים פשוט כוס יין נטו. לא צריך ליווי אבל מנות קלילות יתחברו אליו נפלא. פינו כמו שפינו צריך להיות.

קריניאן 2009 - אחד מהיהלומים בכתר של ויתקין ללא ספק. אסף פז המוכשר, מחייה הקריניאן בארצנו הקטנטונת, מפליא לעשות את היין הזה שנה אחרי שנה. ענבי קריניאן נפלאים שגדלו בכרמים בוגרות באזור הכרמל הולידו יין עשיר בטעמים וארומות עם שכבות של מורכבות. יין עם עומק, צבע סגול-שחור עז ועשיר בטעמים של פרי בשל ותבלינים. היין התיישן 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. מהיינות האהובים עלי, נקודה.

קברנה פרנק 2009 - ענבי קברנה פרנק מאזור הר מירון שקיבלו חיזוק קל מענבי פטי ורדו. היין הזה התיישן לו 16 חודשים בחבית והתוצאה היא קברנה פרנק שונה. זה הדבר הראשון שאמרתי כשטעמתי אותו והבחורה החביבה שמזגה לי אותו הסכימה איתי לגמרי. אין בו את הפלפליות המתפרצת שכל כך מאפיינת את הזן הזה, כי אם פלפליות עדינה. היין עשיר מאד בטעמים של פרי וצבעו ארגמני-שחור. גופו בינוני והוא אלגנטי להפליא. הסגנון העדין של היין הזה מנגישה אותו לקהל רחב יותר לדעתי, כי מניסיוני לרוב קברנה פרנק הוא יין למתקדמים. לא כולם אוהבים אותו או יודעים להתמודד איתו. במקרה הזה, אני מהמרת שיהיה קונצנזוס.

יין הדגל - שורשים ג'. למה ג'? כי כבר יש לו שני אחים גדולים א' ו-ב'. את יין הדגל הזה הקדישו בויתקין לדור המייסדים של המשפחה ולסיפורם האישי המרתק, אולם את שורשים ג' החליטו להקדיש לזכרו של יורם גלאי זכרונו לברכה, שהיה מאושיות עולם היין בארץ והלך לעולמו לפני כשנה. קריניאן, פטי ורדו, פטיט סירה, פרנץ' קולומבר וקריניאן. בלנד מורכב לכל הדעות ולכן נסתפק ברשימה בלי להיכנס כאן להרכב המדויק. תסיסה משותפת של קריניאן ופרנץ' קולומבר מכניסה פה עניין. היין התיישן שנתיים בחביות וצבעו סגול עמוק מאד עד שחור. זהו יין עשיר מאד ומורכב ועם זאת מאוזן לגמרי. "אם הייתי צריך לבחור צורה שתתאר אותו הייתי בוחר בעיגול" כך אמר לי אסף פז. באף שוקולד מתפרץ ובטעם עושר של פרי שחור ואדום. זהו יין הרמוני לגמרי. אף זן לא משתלט על הבלנד.  גופו מלא מאד והעץ אינו אגרסיבי למרות תקופת ההתיישנות הארוכה בחבית. אני כבר קניתי מתנה להורים לליל הסדר. זה בקבוק חגיגי שיעשה כבוד לארוחות חגיגיות ואירועים מיוחדים.

ואי אפשר בלי אנקדוטה נחמדה לסיום. אברם, אבי המשפחה, מוכשר לא פחות מהילדים. בשעות הפנאי שלו עוסק בנגרות ומצא שימוש לא רע לחביות שסיימו את תפקידן. אברם עושה מהן שולחנות נהדרים שאותם ניתן לרכוש לפי הזמנה בלבד ביקב. תוכלו להתרשם בתמונה שמעל וגם בתמונה כאן למטה בה אברם מציג בגאווה את יצירתו. אני לגמרי מתכננת אחד כזה הביתה...

יקב קונספט. יש דבר כזה?

חנות קונספט, מתחם קונספט, מטבח קונספט.... על כל אלה כבר שמענו. אבל יקב קונספט? יש דבר כזה? מסתבר שיש. במדבר. כבר חצי שנה בערך מפמפמים לי על יקב חדש וצעיר שעושה דברים קצת אחרת. המיתוג הרשים, הסיפורים עניינו. זו היתה רק שאלה של זמן עד שאטעם את מגוון היינות שלהם ואתרשם בעצמי. לא אכחיש, עזר לי שתותח המכירות שלהם חבר ותיק. וכך נקלעתי לערב יינן, בדירה נעימה אי שם בתל אביב.

ערב היינן הועבר לנו בנועם על ידי יינן היקב, יעקב אוריה. איש מיוחד הוא יעקב אוריה. מאבקו של אוריה בממסד הכשרות והרבנות מוכר לכל חובב יין והעובדה כי היותו אדם דתי, חובש כיפה רק מעוררת הערצה לאיש עוד יותר על תעוזתו. ניכר בו ביעקב שהוא יינן עם הרבה ידע. יש לו ראייה מאד מיוחדת והבחירות הלא שגרתיות שלו בזנים וממסכים הותירה בי רושם שמדובר באדם לא שגרתי שלא רוצה להוציא תחת ידיו more of the same. יש כמה זנים שהם שכיחים בתעשיית היין המקומית. רוב היקבים מייצרים אותם ברמות שונות של איכות. לכולם שמור מקום של כבוד, אולם אלה שבוחרים לעשות קצת אחרת הם המרתקים באמת.

יקב מדבר אינו לגמרי חדש. היקב קם על חורבותיו של יקב אסיף, אשר נודע ביינות הלבנים המצוינים שלו (גם אותם כבר יצא לי לטעום בעבר בהדרכת יעקב). אז מה השתנה, אתם שואלים... הקונספט! ביקב מדבר מייצרים יינות מענבים שרובם גדלו במדבר. יינות מדבריים. אזור המדבר, כך מבטיח לנו יעקב בראשית דבריו, מיטיב מאד עם גידול זני ענבים לבנים. אזור רמת הנגב  הגבוה, 800 מ’ מעל לפני הים, הוא הטוב מכולם. השילוב בין האקלים המדברי, הפרשי הטמפרטורות בין היום והלילה, הקיץ והחורף, קרינה מעל והחזר קרינה מהקרקע, מיטיבים עם הענבים, ויוצרים טרואר ייחודי.

יין לבן הוא המומחיות המיוחדת ליקב מדבר, אבל אל תטעו, גם האדומים נהדרים. אחת המשימות של יקב מדבר היא להחזיר ליין הלבן את כבודו שאבד כאן. או כפי שהם אומרים "להוציא את שתייני היין הלבן מהארון". היין הלבן קיבל בישראל מן תדמית של יין לא רציני וכל מי שרוצה להעמיד פני מבין שותה יין אדום. התפיסה הזו כמובן שאין לה כל אחיזה במציאות שכן יינות לבנים כבודם במקומם ובמדינה חמה כמו שלנו אסור שמקומם ייפקד.

ונחזור לטעימה... יינות לבנים מעניינים טעמנו לנו באותו ערב. נציין שיעקב אינו אוהב עץ ביינות הלבנים שלו. איזה מזל. גם אני לא. וכך השרדונה המקסים ונטול החבית, עשיר בטעמים של תפוח ואגס, עם גוף בינוני וסיומת נפלאה. הויונייה עשיר בארומות טרופיות של נקטרינה, מנגו וגם אגס. הטעם הרמוני עם הארומה והסיומת שלו ארוכה, ארוכה...  ואיך אפשר שלא להזכיר את השנין בלאן. זהו זן שאהוב עלי במיוחד. אחד מהזנים האציליים של עמק הלואר שמסתבר כי הנגב עושה לו רק טוב. יעקב עושה ממנו יין נפלא. ארומות של הדרים, תפוח ואפרסק לבן. גם לו סיומת ארוכה. מבטיחים לנו ביקב מדבר כי בתנאי אחסון נאותים היין יתיישן וישתבח עוד 5 שנים.

יין לבן ישראלי מתיישן. מישהו שמע על דבר כזה? אני חייבת לומר שזו לי פעם ראשונה שאני נתקלת בתפיסה כזו לגבי יינות לבנים ישראליים. הרוב המכריע של היינות הלבנים הישראליים הם צעירים, יוצאים לשוק חודשים בודדים לאחר שסיימו תהליך ואוזלים מהמדפים תוך שנה מקסימום (בהנחה שהיין מוצלח, כמובן). כאן מיישנים יין לבן. אתם חייבים להודות שזה קטע. וזה המקום להזכיר את הלבן שאהבתי מכולם בטעימה הזו. סמיון-סוביניון בלאן 2010. זהו בלנד בורדולזי קלאסי. 70% סמיון יש בבלנד הזה, זן בורדולזי אצילי שכמעט ואינו מוכר בארץ. זן אציל שיש לו כושר התיישנות והשתבחות נהדרים. הוא מביא לבלנד הזה את הרכות שלו. הסוביניון בלאן תורם חדות וארומה.  שלא כמו ברוב הבלנדים, שנוצרים לאחר שכל זן תסס לו בנפרד, ביין זה תססו שני הזנים יחד. זהו תהליך שבו יש ליינן הכי פחות שליטה, כך הוסבר לנו, אולם כשזה מצליח, מרוויחים נטו מורכבות של היין בתוצאה הסופית. אני יכולה להעיד שאכן כך. 20% מהבלנד תסס לו בתוך חביות במשך 6 חודשים. חשוב לי לציין שהחבית כמעט ואינה מורגשת אלא כתבלין עדין ברקע... כבר אמרתי לכם שאני לא אוהבת חבית בלבן שלי? במקרה של היין הזה, אהבתי מאד. מבטיחים לנו שיש לו פוטנציאל יישון נפלא, דבר אחד בטוח, אני ודאי לא אזכה לבחון טענה זו, משום שאין סיכוי שאני מחזיקה אצלי במקרר בקבוק כזה במשך 5 שנים ולא נשברת קודם ושותה אותו.

האדומים של מדבר מיוחדים אף הם וראויים לפוסט משלהם. הם עוד יקבלו במה.כאן.

וכך לפני סיום, אספר כאן על היהלום שבטעימה. היין הכתום של מדבר - Orange 44 - הוא ללא ספק יין בסגנון חדש לחלוטין ושונה מכל מה שטעמתי עד היום. מהו יין כתום, אתם שואלים? ובכן, לא, זה לא רוזה (שאותו מפיקים מזנים אדומים), כי אם יין המופק מזנים לבנים שנותרו לתסוס בקליפתם ממש כמו זנים אדומים ובטמפרטורה חמה יחסית. שנין בלאן, שרדונה וויונייה שהתערבבו להם יחד לבלנד מרתק. זהו ללא ספק אחד היינות המורכבים והמעניינים שיצא לי לטעום בזמן האחרון. יעקב מבטיח כי אם נניח לו להתיישן עוד, מורכבותו תתפתח אף יותר. היין התיישן 8 חודשים בחבית וצופים לו יכולת התיישנות של 4 שנים. ליין ארומות של תבלינים, ליים ותפוח. אני הרחתי בו גם קצת חמאה. הטעמים ממש מתחלפים בפה כשהיין מתגלגל בו. פשוט אמנות.

לבן גוריון היה חזון - הפרחת הנגב. סביר להניח שראה בעיני רוחו שדות, מטעים, חממות. יקב קונספט - לא בטוח... אבל אם הזקן צופה ביקב מדבר מלמעלה, אין לי ספק שהוא מחייך.