13 אוגוסט 2013

אויר הרים צלול כיין - עשור לפסטיבל היין בירושלים

מאת חגית מנדס

כולם היו שם. פסטיבל היין בירושלים. צילום: אילן הרמתי
כבר עשר שנים שמתכנס לו פסטיבל היין של ירושלים בגן הפסלים של מוזיאון ישראל. אחד המקומות הקסומים שהאוויר בו צלול, היופי מציץ מכל עבר וכשהשמש שוקעת ושולחת אליו קרניים אדומות, המחזה פשוט מרהיב. פסטיבל היין של ירושלים הפך, ובצדק, לסמן הימני של אירועי היין בישראל. מדי קיץ, מזה עשור, מתכנסת תעשיית היין כולה לרצף של ערבים נפלאים של מוזיקה, אוירה ותפארת התוצרת המקומית.

השנה בציינו עשור, רשם הפסטיבל מספר שיא של כ-70 יקבים מציגים. היו שם גדולים, בינוניים וקטנים. היו אדומים, לבנים, סמוקים וגם שיכר דובדבנים!!! 

לרגל עשור לפסטיבל, החליט מוזיאון ישראל המארח לשלב בכרטיס הכניסה לפסטיבל גם כניסה לתערוכת הדגל "הורדוס" במוזיאון. כמחווה לפסטיבל והמשתתפים בו, השאיר המוזיאון את שעריו פתוחים עד לשעה 23:00 מדי ערב ואפשר כניסה חופשית למבקרים בפסטיבל גם לבקר בתערוכה המרתקת. דוברת המוזיאון, שקיבלה את פנינו ולקחה אותנו לסיור בתערוכה ציינה כי זו אחת התערוכות המושקעות ביותר בתולדות מוזיאון ישראל. אני חייבת להודות שהדבר בהחלט ניכר בתערוכה שמצליחה לשחזר לחלוטין את תקופת הורדוס ולקחת את המבקרים אחורה בזמן. 

עוד סיפרה לנו הדוברת, כי לאורך הקיץ ימשיכו להתקיים ערבי מוזיקה יין ובירה בגן הפסלים של המוזיאון. המלצה שלי - לכו על זה!

הורדוס - שחזור חלקת הקבר וארון הקבורה שנמצא מנותץ בהרודיון




קסס של אור כבר בכניסה לפסטיבל
אז למה כל כך הרבה אנשים נוהרים לפסטיבל היין בירושלים? הרי את היין ששותים שם אפשר לשתות ביקבים, במסעדות, בברי היין האופנתיים וגם בבית... אז זהו, שליין יש טעם אחר כשהאווירה קסומה. יש משהו בשילוב של אוויר ירושלמי, אמנות ושעת בן ערביים שפשוט משדרגים את חווית היין בכמה רמות. כבר בכניסה לתערוכה מקבל את פני המבקרים פסל שלוכד את קרני השמש האחרונות של היום באופן קסום ומכניס את כולם לאווירה.

ממש ליד הפסל הזה, מקבלים את הכוס לטעימות. מהנקודה הזו אפשר לתצפת על כל שטח הפסטיבל. גם אחרי שהשמש שוקעת זה פשוט מחזה מרהיב. בין הפסלים זרועים להם ביתנים, חלקם מעוצבים יותר וחלקם פחות, אבל כולם יחד מייצגים את תפארת תעשיית היין הישראלית, שאני באופן אישי מאד גאה בה. בין היקבים שהציגו היו: רמת הגולן, אמפורה, טפרברג, יתיר, תשבי, רקנאטי, כרמל, טוליפ, צ'ילאג, דלתון, שילה, עמק האלה, הרי גליל, קדש ברנע, יפו, הר אודם, גוש עציון, בן חיים, לוריא, מוני, רות, הר ברכה, פלטר, קטלב, פסגות ועוד...




יקבי כרמל כבכל שנה מקדמים ראשונים את פני הנכנסים עם הביתן המרשים שלהם. לא כל היקבים מוזגים יינות דגל, אבל כרמל לא ביישו את הפירמה ומזגו את המדיטרניאן המצוין לצד שיראז ופטי ורדו נפלאים של יתיר. מדיטרניאן 2009, בלנד מרשים של שישה זנים ים תיכוניים: קריניאן, מלבק, פטיט סירה, פטי ורדו, שיראז וויונייה. יין מורכב, בעל גוון עמוק וגוף מלא, מאד מתובל ואלגנטי. השיראז המופלא של יתיר הוא לא שיראז אופייני בארומה שלו. מי שרגיל לפירותיות המתפרצת בשיראז באף של השיראז שלו, יריח כאן דווקא תבלינים ובשר מעושן. טעמו עשיר מאד והוא עגול ומלא. אחד היינות המרשימים בתערוכה ללא ספק.




הביתן של כרמל, כמו בכל שנה, ממש בכניסה לתערוכה

כרמל עם תצוגה של יינות זוכי פרסים
יתיר, שיראז 2008, אחד הפייבורטים שלי בתערוכה






























בלתי אפשרי לכתוב פה על כל יין שטעמנו ולכן אציין כאן את אלה שממש בלטו לטעמי בפסיפס היקבים שלכל אחד מהם סגנון שונה. סירה רזרב 2011 של יקב טוליפ, כבכל שנה הוא יין משובח, בעל גוף מלא, פירותי להפליא עם נגיעות קפה ושוקולד, עם ארומות של פירות יער בשלילם והגוון שלו פשוט כובש.

הבלאן דה נואר של אמפורה הצליח לחלוטין לעורר בי עניין, על אף שאינני חובבת הז'אנר הזה, אהבתי את היין הזה. בלנד מעניין של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, שמייצר יין ייחודי שנע בין לבן לרוזה. קליל וקייצי.

ה-T2 של רמת הגולן הוא יין מפתיע. סגנון פורטוגזי, זנים ייחודיים שכמותם עוד לא טעמנו ביין ישראלי - טוריגה נסיונאל וטינטה קאו. יין לא מחייב, כייפי ומוכן לשתייה. בערב עם חברים או לאיזה ברביקיו הייתי לוקחת אותו בלי לחשוב בכלל.

יקב רמת הגולן השיק בפסטיבל "בבכורה עולמית" כפי שאמר לי המטעים, את גמלא השמורה קברנה-מרלו 2011. יין מאוזן, לא כבד ונהדר לשתייה כבר עכשיו. לא ידעו עדיין להגיד לנו מה יהיה מחירו ולכן קשה להעריך עד הסוף באילו הזדמנויות הייתי מוזגת אותו ולמי.

רמת הגולן - גמלא סירה וגמלא השמורה קברנה-מרלו



שיכר דובדבנים של הר אודם, לא נשארה אף טיפה!

אחרון, אבל בהחלט חביב מכל הוא יקב הר אודם, שהסירה הנפלא שלו פשוט כבש אותי. נכון, בטח כבר ניחשתם שאני באמת אוהבת סירה (גם שיראז), אבל היין הזה פשוט היה חוויה. עמוק, מלא, עשיר וטעמיו הסגולים פשוט מתפרצים. לקינוח, מזגו לי את הטיפות האחרונות של שיכר הדובדבנים שלהם, שהפתיע אותי באמת. נאמר כך, לא סתם נגמר!

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מחכה כבר לפסטיבל הבא. מזל שעוד מעט אירועי הבציר וראש השנה, הכוס שלי וודאי לא תישאר יבשה.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה