יין בגראז' בכפר מונש

מאת חגית מנדס

המרכוסים פותחים שולחן לבן... הכוכב - סוביניון בלאן!

יקב גראז'. יש מושג כזה. לרוב האנשים, גראז' הוא פשוט המקום שבנוסף לאוטו, דוחפים שם את כל הג'אנק שאין איפה לדחוף. לצפונבונים חסרי התקנה שבנינו, הגראז' הוא חדר כושר שבאים בשעריו ברנז'אים למינהם, פרסומאים ותושבי השכונות הצפוניות באמת של תל אביב. אז בואו נעשה סדר. במקרה שלנו, יקב גראז' אכן מתקשר לאותו מקום שמאחסנים בו כל מיני. אלא שישנם אנשים שמנצלים את החלל הזה לעשיית יין במקום לאחסן את כל הדברים שלא היה להם אומץ לזרוק לפח מזמן...

המושג יקב גראז' בא לעולם אחרי יקב הבוטיק. בואו לא נתבלבל, בעולם היין המונחים האלה מטרתם בעיקר לציין גודל, לאו דווקא איכות. כבר עשרות שנים שבוטיק הוא מילה נרדפת לאיכות קמעונאית, מכירה בקטן, פריטים בודדים, ובעיקר יקרים. משם התגלגל המושג לעולם היין, שמטרתו לבדל יקבים המייצרים בהיקף מצומצם מיקבים מסחריים המייצרים בהיקפים גדולים. מקובל היום להגדיר יקב בוטיק כיקב המייצר בין 1000 ל- 100,000 בקבוקים. המהדרין יקראו ליקב של 1000 בקבוקים יקב גראז'. ייצור בהיקף כה מצומצם נשען בהכרח על אמצעים מצומצמים, שטח קטן, אמצעים מינימליים. אבל האיכות, תאמינו או לא, היא לא פעם מרשימה.

את משפחת מרקוס הנפלאה הכרתי לגמרי במקרה. אחי, הקונדיטור שחי לו בגולה כבר אי אלו שנים, נדנד לי לא פעם, ולא ויתר - "את חייבת ללכת לבקר את המרקוסים בכפר מונש", אמר לי. כך יצא שביום שישי אחד, לפני אי אלו חודשים, ביקרתי אותם סוף סוף. מזג אויר נעים ואנשים מקסימים קיבלו את פני. תכננתי לקפוץ לשעה, נשארתי קרוב לארבע. החברים פשוט לא נתנו לי ללכת. טעימה רדפה טעימה, יין ועוד יין. ואז גם שמן זית, זיתים, לבנה, הכל תוצרת בית. אחר כך הגיעו טעימות החבית... בקיצור, יכולתי גם להישאר לישון שם!

חדר האוצר, שם נחים כל היינות המבוקבקים.

הכל התחיל מקורס לייצור יין ביקב שורק. אי שם ב-2002, החליט אבי מרקוס, אבי המשפחה והיינן המוכשר, שיהיה נחמד לעשות קורס כזה. לפי התרשמותי, לא ניכר בו שתיאר לעצמו לאן יגיע בתחום היין כשהחליט ללכת לאותו קורס. אבי, עורך דין בעיסוקו, התחיל ממש בקטן. שנה אחרי הקורס, ב-2003 עשה את היין הראשון שלו לבד. בשנת 2004 עשה לו אור, הבן, הפתעה. הוא רכש מכולה ממגדלי פרחים שפשוט רגל והפך אותה לחדר קירור ליד הגראז'. כל כך "מושבניקי" מצידו. כיום, מייצרים המרקוסים 3000 בקבוקים בשנה. אור מרקוס נשבה גם הוא בעשיית יין וכך הפך פרויקט שהתחיל בחבית יין אחת ליקב משפחתי.

עד כה עשו המרקוסים קברנה סוביניון ומרלו. אבל בחביות נחים להם גם קברנה פרנק וסירה. כן, יש הפתעות בדרך. יחד עם זאת, אין ליקב מרקוס כוונה לגדול מאד ולהתרחב. היין שלהם נמכר במספר נקודות מצומצם ולמועדון חברי היקב. כן, הם מצליחים למכור את כל הכמות המיועדת למכירה מדי שנה. בלי פרסום, בלי מאמצי שיווק מיוחדים. ככה, מפה לאוזן. ולא פלא, החברים מכפר מונש יודעים לעשות יינות נפלאים!

הכניסה לחדר הקירור ליד הגראז' של מרקוס. במקור, שימש כמכולת קירור למגדלי פרחים.

קברנה סוביניון 2009 הוא יין מופלא, שמשתבח בכל פעם שאני טועמת אותו. כבר לפני חצי שנה הוא היה מבטיח ועכשיו בכלל... הענבים גדלו בכרם בגבעת ישעיהו. התיישן שנה וחצי בחבית אמריקאית ועוד שנה בבקבוק לפני שהתחילו למכור אותו. יין עשיר, גוף מלא, הרבה שוקולד ופירות אדומים יש בו, ועוד לא אמרתי כלום על הצבע!!!!

מרלו 2009 הצליח להפתיע אותי לגמרי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מחובבי המרלו. לא, אני לא מושפעת מ"דרכים צדדיות", פשוט ככה יצא. ענבים מעמק האלה שקיבלו טיפול אוהב ממשפחת מרקוס הצליחו לייצר יין עדין ורך בעל צבע עמוק וכהה. מאד עשבוני באף ומלא פרי בטעמו. הופתעתי. מודה.

שני דורות של עשיית יין - אבי ואור מרקוס 

יש גם יין לבן....
המרקוסים לא מוכרים יין מעל 100 שקלים לבקבוק. הם מאמינים בייצור יין מיינסטרימי במחיר הגיוני - "להפיץ את הבשורה ולהיות חלק מקידום תרבות היין", כך אומר אור. השנה, לראשונה חצו את הקווים ועשו יין לבן. אבל אם נדייק, הסוביניון בלאן המקסים שהושק ב"שבועות" הוא לגמרי הבייבי של אור. זכיתי לטעום אותו עוד במיכל הנירוסטה, אבל אחרי שהשלים תהליך ונמזג לכוסות אפשר בהחלט לומר שמדובר ביין לבן כמו שיין לבן צריך להיות בקיץ ישראלי חם ומהביל. היין הושק בצהרי יום חם למדי, בליווי "שולחן שבועות לבן "כהלכתו, כמיטב מסורת האירוח הלבבית של מרקוס. יין רענן, קליל, פרחוני, צבעו כמעט שקוף. באף מרגישים צוף מתקתק ובטעם, לימוניות מתפרצת. הענבים הגיעו מכרם בן זמרה הישר לכפר מונש ונסחטו במקום. 7 חודשים עברו מסחיטת הענבים ועד לבקבוק. אם זו התוצאה בניסיון הראשון, אני ממש מחכה כבר לטעום מה ייצא להם בבציר הבא. אם גם אתם רוצים לקחת חלק בחגיגות שכאלה, כדאי לכם להיות חברים של "יקב מרקוס" ומהר (רמז, יש להם דף בפייסבוק...).



אחרון אך בהחלט חביב - יין קינוח בסגנון פורט. לדעתי כבר לא נשאר להם מלאי, ולכן תצטרכו לחכות עד שיהיה חדש. יין מקסים מענבי מוסקט שגדלו באזור הר חברון. היין התיישן לו 20 חודשים בחבית והתוצאה, מתיקות עדינה, לא אלכוהולי מדי. הארומה המובהקת של המוסקט ניכרת בו. נגמר, כבר אמרתי???

יקב מרקוס, כפר מונש, פונים מכביש 4 לכיוון מכללת רופין וממשיכים עד הכניסה למושב. לכו לבקר!

בר הטעימות של יקב מרקוס. רוצו לטעום!