הכתבה הבאה היא די תמציתית ואני חושבת שזה מסביר לבד את דעתי. המקוםעל הנייר, בסדר גמור אבל בתכלס - לא זכיר. לא משהו שמשאיר בי טעם לעוד ובהתאם לכך גם אין הרבה מה לכתוב. עוד מקום.
כאן גם הבעיה של הרבה מקומות בימינו - להשאר בתודעה. להיות טובים מבחינת היחס,השירות, האוכל והאווירה בתורה כזו שאני אזכור וארצה לחזור או להמליץ.
אנאבלס
על חורבות הברוהאוס הוותיק והטוב שהיה מעוז לחובבי בירה ונקניקיות איכותיות הרבה לפני שבכל פינה היו בירות ישראליות ונקניקיות הום מייד, קמה מסעדה חדשה בשם אנאבלס.
עכשיו, אולי זה בגלל המיקום, אולי בגלל הרחוב הסואן בכל מקרה כשמסעדה פותחת ברוטשילד יש אוטומטית ציפייה מעט יותר גבוהה מכיוון שחיי המדף שם עלולים להיות קצרים מאד. זה רחוב לא קל שרק נראה כאילו הוא עובד סטירוף אבל עסקים שם עוברים חיים מאד קשים. יש מצב שלאנאבלס צפויים חיים שכאלה.
המקום בנוי מכמה מפלסים, כולל חדר פרטי, מקום לעישון ובר רחב. הבעיה היא שהמקום שחשוף לכניסה הוא של המארחת ובקושי רואים שולחנות וזה נראה כאילו המקום די נטוש. לא ממש עושה חשק להיכנס וחבל. אין מה לומר שאנאבלס הוא אחד מהמקומות שאם אין שם אנשים אתה לא רוצה להיכנס. שכל הוויב של המקום משתנה בקיצוניות כשהוא מלא.
אחרי החשש הראשוני מצאתי את מיטל - הפרטנרית הקבועה שלי לאלכוהול מזדמן מצטופפת בפינת הבר ממתינה לישועתי.
הכל בסדר וזה מה שלא
הבר נעים, נוח והשירות במקום מתוקתק המחירים לא זולים והכל מבוסס, ע"פ ההגדרה של הברמן, על מנות שרינג (שוב אותו קונספט נדוש) אבל מצד שני התפריט מחולק לראשונות ועיקריות מה שנוגד את רעיון השרינג.
2 כוסות קמפארי (36 שקל – לא זול) ואנחנו מתחילות לאכול. כמה מילים נוספות על התפריט, יש בו מעט באלאגן, המון מרכיבים בכל מנה, ואין קו אחיד. תמצאו פה רביולי ים עם ריקוטה , דרך סלט עוף אסייאתי ועד שניצל בסגנון איטלקי. בעיקרון זה אמור להיות תפריט עם נגיעות מהמזרח הרחוק אבל זה בהחלט לא. יש פה הכל מהכל. לטעמי זה מראה קצת על חוסר החלטה מה בדיוק הם רוצים להיות ובדרך כלל זה גורר לשינויים מהירים בתפריט.
מה אכלנו?
בכל מקרה, התחלנו עם 2 מנות: סלט עוף אסייאתי שכלל מלפפון, בצל ירוק, ג'ינג'ר, שום, צ'ילי, כוסברה, סויה ושמן שומשום (38 שקל) שהיה מצויין, פרשי , רענן וקליל וסביצ'ה דג ים צבעוני במיוחד עם עגבניות שרי, אננס טרי, צנונית, בצל סגול ,שמן זית ומיץ לימון (47 שקל) שהיה חסר בו תיבול ולא הרגיש מנה אחידה אלא כל מיני מרכיבים בצלחת (שלעצמם היו מאד טעימים). חשבנו גם על כרובית בטמפורה אבל הזוג לידינו הזמין אותה ואני חייבת לומר שהיא נראה לא משהו בכלל פרחי הכרובית ממש נבלעו בתוך עיגולי בצק עבים. שוב, כצופה מהצד.
לעיקרית לקחנו את הספריבס שתובל ברוטב ברביקיו יפני (82 שקל) והיה אמנם משעמם בצילחות שלו ונראה כמו משהו שעשיתי עכשיו בבית (ראו תמונה) אבל עשוי נכון, לא התייבש כפי שקורה הרבה, הרוטב עטף את הכל והבשר ממש נפל מרצונו למזלג ולפה שלי.. אבל גולת הכותרת היו תפוחי האדמה שהיו מדהימים! פריכים עם ציפוי קראנצי עדין . ממש ממש מעולים. הייתי יכולה לאכול ערימה .
לקינוח לקחנו קראמבל תפוחי עץ שהיה יותר עוגה מקראמבל והיה די סביר.
אבל.. ויש אבל. חווית הבילוי שם הייתה די קצרה,שום דבר, מהמוסיקה ועד האנרגיות במקום, לא עשה לנו חשק להישאר עוד. הברמן לא ממש התנהל כמצופה מברמן שיש לו 2-3 זוגות על הבר, לא הוצאו פינוקים, לא היה שיווק או פלירטוט נכון. למקום חדש כזה הייתי ממליצה לברמן לדעת איך לגרום ל2 בחורות על הבר שלו להישאר ולשבת ולא ללכת אחרי האוכל.
אני לא מחפשת שיתנו לי חינמים או בכלל שיתנו לי דברים כדי שיישאר אבל בכל זאת.. אתם מקום חדש עם 3 שולחנות כולל הבר.. קצת אנרגיה, קצת אינראקציה עם הלקוחות שלכם, משהו שיגרום להם לזכור את המקום. כי האוכל חביב וסטנדרטי ולא בגללו נחזור, האווירה - ממש עייפה והמחירים ממוצעים עד גבוהים.
אני לא מחפשת שיתנו לי חינמים או בכלל שיתנו לי דברים כדי שיישאר אבל בכל זאת.. אתם מקום חדש עם 3 שולחנות כולל הבר.. קצת אנרגיה, קצת אינראקציה עם הלקוחות שלכם, משהו שיגרום להם לזכור את המקום. כי האוכל חביב וסטנדרטי ולא בגללו נחזור, האווירה - ממש עייפה והמחירים ממוצעים עד גבוהים.
רוטשילד 11 תל אביב